יואש (מלך ישראל)

יואש

איור משנת 1553
מדינה	ממלכת ישראל
פטירה	784 לפנה"ס שומרון, ממלכת ישראל
בת זוג	[[ ]]
שושלת בית יהוא
תואר מלך ישראל אב יואחז צאצאים ירבעם השני יורש העצר ירבעם השני
מלך ישראל ה־13 800 לפנה"ס – 784 לפנה"ס (כ־16 שנים) מנהיג דת בתקופה אלישע → יואחז ירבעם השני ←

יְהוֹאָשׁ (או יוֹאָשׁ) הוא דמות מקראית, לפי הכרונולוגיה המסורתית מלך על ממלכת ישראל בשנים 800 עד 784 לפנה"ס. מוזכר גם בכתובת האשורית של אדד־ניררי השלישי, שנכתבה על גבי מצבה שנמצאה בתל רימאח, כמעלה מס לאשור.

במקרא

יהואש מלך לאחר ימי השפל של ממלכת ישראל בימי אביו יואחז. על המפנה במצבה המדיני של ישראל שחל בימי יהואש נכתב בספר מלכים:

וַחֲזָאֵל מֶלֶךְ אֲרָם לָחַץ אֶת-יִשְׂרָאֵל כֹּל יְמֵי יְהוֹאָחָז. וַיָּחָן ה' אֹתָם וַיְרַחֲמֵם וַיִּפֶן אֲלֵיהֶם לְמַעַן בְּרִיתוֹ אֶת-אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב וְלֹא אָבָה הַשְׁחִיתָם וְלֹא-הִשְׁלִיכָם מֵעַל-פָּנָיו עַד-עָתָּה. וַיָּמָת חֲזָאֵל מֶלֶךְ-אֲרָם וַיִּמְלֹךְ בֶּן-הֲדַד בְּנוֹ תַּחְתָּיו. וַיָּשָׁב יְהוֹאָשׁ בֶּן-יְהוֹאָחָז וַיִּקַּח אֶת-הֶעָרִים מִיַּד בֶּן-הֲדַד בֶּן-חֲזָאֵל אֲשֶׁר לָקַח מִיַּד יְהוֹאָחָז אָבִיו בַּמִּלְחָמָה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים הִכָּהוּ יוֹאָשׁ וַיָּשֶׁב אֶת-עָרֵי יִשְׂרָאֵל.

— ספר מלכים ב', פרק י"ג, פסוקים כ"ב–כ"ה

חוגי הנביאים ובראשם אלישע הנביא (שהיה אז זקן מופלג) עודדו את מלך ישראל למסע שחרור לאומי ולמלחמת חורמה בארם. אלישע הזקן קרא ל"חֵץ־תְּשׁוּעָה לַיהוָה וְחֵץ תְּשׁוּעָה בַאֲרָם וְהִכִּיתָ אֶת־אֲרָם בַּאֲפֵק עַד־כַּלֵּה" (ספר מלכים ב', פרק י"ג, פסוק י"ז). באורח סמלי תבע הנביא ממלך ישראל "לְהַכּוֹת חָמֵשׁ אוֹ־שֵׁשׁ פְּעָמִים" (שם, יט). מפנה מדיני זה כרוך כנראה בתבוסת ארם בידי מלך אשור אדד־ניררי השלישי בשנת 804 לפנה"ס.

על עוצמתה החדשה של ישראל מעידה העובדה שאמציה מלך יהודה שכר מיואש 100,000 חיילים על מנת לשתפם במסעו נגד אדום: "וַיִּשְׂכֹּר מִיִּשְׂרָאֵל מֵאָה אֶלֶף גִּבּוֹר חָיִל בְּמֵאָה כִכַּר־כָּסֶף" (דבה"ב כה, ו). לפי המסורת המובאת בספר דברי הימים, ויתר אמציה בסופו של דבר על השימוש בחיל זה ושילחם חזרה לישראל, מה שעורר את כעסם של החיילים המוחזרים ובתגובה לכך הם פשטו על ערי יהודה, בזזו ביזה והרגו הרג רב: "וּבְנֵי הַגְּדוּד אֲשֶׁר הֵשִׁיב אֲמַצְיָהוּ מִלֶּכֶת עִמּוֹ לַמִּלְחָמָה וַיִּפְשְׁטוּ בְּעָרֵי יְהוּדָה מִשֹּׁמְרוֹן וְעַד־בֵּית חוֹרוֹן וַיַּכּוּ מֵהֶם שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וַיָּבֹזּוּ בִּזָּה רַבָּה (שם, יג). כנראה בתגובה על כך נאמר במלכים ובדברי הימים שאמציה, לאחר ששב ממסעו באדום שלח למלך ישראל הכרזת מלחמה. מלך ישראל ניסה אמנם להניאו מצעד זה אך המלחמה פרצה בסופו של דבר וצבא יהודה הובס. צבא ישראל פרץ את חומת ירושלים ולקח את כל הזהב והכסף שבאוצרות המקדש ובאוצרות בית המלך.

אחריו שלט בנו ירבעם השני, בימיו הגיעה ממלכת ישראל לשיא גודלה.

בממצא הארכאולוגי

יואש מוזכר כ־Ia-’a-su Sa-me-ri-na-a-a, "יואש השומרוני" (על שם בירת ממלכתו שומרון), במצבת אדד־ניררי השלישי מתל רימאח, בין מעלי המס למלך אשור מארצות המערב.

ראו גם

• משל החוח והארז

הערות שוליים

מלכי ישראל ושנת עלייתם (לפני הספירה) לכס המלוכה
ירבעם נדב בעשא אלה זמרי תבני עמרי אחאב אחזיה יורם 928 907 906 883 882 882 882 871 852 851 יהוא יואחז יואש ירבעם השני זכריה שלום מנחם פקחיה פקח הושע 842 814 800 784 748 747 747 737 735 732