ג'יימס גרפילד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ג'יימס גרפילד
19 בנובמבר 1831; מורלנד הילס שבאוהיו - 19 בספטמבר 1881; אלבורן (בגיל 49)
James Abram Garfield, photo portrait seated.jpg

ג'יימס גרפילד
שם בשפת המקור James Abram Garfield
מדינה ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
מפלגה המפלגה הרפובליקנית
בת-זוג
נשיא ארצות הברית ה-20
תקופת כהונה 4 במרץ 188119 בספטמבר 1881 (28 שבועות ו-4 ימים)
סגן צ'סטר אלן ארתור
הקודם בתפקיד רתרפורד הייז
הבא בתפקיד צ'סטר ארתור

ג'יימס אברם גרפילדאנגלית: James Abram Garfield‏; 19 בנובמבר 1831 - 19 בספטמבר 1881) היה נשיאה ה-20 של ארצות הברית, החל מ-4 במרץ 1881 ועד הירצחו מאוחר יותר באותה השנה (הנשיא האמריקאי השני שנרצח במהלך כהונה). גרפילד שירת בבית הנבחרים ונבחר לסנאט לפני מועמדותו לנשיאות, וסירב לשרת בסנאט לאחר שקיבל את המועמדות. הוא חבר בית הנבחרים היחיד שנבחר לנשיאות בעת כהונתו.

גרפילד נלחם במלחמת האזרחים האמריקנית, ונבחר לקונגרס ב-1862 מטעם אוהיו. במהלך שירותו בבית הנבחרים, הוא תמך בתקן הזהב וזכה למוניטין של נואם מוכשר. גרפילד הסכים בהתחלה עם הרפובליקנים הקיצוניים בסנאט בנוגע לשיקום הדרום, אולם לאחר מכן אימץ קו מתון בכל הנוגע לשמירת זכויות האזרח לעבדים המשוחררים.

גרפילד ניהל את מסע הבחירות של ג'ון שרמן ב-1880 ונאם לטובתו. כששרמן ויריביו - יוליסס סימפסון גרנט וג'יימס בליין - לא הצליחו לזכות במועמדות, הצירים בחרו בגרפילד כמועמד פשרה. גרפילד ניצח בבחירות באותה השנה ברוב דחוק את וינפילד סקוט הנקוק, המועמד מטעם המפלגה הדמוקרטית.

בתור נשיא, החזיר גרפילד את סמכויות הנשיא בנוגע למינויים, חיזק את הצי, ולחם בשחיתות במשרד הדואר, על אף כהונתו הקצרה. גרפילד מינה דיפלומטים ושופטים. הוא חיזק את כוחו כנשיא והתנגד למינויים פוליטיים. גרפילד פעל למען תיעוש החקלאות, הרחבת החינוך, וזכויות האזרח. הוא תמך ברפורמה בשירות הציבורי, שעברה בקונגרס בתקופת יורשו, צ'סטר ארתור. הוא מת לאחר 200 ימים בתפקיד, כשאת רובם בילה בין חיים למוות לאחר ההתנקשות בו. גרפילד זכור יותר בגלל ההתנקשות בו ולא בגלל תקופת נשיאותו, והיסטוריונים נמנעים לעתים קרובות מלדרג אותו כנשיא בגלל תקופת כהונתו הקצרה.

תקופת ילדותו ונעוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרפילד נולד בעיר אורנג' שבאוהיו (היום נקראת מורלנד הילס). אביו, אברהם גרפילד, נפטר בשנת 1833 כשג'יימס היה רק בן 18 חודשים, והוא גדל עם אימו, אליזה, ודודו. לאחר שסיים את בית הספר העירוני למד גרפילד בין השנים 1851 ו-1854 ב"מכון העתודה האקלקטי המערבי" (שלימים נקרא "קולג' חירם") בחירם שבאוהיו. לאחר מכן עבר ללמוד בויליאמס קולג' בויליאמסטאון, מסצ'וסטס, והיה חבר באגודת דלתא אפסילון. הוא סיים את לימודיו ב-1856 כתלמיד מצטיין שהתמחה במיוחד בתחום הכימיה. לאחר מכן שב ללמד כמורה לשפות קלאסיות במכון האקלקטי, וכעבור שנה התמנה למנהל המכון, תפקיד בו שימש עד שנת 1860.

