בנימין הלוי

בנימין הלוי
	בנימין הלוי, נובמבר 1969
לידה	6 במאי 1910; וייסנפלס, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
פטירה	7 באוגוסט 1996 (בגיל 86); ירושלים, ישראל
מדינה	ישראל
תאריך עלייה	1933
מקום קבורה	בית הקברות סנהדריה
השכלה	אוניברסיטת גטינגן; אוניברסיטת הומבולדט של ברלין; אוניברסיטת פרייבורג ;
מפלגה	תנועת החרות, ד"ש, התנועה הדמוקרטית
סיעה	גח"ל, הליכוד, סיעת יחיד, ד"ש, התנועה הדמוקרטית
	17 בנובמבר 1969 – 19 בינואר 1977; (7 שנים)
	17 בנובמבר 1969 – 19 בינואר 1977; (7 שנים)
	13 ביוני 1977 – 20 ביולי 1981; (4 שנים)
כנסות	7 - 8, 9
	5 ביוני 1963 – 11 בספטמבר 1969; (6 שנים)
תחת נשיאי בית המשפט העליון	אולשן ואגרנט
	שופט בית משפט השלום בירושלים ובתל אביב; שופט בית המשפט המחוזי בירושלים; חבר בית הדין במשפט אייכמן; סגן יושב ראש הכנסת;
	שופט בית משפט השלום בירושלים ובתל אביב; שופט בית המשפט המחוזי בירושלים; חבר בית הדין במשפט אייכמן; סגן יושב ראש הכנסת;

ערך זה עוסק בשופט ופוליטיקאי. אם התכוונתם לאחד מחכמי העיר צפת במאה ה-17, ראו בנימין הלוי (מקובל).

אין לבלבל ערך זה עם הערך "בנימין לוי".

בנימין הלוי (6 במאי 1910 – 7 באוגוסט 1996) היה שופט ופוליטיקאי ישראלי, שכיהן כחבר הכנסת מטעם גח"ל, הליכוד וד"ש. כיהן כשופט במשפט אייכמן.

ביוגרפיה

שנותיו הראשונות

הלוי נולד בשם אֶרְנְסְט לוי (Ernst Levi) בשנת 1910 בעיר וייסנפלס (Weißenfels) שבגרמניה. את השכלתו רכש באוניברסיטאות פרייבורג, גטינגן וברלין, שבה קיבל בשנת 1933 תואר דוקטור במשפטים, עם דיסרטציה שכותרתה "Die Wirkungen des Widerspruchs gegen die Richtigkeit des Grundbuchs" (ראתה אור במקביל כספר בהוצאת Risse בדרזדן ועוסקת באמינותו של מרשם המקרקעין). באותה שנה, עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, עלה לארץ ישראל, והיה בהכשרה בקבוצת דגניה ב' במשך שנתיים. לאחר מכן עבד במשרדו של עורך הדין מרדכי עליאש ובשנת 1938 הוסמך לעריכת דין בארץ ישראל.

תקופת כהונתו כשופט

בשנת 1938 התמנה הלוי לשופט שלום בירושלים^[1]. בשנת 1941 הוא הועבר לתל אביב^[2], בעקבות תלונה נגדו^[3], והמשיך לכהן בתל אביב עד הקמת מדינת ישראל^[4]. עם קום המדינה התמנה לנשיא בית המשפט המחוזי בירושלים^[5]. בשנת 1953 כיהן לזמן קצר כשופט בבית המשפט העליון כממלא מקום^[6]. הוא הגיש את התפטרותו לשר המשפטים בדצמבר 1953, לאחר שלא נכלל בגל המינויים לבית המשפט העליון באותה שנה, אולם חזר בו לאחר כחודש וחצי, לבקשתו של דוד בן-גוריון, לפני שההתפטרות נכנסה לתוקף^[7]^[8].

שפט בכמה מהמשפטים הידועים ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל, בהם המשפט הצבאי של נאשמי מחתרת צריפין (1953) בו ישב בדין בדרגת אלוף-משנה^[9].

