גל הטרור הפלסטיני (2015–2016)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
גל הטרור הפלסטיני
מערכה: הסכסוך הישראלי-פלסטיני
Israeli-Police-Facebook--Jerusalem-terrorist-attack-2015-10-13-pic01.jpg
לוחמי משמר הגבול בזירת פיגוע טרור בירושלים
תאריך התחלה: 13 בספטמבר 2015
תאריך סיום: 31 בדצמבר 2016
משך הסכסוך: 16 חודשים (שנה ו-4 חודשים)
קרב לפני: המהומות בקרב הפלסטינים וערביי ישראל (2014)
מקום: ישראל, יהודה ושומרון ורצועת עזה
עילה: מהומות הר הבית (2015) והסתה פלסטינית
תוצאה: גל הטרור הפלסטיני דוכא ללא הישגים לפלסטינים
הצדדים הלוחמים

הפלסטינים וחלק קטן מערביי ישראל

ראשי מדינה
ישראלישראל בנימין נתניהו  הרשות הפלסטיניתהרשות הפלסטינית אבו מאזן
חמאסחמאס אסמאעיל הניה 
מפקדים
אבידות

47 הרוגים (רובם אזרחים) ומאות פצועים

269 הרוגים (מתוכם 263 מחבלים), מעל ל-1,000 מחבלים עצורים (חלק בסיוע לפיגוע וחלק בדרכם לפיגוע) ומאות פצועים

3 אזרחים זרים הרוגים

גל הטרור הפלסטיני (כינויים שגורים אחרים: גודל השעה,[1] "האינתיפאדה השלישית", "אינתיפאדת היחידים", "אינתיפאדת הבודדים", "אינתיפאדת הסכינים"[2]) הוא כינוי להסלמה בתקריות האלימות ופיגועי הטרור במסגרת הסכסוך הישראלי-פלסטיני, החל ממהומות הר הבית בספטמבר 2015. עקב מעורבות גבוהה של קטינים פלסטינים בין מבצעי הפיגועים, ובעיקר פיגועי הדקירה, חלק מכלי התקשורת מכנים את גל הטרור בשם "אינתיפאדת הקטינים".[3] מאז מותו של אלכסנדר לבלוביץ' בראש השנה תשע"ו (ספטמבר 2015) ועד 9 באוקטובר 2016 התבצעו בגל הטרור מאות פיגועים בהם נרצחו 47 ישראלים ו-3 אזרחים זרים.[4]

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – המהומות בקרב הפלסטינים וערביי ישראל (2014) ומהומות הר הבית (2015)

המהומות בקרב הפלסטינים וערביי ישראל בשנת 2014 התבטאו בטרור יומיומי, אלפי פיגועי יידוי אבנים ועשרות יידוי בקבוקי תבערה, אך גם במספר פיגועי טרור קטלניים שגבו חיי אדם. המהומות נמשכו גם ב-2015 והתפשטו גם ליהודה ושומרון.

התנועה האסלאמית בישראל, אבו מאזן והפלסטינים פעלו במשך תקופה ארוכה בהפצת הסתה נגד ישראל, כאשר הנראטיב העיקרי היה ש"אל-אקצא בסכנה" ושישראל זוממת להפר את הסטטוס-קוו בהר הבית ולבנות את בית המקדש השלישי. המוסלמים התנגדו לכך שיהודים יתפללו בהר הבית, ואף שהמשטרה מנעה מיהודים להתפלל בהר הבית ועצרה מבקרים יהודיים בחשד לסממנים דתיים, הקיצונים מבין המוסלמים התנגדו בכלל לעליית יהודים להר הבית, אפילו כתיירים. סביב נושא זה פרצו מספר עימותים ב-2015. למשל, בתשעה באב ה'תשע"ה, 26 ביולי 2015, לאחר כמה חודשים בהם נשמר השקט בהר הבית, פרצו עימותים שבמהלכם נכנסו שוטרים לתוך מסגד אל-אקצא להדוף פורעים פלסטינים. ארבעה שוטרים נפצעו קל, ושלושה תושבי מזרח ירושלים נעצרו בחשד שיידו אבנים.[5]

בהר הבית פעלו ארגוני נשים אסלאמיסטיות בשם "מוראביטון" ו"מראבטאת" (אנ') (המכונות גם "מצאטב אלעלם" ו"מג'אלס אלעלם"),[6] שמורכבים מנשים מוסלמיות הקשורות לתנועה האסלאמית וקיבלו שכר מחמאס בעבור הטרדה ותקיפת יהודים העולים להר הבית מדי יום. ההטרדות והתקיפות של יהודים בידי ארגונים אלה וצעירים ערביים נמשכו תקופה ארוכה. בסופו של דבר שר הביטחון משה יעלון הכריז עליהם כהתאחדות בלתי מותרת ב-9 בספטמבר 2015.[7] כצעד נוסף להקטנת האלימות הערבית נגד מבקרים יהודים הטילה ישראל מגבלות כניסה על המוסלמים להר הבית, בהן מגבלות גיל ואיסור על כניסה בבוקר כדי למנוע חיכוך בין המוסלמים לבין המבקרים.

