לדלג לתוכן

תאוריות הקשר על הכוזרים והיהודים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף ההיפותזה הכוזרית)
לוח מימי ממלכת הכוזרים

תאוריית המוצא הכוזרי של יהדות מזרח אירופה, או "המיתוס הכוזרי" על-פי מבקריה, היא תיאוריה רבת שנים במהותה הנוגעת למוצאם ההיסטורי של היהודים-האשכנזים, שעדיין משמשת לעיתים בתאוריות קונספירציה אנטישמיות, ובגישות אנטי-ציוניות שונות. התאוריה גורסת כי גידולה הפתאומי של האוכלוסייה היהודית במזרח אירופה, קשה להסבר רק עקב הגירה מריכוזים יהודיים אחרים וריבוי טבעי, והוא נבע מגיור המוני של העם הכוזרי שמוצאו טורקי, ואשר קיים תיעוד מועט אודותיו. תאוריה זו איננה מקובלת על פי רוב החוקרים ובפרט בתחום מדעי הגנאלוגיה, אך מנגד חלק מההיסטוריונים סבורים כי מרבית יהודי מזרח אירופה מוצאם אכן בכוזרים.

ממלכת הכוזרים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערכים מורחבים – ממלכת הכוזרים, כגן, כגן בק

היום מקובל להאמין כי רוב העם הכוזרי הורכב מעמים טורקיים מהמזרח, כמו ממספר שבטים דוברי פרסית, אנשים מצפון הקווקז וסלאבים. במהלך המאות ה-7–9 מספר קבוצות יהודיות נמלטו מהמזרח התיכון לקווקז הצפוני לאור כוונת האימפריה הביזנטית להמירם בכפייה לנצרות. הכוזרים הפכו לעניין מיוחד ברוסיה ונטען כי מספר יהודים שחיו בכוזר והגיעו ממערב אירופה עסקו בסחר בעבדים, פרוות, רקמות וחרבות למזרח ותבלינים למערב. כשלאחר שהפרנקים אסרו על הסחר בעבדים האזור הסלאבי כנראה הפך למקור העיקרי בסחר בעבדים. עוד נטען כי במהלך המאה השביעית נלחמו הכוזרים במלחמת הגנה מול הפרסים, ובמאה השמינית הצליחו לעמוד מול הפלישה האסלאמית, חוקרים מסוימים שיבחו אותם על שבזכותם נמנעה האיסלאמיזציה של אירופה.[1]

בראש המבנה הפוליטי של הממלכה הכוזרית עמד הכגן – ישות קדושה ונעלה שגרה בארמון, לרוב היה נרצח בעתות משברים פוליטיים. הכח האדמיניסטרטיבי ניתן לכגן בק שהיה אחראי על האדמיניסטרציה, דיפלומטיה והעניינים הצבאיים. הממלכה הכוזרית אימצה גישה של כיבוד והענקת סטטוס זהה לכל הדתות, תוך מתן אפשרות למינוי שופטים ובתי משפט עצמאיים לכל בני הדתות השונות בממלכה, ובכלל זה יהודים, נוצרים, מוסלמים ופגאנים.

במאה השמינית קיבלו האליטות הכוזריות ובראשם המלכים את הדת היהודית, אך זו נותרה כנראה זרה לרובו של העם. עם זאת הממלכה הפכה למוקד עליה ליהודים רבים מרחבי העולם כולו. במאה העשירית נחלש כוחה של הממלכה הכוזרית לאור תקיפה מצד רוס של קייב, שנבנתה על אדמה שבעבר הייתה בשליטה כוזרית והרחיבה את חזקתה בהדרגה על כלל אדמות ממלכת כוזר.[1]

רקע ושימושים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

היסטורית האנטישמיות בברית המועצות מוכרת, עם קנוניית הקוסמופוליטיזם היהודי ב-1940 ועלילת הרופאים ב-1950. גם ידוע כי האנטישמיות הרוסית הומרה ב-1960 לאנטי-ציונות והתמקדה במאבק נגד "הציונות העולמית", שהואשמה בניסיון השתלטות על העולם. תוך טיעון תעמולנים סובייטיים רשמיים כי "הרשע הזה" מונחה על ידי ארצות הברית וישראל וכי רק ברית המועצות תוכל להנהיג התנגדות ולהוביל את העולם לעתיד טוב. שנירלמן(אנ') טוען כי לאנטישמיות היה חלק מהותי בגיבוש זהותה של ברית המועצות בתקופה הפוסט-סובייטית, ובמיוחד בגיבוש האידאולוגיה הלאומית של רוסיה. זאת דרך גיבוש "ביקורת מדעית נגד הציונות" ותחיית "הרעיון הרוסי".[2]

תאוריות הכוזרים הומצאה בהיסטוריה הלאומית הרוסית בשילוב אלמנטים היסטוריים של אנטישמית הכוללים את הפרוטוקולים של זקני ציון, יחד עם אלמנטים חדשים. זאת על מנת לקבוע למיתוס בסיס היסטורי וכן על מנת לקבוע את תפקידה ההיסטורי והמנהיגותי של רוסיה במאבק העולמי נגד הציונות היהודית כוזרית. ב-1950 נעשה מחקר מעמיק בניסיון לקבוע את מיתוס הממלכה הכוזרית כ"ממלכה פרזיטית", וכבר בשנות השבעים נעשה שימוש רחב במיתוס הכוזרים בקרב אקטיביסטים של התנועה הלאומנית רוסית במאבקם נגד "הציונות העולמית". התרחבות המחקרים אודות הכוזרים בעת בה נעשה ניסיון לגיבוש הלאומיות הרוסית על רקע התפרקות ברית המועצות, הובילו לשילוב הכוזרים במיוחד לאור המרתם ליהדות, בגיבוש תאוריות אנטישמיות שנועדו להמציא היסטוריה ואחידות לאומית רוסית חדשה. כשלפי תאוריות הקונספירציה לכוזרים היהודים מהמוצא האירופי היה חלק בגיבוש האימפריה הרוסית, והם ניסו להשתלט על רוסיה ועל העולם כולו עוד מראשית התהוותה של רוסיה. לפי פיתוחי התאוריה הכוזרים ניצלו את הסלאבים וסחרו בהם כעבדים וגרמו לרוסים להמיר לדת הנוצרית המדכאת. כך הכוזרים כביכול שיעבדו את העם הרוסי וגזרו את דינם ל-1,300 שנות פיגור תרבותי. בסוף תקופה זו על מנת להשמיד את התרבות הרוסית, ארגנו אלו כביכול את המהפכה הבולשביקית ב-1917 והקימו דיקטטורה סודית, שהשתמשה בסטלין כממשלת בובות ומינתה את לזר קגנוביץ' למושל האמיתי. המיתוס הומצא על ידי מספר לאומנים רוסים בסביבות שנות ה-70–80 של המאה העשרים, והתבסס על הפרוטוקולים של זקני ציון, ספרו של ארתור קסטלר "השבט ה-13" ומחקרים נוספים; וזכה לתפוצה רחבה עד שנת ה-90, עת בה היהודים-הכוזרים הואשמו בפירוק ברית המועצות. רעיון הכוזרים הניח את היסודות לשילוב ה"אנטישמיות מדעית" ברוסיה העכשווית ולעליית הנאו-נאציזם. כשלתאוריה זו הייתה השפעה גם על התפתחות הלאומיות האוקראינית.[2]

