המארב המצרי במאי 1970
 | ||||||||||||||||||||||
| הזחל"מ של הסיור לפני היציאה ב-30 במאי 1970. על הזחל"מ יאיר דורי ודוד לוי שנישבו | ||||||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת ההתשה | ||||||||||||||||||||||
| תאריכי הסכסוך | 30 במאי 1970 | |||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קרב אחרי |
המבצע לניתוק פורט סעיד מבצע ויקטוריה | |||||||||||||||||||||
| מקום | תעלת סואץ | |||||||||||||||||||||
| עילה | פגיעה בקוי האספקה למעוזים | |||||||||||||||||||||
| תוצאה | פגיעה בשיירת אספקה | |||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||
המארב המצרי במאי 1970 אירע ב-30 במאי 1970, במהלך מלחמת ההתשה בתעלת סואץ. המארב הונח על ידי כוח קומנדו מצרי שחצה את התעלה ופגע בשיירה של צה"ל ובכוח החילוץ שהוזעק למקום. לאחר המתקפה שב הכוח המצרי לשטח מצרים כשהוא לוקח עמו שני חיילי צה"ל בשבי. היה זה האירוע רב הנפגעים ביותר לצה"ל במהלך מלחמת ההתשה.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
תפיסת הביטחון שהתגבשה לאחר מלחמת ששת הימים הביאה להקמת קו בר-לב שכלל שורה של מעוזים לאורך התעלה שהוחזקו על ידי חיילי חי"ר ושריון ושורה של "תעוזים" במרחק של כ-10 ק"מ מהתעלה שהוחזקו על ידי יחידות תחזוקה, מפקדות וסוללות ארטילריה.
עם פרוץ מלחמת ההתשה התברר שלמרות שהמעוזים עצמם בוצרו בכבדות הרי עקב אכילס שלהם היה התלות באספקה שוטפת של תספוקת ותגבורות. שיירות הספקה אלה תקפו מעת לעת על ידי המצרים תוך גרימת נפגעים רבים לכוחות צה"ל. תקיפות אלו בוצעו על ידי ירי נק"ל, ירי תלול מסלול וירי נ"ט מעבר לתעלה ותקיפות על ידי יחידות קומנדו שחצו את התעלה וירו על השיירות וטמנו מוקשים בדרכים. כדי להגן על השיירות מירי מצידה השני של התעלה הקים חיל ההנדסה סוללת עבר לאורך רוב דרכי העפר כדי להסתיר את השיירות. הסוללות אומנם מנעו ירי נק"ל ונ"ט אך הקל על חיילי קומנדו מצריים להסתתר מאחורי הסוללה ולתקוף משמם[1].
כדי לצמצם את הסיכון לשיירות נקבע נוהל "פתיחת ציר" לפיו כוח קרבי משוריין יעבור בדרכי הגישה למוצבים לפני השיירות כדי לוודא שהדרכים אינן ממוקשת ואין לאורכן מארבי קומנדו מצרי.
זירה רבת פיגועים הייתה בצפון התעלה שם בנה צה"ל שבעה מעוזים (מעוז בודפשט (ששכן על החוף), מעוז טמפו (שהיה הכי צפוני ושכן בקרבת פורט סעיד), מעוז אורקל, מעוז לחצנית, מעוז דרורה, מעוז כתובה ומעוז מילנו).
המארב[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-30 במאי 1970 יצאה שיירה של שלושה טנקים ושלושה זחל"מים עם צנחנים מגדוד 202 לפתיחת הציר למוצב טמפו. לקראת הצהריים ומספר ק"מ מדרום למוצב נתקל הכוח במארב של כ-70 חיילי קומנדו מצריים שחצו את התעלה לפנות בוקר והתבצרו על הסוללה. הכוח המצרי נפרס לאורך כ-450 מטר מהסוללה כך שהירי על הכוח הישראלי היה מכל הכיוונים. הירי כלל אש מקלעים ונ"ט וממנו נפגעו רוב הכלים המשוריינים ורבים מחיילי הסיור נפצעו או נהרגו. במהלך ההתקלות ירתה הארטילריה המצרית לאזור התקרית כדי למנוע הגעה של תגבורות.