לקראת ראש השנה ה'תשע"ו, הודיעו מספר ארגוני ימין על כוונתם לחגוג את ראש השנה בעלייה על הר הבית.[8] עם העולים נמנו אורי אריאל, שר החקלאות, וכן צעירי מפלגת הליכוד.[9] אריאל עלה להר הבית בבוקר 13 בספטמבר.[10] באותו יום פרצו עימותים אלימים על הר הבית ובעקבותיהם החל גל מהומות, אלימות וטרור שהתפשט לכל ירושלים ומשם לשאר חלקי הארץ.

הפלסטינים תלו בביקורו של אורי אריאל בהר הבית את הסיבה למהומות האלימות שפרצו בראש השנה ה'תשע"ו והצדיקו את הטרור בכך שזהו מאבק להגנה על מסגד אל-אקצא מפני היהודים שרוצים להשתלט על הר הבית (מאחר שראו בביקור נציגי שלטון רשמיים במקום ובהתבטאויותיהם הסכמה ממשלתית לפעולה ולדברים ואף רצון לה).[11] לעומת זאת, גורמים רשמיים בישראל חזרו שוב ושוב על כך שהממשלה נחושה ומחויבת לשמור על הסטטוס-קוו בהר הבית, ושההאשמות נגדה בנושא זה הן הסתה שקרית.[12]

התקשורת הפלסטינית סיקרה בהרחבה את הביקורים וההתבטאויות לגבי הר הבית, והדברים נפוצו ברבים ברשתות חברתיות.[11]

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאפייני המפגעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך מהומות הר הבית ולאחריהן חלה הסלמה בטרור הפלסטיני שכללה תקיפת יהודים בעיר העתיקה ופיגועי טרור רבים ביהודה ושומרון ושאר חלקי ישראל, כולל ערים מרכזיות. החל מאוקטובר ביצעו הפלסטינים פיגועי דקירה רבים בירושלים, יהודה ושומרון ובתוך הקו הירוק, לצד מהומות אלימות של ערביי ישראל. בנובמבר גברו פיגועי הירי, רבים מהם בנשק מאולתר, לצד פיגועי הדקירה והדריסה. מוקדים ששימשו זירה לפיגועים רבים היו שער שכם וצומת גוש עציון.

במרץ 2016 נמסר ש-44% מהפיגועים שנעשו בתחומי הקו הירוק נעשו בידי שוהים בלתי חוקיים.[13] פיגועים מעטים, ובהם פיגוע הירי ברחוב דיזנגוף, בוצעו בידי ערבים ישראלים.

מניתוח שערך שב"ס לפלסטינים שנעצרו בעקבות ביצוע פיגועים או ניסיונות פיגוע ואינם משתייכים לארגון טרור ידוע, עלה שרובם של המחבלים שנעצרו בעלי רקע אידאולוגי קלוש וידע היסטורי מועט, והחלטתם לביצוע פיגוע נעשתה במהירות, ללא הכנות מקדימות ארוכות. בבתי הכלא נוצר עימות בין קבוצה זו לאסירים ותיקים בעלי השתייכות ארגונית, על רקע חוסר הסכמתם לקבלת מרות.[14]

בניתוח שנערך על הדפים האישיים של מחבלים ברשתות חברתיות, עלו מאפיינים שונים העשויים להעיד על כוונה לביצוע פיגועי בודדים, ואף הצהרות מפורשות שפרסמו מחבלים בטרם יצאו לביצוע פיגוע.[15] בעקבות חשיבות הפעילות ברשתות החברתיות בקרב הצעירים, החלו גופי מודיעין בניטור רשתות חברתיות באמצעים שונים, על מנת לנסות לזהות מחבלים בטרם יצאו לדרכם,[16] ואף עצרו מסיתים בעקבות תכנים שפירסמו ברשתות חברתיות.[17] עד לאפריל 2017 אותרו כ־2,000 פלסטינים שנחשדו בכוונה לביצוע פעולות טרור על בסיס פרסומים ברשת החברתית, כ־400 נעצרו ואחרים הוזהרו בדרכים שונות.[18]

פעילות בודדים או טרור מאורגן?[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-29 באוקטובר 2015 טענו גורמים ישראליים שגל הטרור מכוון מלמעלה על ידי נשיא הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס, ושבהוראתו הוסט גל הטרור מהשכונות במזרח ירושלים לפיגועים המבוצעים בעיקר ביהודה ושומרון, צעד שנועד "לרכך את דעת הקהל הבינלאומית".[19] גם בהמשך גל הטרור האשימה ישראל את הרשות הפלסטינית בעידודו.