ב-11 בנובמבר 1858 נשא גרפילד לאישה את לוקרישיה רודולף. לשניים היו שמונה ילדים, אחד מהם - ג'יימס רודולף גרפילד הלך בעקבות אביו לפוליטיקה ושימש כשר הפנים של ארצות הברית בזמן נשיאותו של תיאודור רוזוולט.

גרפילד מאס בחיי האקדמיה והחל ללמוד באופן פרטי משפטים. הוא התקבל ללשכת עורכי הדין של אוהיו בשנת 1860, אך עוד קודם לכן כבר החל במעורבות פוליטית. הוא נבחר כסנטור בבית המחוקקים של אוהיו בשנת 1859, וכיהן בתפקיד עד 1861. לאורך כל חייו הפוליטיים היה חבר המפלגה הרפובליקנית.

קריירה צבאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם פרוץ מלחמת האזרחים האמריקנית הצטרף גרפילד לצבא הצפון, ומונה כמפקד רגימנט המתנדבים הרגלי ה-42 של אוהיו, בדרגת קולונל (אלוף משנה). הגנרל דון קרלוס ביואל הטיל עליו את משימת גירוש כוחות הדרום מזרחה מקנטקי בנובמבר 1861. תחת פיקודו של גרפילד הועמדה לצורך מבצע זה הבריגדה ה-18, ובדצמבר אותה שנה הוא יצא מקטלסבורג, קנטקי, כשלצידו רגימנטים הרגלים ה-40 וה-42 של אוהיו, ה-14 וה-22 של קנטקי, חיל הפרשים השני של מערב וירג'יניה ויחידת הפרשים של מקלפלין. הכוחות נתקלו בכוחות הדרום ליד פיינטסוויל, קנטקי ב-8 בינואר 1862, שהיו תחת פיקודו של בריגדיר גנרל המפרי מרשל. כוחותיו של גרפילד אילצו את כוחות הדרום לסגת עד למרחק של שני מייל מפרסטונבורג, קנטקי, על הדרך המוביל לוירג'יניה. גרפילד תקף שוב ב-9 בינואר, ושוב הביא לנסיגת הדרומיים בתום יום הקרב, אך הפעם בחר שלא לרדוף אחריהם, והעדיף לשוב עם כוחותיו לפרסטונבורג כדי לחדש את האספקה. ניצחון זה הביא לקידומו של גרפילד לדרגת בריגדיר גנרל ב-11 בינואר.

בדרגה זו שירת גרפילד תחת ביואל בקרב שילה, ותחת פיקודו של תומאס ג'. ווד במצור על קורינת'. בריאותו המידרדרת מנעה ממנו לשוב לקרב עד לסתיו, אז הצטרף לוועדה שבחנה את התנהלותו של פיץ ג'ון פורטר. באביב 1863 מונה גרפילד לראש המטה של ויליאם ס. רוסקרנס, מפקד צבא קמברלנד.

קריירה פוליטית מאוחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1863 שב גרפילד לזירה הפוליטית, ונבחר לכהן מטעם אוהיו בבית הנבחרים של ארצות הברית במושב הקונגרס ה-39. זמן קצר לאחר שנבחר זכה גרפילד לדרגת אלוף (מייג'ור ג'נרל), על תפקודו בקרב צ'יקמאוגה, אך הוא בחר לפרוש מהצבא לטובת המושב בקונגרס. הוא הצליח להיבחר שוב מדי שנתיים עד לשנת 1878, ונחשב לאחד הרפובליקנים הניציים בבית לאורך מלחמת האזרחים ותקופת השיקום שלאחריה. ב-1876, עם היבחרו של תומאס ג' בליין לסנאט, החליף אותו גרפילד כיו"ר הסיעה הרפובליקנית בבית הנבחרים. באותה שנה היה גרפילד גם אחד החברים בוועידה האלקטורלית שהכריעה את הבחירות בין ראתרפורד הייז וסמואל טילדן, והעניקה להייז את 22 הקולות שהיה זקוק להם על מנת להיבחר לנשיאות.

