מנחם בן גדי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מנחם בן גדי
איור משנת 1553
איור משנת 1553
מדינה ממלכת ישראל
שושלת בית מנחם
תואר מלך ישראל
אב גדי
צאצאים פקחיה
יורש העצר פקחיה
מלך ישראל ה־17
747 לפנה"ס737 לפנה"ס
(כ־10 שנים)
מנהיג דת בתקופה ישעיהו והושע

מְנַחֵם בֶּן גָּדִי היה מלך ישראל ולפי הכרונולוגיה המסורתית מלך על ממלכת ישראל בשנים 747 עד 737 לפנה"ס. בתקופתו ממלכת ישראל הייתה משועבדת לאימפריה האשורית, והמס שמנחם (באשורית: me-ni-ḫi-im-me,‏ me-ni-ḫi-me או mi-ni-ḫi-im-me) העלה לה מוזכר אף בספרי השנים האשוריים.[1][2]

מנחם הוא חלק מרשימה בת 53 דמויות מקראיות, שאושרו במחקר מבחינה ארכיאולוגית כדמויות היסטוריות[3][4].

שמו[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם מנחם הוא שם כנעני ממוצא שמי שמופיע עוד במאה ה-17 לפנה"ס בפפירוס ברוקלין 35.1446 - Munahhima (מֻנָחִימָה), ומהווה ביטוי ככל הנראה לכך שהרך הנולד הוא נחמה להוריו.[5] יש הסוברים ש"בן-גדי" מכוון להיותו בן שבט גד.[6]

מלכותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנחם בן גדי רצח את קודמו, שלום בן יבש, אך בניגוד לשני קודמיו הצליח לשרוד זמן רב יחסית.

בִּשְׁנַת שְׁלֹשִׁים וָתֵשַׁע שָׁנָה לַעֲזַרְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה מָלַךְ מְנַחֵם בֶּן-גָּדִי עַל-יִשְׂרָאֵל עֶשֶׂר שָׁנִים בְּשֹׁמְרוֹן. וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה' לֹא סָר מֵעַל חַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן-נְבָט אֲשֶׁר-הֶחֱטִיא אֶת-יִשְׂרָאֵל כָּל-יָמָיו. בָּא פוּל מֶלֶךְ-אַשּׁוּר עַל-הָאָרֶץ וַיִּתֵּן מְנַחֵם לְפוּל אֶלֶף כִּכַּר-כָּסֶף לִהְיוֹת יָדָיו אִתּוֹ לְהַחֲזִיק הַמַּמְלָכָה בְּיָדוֹ. וַיֹּצֵא מְנַחֵם אֶת-הַכֶּסֶף עַל-יִשְׂרָאֵל עַל כָּל-גִּבּוֹרֵי הַחַיִל לָתֵת לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר חֲמִשִּׁים שְׁקָלִים כֶּסֶף לְאִישׁ אֶחָד וַיָּשָׁב מֶלֶךְ אַשּׁוּר וְלֹא-עָמַד שָׁם בָּאָרֶץ. וְיֶתֶר דִּבְרֵי מְנַחֵם וְכָל-אֲשֶׁר עָשָׂה הֲלוֹא-הֵם כְּתוּבִים עַל-סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל. וַיִּשְׁכַּב מְנַחֵם עִם-אֲבֹתָיו וַיִּמְלֹךְ פְּקַחְיָה בְנוֹ תַּחְתָּיו.

מנחם הצליח להחזיר לישראל מידת מה של יציבות פנימית, אך לא את שלטונה והשפעתה במרחבי ארץ ישראל וסוריה. תקופת שלטונו ארכה עשר שנים ובמהלכה עלה תגלת-פלאסר השלישי מלך אשור על ישראל ומנחם העלה לו מס.[2] זהו האזכור הראשון של ממלכת אשור בספר מלכים, וזאת על אף שממלכת ישראל כבר הייתה מעורבת במלחמה עם אשור בימי אחאב (כמאה שנה לפני כן) ועל אף שיהוא העלה לה מס בשנת 841 לפנה"ס עקב כניסת מלך אשור לארץ ישראל.[7]

השתעבדותו של מנחם - על אף שמלך אשור כלל לא התקרב ולא סיכן את ממלכת ישראל - באה ככל הנראה על רקע מצבה המדיני המעורער של ישראל, ומעמדו האישי של מנחם, וייתכן שגם בשל האיום שנשקף לממלכתו מממלכת יהודה שהגיעה אז לשיאה.