בשנים 1954–1955 שפט במשפט "מדינת ישראל נגד מלכיאל גרינוולד", הידוע יותר כמשפט קסטנר. בפסק-דינו, שזיכה את גרינוולד מרוב הסעיפים, כתב כי קסטנר "מכר את נפשו לשטן", משפט שעורר מחלוקת רבה. קסטנר נרצח יותר מאוחר, ובית-המשפט העליון הפך את החלטת השופט הלוי ברוב קולות (שלושה כנגד שניים). כעבור שנים לאחר המשפט, הביע הלוי חרטה על השימוש במילים "מכר את נפשו לשטן". לדבריו, הייתה זו מליצה מיותרת שלא פורשה נכון^[10].

במשפטם של נאשמי טבח כפר קאסם (1957–1958) הגדיר השופט הלוי (שנשא דרגת אלוף-משנה) את המושג פקודה בלתי חוקית בעליל:

סימן היכרה של פקודה בלתי חוקית בעליל, מן הדין שיתנוסס כדגל שחור מעל לפקודה הנתונה ככתובת אזהרה האומרת: "אסור"! לא אי חוקיות פורמלית, נסתרת או נסתרת למחצה, לא אי חוקיות המתגלה רק לעיני חכמי המשפט חשובה כאן אלא: הפרת חוק גלויה ומובנת, אי חוקיות ודאית והכרחית המופיעה על פני הפקודה עצמה, אופי פלילי ברור של הפקודה או המעשה שהפקודה מצווה לעשותה. אי חוקיות הדוקרת את העין ומקוממת את הלב, אם העין איננה עיוורת והלב אינו אטום או מושחת – זוהי מידת אי החוקיות בעליל הדרושה כדי לבטל את חובת הציות של חייל ולהטיל עליו את האחריות הפלילית למעשיו.

הלוי שפט גם במשפטו של אברי אלעד (1960, "האדם השלישי" בפרשת העסק הביש) ובמשפט אייכמן (1961). בשנת 1962 ניהל משפט על המעילה בקרן היסוד בצרפת.

במאי 1963 התמנה לשופט בבית המשפט העליון,^[11] ממנו פרש ב-11 בספטמבר 1969 כדי להתמודד בבחירות לכנסת השביעית.

קריירה פוליטית

הלוי נבחר לכנסת השביעית מטעם רשימת גח"ל. במהלך הכנסת השביעית היה יושב ראש ועדת משנה לחקיקת חוקי יסוד וניסה לחוקק את חוק יסוד: זכויות האדם^[12], שעבר בשלהי הכנסת השביעית בקריאה ראשונה^[13], אך חקיקתו לא הושלמה. במחצית השנייה של 1973 היה מהדוחפים להקמת הליכוד^[14].

לאחר מלחמת יום הכיפורים והבחירות לכנסת השמינית, טען שמדובר בשעת חירום וקרא להקמת ממשלת ליכוד לאומי שתגבש מדיניות מדינית ישראלית פרגמטית^[15]. בהתאם לכך נמנה עם חותמי "מנשר הארבעה", שקרא להקמת ממשלה רחבה על בסיס נכונות לפשרה טריטוריאלית, יחד עם אריה אליאב, שניאור זלמן אברמוב ושלום לוין^[16]. פרסום המנשר הביא על הלוי ביקורת רבה מצד חבריו בליכוד^[17], והיו אף שקראו לו לעזוב את המפלגה. הלוי טען שהוא מייצג את דעת הרוב בליכוד ואמר שאינו שוקל לעזוב את המפלגה^[18]. אולם בראשית ינואר 1975 פרש מתנועת החרות^[19] ובמרץ 1975 פרש מהליכוד והקים סיעת יחיד^[20]. מספר חודשים לפני הבחירות לכנסת התשיעית התפטר הלוי מהכנסת והצטרף לתנועה הדמוקרטית לשינוי (ד"ש)^[21].

