גיתית
ערך זה עוסק במושב בבקעת הירדן. אם התכוונתם לכלי נגינה, ראו 
| |
| מחוז | יהודה ושומרון |
| מועצה אזורית | ערבות הירדן |
| גובה ממוצע[1] | 309 מטר |
| תאריך ייסוד | 1972 |
| תנועה מיישבת | חרות בית"ר |
| סוג יישוב | מושב |
| נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2019[1] | |
| - אוכלוסייה | 505 תושבים |
| - שינוי בגודל האוכלוסייה | 6.1% בשנה עד סוף 2019 |
(למפת צפון השומרון רגילה)   גיתית  | |
| http://www.gittit.co.il | |
גיתית (גִּתִּית) היא התנחלות ומושב בגבול בקעת הירדן והשומרון, משתייך לארגון משקי חרות בית"ר ולמועצה אזורית בקעת הירדן. שטח היישוב כ-1,500 דונם ומתגוררות בו כ-100 משפחות. היישוב קרוב למעלה אפרים ולמבצר הקדום אלכסנדריון.
הקמת היישוב[עריכת קוד מקור | עריכה]
היאחזות נח"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]
היישוב היה אמור לקום בקיץ 1972 על אדמות מדינה ואדמות נפקדים של הכפר עקרבה, אולם לאחר ביקורת ציבורית על שצה"ל ריסס שדות מעובדים ליד עקרבה, הקמת היישוב הושעתה[2]. ב-24 באוגוסט 1972, לאחר שנתקבל אישור להקים את היישוב, מיהר אלוף הפיקוד רחבעם זאבי להעלות את היאחזות "נח"ל גיתית" באישון לילה על הקרקע[3]. בעת תכנון היישוב הוא נקרא תל טל על שם הר טוויל הסמוך, אולם רחבעם זאבי העדיף את השם גיתית[4] על שמו של כלי נגינה עתיק הנושא את אותו השם, אשר צורתו מזכירה את צורת הבקעה עליה משקיף היישוב[5].
במשך מספר חודשים התגוררו חיילי הנח"ל בנקודה זמנית באוהלים, ובדצמבר 1972 החלה בנייה של מבנים טרומיים בנקודת הקבע[6]. בינואר 1973 עברה ההיאחזות לנקודת הקבע שלה[7]. לגיתית נמסרו 2,800 דונם של אדמות נפקדים מהכפר עקרבה[8][9].
בנובמבר 1972 הוחל בפריצת הכביש שמחבר את גיתית למכורה וחמרה[10]. באמצע פברואר 1973 פרסם הניו יורק טיימס את דבר סלילת הכביש תוך טענה שהכביש מיועד לממש את תוכנית אלון ושדבר סלילת הכביש נשמר בסוד[11][12]. ערב יום הזיכרון תשל"ד (אפריל 1974) נהרגו חמישה מחיילי ההיאחזות בעלות רכבם על מוקש[13]. כיום יש אנדרטה בכניסה ליישוב ובה חרותים על אבן שמות חמשת החיילים שנהרגו. במהלך יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל הטקס מתחיל משם.
חירות בית"ר[עריכת קוד מקור | עריכה]
ההיאחזות אוזרחה בדצמבר 1975 בידי משקי חירות בית"ר[14]. היישוב קם כמושב שיתופי, צורת התיישבות שהשתנתה למושב "רגיל" מאוחר יותר. המושב סבל בראשיתו מקשיים כלכליים ובאוגוסט 1979 הודיע ארגון הקניות שלו שהוא מפסיק לספק לו אשראי בגלל חובות[15]. בעקבות זאת קיבל המושב סיוע מהחטיבה להתיישבות של ההסתדרות הציונית, תוך שהחטיבה מפעילה הדרכה וביקורת משקית[16] אולם החובות של המושב המשיכו לגדול[17].