מחקרים שונים משנות התשעים מעידים כי הקמפיין נגד "הציונות" ו"היהודים" שהשיקה רוסיה בתחילת המאה העשרים הועלו לאחר שהקמפיין נגד ה"קוסמופוליזטים" הוגדר כמתוחכם ומורכב מידי להבנת פשוטי העם. לפיכך, כי הדבר היה פשוט יותר, הוחלט להגדיר את היהודים כאויבי רוסיה, כנבל מוכר. שכן ליהודים הכוזרים כבר הייתה תדמית מתאימה לקמפיין הזה וכונו כ"מדינה פרזיטית", וכן היה ניתן להתבסס על תדמיתם ההיסטורית מרדנית כביכול, שקשרה בין המאה העשרים לעבר הרחוק.[3]

במהלך שנות השבעים לאור אימוץ תאוריית "מוצא יהודי ברית המועצות ככוזרים" וסופרים שהחלו לתמוך בטיעון כי "יהודי רוסיה ילדים לרוסיה ככוזרים שהיו שם לפני רוסיה", לאומנים אורתודוקסים רוסים וגם המדיה הציבורית החלו לחששו מתאוריה זו ולהכחיש את קיומה של ממלכת כוזר, שכן בבסיס טיעון זה יכולה לעמוד תביעה יהודית לחלקיה הדרומיים של רוסיה.[4]

הרעיון תפס תאוצה עוד יותר על רקע התפרקות ברית המועצות ועליית התחושות השליליות נגד הרוסים בעולם. לאור זאת רוסים רבים שחיו מחוץ לרוסיה עשו שימוש ברעיון הקנוניה הכוזרית ובהאשמת "הציונות הבינלאומית" במה שקרה ועשתה רוסיה במהלך התקופה הסובייטית, זאת על מנת להוריד מעצמם ועמם מהאשמה תוך השלכת האשמה על גורם חיצוני.[5] בסוף המאה העשרים נעשה שימוש בתאוריית הכוזרים על מנת לבטא את ההתנגשות בין הארים ליהודים, שיוחסו כבעלי "התרבות הפטריארכית יהודית-נוצרית מערבית", שהם מכוחות הרשע.[6] שכביכול באה לידי ביטוי בתרבות הדמוקרטיה המבקשת לבטל תרבויות וליצור אחידות תרבותית.[7] בנוסף דרך הצגת הכוזרים בספרות כאויבי האסלאם והערבים, הדבר פתח פרצה לאימוץ "תאוריית האויב הכוזרי-ציוני" גם בקרב האחרונים. בנוסף לשותפות רוסית-ערבית נגד הציונות.[8]

תאוריית הכוזרים הפכה לפופולרית בקרב לאומנים רוסים ובשיח האנטישמי רק החל משנת השבעים של המאה ה-20, עת בה הוחלט על שינוי הדת שאומץ על ידי הכוזרים מקראיות לתלמודיות. זאת מאחר שממלכת הכוזרים הייתה הממלכה העוצמתית הראשונה בהיסטוריה הרוסית, ולאור האופי היהודי שלה תאוריה זו יכלה לשחק תפקיד משמעותי בגיבוש ואיחוד רוסיה דרך ההיסטוריה ואויב משותף. כמו כן רעיון סטלין כשליט בובות של לזר קגנוביץ' הכוזרי אפשר את ניקיונו של סטלין כמנהיג פטריוט. בנוסף לכך רעיון הכוזרים שימוש להטלת אשמת חרחור מלחמת צ'צ'ניה, על גורם חיצוני, והוא היהודים האשכנזים.[9]

תאוריית קשר אנטישמית הטוענת למעורבות קואליציה חשאית לכאורה בין היהודים לכוזרים, לבונים החופשיים ולציונים. תאוריות אלו היו פופולריות ברוסיה ומזרח אירופה והניחו את היסודות לשילוב ה"אנטישמיות מדעית" ברוסיה העכשווית ולעליית הנאו-נאציזם. כשלתאוריה זו הייתה השפעה גם על התפתחות הלאומיות האוקראינית ועל האנטי-ציונות המוסלמית והערבית. טענות דומות עודן מתפרסמות ונפוצות כיום בעולם, בעיקר בימין הקיצוני ובחוגים דתיים נוצרים ואסלאמיים ומהוות חלק מהאנטישמיות החדשה.

הגדרת זהות הכוזרים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
חותם כוזרי בצורת כוכב משושה מן המאה התשיעית או העשירית. חלק מהארכאולוגים פירשו את הסמל כיהודי, ואחרים כפגאני.

