דליה גוטמן
 | |
| לידה |
1945 (בת 81 בערך) תל אביב, פלשתינה (א"י) |
|---|---|
| תקופת פעילות | מ-1968 |
| עיסוק | מפיקה, עורכת, מגישה |
  | |
דליה גוטמן (נולדה ב-1945[1][2]) היא מפיקה, עורכת ומגישת טלוויזיה ורדיו ישראלית.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]גוטמן נולדה וגדלה בתל אביב וברחובות, בת אמצעית להוריה מרים (לבית פודורובסקי, ילידת רוסיה) וישראל גוטמן, שעלו לארץ ב-1934 מוויסוצק שברוסיה הלבנה, ומשפחותיהם נספו בשואה.[3] החינוך שקיבלה בבית היה מסורתי וסוציאליסטי כאחד. היא למדה בבית הספר היסודי "בית חינוך" ברחובות,[4] והיא ושתי אחיותיה היו חברות בתנועת הנוער החלוציות.[5]
בשנות ה-60 של המאה ה-20 למדה באוניברסיטה העברית בירושלים; חבריה לספסל הלימודים היו דן בירון, שרי רז, ירון לונדון, יוסי שריד ואהוד מנור.[6]
קריירה מקצועית
[עריכת קוד מקור | עריכה]את הקריירה המקצועית שלה החלה כמורה לתנ"ך לכיתות י"א-י"ב בנען ובפלמחים,[7] ובעקבות פגישה מקרית עם אהוד מנור בתל אביב הגיעה לראיון עבודה אצל חנוך חסון, מנהל המחלקה למוזיקה עממית בקול ישראל. הריאיון הזה פתח 30 שנות קריירה שבהן הפיקה גוטמן וערכה תוכניות ברשות השידור – בקול ישראל ובטלוויזיה הישראלית. תחילה עבדה גוטמן עם דרורה בן אב"י בעריכה מוזיקלית במחלקת הבידור.
לאורך השנים יצרה גוטמן חיבורים בין מלחינים למשוררים שהובילו ליצירתם של שירים עבריים ידועים כמו "אליעזר בן יהודה" (ירון לונדון ומתי כספי), "אמצע התמוז" (לחן של נעמי שמר למופע ליום הזיכרון שהפיקה גוטמן), "לחם האוהבים" (שיר שחיברה שמר במיוחד למופע המחווה שהפיקה לה גוטמן), "שיר לליל שבת" (לחן של וילנסקי למילותיו של יהודה עמיחי שנכתב במיוחד לתוכנית "דו רה ומי עוד"), "שיר היונה" (נתנאלה ומתי כספי), "על הדרך עץ עומד" (תרגום של נעמי שמר למנגינה של פיליפ לסקובסקי). אחת התוכניות הזכורות ביותר שהפיקה וערכה למן 1969, תחילה עם אמיתי נאמן ואחר כך בעצמה, היא התוכנית "דו רה ומי עוד" בקול ישראל בהנחיית רבקה מיכאלי. בתוכנית הוקלטו שירים חדשים וישנים בביצועים לא מוכרים או בהרכבים קוליים יוצאי דופן.[8][9] ב-1974 חברה לנעמי פולני להפקת האלבום משירי תנועת הנוער, שבו תועדו לראשונה שירים מתקופת היישוב שלא הוקלטו מעולם.[10]
לאחר צאת האלבום עברה גוטמן מאולפני הרדיו לאולפני הטלוויזיה,[11] והחלה להפיק את התוכנית "הלילה" בהנחיית שייקה בן פורת.[12] ב-1976 הפיקה את סדרת התוכניות "כל המנגינות" בהגשת נועם שריף, שהוקדשה למלחינים הישראלים סשה ארגוב, דובי זלצר, דוד זהבי, יאיר רוזנבלום, מרדכי זעירא.[13][14] לאחר ההצלחה של תוכניות אלה הפיקה גוטמן סדרת תוכניות נוספת בהנחיית דן בן אמוץ שהוקדשה לשלונסקי, אלכסנדר פן, נחום גוטמן ועוד.[15]
ב-1977 הוטלה על גוטמן האחריות לשלוש ההפקות המרכזיות ליום העצמאות בטלוויזיה – "ונזכור את כולם" עם שירי יום הזיכרון,[16] מסיבת בידור צה"לית ששודרה בשידור ישיר מבסיס צה"ל בשיתוף ענף הווי ובידור, ומצעד האומנים ששודר במוצאי החג.[17] ב-1988 החלה להפיק את "סופסופ", תוכנית הבידור המרכזית של הערוץ הראשון בערב שישי, בהגשת גבי גזית. בסוף העונה הראשונה של התוכנית פרשה גוטמן על רקע חילוקי דעות עם גזית, והוא המשיך להפיק את התוכנית בעצמו.[18] שניים מן המשדרים הזכורים ביותר שהפיקה היו המשדר "על כל אלה" ב-1991, ערב מחווה לנעמי שמר, ומשדר הזיכרון לאחר רצח יצחק רבין ב-1995.
