טיול אחרי צבא (תוכנית מציאות)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
טיול אחרי צבא
טיולאחריצבא.jpg
סוגה תוכנית מציאות תיעודית
יוצרים עמי גלאם
בימוי זיו שמש
מנחים פבלו רוזנברג, גל תורן
ארץ מקור ישראלישראל  ישראל
שפות עברית, הודית, אנגלית ותאילנדית
מספר עונות 2
מספר פרקים 9
הפקה
מפיק גרגורי בקרמן
עורכים זיו שמש איתי מנשהפור
אתר צילומים הודוהודו  הודו
תאילנדתאילנד  תאילנד
ישראלישראל  ישראל
ברזילברזיל  ברזיל
פרופרו  פרו
בוליביהבוליביה  בוליביה
צלמים אבי קסמן, רונן כהן
אורך פרק 52 דקות
שידור
רשת שידור בישראל כאן 11
תקופת שידור בישראל 31 באוגוסט 2017 – רץ
קישורים חיצוניים
http://www.kan.org.il/Program/?catId=1125

טיול אחרי צבא היא תוכנית מציאות תיעודית בהנחיית הזמר פבלו רוזנברג והזמר והשחקן גל תורן. התוכנית עלתה לאוויר ב-29 באוגוסט 2017, והיא משודרת בערוץ הטלוויזיה כאן 11.

התוכנית מצולמת באתרים בהודו בהם נוהגים ישראלים לקיים את הטיול אחרי צבא. המנחים חווים חוויות בדומה לתרמילאים ישראלים רבים, בין השאר ביקור בגסט-האוסים, מסעדות מקומיות, מסלולים וכדומה. בבחירת הלוקיישנים לצילום ובקווי העלילה יעץ אוריאל בן צבי שהיה יועץ המסע ומדריך הטיול בעת הצילומים עצמם.

העונה הראשונה בת עשרה פרקים ומתרחשת ברובה ביעדי "שביל החומוס", ובהם: ניו-דלהי, ורנאסי, הרי ההימלאיה, דרמסלהאמריצר, פושקר, ג'איפור, ומגיעה בסופה לתאילנד, לעיר בנגקוק וצ'אנג מאי.

פרקי התוכנית כוללים אינפוגרפיקה המספקת מידע על התרבות ההודית ועובדות היסטוריות על אתרים תיירותיים, וכן אתר מפה אינטרנטית של הודו הנקראת "כאן הודו", שהגולשים משתפים על גביה חוויות אישיות מטיולים בהודו.

עונתה הראשונה של התוכנית זכתה להצלחה ואחד הפרקים אף זכה למדרוג של 7%, יותר מערוץ עשר, ושיא לתאגיד לתוכנית שאינה חדשות או משדר ספורט באותה עת.[1]

הסדרה זכתה בפרס האקדמיה לסדרה העובדתית הטובה ביותר לשנת 2017.

התוכנית אושרה לעונה שנייה ועתידה לעלות ב-19 בדצמבר 2018 בערוץ כאן 11. בעונה השנייה נוסעים פבלו רוזנברג וגל תורן לדרום אמריקה למדינות ברזיל, פרו ובוליביה[2].