תחילה זוהו יהודי רוסיה כצאצאי הכוזרים ולאחר מכן זוהו כלל יהודי מזרח אירופה ככאלו.[4] כיום ישנם כאלו המקשרים את תאוריית הכוזרים לרעיון "הקונספירציה היהודית" לשליטה עולמית, תוך קשירת רעיון מקורם הכוזרי של יהודי מזרח אירופה לכלל היהודים – שמזוהים בתורם לבונים החופשיים ולעובדי השטן, זאת במטרה להאשימם בשאיפה להשתלטות עולמית. תאוריה זו אנטישמית שכן היא שוללת את זהותם ההיסטורית של היהודים וטוענת כי לכוזרים לא היה "דם יהודי". בנוסף טוענת התאוריה כי הכוזרים ניסו תחילה להרוס את האימפריה הרוסית, לאחר מכן את האימפריה הנוצרית וכעת שואפים להוביל למהפכה שתאפשר להם שליטה עולמית, וכי כעת הכוזרים (היהודים), שבסופו של דבר אין להם שום קשר למזרח התיכון, מעוניינים להרוס ולתבוע בעלות על האדמה הפלסטינית, ללא שיש להם זכות תביעה או שום קשר אליה. דגלאס רייד מעלה קו זה בספר 'קובאן' שהוציא בשנת 1986 ומנתח את ההיסטוריה כמובלת על ידי יהודי אשכנז ממזרח אירופה, הכוזרים כביכול, על רקע ירידת מספר יהודי ספרד המערביים. הוא מאשים את "צאצאי הכוזרים", האשכנזים, באחריות לכל המהפכות האירופאיות ב-500 השנים האחרונות תחת "הנהגה יהודית תלמודית" – הכוללות את המהפכה האנגלית, המהפכה הצרפתית והמהפכה הרוסית. תוך אמונה באמיתות הפרוטוקולים של זקני ציון ובאמונה כי קיימת "עליונות יהודית" שמקורה כביכול מהתורה והקבלה. הוא עוד טוען כי ההנהגה הרבנית הכוזרית שהתייהדה, מובילה כעת את הרוסים הכוזרים שהתייהדו נגד יהודי המערב והמערב. מאחר שהספר פורסם על רקע התפרקות ברית המועצות ועליית התחושות השליליות נגד הרוסים, רוסים רבים שחיו מחוץ לרוסיה עשו שימוש ברעיון זה ובהאשמת "הציונות הבינלאומית" במה שקרה ועשתה רוסיה במהלך התקופה הסובייטית, זאת על מנת להוריד מאשמתם תוך העברת האשמה לגורם חיצוני. לספר נוספו קטעים שהוצאו מהקשרם מהתורה, בו נטען כי היהדות כביכול דורשת להשמיד את כל יתר אומות העולם, בנוסף לקטעים מעדותו של אדולף היטלר והיהודי הבינלאומי לאשמת היהודים ב"קונספירציה" לשליטה עולמית. בתחילת שנות ה-90 תאוריה זו החלה להיות מאוד נפוצה בקרב הימין הקיצוני ברוסיה והחלו להתווסף אליה טיעונים בדבר פנאטיות יתר דתית-יהודית של הכוזרים המתייהדים, לאור הצורך בהוכחות יהדותם, וכזו שלא הייתה קיימת בקרב היהודים "בדם". כמו האשמות בדבר שימוש בקרבנות אדם על ידי הכוזרים. בקרב הנאו-נאצים ברוסיה "הכוזרים האשכנזים הציונים" מזוהים גם ביהדות האתאיסטית סוציאליסטית.[5]

בסוף המאה העשרים נעשה שימוש בטיעון כי כמו שברית המועצות הייתה ממשלת בובות בידי הכוזרים, כלומר היהודים האשכנזים, גם בתקופה שלאחר התפרקות ברית המועצות רוסיה משמשת כממשלת בובות בידי הכוזרים. באותו הזמן גם החל להתפתח הרעיון כי כמעט ולא נותרו בעולם כיום יהודים אמיתיים וכי רוב אלו הקוראים לעצמם ככאלו הם ממקור כוזרי שהתייהד ולכן "כיום, אין כמעט יהודים בכלל ושטח פלשתינה כבוש (לאחר שנכבשה) בידי כוזרים, שהומרו על ידי יהודים בין המאה השמינית לעשירית, וכעת מוציאים לפועל תוכנית לכיבוש הכוכב הלכת." כשאף על פי ש"עם פרזיטי" זה הובס על ידי הנסיך סוויאטוסלב הם מצאו מקלט במערב ומרכז אירופה. כשבזמן האחרון הם חזרו לרוסיה במטרה לארגן הפיכה ולשלוט על אדמתם, תוך שליטה בעם הרוסי וזאת כחלק ממטרת "הציונות העולמית". כש"הכוזרים ומספר צאצאי יהודים.. מחזיקים בידיהם בכל רשתות התקשורת הרוסיות".[6]

א. נ. איגנטייב האנטישמי טען כי המאה העשרים הייתה "המאה של מאבק יהודי העולם בנצרות" והזהיר כי "היהודים נשבעו להשתלט על העולם עד סוף המאה" תוך קריאה להגן על התרבויות האתניות מהמזימה היהודית. הסופר כינה את היהודים כ"איום תמידי למדינה ולאומות" וזיהה את הדמוקרטיה עם שלטון יהודי. זאת תוך שילוב וטיעון לקונספירציה משותפת של היהודים עם הבונים החופשיים לכוזרים. כשהכוזרים הם ממשיכי דרכם של הראשונים ובדמות הציונים. כשעל מנת להתנער מהאשמות לאנטישמיות טען כי הדבר מוכח ואמת בהתאם לפרוטוקולים של זקני ציון לפיהם הציונים מבקשים שליטה עולמית, וכי "לא כל יהודי הוא ציוני, אך כל ציוני הוא יהודי" וכעת יש לפעול למניעת הישנות האסון שנגרם לרוסיה ולפלשתינה על ידי ה"יהודו-נאצים הציונים" בשנית.[7]

