חמדת (יישוב)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חמדת
Chemdat Overview.jpg
מחוז יהודה ושומרון
מועצה אזורית ערבות הירדן
גובה ממוצע[1] ‎146 מטר
תאריך ייסוד 1979
תנועה מיישבת אמנה
סוג יישוב יישוב קהילתי
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2018[1]
  - אוכלוסייה 278 תושבים
    - שינוי בגודל האוכלוסייה 12.1% בשנה עד סוף 2018
מבט מן האוויר. (ויקיאוויר)

חֶמְדָּת היא התנחלות ויישוב קהילתי דתי בצפון בקעת הירדן, על ציר אלון, השייך למועצה אזורית בקעת הירדן. היישוב נקרא על שם אחד מגיבוריו של ש"י עגנון[2].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היישוב הוקם לראשונה בשנת 1979 כהיאחזות נח"ל בשם "נח"ל יבוק", על פי החלטת ועדת השרים להתיישבות מיוני 1979. לאחר כשנה הוסב שם המקום ל"חמדת". המקום הוחזק במשך מספר שנים על ידי גרעינים של המחנות העולים, השומר הצעיר ותנועת הצופים, אך שררו בו תנאים קשים ובמשך מספר שנים התגוררו החיילים באוהלים[3], בגלל שהסוכנות לא האמינה שניתן לאזרח את המקום והממשלה נתנה באותה עת עדיפות להתנחלויות בגב ההר[4]. לאחר 4 שנים, בשנת 1983, הובאו להיאחזות קרוואנים חדשים. בספטמבר 1987 אוזרח המקום כטרום קיבוץ של התק"ם, אך בעקבות הקשיים, עזבו המתיישבים את היישוב תוך זמן קצר, והוא שב להיות היאחזות נח"ל ביולי 1989[3]. במשך שנים שימש המקום כבסיס היאחזות לגרעיני נח"ל. בשנת 1997, בעזרת ארגון אמנה, הוקמה במקום מכינה קדם צבאית בשם "חמדת יהודה". תחילה הצטרפה ליישוב משפחה אחת בלבד, אולם אט-אט הצטרפו נוספות.

יישוב חמדת ממוקם קרוב למחנה פלס, בו עוברים חיילי חטיבת כפיר את הטירונות.

חמדת ממוקמת בחלקו הצפוני העליון של רכס כפיפת שיכבות הקירטון שבשיפוליו המזרחיים של רכס הרי השומרון. מול חמדת, בעבר הירדן המזרחי נשפך נחל יבוק אל הירדן, דבר אשר העניק לה את שמה הראשון "מול יבוק". מחמדת מזרחה יוצאים שני נחלים: תלכיד ופיראן.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 הנתונים לפי טבלת יישובים באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף שנת 2017
  2. ^ רשימת שמות מאת ועדת השמות הממשלתית, ילקוט הפרסומים 3165, 24 בפברואר 1985, עמ' 1492
  3. ^ 3.0 3.1 יאיר דאר, לנו המגל הוא החרב 2, 1992, עמ' 115-117
  4. ^ שמעון וייס, שלש האחזויות נח"ל של התנועה הקיבוצית המאוחדת, דבר, 24 במאי 1981