חמדת (יישוב)
 | |
| מדינה |  ישראל |
| מחוז | יהודה ושומרון |
| מועצה אזורית | ערבות הירדן |
| גובה ממוצע[1] | 147 מטר |
| תאריך ייסוד | 1979 |
| השתייכות ארגונית | אמנה |
| סוג יישוב | יישוב קהילתי |
| נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2024[2] | |
| - אוכלוסייה | 431 תושבים |
| - מתוכם, תושבי ישראל | 427 תושבי ישראל |
| - שינוי בגודל האוכלוסייה | +4.9% בשנה |
(למפת צפון השומרון רגילה)   חמדת  | |
| מדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2021[3] |
5 מתוך 10 |
חֶמְדָּת היא התנחלות ויישוב קהילתי דתי בצפון בקעת הירדן, על ציר אלון, השייך למועצה אזורית בקעת הירדן.
גאוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]חמדת ממוקמת בחלקו הצפוני העליון של רכס כפיפת שכבות הקירטון שבשיפוליו המזרחיים של רכס הרי השומרון. מול חמדת, בעבר הירדן המזרחי נשפך נחל יבוק אל הירדן, דבר אשר העניק לה את שמה הראשון "יבוק". מחמדת מזרחה יוצאים שני נחלים: תלכיד ופיראן.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]היישוב הוקם לראשונה בשנת 1979 כהיאחזות נח"ל בשם נח"ל יבוק, על פי החלטת ועדת השרים להתיישבות מיוני 1979. בשנת 1980 הוסב שם המקום ל"חמדת", על שם חמדת, דמות המופיעה באחדים מסיפורי ש"י עגנון.[4]
המקום הוחזק במשך מספר שנים על ידי גרעינים של המחנות העולים, השומר הצעיר ותנועת הצופים, אך שררו בו תנאים קשים ובמשך מספר שנים התגוררו החיילים באוהלים[5], מפני שהסוכנות לא האמינה שניתן לאזרח את המקום והממשלה נתנה באותה עת עדיפות להתנחלויות בגב ההר[6]. לאחר 4 שנים, בשנת 1983, הובאו להיאחזות קרוואנים חדשים.
בספטמבר 1987 אוזרח המקום כטרום קיבוץ של התק"ם, אך בעקבות הקשיים, עזבו המתיישבים את היישוב תוך זמן קצר, והוא שב להיות היאחזות נח"ל ביולי 1989[5]. במשך שנים שימש המקום כבסיס היאחזות לגרעיני נח"ל.
בשנת 1997, בעזרת ארגון אמנה, הוקמה במקום מכינה קדם-צבאית בשם "חמדת יהודה". תחילה הצטרפה ליישוב משפחה אחת בלבד, אולם אט-אט הצטרפו משפחות נוספות.
היישוב חמדת ממוקם קרוב למחנה פלס, בו עוברים חיילי חטיבת כפיר את הטירונות.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פרטים(הקישור אינו פעיל), באתר המועצה האזורית בקעת הירדן
- מכינה קדם צבאית חמדת יהודה
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ לפי טבלת יישובים שנתית של למ"ס נכון לשנת 2024
- ↑ אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות – לפי טבלת אומדן חודשית של למ"ס עבור סוף אוגוסט 2026 (אומדן), בכל יתר היישובים – לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2024.
- ↑ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2021
- ↑ מקורות שמות היישובים בישראל, על פי "אטלס היישובים בישראל" מאת חנה ביתן, הוצאת מדינת ישראל: משרד ראש הממשלה, 2004
- 1 2 יאיר דאר, לנו המגל הוא החרב 2, 1992, עמ' 115-117
- ↑ שמעון וייס, שלש האחזויות נח"ל של התנועה הקיבוצית המאוחדת, דבר, 24 במאי 1981
| ||||||||||||||