על פי ההערכה של מערכת הביטחון הישראלית, גל הטרור התאפיין בפעילות של מפגעים בודדים (ופעמים מעטות פעילות של זוג מפגעים) ללא הכוונה ארגונית למעשיהם (אך חלקם השתייכו להתארגנויות טרור או היו מעורבים בעבירות ביטחוניות שונות בעבר).[20] גורמי ההשפעה להחלטה לבצע פיגוע היו מגוונים, כדוגמת נקמה או חיקוי מחבלים שזכו לתהילה, ובחלקן הושפעו מהסתה מתמשכת בערוצי טלוויזיה פלסטינים שכללה התבטאויות חיוביות של ראשי הרשות הפלסטינית למפגעים.[21] בעקבות ההשפעה של התקשורת על המפגעים, בצעדים שנקטה ישראל נכלל גם ניסיון לסגור תחנות טלוויזיה פלסטיניות.[22]

בניגוד לאינתיפאדה השנייה, בגל טרור זה אין מעורבות מאורגנת של אנשי מנגנוני הביטחון השונים של הרשות הפלסטינית, לרבות התנזים,[23] למעט במחנה הפליטים קלנדיה, שם הייתה מעורבות של התנזים בגל המהומות. התארגנויות חמאס כמעט ולא היו מעורבות באירועי גל הטרור, אך ערכו פיגועים בודדים במקביל לו, כדוגמת רצח בני הזוג הנקין והפיגוע בקו 12 בירושלים.

לעומת זאת, היו שטענו שהאינתיפאדה אורגנה ברובה בידי החמאס.[24][25]

נפגעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגל הטרור נרצחו על ידי מחבלים 40 בני אדם (37 יהודים-ישראלים, ערבי-ישראלי אחד, יהודי-אמריקאי אחד ופלסטיני אחד) ומאות נפצעו בו. בנוסף, אזרח אריתראי מצא את מותו בלינץ' שביצעו בו 4 יהודים שסברו בטעות שהוא המחבל.[26] לפי נתוני מגן דוד אדום "מתחילת גל הטרור (17.9.15) ועד 27.9.16, עומד מספר הנפגעים בשרשרת הפיגועים על 499, בהם 40 הרוגים ו-459 פצועים, מהם: 42 פצועים באורח קשה, 12 באורח בינוני עד קשה, 75 באורח בינוני, 18 קל עד בינוני ו-312 פצועים באורח קל * בנוסף טיפלו צוותי מד"א בלמעלה מ 143 נפגעי חרדה".[27] כמו כן, "החובשים והפרמדיקים של מד"א העניקו טיפול רפואי ב 131 אירועים של יידוי אבנים, 123 פיגועי דקירה, 27 פיגועי דריסה, 25 פיגועי ירי, 4 פיגועי תאונת דרכים, נפילת רק"ק אחת ופיצוץ באוטובוס."[27]

בין 13 בספטמבר 2015 ל-5 במרץ 2016 נהרגו כ-185 מחבלים פלסטינים בידי כוחות הביטחון של ישראל, כאשר רובם הגדול נהרגו תוך כדי ביצוע פיגוע.[28] עשרות מחבלים נוספים נעצרו בידי כוחות הביטחון. בסה"כ נהרגו 269 מחבלים פלסטינים ומעל 135 נעצרו בידי כוחות הביטחון, שיעור ההרוגים הגבוה בקרב המפגעים הופך את מעשיהם לפיגועי הקרבה (פיגועים שבהם המפגע יודע שנמוך הסיכוי שיצא חי בעקבות מעשהו).

סטטיסטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר הפיגועים בכל חודש במהלך גל הטרור:

43
30
21
14
10
14
3
6
3
4
2
5
5
0
2
10
20
30
40
50
‎10.15'‎
‎11.15'‎
‎12.15'‎
‎1.16'‎
‎2.16'‎
‎3.16'‎
‎4.16'‎
‎5.16'‎
‎6.16'‎
‎7.16'‎
‎8.16'‎
‎9.16'‎
‎10.16'‎
‎11.16'‎
‎12.16'‎

מספר ההרוגים בפיגועים בכל חודש במהלך גל הטרור:

8
9
3
5
4
1
0
0
5
1
0
0
2
0
0
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
‎10.15'‎
‎11.15'‎
‎12.15'‎
‎1.16'‎
‎2.16'‎
‎3.16'‎
‎4.16'‎
‎5.16'‎
‎6.16'‎
‎7.16'‎
‎8.16'‎
‎9.16'‎
‎10.16'‎
‎11.16'‎
‎12.16'‎

התמודדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

החלטות הקבינט המדיני ביטחוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך גל הטרור, החל מפיגוע האבנים ב-13 בספטמבר, התכנס הקבינט המדיני-ביטחוני פעמים רבות לנקיטת שורת צעדים נגד גל הטרור. הוחלט לפרוש כוחות גדולים של משטרת ישראל ומשמר הגבול ברחבי ישראל ובעיקר באזור ירושלים ויהודה ושומרון. נוכחות השוטרים הוכיחה את עצמה כאשר במספר רב של פיגועים תגובה מהירה של השוטרים הפחיתה נפגעים. בנוסף הוחלט על הקלת הוראות פתיחה באש ועל חקיקה נגד טרור שתכלול עונשי מינימום למיידי אבנים ובקת"בים, קנסות כבדים על הורים שילדיהם יידו אבנים וכן שימוש בירי צלפים מרובי רוגר 10/22 נגד פורעים ומיידי אבנים ובקבוקי תבערה המהווים איום על חיי אדם.[29]

שוטרים בזירת פיגוע הדקירה בצומת תפוח

על רקע הרגישות הרבה סביב נושא הר הבית החליט ראש הממשלה בנימין נתניהו למנוע עליית שרים וחברי כנסת להר הבית.[30][31] בנוסף, הוחלט על פריסת מחסומים ונקודות בידוק בכניסות וביציאות לשכונות הערביות במזרח ירושלים, ועל מאבק נגד המסיתים לטרור.

מאבק נגד מסיתים לטרור[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלילה שבין 19 באוקטובר ל-20 באוקטובר עצרו כוחות הביטחון את השייח' חסן יוסף ח'ליל, ממנהיגי החמאס ביהודה ושומרון, שלדברי צה"ל היה מעורב בפעילות אינטנסיבית להסתה לטרור.

ב־17 בנובמבר, הכריז הקבינט המדיני-ביטחוני על הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית בישראל כ"התאחדות בלתי מותרת" והוציא אותה אל מחוץ לחוק.[32][33]

דיון בהוראות הפתיחה באש[עריכת קוד מקור | עריכה]

אירועים אחדים במהלך גל הטרור, שבהם התעורר ספק האם הריגת המחבל הייתה מוצדקת,[34] הובילו לדיון ציבורי בהוראות הפתיחה באש בעת פיגוע.

במפגש עם תלמידים, שנערך בפברואר 2016, הציג הרמטכ"ל, גדי איזנקוט, את עמדתו ביחס להתנהגות הנדרשת מחיילי צה"ל בלחימה בגל הטרור: "היו מקומות שיש נערה בת 13 שמחזיקה מספריים או סכין, ויש מתרס בינה לבין החיילים, לא הייתי רוצה שחייל יפתח באש וירוקן מחסנית על נערה כזאת, גם אם היא עושה מעשה חמור מאוד, אלא יפעיל את הכוח הדרוש לביצוע המשימה. ... אם היינו פועלים בצורה לא ערכית בהוראות הפתיחה באש זה היה מאיים על צה"ל".[35]

ב-30 במרץ, בעקבות ירי שביצע חייל צה"ל סמל אלאור אזריה במחבל מנוטרל בחברון, פרסם הרמטכ"ל איגרת לחיילי צה"ל, ובה כתב, בין השאר, "מיום הקמתו חרט צה"ל על דגלו את ערך הדבקות במשימה והחתירה לניצחון וקידש ערכים חשובים ובהם כבוד האדם וטוהר הנשק. ... המפקדים, ואני בראשם, נוסיף לתת גיבוי לכל חייל שישגה בלהט הקרב, מול אויב המסכן חיי אזרחים וחיילים. עם זאת, לא נהסס למצות את הדין עם חיילים ומפקדים שיחרגו מאמות המידה המבצעיות והמוסריות שעל פיהן אנו פועלים."[36]

לעומתו אמר הראשון לציון, הרב יצחק יוסף, כי "אם מחבל מגיע למישהו עם סכין – מצווה להרוג אותו, 'הבא להורגך השכם להורגו', לא להתחיל לפחד שיעשו עליו אחר כך בג"ץ או שיבוא איזה רמטכ"ל ויגיד משהו אחר, לא צריך לפחד".[37]

שר הביטחון, משה יעלון, נדרש אף הוא לדיון זה באומרו: "אני מציע שאת נוהלי הפתיחה באש יקבע הרמטכ"ל ולא ראשי כנופיות".[38]