הלוי נבחר לכנסת התשיעית מטעם ד"ש. בכנסת זו היה חבר באותה מפלגה של שר המשפטים שמואל תמיר, שטען בפניו ב"משפט קסטנר"^[10]. עם התפרקות ד"ש השתייך הלוי לתנועה הדמוקרטית. בהמשך התפצל הלוי מהתנועה הדמוקרטית והקים שוב סיעת יחיד.

הלוי נפטר ב-7 באוגוסט 1996 והובא לקבורה בבית הקברות סנהדריה בירושלים.^[22]

בשנת 2018 הופקדו תעודות מעזבונו האישי בספריה הלאומית, בעיקר תעודות אישיות הנוגעות לחלקו ב"משפט קסטנר", משפט הטבח בכפר קאסם ומשפט אייכמן, וכן תעודות אישיות מהתקופה בה כיהן כחבר הכנסת^[23].

משפחה

הלוי היה נשוי ללובה ולהם בן ובת. שנים לאחר שנפטרה נישא למיכל בנישואים שניים. התגורר במשך שנים בבית ברחוב מאנה 4 בשכונת טלביה בירושלים.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא בנימין הלוי בוויקישיתוף

בנימין הלוי, באתר הרשות השופטת
בנימין הלוי, באתר הכנסת
בנימין הלוי, באתר כנסת פתוחה
דוד תדהר (עורך), "בנימין הלוי", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יא (1961), עמ' 3875

הערות שוליים

^ שופט שלום יהודי חדש, דבר, 15 בספטמבר 1938
^ חילופי שופטים, דבר, 21 באפריל 1941
^ וינברג מבקש בי"ד של 3 שופטים, חרות, 23 בפברואר 1950
^ נקנס בעל ביח"ר לנקניק, על המשמר, 12 בפברואר 1948
^ בתי המשפט היהודים בירושלים, על המשמר, 23 במאי 1948
הורכב בית המשפט המחוזי בירושלים, דבר, 25 ביולי 1948
^ ד"ר בנימין הלוי, על המשמר, 26 באוקטובר 1952
^ דר. הלוי השופט במשפטים מסעירים, מעריב, 4 ביולי 1955
^ גבריאל שטרסמן, נדחתה תביעת שודד הבנק, מעריב, 26 בפברואר 1956
^ מבצע משפט מתחיל, מעריב, 9 ביולי 1953
^ ¹ ² תום שגב, המיליון השביעי: הישראלים והשואה, ה, 4, עמ' 292.
^ הנשיא מינה את ד"ר בנימין הלוי לביהמ"ש העליון, על המשמר, 28 במאי 1963;
ד״ר בנימין הלוי נכנס לתפקידו, הארץ, 31 במאי 1963
^ בחירות ראשי ערים לקריאה טרומית בכנסת, מעריב, 8 ביוני 1973
^ חוק זכויות האדם והאזרח, דבר, 18 בספטמבר 1973
^ אבי עמוס, בנימין הלוי הציע ובגין אישר במפתיע, מעריב, 2 באוגוסט 1973
דן פתיר, נכשל המו"מ על הליכוד הימני, דבר, 31 באוגוסט 1973
^ בנימין הלוי: ממשלת ליכוד תוך רוב למערך; שולל קיום בחירות בקרוב, דבר, 5 במאי 1974
^ אליהו אגרס, ח"כ לובה אליאב על יזמתו להקמת ממשלה רחבה, דבר, 12 ביולי 1974
^ ישיבה סוערת במרכז חרות, דבר, 23 באוגוסט 1974
^ רימלט דוחה הצעת רבין להקים ממשלת ליכוד על בסיס פשרה טריטוריאלית, דבר, 2 באוגוסט 1974
^ ח"כ הלוי: חרות לא למדה לקחי מלחמת יום כיפור, מעריב, 2 בינואר 1975
^ הלוי פרש מהליכוד, דבר, 12 במרץ 1975
^ דניאל בלוך, בנימין הלוי וד"ש, דבר, 30 במרץ 1977
^ בנימין הלוי באתר GRAVEZ
^ ארכיון בנימין הלוי, בספרייה הלאומית