ב-1994 החליפה את אליעזר יערי בתפקיד מנהלת התוכניות של הערוץ הראשון והצטרפה לקבוצת הניהול הבכירה של הערוץ, שהוקמה כדי להתמודד עם הפופולריות שצבר הערוץ המסחרי החדש, ערוץ 2, שהחל לשדר בנובמבר 1993. גוטמן שימשה בתפקיד עד 1999, ולאחר פרישתה התמודדו על התפקיד יוסי משולם, אהרון גולדפינגר, יעקב אסל, צלילה רוז, נתן כספי וחנן עזרן.
בשנת 2005 נבחרה לאחת מיועצי התוכן מטעם מועצת הרשות השנייה לבחינת הצעות המכרז של זכייניות ערוץ 2, לצד יורם שווגר.[19] ב-2008 יצרה עם יהודה קווה ודוד טור את הסרט התיעודי "המסע של ילדי טהרן".[20]
בסוף העשור הראשון של המאה ה-21 הצטרפה לצוות המגזין של אולפן שישי ויצרה סדרה של כתבות עומק על בני דור הפלמ"ח, בהם דן בן אמוץ,[21] חיים גורי[22] וחיים חפר.[23] ב-2017 התגייסה גוטמן ליוזמה להעניק את פרס ישראל לחברתה הקרובה, הבמאית והיוצרת נעמי פולני. גוטמן אספה מכתבי המלצה מאנשי תרבות שתמכו במתן הפרס לפולני,[24] וכן תיעדה במשך שנתיים את שיחותיה השבועיות עם פולני בבלוג "פוסט פלמחניקי".[25] ב-2023 החלה להגיש את הפודקאסט "באות בזמן" עם נורית גפן, שהוקלט באולפני All in[1]. לאחר פרוץ מלחמת חרבות ברזל פרשה גפן מההגשה והחליפו אותה לצידה של גוטמן שחר סגל, רועי בר-נתן ועילי בוטנר.[26] בתחילת 2025 עבר ההרכב להגיש את הפודקאסט במסגרת הפודקאסטים של אתר ynet תחת השם "הכי בזמן", ובמקביל החלו גוטמן וסגל להופיע על במות עם המופע "מחליפות מילים".[27]
מהתוכניות שהפיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- שלום לבוא שבת (1968)
- לברכה ולא לקללה (1968)
- פרשנדתא – תוכנית מוזיקלית לפורים (1969–1970)
- ישן וגם חדש (1969)
- ואמרתם כה לחי (1970–1973)
- דלת פתוחה (1970)
- שמחו את ירושלים (1970)
- סוף שבוע – תוכנית שבועית אישית בהגשת יוסי בנאי (1970–1974)[28]
- שבחי מעוז – שיריה של נעמי שמר לפני ואחרי מלחמת ששת הימים (1972)
- עד ארבע – תוכנית שבועית לפני כניסת השבת (1973–1975)
- לבדי אני יוצא לדרך – שירי עם רוסיים (1973)
- מסעות בא"י במאה ה-19 – בהשתתפות אליהו הכהן ונתן שור (1973)
- משפחת הפלמ"ח – משדר מיוחד לרגל הוצאת ספרם של חיים גורי וחיים חפר (1974)
- כמו חייל – ערב שירי מלחמה ושלום (1974)
- ליל סדר בשבי – תוכנית בהשתתפות יצחק בן-אהרן ושמואל תמיר (1975)[29]
- פגישה לאין קץ – משוררים קוראים שירי אהבה של משוררים אחרים (1975)
- ניצנים נראו בארץ – מופע לערב חג שבועות משיריו של נחום הימן בהנחיית רבקה מיכאלי שצולם בקיבוץ גבע (1977)[30]
- טווס הזהב – מופע לערב סוכות משיריו של איציק מאנגר (1977)[31]
- אחשוורוש שפיל – מופע פורימי המבוסס על טקסטים ביידיש של משחקי פורים בתרגומו של יעקב שבתאי (1978)[32]
- זמר מפוחית – מופע לפסח מפזמוני נתן אלתרמן על רקע תל אביב של שנות ה-30.