תפוצה בעולם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

רעיון מוצאם הכוזרי-טורקי של יהודי מזרח אירופה הגיע גם לגרמניה בסוף המאה ה-19 על ידי ארנסט רנן, כשמאוחר יותר פורסם והופץ, בין השנים 1909–1910, בשני מהדורות הספר "תמותו כוזרים" של הוגו פרייהר (גר') האוסטרי. מעט לאחר מכן אומץ הרעיון על ידי הוגי דעות אנטישמים ומעט מאוחר יותר הגיע אף לארצות הברית שם פותח, ונטען כי "התנהגותם הרעה" של יהודי רוסיה נובעת ממקורותיהם הכוזריים, לעומת היהודים הגרמנים והספרדים בעלי "ההתנהגות הטובה" הנובעת ממקורם משושלת גזעית אחרת. תפיסה זו גם הופיעה בעיתון האנטישמי "הדירבורן אינדיפנדנט" של הנרי פורד ב-1920, והפכה לפופולרית בקרב אנטישמים אמריקאים ובריטים במהלך שנות ה-20–30 של המאה ה-20. מאוחר יותר פותחה שוב ברוסיה בטענה כי המקור הכוזרי "תלמודי בעלי החוקים האנטי-נוצריים" של יהודי מזרח אירופה השפיעו על "האינסטינקטים ההרסניים" שלהם, והמקור החיובי של יהודי מערב אירופה השפיעו על "הווירטואוזיות והנאמנות" של יהודי מערב אירופה.[4] ג'ון באגוט גלאב השמרני, שהיה למפקד העליון הבריטי של הלגיון הערבי הירדני שלחם נגד ישראל בשנת 1948 טען כי יצירתה של ישראל נחשב לפשע בלתי נסלח וכי סיבת רדיפת היהודים לאורך ההיסטוריה היה "אופיים הדוחה". בנוסף כי רוב היהודים הרוסים והמזרח אירופאים הם למעשה טורקים-כוזרים ללא שום קשר לאדמת ישראל המובטחת.[10]

בשנות הארבעים תאוריית הכוזרים אומצה על ידי אברהם פולק מהאסכולה הכנענית בפלשתינה. תאורית הכוזרים הפכה למוכרת על ידי ארתור קסטלר שניסה להוכיח כי מוצאם של יהודי מזרח אירופה הוא מהיהודים הכוזרים שהוגלו לאחר תבוסתם על ידי הנסיך סוויאטוסלב והניחו את יסודות התפוצה היהודית במזרח אירופה, שלא היו קשורים בשום דרך ליהודי המערב. תאוריה זו אומצה על ידי חלק מיהודי ברית המועצות לשעבר וכן על ידי מספר סופרים המבקשים לתמוך בטיעון "יהודי רוסיה כילדי לרוסיה". מאוחר יותר לאומנים אורתודוקסים רוסים וגם המדיה הציבורית החלו לחשוש מתאוריה זו ולהכחיש את קיומה של ממלכת כוזר, שבסיסה יכולה להעמיד תביעה יהודית לחלקיה הדרומיים של רוסיה. אחרים ובהם מספר רבנים חסידים מתייחסים להיסטוריה הכוזרית כתקדים לברית ישראלית-רוסית עתידית שתעמוד מול "הסדר העולמי החדש".[4]

בשנות השבעים ולרי ימליאנוב הפיץ את תאורית הכוזרים המשולבת עם תאוריית "הציונות העולמית" והקונספירציה היהודית - הבונים החופשיים בערבית וזכה לפופולריות רבה בארצות אסלאם והשפיע רבות על האנטי-ציונות במדינות אלו.[11]

בסוף המאה העשרים הוחדרה התאוריה הכוזרית לספר הלימוד בבתי הספר הרוסים בהם הוצגו היהודים באור שלילי והכוזרים הוצגו ככאלו שלא הביאו על הסלאבים דבר פרט להרס ועבדות: היהודים פתחו את שערי הערים הביזנטיות לערבים, היהודים היו סוחרי עבדים אכזריים, האצולה הבדילה עצמה בהתייהדותה מהעם הילידי כוזרי-נוצרי, הצגת החלטת התייהדות האצולה הכוזרית ליהדות כשגויה לאור המוסר הכפול והפגמים הנוספים שביהדות, הצגת הרוסים כ"עם הנבחר", טיעונים לעידוד מצד היהודים ליציאה למלחמה נגד הפולנים שוחרי השלום וזאת למטרות פיתוח נתיב הסחר בעבדים. כשבספרות הכוזרים אף הפכו לאויבי האסלאם והערבים.[8]

מבחינת המחקר האקדמי, התאוריה שמלכתחילה הייתה לא יותר מהיפותזה, הפסיקה מלהיות בשימוש החל מסוף שנות ה-50; ודגלס מורטון דאנלופ, מחלוצי חקר תולדות הממלכה קבע כבר ב-1954 כי מעט הראיות הקיימות על הממלכה לא מאפשרות אפילו לשער קיומו של קשר זה.[12] לאותה המסקנה הגיע גם החוקר בן זמננו קווין אלן ברוק, שעל אף שמחקריו מצוטטים על ידי חוגים פוליטיים התומכים בתאוריה, הביע את הסתייגותו המוחלטת ממנה.[13] עיקר המחלוקת בין החוקרים נעה סביב אמיתות סיפור הגיור עצמו של מעמד האליטה (שבקיומו תומכים חוקרים כגון דאנלופ וברוק, ומתנגדים חוקרים כגון שטמפרר), ולא סביב מוצא יהודי אשכנז.[14]

אולם במהלך המחצית השנייה של המאה ה-20, החוקר הישראלי אבא אבן[15] והיסטוריונים כמו פיטר גולדן,[16] לויד גרטנר,[17] ונורמן גולב ואומליאן פריצק[18] חשבו שייתכן שכמה יהודים כוזרים נישאו נישואים עם יהודים אחרים באירופה וייצגו כמה מאבותיהם של יהודי אשכנז.