[1] שופט שלום יהודי חדש, דבר, 15 בספטמבר 1938

[2] חילופי שופטים, דבר, 21 באפריל 1941

[3] וינברג מבקש בי"ד של 3 שופטים, חרות, 23 בפברואר 1950

[4] נקנס בעל ביח"ר לנקניק, על המשמר, 12 בפברואר 1948

[5] בתי המשפט היהודים בירושלים, על המשמר, 23 במאי 1948
הורכב בית המשפט המחוזי בירושלים, דבר, 25 ביולי 1948

[6] ד"ר בנימין הלוי, על המשמר, 26 באוקטובר 1952

[7] דר. הלוי השופט במשפטים מסעירים, מעריב, 4 ביולי 1955

[8] גבריאל שטרסמן, נדחתה תביעת שודד הבנק, מעריב, 26 בפברואר 1956

[9] מבצע משפט מתחיל, מעריב, 9 ביולי 1953

[המיליון_השביעי_292-10] ¹ ² תום שגב, המיליון השביעי: הישראלים והשואה, ה, 4, עמ' 292.

[11] הנשיא מינה את ד"ר בנימין הלוי לביהמ"ש העליון, על המשמר, 28 במאי 1963;
ד״ר בנימין הלוי נכנס לתפקידו, הארץ, 31 במאי 1963

[12] בחירות ראשי ערים לקריאה טרומית בכנסת, מעריב, 8 ביוני 1973

[13] חוק זכויות האדם והאזרח, דבר, 18 בספטמבר 1973

[14] אבי עמוס, בנימין הלוי הציע ובגין אישר במפתיע, מעריב, 2 באוגוסט 1973
דן פתיר, נכשל המו"מ על הליכוד הימני, דבר, 31 באוגוסט 1973

[15] בנימין הלוי: ממשלת ליכוד תוך רוב למערך; שולל קיום בחירות בקרוב, דבר, 5 במאי 1974

[16] אליהו אגרס, ח"כ לובה אליאב על יזמתו להקמת ממשלה רחבה, דבר, 12 ביולי 1974

[17] ישיבה סוערת במרכז חרות, דבר, 23 באוגוסט 1974

[18] רימלט דוחה הצעת רבין להקים ממשלת ליכוד על בסיס פשרה טריטוריאלית, דבר, 2 באוגוסט 1974

[19] ח"כ הלוי: חרות לא למדה לקחי מלחמת יום כיפור, מעריב, 2 בינואר 1975

[20] הלוי פרש מהליכוד, דבר, 12 במרץ 1975

[21] דניאל בלוך, בנימין הלוי וד"ש, דבר, 30 במרץ 1977

[22] בנימין הלוי באתר GRAVEZ

[23] ארכיון בנימין הלוי, בספרייה הלאומית

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

שופטים לשעבר בבית המשפט העליון
נשיאים	זמורה • אולשן • אגרנט • זוסמן • לנדוי • כַהן • שמגר • ברק • ביניש • גרוניס • נאור • חיות
שופטים	דונקלבלום • חשין • אסף • זילברג • ברנזון • גויטיין • ויתקון • כהן • מני • הלוי • קיסטר • עציוני • שרשבסקי • בן-פורת • אשר • אלון • בכור • בייסקי • לוין • כהן • כהן • לוין • בך • נתניהו • חלימה • גולדברג • מלץ • אור • מצא • חשין • זמיר • דורנר • טל • שטרסברג-כהן • קדמי • טירקל • אנגלרד • ריבלין • פרוקצ'יה • לוי • ארבל • זילברטל • רובינשטיין • ג'ובראן • דנציגר • שהם • מלצר • מזוז • הנדל • קרא • ברון • פוגלמן
שופטים במינוי זמני	בקר • זהר • לוין • צלטנר • כהן • בן-עתו • שילה • שינבוים • אבנור • וייס • בן דרור • וינוגרד • ולנשטיין • אריאל • אלוני • בן יאיר • גולדברג • אלון • אילן • זועבי • ברלינר • עדיאל • חשין • שוחט
ראו גם: שופטים מכהנים