העונה הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. בפרק הפתיחה של התוכנית, רוזנברג ותורן נוחתים בניו דלהי ונחשפים לצד הסואן של הודו. הם חווים קשיי התאקלמות בהודו ובהמשך הם מגיעים לואראנסי, שנחשבת למרכז רוחני חשוב, ולוקחים חלק בין היתר בטקסי הלוויה ושריפת גופות בנהר הגנגס.
  2. רוזנברג ותורן בודקים מדוע אנשים מגיעים מכל הודו להזדקן ולמות בוראנסי, ופוגשים בהודים שבאו לסיים את חייהם במקום. בהמשך הפרק הם טסים לדרמסאלה, מקום מושב הדלאי לאמה ומרכז הישראלים בצפון, נדהמים מהנוף ומהאוויר הנקי, וחוקרים את תופעת ההורים המצטרפים לילדיהם בטיול להודו.
  3. פסח הגיע ורוזנברג ותורן מצטרפים להכנות לערב ליל הסדר וחוגגים את ליל הסדר עם המוני הישראלים במרכז בינ"ה בדרמסאלה, לומדים על משמעות החיים מבאבא מקומי בשיחה אקראית לגדות הנהר, פוגשים בזוג מקומי שמלמד מוזיקה, וגם מבקרים באחד מבתי היתומים הגדולים בעולם, כפר הילדים הטיבטי שהוקם על ידי הדלאי לאמה בדרמסאללה.
  4. הפרק מתרחש באמריטסר, העיר הקדושה לסיקים בה נמצא "המקדש המוזהב". רוזנברג ותורן מבקרים במנזר הטיבטי, מסיירים ב"מקדש המוזהב" ואף מבקרים במטבח ומשתתפים בהכנת אוכל לכמויות של אנשים. הם משחקים קריקט ומנסים להבין את חוקי הקריקט, וצופים בטקס חילופי המשמר בגבול הודו-פקיסטן.
  5. רוזנברג ותורן יוצאים לטיול אופנועים בהרים, מבשלים מרק סרפדים בכפר מבודד במסגרת סדנת בישול שמועברת על ידי נשים מקומיות, לומדים על רפואה איורוודית ולוקחים חלק בסדנת מדיטציה.
  6. תורן ורוזנברג מבקרים בעיירה פושקאר. לאחר מכן הם עולים לאוטובוס לג'איפור אך מגלים כי עלו בטעות על אוטובוס לסמבאר. בלית ברירה הם עוצרים בעיר ומבלים בה: מבקרים במפעל להכנת ממתק מקומי ומעלים תהיות על החיים בעקבות מפגש עם הפועלים העובדים בחום ובשמש במכרה המלח במקום.
  7. פבלו וגל מגיעים לג'איפור, בירת רג'אסטן. אחרי ש"התכלבו" במשך טיול שלם הם מחליטים לחוות את העיר הוורודה כמו מלכים בארמון מהארג'ות מפואר ובדרך פוגשים ישראלית שמטיילת בהודו באופן קבוע.
  8. רוזנברג ותורן עוברים לתאילנד לעיר צ'יאנג מאי, מתנסים באילוף פילים ונכנסים לכלוב של טיגריס.
  9. פבלו וגל מגיעים לבנגקוק, שותים עד אובדן הכרה ברחוב הקאו-סאן, מהמרים על קרבות מואי-טאי, עורכים מופע מאולתר למטיילים ישראלים ומסכמים את החוויות שעברו במהלך הטיול.

העונה השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. תחנה אפס: ישראל, מפגש עם משוחררים טריים.
  2. תחנה ראשונה: ברזיל, ריו דה ז'ניירו.
  3. תחנה שנייה: ברזיל, סלבדור דה בהאייה.
  4. תחנה שלישית: ברזיל, מסלול סובב סלבדור.
  5. תחנה רביעית: ברזיל, מורו דה סאו פאולו.
  6. תחנה חמישית: ברזיל, פורטו אלגרה.
  7. תחנה שישית: פרו, איקיטוס.
  8. תחנה שביעית: פרו, קוסקו והעמק הקדוש. השתתפות בליל סדר המוני.
  9. תחנה שמינית: פרו, מאצ'ו פיצ'ו.
  10. תחנה תשיעית: פרו, פונו ואגם טיטיקאקה.
  11. תחנה עשירית: בוליביה, קופקבנה.
  12. תחנה אחת עשרה: בוליביה, לה פאז ו"דרך המוות".

ביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק מהביקורות על התוכנית עסקו בפורמט שלה, וטענו שאין בה חידוש יוצא דופן, אלא רק מתיחה של גבולות הז'אנר ואימוץ של אלמנטים מוכרים מתוכניות מציאות אחרות. בביקורת באתר ynet נטען כי ישנו ריבוי של תוכני דוקו-ריאליטי מהסוג של "טיול אחרי צבא", בהם דמויות, לרוב ידוענים, אשר נשלחים למסע במקום אקזוטי/נחשל על מנת לחוות מפגש/התנגשות תרבויות.[3]

רוגל אלפר התייחס בביקורת שלו להתנהגות של הצעירים הישראלים במהלך הטיול בהודו, כפי שמשתקפת בתוכנית. אלפר טוען שזהו מצב אירוני שישנה ביקורת בתוכנית על התנהגות הצעירים בהודו, אך אין כל התייחסות להתנהגותם במהלך השירות בצה"ל.[4]

בביקורת שפורסמה בטיימאאוט תל אביב, נטען כי הבעיה המשמעותית ביותר של "טיול אחרי צבא" היא האורך של כל פרק (כ-52 דקות).[5]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]