בשנת 2022 הסביר קווין אלן ברוק כי ניתן לקשר כ-50% מהגנים האשכנזים למזרח התיכון[19], אך גם הציג ראיות לכך שחלק קטן מההפלוגות האשכנזיות נמצאות באוכלוסיות בצפון הקווקז ובאוכלוסיות דוברות שפות טורקיות, כנראה עברו בירושה מהכוזרים ואלאנים שחיו בכזריה ובאלאניה. אלה הם N9a3a1b1, ענף של mtDNA שנמצא ב-הבשקירים[20] ואנשי הדאור המונגוליים,[21] A-a1b3a, קבוצת הפלוגות מיטוכונדריאלית מרכז אסייתית שקיימת אצל כמה טורקמנים באוזבקיסטן ונמצאה גם בקזחסטן העתיקה ,[22][23] ו-G2a-FGC1093, קבוצת הפלוגות כרומוזומלית נמצאה גם אצל אוסטים בצפון אוסטיה - אלניה ובקומיקים[24] ובאיש מהתרבות הקובאנית העתיקה שנקבר בקברדינו-בלקריה במהלך המאה ה-5 לפני הספירה.[25]

מחקר גנטי נפרד בשנת 2022 בראשות דייוויד רייך ושי כרמי אישר כי N9a3a1b1, כצאצא של N9a3a1b, היה ממוצא מרכז אסיה או מזרח אסיה וכבר היה קיים בקרב יהודי ארפורט, גרמניה במהלך המאה ה-14.[26]

התפתחות התאוריה בברית המועצות ורוסיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המאה ה-19

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאורית הכוזרים התפשטה במהלך המאה ה-19 והיהדות הקראית עשתה בה שימוש על מנת לסגל לעצמה זהות נבדלת מזו של יהודי מזרח אירופה. תוך טיעון כי מוצאם מגיע מאסירי מלחמה יהודים שהגיעו במהלך המאה ה-6 לפני הספירה לאזור הקווקז עם יהדות טהורה ולא "רבנית". מאוחר יותר היו כאלו שפיתחו את התאוריה וטענו כי מקורם מהכוזרים, שהמירו ליהדות קראית. טיעון זה סייע לקראים בימי גרמניה הנאצית מהשמדה.[27]

המאה ה-20

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך המאה ה-20 הממלכה הכוזרית הפכה לעניין גדול בקרב חוקרים והיסטוריונים יהודים שהתגאו בחלקם של הכוזרים היהודים בהקמת ובניית רוס של קייב. בסובלנות הדתית של הכוזרים שכוונה מהיהדות והעובדה שהממלכה הכוזרית הייתה במהלך ימי הביניים ממלכה משמעותית ומשגשגת שהביאה להתפתחות האזור הודות לתרבותם והפוליטיקה המזרח-תיכונית שהביאו, וכן בכך שהדבר הוכיח כי היהודים והכוזרים כנראה היו ברוסיה הרבה לפני שרוסיה הוקמה ולכן אינם זרים למקום.[28]

ההיסטוריון גנרל א. נאחוולודוב שהיה חבר בחברה הצבאית-היסטורית של רוסיה הקיסרית, היה הראשון להציג את "הבעיה הכוזרית" בהקשר האנטישמי. הוא הפיץ בשנת 1909 ספר שוביניסטי לקהל הרחב במטרה לעודד את רגשות הפטריוטיזם והנאמנות לקיסר בקרב הרוסים, תוך פיתוח זיקה וכבוד לתולדות רוסיה הרחוקה. הספר אומץ כחלק מתוכנית הלימוד הצבאית ובבתי הספר הציבוריים והופץ כספר חובה המומלץ להיות בספריות הציבוריות ובכנסיות. הוא היה הראשון שביקש לחבר את הרוסים להיות צאצאי ה"ארים", שלטענתו אופיינו בכבוד, כנות ואמוץ לב בלתי רגילים ועוד תכונות מושכות להפליא. הוא הכליל ברשימת המקורות הסלאבים לא רק את ההונים דוברי הטורקית ואת הסקיתים דוברי הפרסית, אלא גם את האמזונות האגדיות והקנטאורים. לכוזרים היה חלק מיוחד בספר, בו תוארו האחרונים כעם כובש ששלט ברוסים ומנע ממנו את צמיחתה של רוסיה. כשרק לאחר כ-200 שנה הצליחו הרוסים למרוד בכוזרים בהצלחה ולהחזיר את השליטה לידיהם. בשנים העוקבות סופרים רבים אחרים הציגו את הכוזרים כדמות בעלת פוטנציאל פגיעה ברוסיה. בשונה ממנו א. סליאנוב בספרו "הכח הנסתר של הבונים החופשים" שיצא לאור בשנת 1911, התריע על הסכנה היהודית להתרחבות וכיבוש רוסיה. הוא טען כי קיים איום יהודי וכי ישנו כח יהודי נסתר שאינו נח ומעוניין לפגוע ברוסיה, כח המתנהל בשיתוף עם הבונים החופשיים. הוא הזכיר את תקופת הכוזרים כהוכחה לכך שבגלל היהודים ממלכת הכוזרים נפלה ומאז ממשיכים היהודים לנסות לפגוע ברוסיה מבפנים. בספר הופיעו תיאורים על ממשלה יהודית חשאית עולמית משותפת עם הבונים החופשיים, כמו תאוריות קונספירציה להשתלטות עולמית, המבטאים את השנאה היהודית כביכול לנצרות.[28]