בפברואר 2016 פנה הסנאטור פטריק ליהי, יחד עם עוד עשרה חברי קונגרס מהמפלגה הדמוקרטית, למזכיר המדינה האמריקאי ג'ון קרי, בדרישה לחקור חשד שכוחות הביטחון הישראליים הוציאו להורג פלסטינים ללא משפט.[39]

שוטרים בשועאפט לקראת הריסת בית מחבל

הריסת בתי מחבלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנובמבר 2015 החליטה הממשלה לחזור למדיניות של הריסת בתי מחבלים על מנת להרתיע מחבלים נוספים מלבצע פיגועים, וכן להניא משפחות מלעודד את בניהם לבצע פיגועים. מאז ההחלטה על המדיניות הרסו כוחות חיל ההנדסה הקרבית, משמר הגבול והמנהל האזרחי למעלה מ-28 בתי מחבלים (10 מהם על ידי כלי צמ"ה ו-8 על ידי פיצוץ).[40]

ב-14 בנובמבר 2015 פוצצו לוחמי יהל"ם את בתיהם של המחבלים שרצחו את איתם ונעמה הנקין ומלאכי רוזנפלד.[41] ב-2 בדצמבר פוצצו לוחמי יהל"ם בית של מחבל בשועפט[42] ואת הבית בשכם של מפקד החוליה שרצחה את הזוג הנקין.[43] ב-23 בפברואר 2016 הרסו כוחות של חיל ההנדסה הקרבית בתים של שני מחבלים.[44] ב-4 באפריל הרסו כוחות צה"ל ומג"ב באמצעות מחפר ממוגן של חיל ההנדסה הקרבית 3 בתים של מחבלים בקבטיה.[45] ב-30 באוגוסט 2016 נהרס בית המחבל שרצח את הרב מיכאל מרק במבצע משותף של הימ"מ, צה"ל והשב"כ.[46] כוחות הימ"מ כיתרו את הבית וביצעו נוהל סיר לחץ שבמהלכו נורו מספר רקטות נ"ט על הבית ובסיומו באגר ממוגן של חיל ההנדסה הקרבית הרס את הבית. גופת המחבל נמצאה בין ההריסות.[47][48]

חיילים במבצע איתור מבוקשים במזרח ירושלים

סיכולי פיגועים ומעצר חוליות טרור[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-20 באוקטובר 2015, צלפי הימ"מ, ביחד עם צלפי צה"ל, ובסיוע מודיעיני מהשב"כ, ירו ופגעו בחוליית צלפי טרור פלסטינית, שביצעה מספר פיגועי צליפה בציר הוברס העוטף את רצועת עזה בחסות הפגנות אלימות ששימשו לה כהסוואה ומגן אנושי.[49]

ב-29 בפברואר 2016 עצר השב"כ חוליית מחבלים ערבים שכללה שני אחים וביצעה סדרת פיגועי ירי באזור חברון באמצעות רובה צלפים מאולתר, שאותו הסתירו במסגד.[50]

בספטמבר 2016 השב"כ חשף ועצר חוליה של הג'יהאד האסלאמי שכללה 3 שוהים בלתי חוקיים מרצועת עזה וערבי תושב תל שבע, שתכננו פיגוע תופת באולם אירועים בדרום וחטיפת חייל.[51]

בדצמבר 2016 השב"כ חשף ועצר חוליית חמאס בת 20 מחבלים משכם שתכננה לבצע סדרת פיגועי התאבדות וירי בירושלים, חיפה ותחנות הסעה לחיילים. החולייה גייסה 4 מחבלים מתאבדים והכינה 7 ק"ג חומר נפץ לייצור מטעני חבלה, וכן רכשה רובה M16.[52]

דעיכת גל הטרור[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר חודש מרץ החלה דעיכה משמעותית בכמות הפיגועים והצלחתם, ועצימות הטרור ירדה בחזרה לכמות שהייתה לפני פרוץ גל הטרור. מרכז המידע למודיעין ולטרור כתב[53]:

גל הטרור העממי, במאפייניו הנוכחיים, הגיע להערכתנו לסיומו בסביבות חודש אפריל 2016. ביסוד מסקנה זאת עומדים: הירידה המשמעותית בהיקף הפיגועים (מעשרות פיגועים מדי חודש לפיגועים בודדים מדי חודש); השינוי שחל בזירת הפיגועים (ירידה משמעותית של מספר הפיגועים בעומק ישראל, הגם שהפיגועים בירושלים רבתי נמשכים); הירידה ברמת הקטלניות של הפיגועים (מאז ה-8 במרץ 2016, הריגת אזרח אמריקאי בפיגוע הדקירה ביפו ועד כה, לא נהרג אף אדם). לאלו נוספה הירידה בהיקף המשתתפים בהפרות סדר אלימות ביהודה ושומרון ורצועת עזה (גם במהלך אירועים "מועדים לפורענות" כגון "יום הנכבה" ובחג הפסח, שבו ביקרו ישראלים רבים בירושלים). כל אלו הביאו לירידה בהתעניינות הציבורית והתקשורתית בפעילות הטרור הפלסטינית הגם שזו שבה ועולה סביב פיגועים נקודתיים משמעותיים.