הבחירות של שנת 1880[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1880

המועמדות הרפובליקנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרפילד נבחר לסנאט בתמיכתו של ג'ון שרמן, ונכנס לשנת הבחירות כתומך של שרמן בתור המועמד של המפלגה הרפובליקנית. לעומת זאת, אחרים סברו שגרפילד היה המועמד העדיף. גרפילד סירב לקבל את המועמדות, אולם שרמן התחיל לחשוד בכוונותיו של סגנו. המועמדים המובילים פרט לשרמן היו יוליסס סימפסון גרנט וג'יימס בליין.

הסנאטור רוסקו קונקלינג מניו יורק, שהיה מנהיג "סיעת האיתנים" (תומכי גרנט), הציע בתחילת הועידה שהצירים יתחייבו לתמוך במועמד בבחירות. הצירים ממערב וירג'יניה סירבו לכך וקונקלינג ניסה לגרש אותם. גרפילד יצא להגנתם ונאם בזכותם. הקהל פנה כנגד קונקלינג שויתר על הניסיון. תומכי גרפילד התחזקו, והבינו שגרפילד הוא המועמד היחיד שיהיה מקובל על רוב הצירים.

הצירים עצמם לא רצו לתמוך בשרמן, וגרנט הוביל, כששרמן רק במקום השלישי. גרנט ובליין לא הצליחו להשיג את 379 הקולות הדרושים. לבסוף, הוחלט שמתנגדי גרנט יתמכו דווקא בגרפילד, שהשיג 50 קולות בסיבוב ה-35. גרפילד טען שהוא לא מתכוון לבגוד בשרמן, אולם המשלחת מאוהיו תמכה בו. בסיבוב הבא, תומכי שרמן ובליין תמכו בגרפילד, והוא השיג 399 קולות ואת המועמדות. תומכי גרנט נשארו נאמנים כלפיו והתנגדו לגרפילד. כדי לפייס אותם, גובה המכס לשעבר מניו יורק, צ'סטר ארתור, נבחר להיות סגנו של גרפילד.

מסע הבחירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כרזת בחירות של גרפילד

למרות ניסיונות הפיוס המפלגתיים, המתיחות במפלגה נשארה גם במהלך הבחירות, וגרפילד נפגש עם מנהיגי המפלגה בניו יורק. הוא שכנע אותם להתאחד מאחוריו, חזר אל אחוזתו שבמנטור והשאיר את מסע הבחירות לפעילים, כנהוג באותה התקופה. הדמוקרטים תמכו באלוף וינפילד סקוט הנקוק מפנסילבניה. הנקוק והדמוקרטים ציפו לנצח בדרום, והצפון נחשב להימור בטוח עבור הרפובליקנים. לכן רוב מסע הבחירות התמקד במדינות המתנדנדות, כמו ניו יורק ואינדיאנה.

לא היו הבדלים רבים בין הדמוקרטים והרפובליקנים, והרפובליקנים שוב ניסו לקשור את הדמוקרטים למלחמת האזרחים. חמש עשרה שנים עברו מאז המלחמה, ושתי המפלגות העמידו לבחירה גנרלים מהצפון, כך שהאסטרטגיה לא עבדה. הרפובליקנים עברו להדגשת נושא מכסי המגן. המצע הדמוקרטי דרש "מכסים רק לשם הכנסה", והרפובליקנים טענו בפני הפועלים בצפון שהנקוק יפחית את מכסי המגן, ויפגע בעבודות שלהם. הנקוק ניסה להיות מתון בנוגע לכך וטען שמכס המגן הוא עניין מקומי. הצפון התאחד מאחורי גרפילד, שבהפרש צמוד של פחות מ-2,000 קולות מתוך 9 מיליון, ניצח. בחבר האלקטורים, השיג 214 קולות לעומת 155.