לב נ. גומילב בניסיון להגדיר את האויבים והחברים ההיסטוריים של רוסיה, כתב כי ה"יהדות האגרסיבית" כפי שבאה לידי ביטוי אצל הכוזרים, הייתה האויב הכי גדול של רוסיה. גומילב השתמש בשורשיה העתיקים של האנטישמיות הנוצרית וטען כי אלוהי היהודים הוא השטן. בשנת 1937 אף יצא נגד הנישואים המעורבים וחזה כי בעוד כשמונה שנים ילדים יהודים, גם למחצה, לא יתקבלו בשום מקום ברוסיה לאור עליית הפשיזם. גומליב טוען כי בתחילת האלף ה-1 לפנה"ס אזורים נרחבים מגרמניה עד איראן היו נתונים לשליטה יהודית גלותית, ומדגיש את "הפטריוטיות הנוצרית" שלו וטוען כי יהודים רדפו נוצרים, זאת מבלי להזכיר את רדיפת הנוצרים את היהודים. גומליב מציג כי הכוזרים היו תושבי אזור צפון הים הכספי שעסקו בדיג וחקלאות. כשעליית הכוזרים אירעה במאה ה-7, לאחר שלוחמים טורקים נישאו לנשים כוזריות, בזמן שקבוצה קטנה של יהודים חיה באזור. במהלך המאה ה-6–8 קבוצות יהודיות נוספות הגיעו וחיו בכוזר כפליטים מאיראן והאימפריה הביזנטית. וטוען כי היהודים האיראנים שהיו קראים השתלבו בקלות בחברת הכוזרים האירו-אסייאתים תוך נטישת היהדות, ואילו היהודים הביזנטיים ה"תלמודיים" התנהגו בצורה שונה וקולוניאלית. לאחר שהכוזרים נשאו נשים יהודיות, הצאצאים שהשתלבו בשתי האוכלוסיות אימצו את היהדות במאה ה-9, והיהודים קיבלו גישה לכל המשרות הציבוריות. ילדים אלו ארגנו הפיכה שהפכה את הכגן לשליט בובות של הכגן בק. אז נוצרו פערים בין העם להנהגה שהובילה למלחמת אזרחים. גומליב טוען כי היהודים הכוזרים עמדו מאחורי הסתת הרוסים נגד הקווקז, פרס והאימפריה הביזנטית, וכי היהודים נהגו להרוג, לשדוד ולבזוז את לוחמים אלו לאחר שהיו חוזרים מהמלחמות. בנוסף כי היהודים הכוזרים התנגדו להתנצרות של רוסיה, ועודדו רדיפת נוצרים.[29]

התפתחויות בהתייחס למדינת ישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

יורי מ. בורודאי מושפע מכתביו של גומליב הוציא באמצע שנות התשעים ספר בו הוא מאשים את היהודים בהקמת מדינה אתנוקרטית או בעלת "מבנה אפרטהייד", בה מיעוטים נאלצו לחיות בגטאות, והצהיר כי מדינות כאלו נועדו לקטסטרופה. בנוסף להזכרת ממלכת יהודה וממלכת ישראל הקדומים וישראל העכשווית, הזכיר את ממלכת כוזר וטוען כי רק מדינה רב-אתנית יכולה להיות בריאה. תוך התעלמות מכוונת מהמרקם הרב-אתני של כוזר, ישראל ויהודה. דמיטרי מ. בלשוב הצהיר בשנת 1992 כי מאחר שהיהודים פוזרו מאדמתם הם נותרו בפני ברירה היסטורית, או לחיות מבודדים בגטאות להיעלם ולהיטמע בסביבה בהם חיים, או להיאבק בכח ולהתאמץ לשעבד אוכלוסיות מקומיות כפי שקרה בכוזר ולא רק שם. הוא טען כי הפוגרום היהודי נגד האליטה האשורית כפי שתואר בתנ"ך (מגילת אסתר), היא סימפטומית. לפי בלשוב כל "העובדות" הללו מוכיחות על כוונה יהודית לשליטה עולמית. הוא טען כי היהודים הקימו מערכת בינלאומית סודית. בהם הוא מכליל את המפלגה הבולשביקית, אותה הוא מאשים בהשמדת רוסיה והמשטר הסובייטי בכוונה.[30]

ו. בונדרנקו טען בראיון טלוויזיוני כי התקיימה התנגשות בין שני סופר-אתניות, בין היהודים והרוסים, שהורידה את כוחה של רוסיה, וכי יהודים היו מעורבים בבולשביזם וכי כיום קיימת קנוניה סמויה משותפת בין היהודים והאירופאים, המעוניינים בהפלת רוסיה והפיכתה לאירופאית. ו. י. סקורלטוב טען כי קיימת "קואופרצית סחר-תעשייתית יהודית בינלאומית" שהוקמה כביכול לפני 3,000 שנה על מנת להשיג עליונות ולנצל עמים אחרים. בתוך כך, הוא האשים את הקואופרציה הזו בניסיון לחסל תרבויות ומסורות אתניות. הוא טען כי "הלאום הרוסי הישן" מת, וכי הגיע הזמן להקים "אתוס רוסי צעיר". בשנים האחרונות החלו לאפיין את הממלכה הכוזרית כ"מדינה פרזיטית". ו. ו. קרגלוב טוען כי המדינה הכוזרית גרמה לסבל לנתינה וסובביה וכי סיבת תבוסתה הייתה "היהדות – דת של סוחרי עבדים, נצלנים ומגזרים פנאטים." הוא גם טען לאי-סובלנות דתית ורדיפה אכזרית של הכוזרים את הנוצרים.[30] לאור זאת על הרוסים להילחם בשאיפת הציונים, כלומר היהודית, להשתלטות עולמית. קוזמין בתחילת 1950 טען כי לכוזרים לא היה תרומה משמעותית בפיתוח מזרח אירופה וכי דובר על מדינה קטנה. הוא גם האשים חוקרים קודמים שעסקו בכוזרים ביהודופוביה והתעסקות אובססיבית ביהדותם של הכוזרים. מאחר שהוא עצמו גם לא היה חובב יהדות ו"ציונות-נאצית", העניק לכוזרים מאפיינים של יהדות לא-אורתודוקסית וקבע כי לא ייתכן כי הכוזרים יכלו להיות חלק מ"העם הנבחר". הוא קבע כי הכוזרים היו צאצאי יהודים ממערב אירופה, ואת הכוזרים כמקור לקראות. הוא ניסה להוציא את הכוזרים מהשיח האנטישמי והאשים קודמים ב"אנטישמיות מכוונת" ה"משרתת את הציונות". קוזמין בעצם ניסה לבטל את המאפיין הרבני-תלמודי של הכוזרים, מאחר שהאמין כי מאפיין זה עלול להעניק ליהודים העכשוויים את בסיס הטיעון המשפטי לתבוע בעלות על השטחי ממלכת כוזר לשעבר, כלומר דרום רוסיה. זאת לאחר שאירמה הנמן טענה כי מקור הכוזרים היה מיהודים וכי הכוזרים סייעו בהקמת רוס של קייב ורוסיה, שכן "הכתבים הרוסים" הראשונים נכתבו למעשה בעברית. לאומנים רוסים כנראה נבהלו מטיעון זה וטענו כי על אף שהכוזרים אימצו את היהדות היו ממוצא "מונגולי-טורקי". א. בוראקוב כתב חיבור בו טען כי "הכסף היהודי" סייע לכוזרים להשיג כח עצום ושליטה בשטחים מסין ועד צרפת וספרד. א. כאלים האשים את היהודים בשדידת עמים ללא השארת שום דבר תרבותי פרט לבתי-קברות. הוא עוד טען כי הוא מאמין כי ליהודים הכוזרים היה חלק בפגיעה ברוסיה ובכל מקום אליו הגיעו, שכן "אין עשן ללא אש וכן אנטישמי מוחלט כמו היטלר לא היה יכול להופיע ללא סיבה..."[30]