הפרשן אלכס פישמן כתב ב-2019 כי הגורם העיקרי לדעיכת גל הטרור היה הפעילות הענפה של שב"כ וצה"ל. גורמים נוספים שבלמו את גל הפיגועים היו מדיניות מערכת הביטחון שהפרידה בין המפגעים ושאר האוכלוסייה הפלסטינית, וכן פעילות של הרשות הפלסטינית והמנהיגות הציבורית בגדה.[25]

במהלך חודש יוני ובתחילת יולי בעקבות מספר פיגועים קטלניים, הוטל סגר מלא על חברון וסביבתה, לראשונה מאז מבצע שובו אחים לאיתור שלושת הנערים שנחטפו ביוני 2014.

צל"שים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לשלושה חיילי צה"ל הוענק צל"ש על תפקודם בגל הטרור:[54]

  • צל"ש אלוף הפיקוד הוענק לטוביה ינאי ויסמן, לוחם בחטיבת הנח"ל, שנהרג בפיגוע דקירה בסניף "רמי לוי" בשער בנימין ב-18 בפברואר 2016.
  • צל"ש מפקד חטיבה הוענק לליחי מלכה, לוחמת בחטיבת החילוץ וההדרכה של פיקוד העורף, על פעילותה במהלך פיגוע ירי בכיכר אדם, מצפון לירושלים, בחודש אוקטובר 2015.
  • צל"ש מפקד חטיבה הוענק לסמל מתן שמיר, לוחם בחטיבת גבעתי, על פעילותו במהלך פיגוע דקירה שבו נפצע, באזור חווארה שליד שכם בחודש דצמבר 2015.

בנוסף, צל"ש הרמטכ"ל הוענק ליחידת דובדבן על פעילותה בתקופת ההסלמה, בה סיכלה פיגועים רבים.[55]

לשוטרים רבים הוענקו עיטורי משטרת ישראל, רובם מסוג צל"ש המפכ"ל וחלקם עיטור המופת המשטרתי. מספר אזרחים קיבלו גם הם עיטורים:

  • עיטור האומץ האזרחי לרב נחמיה לביא שנרצח בפיגוע בעת שנאבק במחבל ב-30 באוקטובר 2015.
  • עיטור האומץ האזרחי לעופר בן ארי שנרצח בפיגוע בעת שנאבק במחבלים ב-23 בדצמבר 2015.
  • עיטור האומץ האזרחי לחגי קליין, על התנהלותו בפיגוע הירי בשרונה ב-8 ביולי 2016.
  • עיטור המופת האזרחי לאלירן שוע, על התנהלותו בפיגוע הירי בשרונה ב-8 ביולי 2016.
  • עיטור המופת האזרחי לאריק רוקח, על עזרתו בנטרול המחבל בבית חורון ב-21 בינואר 2016.

הימ"מ זכתה לצל"ש מפכ"ל יחידתי על פעילותה ללוחמה בטרור בשנתיים האחרונות, בה סיכלה פיגועים רבים.[56]

כרוניקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פיגועי טרור נגד ישראלים בישראל ובשטחים ב-2015, פיגועי טרור נגד ישראלים בישראל ובשטחים ב-2016