בבחירות הכלליות הביס גרפילד, שזכה ל-214 אלקטורים, את המועמד הדמוקרטי וינפילד סקוט הנקוק, גנרל מצטיין נוסף בצבא האיחוד, שזכה רק ב-155 אלקטורים.

הנשיאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבינט וכניסה לתפקיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין היבחרו וכניסתו לתפקיד, התעסק גרפילד בהרכב הקבינט שלו, כדי ליצור איזון בין הפלגים הרפובליקניים. תומכי בליין היו תומכיו הבכירים, ובליין מונה לתפקיד מזכיר המדינה של ארצות הברית ויועצו הקרוב של גרפילד. נטען שלבליין היו מרגלים בבית הלבן שעזרו לו לדעת הכל.

גרפילד הושבע לנשיא ב-4 במרץ 1881. נאומו של גרפילד עם כניסתו לתפקיד לא היה מלהיב כמו נאומיו הקודמים. הוא הדגיש את נושא זכויות האזרח לאפרו-אמריקנים, וטען שהחופש לא יושג כל עוד הממשל ישים מכשולים בפני האזרח. לאחר מכן דיבר על תקן הזהב, שיפור החינוך והתנגדות לפוליגמיה בקרב המורמונים.

מינויו של גרפילד לתפקיד ראש רשות הדואר של ארצות הברית, תומאס ל. ג'יימס, היה יריב של קונקלינג. קונקלינג דרש שמקורביו יתמנו לתפקיד מזכיר האוצר. בתגובה, גרפילד מינה אויב של קונקלינג לתפקיד גובה המכס בניו יורק. המינוי נחשב למינוי יוקרתי במיוחד. קונקלינג ניסה להביא את ההצעה לאישור הסנאט, אולם גרפילד סירב לכך ואיים לבטל את כל המועמדים שלו לתפקידים פדרליים. קונקלינג התפטר, אולם המועצה המחוקקת של ניו יורק לא בחרה בו שוב. גרפילד הצליח לנצח במאבק מול הסנאט. לצערו של בליין, חזר גרפילד לנסות לפייס את המפלגה, ומינה כמה מחברי סיעת האיתנים לתפקידים.

רפורמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרפילד הנהיג את סיעת בני התערובת, שתמכה ברפורמה בשירות הציבורי שהנהיג הייז בדרום לאחר המלחמה. גרפילד האמין שמערכת המינויים הנוכחית פגעה במוסד הנשיאות. אישים שתמכו ברפורמה התאכזבו מכך שגרפילד ניסה לבצע רפורמה רק בתפקידים זוטרים, ומינה את חבריו לתפקידים בכירים.

השחיתות במשרד הדואר גם דרשה רפורמה. התברר שהיו במשרד גניבות של מיליוני דולרים ומכרזים מושחתים. הייז השהה את המכרזים בתגובה, וגרפילד דרש את התפטרות האחראי לכך. הוא דרש מג'יימס לבצע רפורמה מקיפה בשירות הדואר.

זכויות האזרח וחינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרפילד האמין שהמפתח לשיפור מצבם של השחורים נמצא בחינוך פדרלי. במהלך תקופת השיקום, העבדים המשוחררים השיגו אזרחות וזכות הצבעה, אולם גרפילד האמין שהדרומיים הלבנים מונעים מהם את הזכויות, וחשש לגורלם. הוא הציע מערכת חינוך פדרלית. הקונגרס והציבור הלבן בצפון כבר איבד את העניין בזכויות השחורים, ולא תמך במימון פדרלי למערכת החינוך. גרפילד מינה גם שחורים לתפקידים חשובים. הוא האמין שיוכל להשיג תמיכה לרפובליקנים בדרום בעזרת הגנה על האינטרסים המסחריים של הדרום. בניגוד להייז, הוא מינה מינויים פוליטיים בדרום, שהיו מקורבים לרפובליקנים.