- הדרן – סדרת מופעי מחווה לוילנסקי (1983),[33] חיים חפר (1987),[34] שמואל רודנסקי, יהורם גאון (1983),[35] תל אביב (לרגל 75 שנים לייסוד העיר),[36] אקסודוס (משדר בשני חלקים ששודר ב-1987 ועל הפקתו עבדה גוטמן במשך חודשיים).[37]
- פעם אחת – המופע המרכזי לפורים בבימויו של דן בירון (1984)[38]
- מצב החומר – מופע סאטירי ליום העצמאות (1987)
- תרועה לישראל – המשדר המרכזי ליום העצמאות בהשתתפות התזמורת הפילהרמונית הישראלית והמנצח זובין מהטה (1990)[39]
- אולפן קיץ – תוכנית ששודרה שלוש פעמים בשבוע בשידור חי, שאותה הפיקה גוטמן לצד אהרן גולדפינגר וחיים מלובן והגישו לסירוגין רבקה מיכאלי, אהוד מנור ודן שילון (1990)[40]
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנות ה-70 של המאה ה-20 ניהלה גוטמן רומן עם יעקב שבתאי, שהיה נשוי באותה תקופה לעדנה שבתאי. השניים הכירו דרך חברם המשותף שלמה ניצן, לאחר שהציע כי שבתאי יתרגם שירים מיידיש עבור תוכנית הרדיו של גוטמן.
בינואר 1981, 8 חודשים לפני מותו של שבתאי, נולדה בתם המשותפת נועה שבתאי, לימים תחקירנית טלוויזיה ובמאית שגם יצרה סרט על אודות הרומן המתוקשר.[41]
מאז 2014 נמצאת במערכת יחסים עם צחקי שריג,[42] בן קיבוץ בית השיטה. השניים נוהגים לערוך בביתם את "שבת שירה", ערבי שירה בציבור שאליהם מוזמנים בכל פעם כמה עשרות מחבריהם הקרובים.[26]
גוטמן אינה חושפת את תאריך הלידה שלה, וכן אינה נוהגת לציין את יום הולדתה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
דליה גוטמן, ברשת החברתית פייסבוק
סרטונים בערוץ של דליה גוטמן, באתר יוטיוב
"באות בזמן" - הפודקאסט בהגשתה של דליה גוטמן, בשירות הזרמת המוזיקה "ספוטיפיי"
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1 2
מורן שריר, בגיל 78, דליה גוטמן ונורית גפן מגישות את הפודקאסט הלוהט בישראל, באתר הארץ, 23 בפברואר 2023 - ↑ דליה יוצאת מהארון, בעמוד הפייסבוק של שחר סגל
- ↑ All•in - הבית של הפודקסטים (2024-04-17), פרשת דרכים | ספיישל הגדה של פסח | רחל עזריה מארחת את דליה גוטמן
- ↑ ynet (2025-11-04), הכי בזמן, פרק 34: מהזאפה ועד הפצ"רית
- ↑ פרק 14: ספיישל פסח, סרטון בערוץ "הכי בזמן", באתר יוטיוב, 14 באפריל 2025
- ↑ All•in הבית של הפודקאסטים, original sound - All•in הבית של הפודקאסטים, באתר טיקטוק, 28 בינואר 2024
- ↑ ציפורי לילה מאחורי הקלעים, המפיקה והעורכת - דליה גוטמן, באתר גל"צ, 23 בינואר 2022
- ↑ 7 ימים על הגלים, באתר מעריב, 27 נובמבר 1969
- ↑ דורית גפן, דו רה - ומי עוד, באתר על המשמר, 30 ינואר 1970
- ↑ אלי קינן, הנה מה טוב ומה נעים, באתר דבר, 15 מאי 1975