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גל הטרור הפלסטיני בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ליאור כרמלימערכת 'גודל השעה' 2015–2016 למידה והתפתחות המענה המבצעי, אתר צה"ל
  2. ^ גורמים שלטוניים בישראל לא מכנים את המאורעות הללו "אינתיפאדה" והשימוש במונח זה הוא עממי/תקשורתי בעיקרו.
  3. ^ מערכת וואלה! חדשות‏, אינתיפאדת הקטינים: בני הנוער הפלסטינים מובילים את גל הטרור, באתר וואלה! NEWS‏, 23 באוקטובר 2015
  4. ^ הטרור הפלסטיני נגד ישראל בשנת 2016: נתונים, מאפיינים ומגמות, מרכז המידע למודיעין וטרור על שם מאיר עמית
  5. ^ ניר חסוןעשרות פלסטינים תקפו שוטרים בהר הבית, באתר הארץ, 26 ביולי 2015
  6. ^ שר הביטחון: ה"מראבטון" – התאחדות בלתי מותרת, באתר קול ברמה, כ"ה אלול התשע"ה
  7. ^ הכרזה על התאחדות בלתי מותרת לפי תקנות ההגנה (שעת חירום), י"פ 7115 מ-10 בספטמבר 2015.
  8. ^ אבי יששכרוף‏, שינוי נהלים למוסלמים ועליית השר אריאל - הסיבות למהומות בהר הבית, באתר וואלה! NEWS‏, 16 בספטמבר 2015
  9. ^ נדב שרגאי, ‏אבו מאזן, שקר שקר תרדוף, באתר ישראל היום, 18 בספטמבר 2015
  10. ^ עדו בן פורת, התפרעויות בהר הבית, באתר ערוץ 7, 13 בספטמבר 2015
  11. ^ 11.0 11.1 שמרית מאיר, דברים שפלסטינים באמת חושבים, אתר 'ליברל', אפריל 2016
  12. ^ קובץ וידאו הילה קובו‏, האם העלייה של אורי אריאל להר הבית הציתה את גל הטרור?, באתר וואלה! NEWS‏, 12 באוקטובר 2015
  13. ^ חזקי עזרא, 44% מהפיגועים בוצעו ע"י שוהים בלתי חוקיים, באתר ערוץ 7, 13 במרץ 2016
  14. ^ עמוס הראלכבר לא רק "פיגועי בודדים": בצד הפלסטיני מתגבשות קבוצות שאפתניות בלי שיוך ארגוני, באתר הארץ, 9 ביוני 2016
  15. ^ הרשתות החברתיות כמקור השראה וחיקוי: ממצאי בדיקת דפי הפייסבוק של מספר מחבלים, שביצעו לאחרונה פיגועי ירי, דריסה ודקירה, המרכז למורשת המודיעין, אפריל 2016
  16. ^ ג'ון בראון, חשיפה: הצבא עוקב אחרי הפייסבוק שלכם, אתר 'מקומית'
  17. ^ אמיר בוחבוט‏, מסית ברשת לפיגועים? צפה לשיחת אזהרה ממערכת הביטחון, באתר וואלה! NEWS‏, 08 בפברואר 2016
  18. ^ עמוס הראלישראל עצרה מאות פלסטינים כחשודים בכוונה לבצע פיגועים בגלל פרסומים ברשת, באתר הארץ, 16 באפריל 2017
  19. ^ נועם אמיר, ‏משנים כיוון: מדוע הפלסטינים הסיטו את גל הטרור מירושלים?, באתר מעריב השבוע, 29 באוקטובר 2015
  20. ^ עמוס הראלפרופיל המחבלים בגל הטרור האחרון: צעירים, רווקים ולא בהכרח מוסתים, באתר הארץ, 16 בדצמבר 2015
  21. ^ אבו מאזן להורי המחבלת: "שאהידה שהרוותה בדמה הטהור את אדמת פלסטין", באתר של "רשת 13", 9 במרץ 2016 (במקור, מאתר "nana10")
  22. ^ נלחמים בהסתה של הטלוויזיה הפלשתינית, באתר ישראל היום, 12 במרץ 2016
  23. ^ אמיר בר שלום, ‏אינתיפאדת הסכינים לאן?, באתר גלובס, 26 באפריל 2016
  24. ^ אריאלה רינגל הופמן, המסקנה הדרמטית של המומחה לטרור: זו אינתיפאדת חמאס, ידיעות אחרונות, 11 במרץ 2016
  25. ^ 25.0 25.1 אלכס פישמן, ‏בודדים בדיוניים, באתר "ידיעות אחרונות", 31 בינואר 2019
  26. ^ נועם (דבול) דביר, מכת טרור: 22 קורבנות בחודשיים, באתר ynet, 22 בנובמבר 2015
  27. ^ 27.0 27.1 סיכום נפגעים מתחילת אירועי גל הטרור, באתר מגן דוד אדום, 27 בספטמבר 2016
  28. ^ חיים טוויל, חצי שנה לגל הטרור: 185 מחבלים חוסלו ב-133 פיגועים, באתר חרדים10, 5 במרץ 2016