מדיניות חוץ ורפורמה בצי[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשנכנס לתפקידו, לא היה לגרפילד ניסיון רב במדיניות חוץ, אז הוא הסתמך על בליין. בליין תמך בפרוטקציוניזם בעבר, אולם הסכים עם גרפילד על קידום הסחר החופשי במערב. הם היו בטוחים שכך יוכלו למנוע מבריטניה אחיזה באמריקה הלטינית, ובאמצעות הגברת הייצוא לחזק את השגשוג האמריקני, שיקושר כך עם הרפובליקנים. גרפילד הסמיך את בליין לכנס ועידה אמריקנית ב-1882 כדי לפתור בעיות בין מדינות אמריקה הלטינית וליצור הסכמי סחר. בנוסף ניסה ליצור הסכם שיסיים את מלחמת האוקיינוס השקט. בליין ניסה למנוע מפרו לוותר על טריטוריות, אולם צ'ילה התנגדה לחזרה לסטטוס קוו לאחר שכבשה את לימה. גרפילד ניסה להרחיב את ההשפעה האמריקנית, וביקש לכרות תעלה בפנמה ולהפחית את ההשפעה הבריטית בהוואי. בנוסף, חתם על הסכמי סחר עם קוריאה ומדגסקר. גרפילד שקל לחזק את כוחה הצבאי של ארצות הברית, וביקש ממזכיר הצי שלו לחזק את הצי. התוכניות הסתיימו לאחר ההתנקשות בגרפילד. תשע מדינות ביקשו להשתתף בוועידה האמריקנית, אולם לאחר התפטרותו של בליין, ארתור, יורשו של גרפילד, ביטל אותה. ארתור נקט ברפורמות מתונות יותר בצי.

הרכב הקבינט[עריכת קוד מקור | עריכה]

מינויים לבית המשפט העליון[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרפילד מינה רק שופט אחד לבית המשפט העליון של ארצות הברית, אישור מחודש למינוי של הייז מימיו האחרונים בתפקיד - תומאס סטנלי מתיוס שנכנס לתפקידו ב-1881.

ההתנקשות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'יימס גרפילד, נשיא ארצות הברית, נפצע קשה בניסיון התנקשות.

ב-2 ביולי 1881 נורה גרפילד בידי צ'ארלס גיטו, עורך דין בן 40 וחבר המפלגה הרפובליקנית. ההתנקשות אירעה בשעה 9:30 בבוקר, פחות מארבעה חודשים לאחר שהושבע גרפילד לנשיאות, בעת ששהה בתחנת הרכבת של חברת "בולטימור והפוטומק" בוושינגטון, בדרכו לכנס מחזור של הקולג' בו למד, והיה מלווה במזכיר המדינה ג'יימס ג'. בליין ובשני בניו ג'יימס והארי. כשנעצר המתנקש הוא הצהיר "עשיתי את זה ואני רוצה להיעצר! ארתור הוא הנשיא עכשיו!". הצהרה זו העלתה לזמן קצר את החשד כי ארתור, שעמד בראש סיעה אופוזיציונית לגרפילד במפלגה הרפובליקנית, או תומכיו, עמדו מאחורי המעשה. למעשה, ביצע גיטו את ההתנקשות לאחר שנסיונותיו להתמנות לקונסול דיפלומטי בפריז (משרה שלא היו לו כל כישורים אליה) נכשלו, ולאור מחלת נפש ממנה סבל.

כדור אחד פגע בכתפו של גרפילד ויצא דרך הגב, תוך שהוא מחמיץ עורק. הכדור השני נתקע בחזהו של גרפילד ורופאיו לא הצליחו למצוא אותו על מנת להוציאו. רופאים כיום סבורים כי הכדור נותר סמוך לריאה. בניסיון לגלות את מיקומו של הכדור פיתח אלכסנדר גרהם בל גלאי מתכות, אולם מסגרת המתכת של מיטתו של גרפילד גרמה למכשיר לתקלה. איש לא הצליח אז להסביר את התקלה, משום שמסגרות מיטות עשויות מתכת לא היו נפוצות, והקישור בין שני הגורמים לא נעשה.