עם קבלת הידיעה בקשר על ההתקפה הוציא מג"ד הצנחנים, יעקב חסדאי, כוח חילוץ של זחל"מים ממפקדת הגדוד ששהתה באזור רומני. הכוח הגיע לאזור ההתקלות, אסף את הפצועים והגיע למוצב טמפו מצפון לאזור התקרית כדי לטפל בפצועים. לעת ערב יצא הכוח עם הפצועים דרומה וכ-17 ק"מ מדרום למקום המארב הראשון נתקל הכוח במארב מצרי נוסף שפצע והרג עוד חיילים.
תוצאות האירוע[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשני האירועים (המארב לסיור והמארב לכוח החילוץ) נהרגו 13 חיילי צה"ל (9 במארב הראשון ו-4 במארב השני), נפצעו שישה ונשבו 2 חיילים (אחד במארב הראשון ואחד במארב השני. השבוי במארב השני היה מהפצועים במארב הראשון). היה זה האירוע בו ספג צה"ל את מספר הנפגעים הגבוה ביותר במלחמת ההתשה.
במצרים נתפס האירוע כניצחון גדול[2].
תגובת צה"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]
מייד לאחר האירוע הראשון תקף חיל האוויר של ישראל סוללות ארטילריה כדי להפסיק את הירי לאזור התקרית וכן ניסה למנוע את נסיגת חיילי הקומנדו. בתקופה שלאחר האירוע המשיך צה"ל בגישה ההתקפית:
ניתוק פורט סעיד[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – המבצע לניתוק פורט סעיד
ב-31 במאי 1970 (למחרת התקרית) יצא חיל האוויר למבצע לניתוק פורט סעיד. במשך שלושה ימים תקפו מטוסי חיל האוויר מטרות צבאיות בצפון תעלת סואץ תוך התמקדות בעיר פורט סעיד וסביבותיה. אחת ממטרות המבצע הייתה לנתק את פורט סעיד ממצרים ולכן הפציצו המטוסים גשרים שנבנו על תעלת סואץ. בימים שלאחר המבצע המשיך חיל האוויר בפעילות התקפית והפיל ב-3 ביוני 4 מטוסים מצריים.
מבצע ויקטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – מבצע ויקטוריה
ב-11 ביוני 1970 יצא צה"ל למבצע ויקטוריה במהלכו תקפו כוחות צה"ל, בהובלת חיילי סיירת שקד, עמדות של צבא מצרים לאורך תעלת סואץ. הפשיטה נערכה כ-32 ק"מ מדרום לפורט סעיד וכוחות צה"ל הצליחו לכבוש כשלושה ק"מ מהגדה המזרחית של התעלה, לפוצץ מוצבים ותותחים ולהרוג מעל 30 חיילים מצריים.
שבויי צה"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]
באירוע נפלו בשבי שני חיילי צה"ל: סמל דוד לוי (מהמארב הראשון) וסמל יאיר דורי (מהמארב השני) שהיה פצוע קשה כשנשבה[3]. במרץ 1971 שוחרר יאיר דורי מהשבי[4][5].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אלי לנדאו, 13 חיילי צה"ל נהרגו, 4 נפצעו ו-2 נישבו בקרבות שנתחוללו אתמול בחזית התעלה, מעריב, 31 במאי 1970
- משה וייס, סיפור ההתקלות מפיו של משה וייס שהיה בכוח החילוץ של הצנחנים, באתר "מורשת - שימור מורשת הצנחנים", 10 במאי 2019
- 6 חיילים נהרגו, 6 נפצעו ושלושה נעדרים - במארב מצרי, על המשמר, 31 במאי 1970
- יצהר פורת, 13 חיילי צה"ל נהרגו, 4 נפצעו ו-2 נישבו - בהיתקלות עם שני מארבים מצריים, למרחב, 1 ביוני 1970
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ לדברי חיילים ששירתו בתעלה באותה תקופה למרות שהשיירות היו נסתרות מהמצרים הם זיהו אותן לפי האבק שהתרומם מכלי הרכב
- ^ קהיר מתרברבת ב"פשיטה נועזת", מעריב, 31 במאי 1970
- ^ המארב המצרי התפרס על כחצי קילומטר ותקף בשלושה מוקדים, על המשמר, 1 ביוני 1970
- ^ שמשון עופר, הביתה אחרי 10 חודשי שבי, דבר, 29 במרץ 1971
- ^ סמל יאיר דורי הוחזר משבי מצרים, למרחב, 29 במרץ 1971