- ↑ שלומית טויב, תחרות נמשכת..., באתר על המשמר, 15 מאי 1975
- ↑ דורית גפן, בידור לכול, באתר על המשמר, 23 מאי 1975
- ↑ נעמי גל, המלחינים - בטלוויזיה, באתר מעריב, 10 דצמבר 1975
- ↑ איזה יופי של טלוויזיה!, באתר מעריב, 12 אפריל 1976
- ↑ טלי זלינגר, מן הקל אל הקל, באתר דבר, 23 מרץ 1979
- ↑ יוסף פריאל, בולמוס של הפקות, באתר דבר, 18 פברואר 1977
- ↑ מי-למה-כמה???, באתר דבר, 15 אפריל 1977
- ↑ רונית אנטלר, ועד הפקה אסר לשתף פעולה עם גבי גזית, באתר חדשות, 14 אוגוסט 1989
- ↑ יעל גאוני, המתמודדות במכרז ערוץ 2: חברי המועצה טרם עיינו בחומר, באתר גלובס, 9 במרץ 2005
- ↑ מועצה לשימור אתרי מורשת בישראל (2023-04-17), דליה גוטמן מפיקת הסרט המסע של ילדי טהרן על מסעם של 700 יתומים מפולין, טהרן לארץ ישראל-006
- ↑ ניצחון החי על המת, באתר הארץ, 5 באוקטובר 2008
- ↑ דליה גוטמן, זכות הדיבור לחבר חיים גורי, באתר מאקו, 13 בינואר 2012
- ↑ דליה גוטמן, בן 86 וחד מאי פעם: חיים חפר בראיון, באתר מאקו, 16 בספטמבר 2011
- ↑ הילו גלזר, מה צריך לעשות בשביל לזכות בפרס ישראל? (ולמה אנשים מוכנים להרוג בשביל זה), באתר הארץ, 14 בדצמבר 2017
- ↑ דליה גוטמן, "אני לא אוהבת זכרים שגאוותם היא בת זוגם היפה. זה כל כך דל תוכן", באתר ynet, 23 בנובמבר 2015
- 1 2 רותה קופפר, "הפרלמנט שפתחנו מעלים את האימה": ביקור באולפן הפודקאסט של דליה גוטמן, באתר כלכליסט, 31 בינואר 2024
- ↑ מאיה כהן, הפודקאסט המצליח הופך למופע: "יש משהו בהרכב שלנו שהוא לא פחות ממה שהיה לגשש החיוור", באתר ישראל היום, 25 במרץ 2025
- ↑ סוף שבוע עם יוסי בנאי, באתר מעריב, 13 מאי 1971
- ↑ כל אותו הלילה, באתר מעריב, 20 מרץ 1975
- ↑ בין אלקטרודות לגבינות, באתר מעריב, 19 מאי 1977
- ↑ תוכנית הבידור "טווס הזהב", באתר על המשמר, 22 ספטמבר 1977
- ↑ כל-בו טל, באתר דבר, 20 ינואר 1978
- ↑ האמנים והטלוויזיה מצדיעים לוילנסקי, באתר מעריב, 4 ינואר 1983
- ↑ שידורים, באתר כל העיר (ירושלים), 24 אפריל 1987
- ↑ הפתעה לגאון, באתר כל העיר (ירושלים), 15 אפריל 1983
- ↑ צפנת ירון-לוי, הקלטה, באתר חדשות, 31 מרץ 1985
- ↑ תלמה אדמון, פגישת מחזור אקסודוס, באתר מעריב, 23 ספטמבר 1987
- ↑ רדיו וטלוויזיה, באתר מעריב, 22 מרץ 1984
- ↑ לזובין מותר; לאחרים אולי לא, באתר מעריב, 20 אפריל 1990
- ↑ רונית אנטלר, קיץ בשידור חי, באתר חדשות, 10 יולי 1990
- ↑ גילי איזיקוביץ, אני נועה, בתו מחוץ לנישואים של הסופר יעקב שבתאי, וזה הסיפור שלי, באתר הארץ, 2 במאי 2014
- ↑ אילן לוקאץ', "אני ישנה ערומה": איך הפכו השיחות הפרועות של נורית גפן ודליה גוטמן ללהיט, באתר מאקו, 8 בספטמבר 2023