גרפילד שכב במיטתו במשך מספר שבועות ומצבו החל להחמיר בשל הזיהום שהתפתח סביב הכדור, שהחליש את ליבו. 80 יום לאחר שנורה מת גרפילד מהתקף לב או ממפרצת בטחול, בעקבות הרעלת דם ודלקת סימפונות. שעת מותו הוכרזה כ-22:35, ביום שני 19 בספטמבר 1881, בדיוק חודשיים לפני יום הולדתו החמישים. במהלך גסיסתו הועבר גרפילד לעיירת החוף אלברון בניו ג'רזי, מתוך תקווה נואשת כי אוויר הים והשלווה יסייעו להחלמתו.

גרפילד נקבר במאוזוליאום בבית הקברות לייקוויו בקליבלנד, אוהיו. המצבה שעל קברו מעוטרת בתבליט מאבן טרה קוטה של הפסל קספר בוברל, ומתארת שלבים שונים בחייו. ב-1887 הוקמה אנדרטת ג'יימס גרפילד לזכרו בסמוך לגבעת הקפיטול.

משפטו של המתנקש[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרבית ההיסטוריונים והרופאים כיום סבורים כי מותו של גרפילד הוא תוצאה של רשלנות רפואית, וכי הנשיא המנוח היה יכול לשרוד את הפגיעה לו רופאיו היו מוכשרים יותר: בעת החיפוש אחר הקליע הנעלם החדירו רופאיו של גרפילד את אצבעותיהם לבית החזה שלו, ואחד מהם פגע במהלך הבדיקה בכבד שלו.

גיטו נמצא אשם ברציחתו של גרפילד, על אף שפרקליטיו ניסו לטעון להגנתו לאי שפיות. הוא התעקש כי הטיפול הרפואי הלקוי הוא שהרג את גרפילד, אך לא הצליח לשכנע את שופטיו לקבל טיעון זה כהגנה לגיטימית לחפותו. גיטו נידון למוות והוצא להורג בתלייה ב-30 ביוני 1882 בוושינגטון.

מורשתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרפילד נחשב לסיפור הצלחה אמריקני: ילד עני שהפך לנשיא ארצות הברית. לאחר שהיריבות בין הפלגים הרפובליקנים גוועה, גם הזיכרון של גרפילד גווע. האמריקנים חיפשו דמויות נערצות אחרות, שלא היו פוליטיקאים.

נשיאי "העידן המוזהב" נחשבו לנשיאים גרועים, שעזרו לבעלי ההון להתעשר. ביניהם היה גם גרפילד.

לעומת זאת, רבים אחרים טענו שבנשיאותו של גרפילד הייתה גלומה הבטחה שהסתיימה לאחר ההתנקשות בו. הוא חיזק את כוחו של הנשיא לעומת הסנאט.

טריוויה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גרפילד היה הנשיא הראשון ששימש גם ככומר. עם היבחרו לתפקיד ויתר על הכמורה, וצוטט באומרו "אני מוותר על המשרה הרמה ביותר בארץ על מנת להתמנות לנשיא ארצות הברית".
  • עד היום לא נבחר אף נשיא מלבד גרפילד ישירות לאחר כהונה בבית הנבחרים.
  • גרפילד ידע לכתוב בשתי ידיו, והיה מסוגל לכתוב בידו האחת בלטינית, בזמן שכתב בידו האחרת ביוונית עתיקה.
  • אחת מההוכחות הרבות למשפט פיתגורס חוברה בידי גרפילד.
  • סיפור ההתנקשות הונצח בשני שירים - האחד "Mister Garfield" של ג'וני קאש מ-1965, והשני "Charles Giteau" של קלי הארל ותזמורת כלי המיתר של וירג'יניה.
  • בשנת 1881 ישבו בבית הלבן אחד אחרי השני שלושה נשיאים: הייז, שסיים את כהונתו, גרפילד, וצ'סטר ארתור שהתמנה במקומו לאחר שזה נרצח.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חתימת ג'יימס גרפילד
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'יימס גרפילד בוויקישיתוף