תאוריות בקרב הכנסייה הרוסית אורתודוקסית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
עמוד ראשי
 ראו גם – הכנסייה הרוסית הפרבוסלבית

לאחר קריסת ברית המועצות בתחילת שנות ה-90 מטרופולין לואן האורתודוקס הרוסי טען כי הוקמה קונספירציה "יהודית - הבונים החופשים במאות ה-7-8 לפנה"ס" וטען לאותנטיות הפרוטוקולים של זקני ציון. הוא טען כי יהודים זרים למקום (רוסיה) וכי הגיעו לממלכת כוזר והפכו אותה ל"מוצב בסיס הכח הכלכלי שלהם" ובתוך כך הפכו את כוזר לקורבן הראשון של "אנשי העסקים היהודים שראו בכח הכלכלי כצעד הראשון לקראת יצירת מדינה יהודית גלובלית, בה חשקו מזה זמן רב ואותה תבעו רבני התלמוד", וכי רוסיה הייתה אמורה להיות הבאה בתור. הוא עוד טען לכך שהיהודים ה"תלמודיים" רואים בלא-יהודים כחיות חסרות נשמה, הקיימת רק ל"עם הנבחר של האל". הוא טוען כי כלל המלחמות היסטורית היו מלחמות דתיות, וכי יהדות הגולה ביקשה להילחם בכנסייה הנוצרית ומכאן מגיע לעת המודרנית וטוען כי רוסיה המודרנית מתמודדת כיום מול אותו הרוע. בקרב האורתודוקסיה הרוסית התפשט הרעיון כי הקמת ממלכת כוזר על ידי היהודים שימשה "ליצירת מעמד עליון קטן של ציונים" על הסלאבים והקווקזים.[31]

תאוריות בקרב הנאו פגנים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
עמוד ראשי
 ראו גם – נאו-פגניות

בשונה מעמדת הכנסייה הנוצרית, הטוענת כי היהודים הם האויבים הגדולים ביותר של הכנסייה הנוצרית, חלק מהנאו-פגאנים רואים בכנסייה את אויבם המר וטוענים כי היהודים יצרו את הנצרות בכוונת תחילה על מנת לשעבד את כל יתר האנושות ועל מנת שישמש ככלי רב עוצמה בידי הציונים. בנוסף נטען כי ישו היה "יהודי גזען רגיל" ובונה חופשי. ההיסטוריוגרפיה הנאו-פגנית ברוסיה גובשה על ידי ולרי ימליאנוב, שהיה פופולרי בארצות ערב, והשפיע רבות על האנטי-ציונות במדינות אלו. ולרי ראה בציונות כמקור לכל הרוע בעולם ולכן התנגד לו נחרצות. בשנות ה-70 ולרי היה לתעמולן הגדול ביותר נגד "הציונות העולמית" וביקש לחשוף את הקונספירציה היהודית - הבונים החופשיים שכביכול ביקשה לשלוט על העולם עד שנת 2000. הוא טען כי קיימת מלחמה עולמית מתמדת בין עליונות היהודים והבונים החופשיים לבין כל יתר העולם, בהובלת הארים. כשרק הארים דרך השמדת הנצרות יוכלו להביס את המזימה הציונית. הנאו-פגנים רואים בולדימיר הראשון כאיש שמחק את ההיסטוריה, האידאולוגיה והתרבות הארית של רוסיה והחליף בשנת 988 לספירה בזו הנוצרית, זאת לאור כך שסבו כביכול היה "רב כוזרי" ואמו כביכול הייתה יהודיה.[11]

הנאו-פגנים טוענים לכך שכל הנקלע למסורת היהודית-כוזרית והנוצרית סופו שמורשתו ותרבותו תיכחד. חלקים מיחסים את האויב הפוגעני ל"נשים מבטלות לאומיות", כלומר רעיות יהודיות שבגללן עזבו מנהיגים רוסים את השפה והתרבות הרוסית. יש כאלו הטוענים כי כעת, לאור הריסת הממלכה הכוזרית על ידי הרוסים, קיימת סלידה יהודית ורצון לנקמה, מצד האשכנזים והכוזרים, וכי "כל תקופות הבעייתיות בהיסטוריה של רוסיה היו בגלל ה"יוונים הביזנטיים", בגלל ה"כוזרים" או כעת בגלל היהודים והציונים, ששניהם אותו הדבר."[11]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Victor Shnirelman. 2002. The Myth of the Khazars and Intellectual Antisemitism in Russia, 1970s-1990s. The Vidal Sassoon International Center for the Study of Antisemitism, The Hebrew University of Jerusalem.