  29. ^ חזקי עזרא, הקבינט אישר שורת צעדים למלחמה בטרור, באתר ערוץ 7, 24 בספטמבר 2015
  30. ^ אודי סגל, ‏נתניהו הורה למשטרה לאסור עליית שרים וח"כים להר הבית, באתר ‏mako‏‏, ‏7 באוקטובר 2015‏
  31. ^ ברק רבידשרי הימין מחו, נתניהו הבהיר: איסור העלייה להר הבית חל גם על ח"כים ערבים, באתר הארץ, 8 באוקטובר 2015
  32. ^ ברק רביד, גילי כהן, ג'קי חורי ויהונתן ליס, הקבינט הכריז על הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית התאחדות בלתי מותרת, באתר הארץ, 17 בנובמבר 2015
  33. ^ טובה צימוקי, ההחלטה על הוצאת התנועה האיסלאמית מחוץ לחוק נשמרה בסוד, באתר ynet, 17 בנובמבר 2015
  34. ^ שבתי בנדט והילה קובו‏, מהרג אלמנה ועד נערה עם מספריים: הירי במחבל הפצוע בחברון חריג?, באתר וואלה! NEWS‏, 28 במרץ 2016
  35. ^ משה שטיינמץ‏, איזנקוט: "לא רוצה שחייל ירוקן מחסנית על נערה בת 13 עם מספריים", באתר וואלה! NEWS‏, 17 בפברואר 2016
  36. ^ ראש המטה הכללי, רב-אלוף גדי איזנקוט, ‏מגינים על הבית – שומרים על טוהר הנשק, באתר צה"ל (דרך ארכיון האינטרנט), 30 במרץ 2016
  37. ^ אוריה אלקיים, ‏הרב הראשי הספרדי עונה לרמטכ"ל: "מצווה להרוג מחבל", באתר גלי צה"ל, 13 במרץ 2016
  38. ^ אמיר בוחבוט‏, יעלון: "מציע שאת נוהלי הפתיחה באש יקבע הרמטכ"ל ולא ראשי כנופיות", באתר וואלה! NEWS‏, 5 באפריל 2016
  39. ^ איתמר אייכנר, מחוקקים אמריקנים: לחקור את ישראל על "הוצאות להורג", באתר ynet, 30 במרץ 2016
  40. ^ אמיר בוחבוט‏, חומת מגן האמיתית: הכוח ששופך בטון על להבות הטרור, באתר וואלה! NEWS‏, 01 ביוני 2017.
  41. ^ יואב זיתון, אחרי אישור בג"ץ: נהרסו בתי 4 מחבלים, באתר ynet, 14 בנובמבר 2015
  42. ^ קובץ וידאואליאור לוי ורועי ינובסקי, תיעוד: כך פוצץ בית המחבל במחנה הפליטים שועפט, באתר ynet, 2 בדצמבר 2015
  43. ^ אמיר בוחבוט‏, צה"ל הרס את ביתו של מפקד החוליה שרצחה את הזוג הנקין, באתר וואלה! NEWS‏, 03 בדצמבר 2015
  44. ^ חדשות 2, ‏נהרסו בתי מחבלים שרצחו 5 ביום אחד, באתר ‏mako‏‏, ‏23 בפברואר 2016‏
  45. ^ קובץ וידאו יואב זיתון ואליאור לוי, צה"ל ומג"ב הרסו בתי מחבלים שרצחו לוחמת מג"ב בפיגוע בירושלים, באתר ynet, 4 באפריל 2016
  46. ^ איציק וייס, כוחותינו הרסו את בית המחבל שרצח את הרבĠמיכי מרק ז״ל, באתר חדשות 0404
  47. ^ יואב זיתון ואליאור לוי, מבצע חיסול המחבל: שב"כ איתר, ימ"מ כיתר וירה, צה"ל פיקד והחריב את הבית, באתר ynet, 27 ביולי 2016
  48. ^ אליאור לוי, משפחת המחבל מאשימה: מנגנוני הביטחון הפלסטיניים הסגירו אותו, באתר ynet, 27 ביולי 2016
  49. ^ יואב זיתון, סוכלה חוליית צלפים בחסות ההפגנות בעזה, באתר ynet, 20 באוקטובר 2015
  50. ^ יואב זיתון, אחים מחברון נעצרו: פצעו ישראלים ברובה צלפים, באתר ynet, 29 בפברואר 2016
  51. ^ אילנה קוריאל ויואב זיתון, סוכלו פיגוע תופת באולם אירועים וחטיפת חייל, באתר ynet, 20 באוקטובר 2016
  52. ^ לילך שובל, ‏נחשפה תשתית חמאס שעמדה לבצע פיגועי התאבדות בישראל, באתר ישראל היום, 22 בדצמבר 2016 18:59
  53. ^ האם גל הטרור הפלסטיני הגיע לסיומו?
  54. ^ אמיר בוחבוט‏, צל"ש ללוחם שנהרג בפיגוע דקירה ב"רמי לוי": "מופת לערכי צה"ל", באתר וואלה! NEWS‏, 10 במאי 2016
  55. ^ עוזי ברוך, צל"ש הרמטכ"ל ליחידת דובדבן, באתר ערוץ 7, 13 באוקטובר 2016.
  56. ^ מערכת ישראל היום, ‏התפרסמה רשימת מקבלי העיטורים והצל"שים של משטרת ישראל, באתר ישראל היום, 18 בספטמבר 2016 12:16.