היישוב במאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]
עד 2003 אכלס היישוב משפחות חילוניות בלבד. עקב היענות נמוכה של מצטרפים חדשים ליישוב, חברי היישוב החליטו לפתוח את שעריו גם למשפחות דתיות. ב-2002 הוקמה בגיתית ישיבה גבוהה, וסביבה התפתח גרעין של 7 משפחות דתיות-לאומיות שרובן אינן חקלאיות. בסוף שנת הלימודים תשס"ו התפרקה הישיבה.
המתיישבים הדתיים נשארו במקום, ובנו בו בתי קבע. נכון לשנת 2018 המושב הוא בעל אוכלוסייה מעורבת של חילוניים ודתיים, כ-100 משפחות. (נכון לאוגוסט 2019) בעקבות כך, הבריכה המושבית פתוחה בימי שני לנשים וגברים כאחד, שלא כמו ימים אחרים בהם הזמנים מחולקים לשעות.
החקלאים במושב מגדלים תאנים, ענבים וכ-200 דונם תמרים במטע שיתופי ו-400 דונם בבעלות פרטית של מספר חברים. כמו כן קיימים בו לולים לגידול פטמים.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של גיתית- גיתית, באתר המועצה אזורית בקעת הירדן
- יגאל לב, אנשים ואנדרטה בגיתית, מעריב, 3 במאי 1974; המשך
- יאיר דואר, לנו המגל הוא החרב (ב), משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1997, עמ' 84–87
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 אוכלוסייה לפי טבלת יישובים באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף שנת 2019, אוכלוסייה במועצות אזוריות לפי טבלת רשויות מקומיות של למ"ס נכון לסוף 2018
- ^ נחום ברנע, הושעתה הקמת ישוב ליד הכפר עקרבה, דבר, 11 באוגוסט 1972
- ^ צבי אילן, ימים ראשונים בנח"ל גתית, דבר, 28 באוגוסט 1972
נחום ברנע, פארודיה על חומה ומגדל, דבר, 8 בנובמבר 1972 - ^ נחום ברנע, אבות רבים להתנחלות, דבר, 30 בינואר 1973
- ^ ילקוט הפרסומים 2633 (עמ' 1821), 10 ביוני, 1980
- ^ בצי אילן, החלה הבנייה בנחל גיתית, דבר, 13 בדצמבר 1972
- ^ א. כנרתי, היאחזות גתית בבקעה עוברת היום למקומה הקבוע, דבר, 4 בינואר 1973
- ^ נחום ברנע, השטחים הסגורים וההתנחלות, דבר, 1 בפברואר 1973
- ^ צבי אילן כותב שנמסרו למקום גם קרקעות שהופקעו לצורכי ביטחון: צבי אילן, ארץ יהודית נוצרת במדבר שומרון, דבר, 22 בדצמבר 1972
- ^ גיתית - האחזות חדשה בגב ההר, דבר, 24 בנובמבר 1972
- ^ אהוד גוט, נפרץ תוואי לכביש חדש מקביל לכביש בקעת הירדן, מעריב, 20 בפברואר 1973
- ^ מנחם תלמי, כביש תכנית אלון - על מה המהומה?, מעריב, 23 בפברואר 1973
- ^ יוסף ולטר, מטמיני המוקש בגיתית באו כנראה מכפר באזור שומרון, מעריב, 26 באפריל 1974
חייל מת מפצעיו, דבר, 30 באפריל 1974
חייל מת מפצעיו, מעריב, 9 במאי 1974 - ^ גיתית אוזרחה, דבר, 17 בדצמבר 1975
- ^ יצחק בן שלה, ארגון קניות הפסיק האשראי ל-6 מושבים, מעריב, 12 באוגוסט 1979
יצחק בן חורין, ארגון הקניות הפסיק את האשראי, מעריב, 15 באוגוסט 1979 - ^ יישובים בבקעה ובגוש עציון יקבלו סיוע, מעריב, 22 ביולי 1980
- ^ אהרן פריאל, ארגון הקניות יתבע לדין, מעריב, 6 באפריל 1984
| ||||||||||||