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 Shnirelman. 2002. Pp. 4,7
  2. ^ 1 2 Shnirelman. 2002. Pp. 1-3
  3. ^ Shnirelman. 2002. Pp. 32
  4. ^ 1 2 3 4 Shnirelman. 2002. Pp. 98-100
  5. ^ 1 2 Shnirelman. 2002. Pp. 101-103, 146
  6. ^ 1 2 Shnirelman. 2002. Pp. 108-109
  7. ^ 1 2 Shnirelman. 2002. Pp. 109-110, 140, 142
  8. ^ 1 2 Shnirelman. 2002. Pp. 111-112, 117-118
  9. ^ Shnirelman. 2002. Pp. 129-130, 135
  10. ^ Ṿisṭrits, Roberṭ. From blood libel to boycott: changing faces of British antisemitism. Vidal Sassoon Internat. Center for the Study of Antisemitism, 2011.
  11. ^ 1 2 3 Shnirelman. 2002. Pp. 82-89
  12. ^ Dunlop, D. M. The History of the Jewish Khazars. New York: Schocken. 1967, pp. 261,263:'.'
  13. ^ Kevin Brook (2018). The Jews of Khazaria (באנגלית) (3rd ed.). Rowman and Littlefield Publishers. pp. 207–208. ISBN 9781538103425. The foregoing analysis of the genetics of East European Jews eliminates the possibility for even a small Turkic Khazarian element in the modern Ashkenazic population.
  14. ^ אתר למנויים בלבד עופר אדרת, מחקר: הטענה שיהודים הם צאצאי כוזרים - אגדה בלבד, באתר הארץ, 26 ביוני 2014
  15. ^ Abba Eban (1968). My People: The Story of the Jews (באנגלית). Behrman House. p. 150. It is likely too that some Khazar progeny reached the various Slavic lands where they helped to build the great Jewish centers of Eastern Europe.
  16. ^ Peter B. Golden (1992). An Introduction to the History of the Turkic Peoples (באנגלית). Otto Harrassowitz. pp. 243–244. ISBN 9783447032742. It is very likely that Judaized Khazar elements, especially those that had acculturated to the cities, contributed to the subsequently Slavic-speaking Jewish communities of Kievan Rus'. These were ultimately absorbed by Yiddish-speaking Jews entering the Ukraine and Belorussia from Poland and Central Europe.
  17. ^ Lloyd P. Gartner (2000). History of the Jews in Modern Times (באנגלית). Oxford University Press. p. 19.
  18. ^ Norman Golb; Omeljan Pritsak (1982). Khazarian Hebrew Documents of the Tenth Century (באנגלית). Cornell University Press. p. xv. ISBN 9780801412219.
  19. ^ Kevin Brook (2022). The Maternal Genetic Lineages of Ashkenazic Jews (באנגלית). Academic Studies Press. p. 3. doi:10.2307/j.ctv33mgbcn. ISBN 978-1-64469-984-3.
  20. ^ Kevin Brook (2022). The Maternal Genetic Lineages of Ashkenazic Jews (באנגלית). Academic Studies Press. pp. 85–86, 140. doi:10.2307/j.ctv33mgbcn. ISBN 978-1-64469-984-3.
  21. ^ Logan, Ian. "Haplogroup N9a". נבדק ב-2023-03-19.
  22. ^ Kevin Brook (2022). The Maternal Genetic Lineages of Ashkenazic Jews (באנגלית). Academic Studies Press. pp. 17, 140. doi:10.2307/j.ctv33mgbcn. ISBN 978-1-64469-984-3.
  23. ^ Brook, Kevin. "East/Northeast Asian Admixture in Ashkenazic Jews". נבדק ב-2023-03-19.
  24. ^ Kevin Brook (2022). The Maternal Genetic Lineages of Ashkenazic Jews (באנגלית). Academic Studies Press. pp. 7, 141. doi:10.2307/j.ctv33mgbcn. ISBN 978-1-64469-984-3.
  25. ^ Boulygina, Eugenia; Tsygankova, Svetlana; Sharko, Fedor; Slobodova, Natalia; Gruzdeva, Natalia; Rastorguev, Sergey; Belinsky, Andrej; Härke, Heinrich; Kadieva, Anna; Demidenko, Sergej; Shvedchikova, Tatiana; Dobrovolskaya, Maria; Reshetova, Irina; Kobolov, Dmitry; Nedoluzhko, Artem (2020). "Mitochondrial and Y-chromosome diversity of the prehistoric Koban culture of the North Caucasus". Journal of Archaeological Science: Reports (באנגלית). 31: Supplementary data, sample number lib7al_PE. doi:10.1016/j.jasrep.2020.102357.
  26. ^ Waldman, Shamam; Backenroth, Daniel; Harney, Éadaoin; Flohr, Stefan; Neff, Nadia C.; Buckley, Gina M.; Fridman, Hila; Akbari, Ali; Rohland, Nadin; Mallick, Swapan; Olalde, Iñigo; Cooper, Leo; Lomes, Ariel; Lipson, Joshua; Cano Nistal, Jorge; Yu, Jin; Barzilai, Nir; Peter, Inga; Atzmon, Gil; Ostrer, Harry; Lencz, Todd; Maruvka, Yosef E.; Lämmerhirt, Maike; Beider, Alexander; Rutgers, Leonard V.; Renson, Virginie; Prufer, Keith M.; Schiffels, Stephan; Ringbauer, Harald; Sczech, Karin; Carmi, Shai; Reich, David (2022-12-08). "Genome-wide data from medieval German Jews show that the Ashkenazi founder event pre-dated the 14th century". Cell (באנגלית). 185 (25): Data S2, Table 1, sample number I13865 and page 26 of Supplemental Data S1. doi:10.1016/j.cell.2022.11.002. ISSN 0092-8674.
  27. ^ Shnirelman. 2002. Pp. 10-11
  28. ^ 1 2 Shnirelman. 2002. Pp. 12, 14-15, 18
  29. ^ Shnirelman. 2002. Pp. 45, 47-53
  30. ^ 1 2 3 Shnirelman. 2002. Pp. 71-76 ,59-60, 62-63
  31. ^ Shnirelman. 2002. Pp. 77-78, 80
ממלכת הכוזרים
עדויות סיפור ההתגיירות במכתבים הכוזריים • מכתב שכטר • מכתב קייב כיתוב=מפת הממלכה
אישים (אנ') חסדאי אבן שפרוט • יוסף, מלך הכוזרים • בולאן
ספרות בנושא הכוזרי • השבט השלושה עשר • מטה דן • מילון הכוזרים • אבירי הדרך • ממלכה במבחן • (איסתרק • מהללאל • יוזבד • פדהאל) • עם נסוך תרדמה • מקום קטן עם דבי • אל הרקיע השביעי • כזריה – תולדות ממלכה יהודית באירופה
שונות תאוריות הקשר על הכוזרים והיהודים • איטיל
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=תאוריות_הקשר_על_הכוזרים_והיהודים&oldid=39467698"