הפרת זכויות יוצרים
 |
ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך. הערך פתוח לעריכה. | |
| ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך. הערך פתוח לעריכה. | |
הפרת זכויות יוצרים (המכונה לעיתים פיראטיות) היא שימוש ביצירות המוגנות בזכויות יוצרים ללא אישור לשימוש במקרים בהם נדרש אישור כזה, ובכך מפר זכויות בלעדיות מסוימות המוענקות לבעל זכויות היוצרים, כגון הזכות לשכפל, להפיץ, להציג או לבצע את היצירה המוגנת, או לייצר יצירות נגזרות. בעל זכויות היוצרים הוא בדרך כלל יוצר היצירה, או עסק שאליו הוקצו זכויות היוצרים. בעלי זכויות יוצרים נוקטים באופן שגרתי באמצעים משפטיים וטכנולוגיים כדי למנוע ולהעניש על הפרת זכויות יוצרים.
סכסוכי הפרת זכויות יוצרים נפתרים בדרך כלל באמצעות משא ומתן ישיר, הסרת התוכן המפר את זכויות היוצרים, ואף התדיינות בבית משפט אזרחי. הפרה מסחרית בוטה או בקנה מידה גדול, במיוחד כאשר מדובר בזיוף, או חיקוי הונאה של מוצר או מותג, [1] מועמדת לעיתים לדין באמצעות מערכת המשפט הפלילי.
בנוסף, על פי חוק זכות יוצרים, הפרה של זכויות יוצרים נחשבת לגנבה.
עבירה פלילית ואכיפה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בישראל ומדינות רבות אחרות הפרה של זכויות יוצרים לצורך מסחר או הפקת רווח כספי היא עבירה פלילית שדינה מאסר עד חמש שנים. סעיפי ההפרה והעונשין מפורטים בפרק ט' לחוק זכויות היוצרים 2007.
אכיפת זכויות יוצרים במדינת ישראל מתבצעת במספר מישורים, הן באמצעות הליכים משפטיים והן באמצעות מנגנונים שונים ברשת האינטרנט.[2] חוק זכות יוצרים מגדיר מקרים בהם פעולה ביצירה ללא רשות בעל הזכויות מהווה הפרת זכות יוצרים. מי שמבצע פעולה כזו עלול לחוב בתשלום פיצויים בגין הנזק שנגרם לבעל הזכות, או בתשלום פיצויים סטטוטוריים ללא הוכחת נזק, שיכולים להגיע לגובה של 100,000 ₪ לכל מעשה הפרה. בתי המשפט בישראל דנים בתביעות שעוסקות במגוון מעשי הפרה, כגון העתקת תמונות, ספרים, שירים, תוכנות מחשב ועוד. בנוסף, נדונים מקרים של שימוש ביצירה ללא מתן קרדיט ליוצר או באופן הפוגע בשמו או בכבודו.[2][3][4][5]
הליך האכיפה מאפשר לבעלי זכויות יוצרים לתבוע בגין הפרה, ובמסגרתו יכול בית המשפט להעניק סעדים שונים, לרבות צווי מניעה להפסקת ההפרה, פיצויים כספיים, וכן סעדים נוספים כמו צו להשמדת עותקים מפרים. עם זאת, מרבית ההליכים מסתיימים בפשרה בין הצדדים.[2]
בזירת האינטרנט, התפתחו מנגנונים לאכיפת זכויות יוצרים מחוץ לכותלי בית המשפט, בהם תפקיד מרכזי ממלאים גורמי ביניים כגון ספקי אינטרנט ומנהלי אתרים.[2] נוהל "הודעה והסרה", שאומץ על ידי הפסיקה בישראל, מאפשר לבעלי זכויות יוצרים לפנות לגורמי ביניים בבקשה להסיר תכנים מפרים. גורמי הביניים, בתמורה לחסינות מאחריות להפרה, מנהלים מנגנוני הסרה. למרות זאת, יישום מדיניות "הודעה והסרה" אינו אחיד, וישנם אתרים שאינם מיישמים אותה באופן דווקני.[6] האתגר באכיפת זכויות יוצרים ברשת האינטרנט נובע, בין היתר, מהקושי בזיהוי משתמשים הפועלים באופן אנונימי ומההיקף הרחב של הפרות אפשריות. למרות ניסיונות חקיקה, עדיין קיים קושי משפטי בחשיפת זהותם של מפרי זכויות יוצרים ברשת.[6][2]
מלחמה בהפרות זכויות יוצרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]במדינות אחדות בעולם ישנם ארגונים המתמחים במאבק בהפרת זכויות יוצרים. ארגונים אלה מתחקים אחר עקבותיהם של אנשים פרטיים וגופים מאורגנים, המפרים את זכויות היוצרים של יוצרים ממגוון תחומים: ספרות, שירה, מוזיקה, קולנוע וכדומה.
בישראל פועל הסניף הישראלי של BSA – איגוד יצרני תוכנה שפועל כנגד פיראטיות תוכנה; ארגון אלי"ס שפעל כנגד העתקות לא-מורשות של סרטים. מאז אפריל 2011 פועל בישראל ארגון זיר"ה, שמאגד קבוצה של בעלי זכויות מכמה תחומים. הארגון מתמקד בהפרות הקשורות באינטרנט.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ "What is Counterfeiting". International AntiCounterfeiting Coalition.
{{cite web}}: (עזרה) - 1 2 3 4 5 Wayback Machine, www.isoc.org.il
- ↑ חוק זכות יוצרים – ויקיטקסט, באתר he.wikisource.org
- ↑ גיא פסח, חוק זכויות יוצרים חדש לישראל, הפקולטה אביב 2008, 2008, עמ' 29-30
- ↑ שמירה על זכויות יוצרים ברשת, באתר כל זכות
- 1 2 אכיפה טכנולוגית כתחליף לדיני זכויות יוצרים, באתר עט ומשפט