האסטלה בכתב היתדות בה מוזכרת העלאת המס ממנחם בשומרון למלך תגלת פלאסר השלישי. מוזיאון ישראל

על גודלו של המס השתמרו ידיעות במקרא: 1,000 ככר כסף = 3,000,000 שקל כסף (ישנם 3,000 שקל בכיכר). ומאחר שעל כל "גיבור חיל" הוטלה מכסה של 50 שקל משמע שהיו בישראל אז 60,000 "גיבורי חיל",[8] היינו השכבה האמידה.

התואר "גיבור חיל" התייחס לכל אזרח חופשי בעל רכוש, החייב בשירות צבאי, ובתקופה זו השכר השנתי של פועל היה 10 שקלים לערך.[9] לדעת פרשנים, המילה "שם" במשפט "וַיָּשָׁב מֶלֶךְ אַשּׁוּר וְלֹא-עָמַד שָׁם בָּאָרֶץ", מעידה על כך שהסופר המקראי שהביא את הידיעה הזו, לא ישב בארץ ישראל, וייתכן שישב בבבל.[9] הטלת המס מוזכרת אף באנאלים של תגלת פלאסר השלישי, לצד הזכרת שמות מלכים נוספים שהעלו אף הם מס למלך אשור: ”קיבלתי מס מכשתשפ מכמח, רצין מארם דמשק, מנחם משומרון, חירם (אנ') מצור, ...פנמו משמאל (אנאלים משנת 738 לפנה"ס).[1][2] בחפירות שומרון התגלו בשטח המצודה, סמוך להיכל המלך, שרידי בנין ובו אולמות ששימשו, כנראה, מחסנים לאגירת כלי יין ושמן. בתוך חורבות האולמות הללו התגלו ב-1910, 75 חרסים ועליהם כתובות. מהם 63 כתובים עברית בכתב עברי עתיק. הם מהווים מערכת אחידה של מסמכים הכתובים לפי נוסחה חוזרת, כגון: (אוסטרקון 9) "בשנה התשיעית מן יצית (שם מקום) לאחינועם, נבל יין ישן". אלו ככל הנראה חשבונות משלוח של נבלי יין ושמן שנשלחו לבית המלך כמס בעין מידי הפקידים שגבו אותם מבעלי האחוזות. החוקר יגאל ידין סבור שיש ליחס חרסים אלו למנחם, ולקשרם למס שהטיל מנחם על "גבורי החיל". החוקר חיים תדמור הצביע על כך שסברה זו אפשרית מבחינה כרונולוגית.

מנחם נשאר נאמן לאשור עד סוף ימיו, אך שושלתו לא האריכה ימים אחר מותו: בנו פקחיה הומת, לאחר שהספיק למלוך זמן קצר בלבד (שנתיים לפי ספר מלכים ב', פרק ט"ו, פסוק כ"ה), על ידי פקח בן רמליהו שנקט מדיניות אנטי-אשורית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 מרדכי כוגן, אסופת כתובות היסטוריות מאשור ובבל: מאות ט-ו לפסה"נ, בהוצאת ספריית האנציקלופדיה המקראית, מוסד ביאליק ירושלים. כתובת 9, עמ' 36–37
  2. ^ 1 2 3 Hayim Tadmor, Shigeo Yamada, The Royal Inscriptions of Tiglath-Pileser III (744–727 BC) and Shalmaneser V (726–722 BC), Kings of Assyria, Eisenbrauns, 2011, עמ' 46 (הקטע חוזר בעמ' 70, 77, 87)
  3. ^ Purdue researcher verifies the existence of 53 people mentioned in the Hebrew Bible, בעקבות מחקר שנערך באוניברסיטת פורדו, אינדיאנה, ארצות הברית
  4. ^ רשימת הדמויות מופיעה בסוף מאמר זה
  5. ^ דב קמחי,"אנציקלופדיה לאישים בתנ"ך", הוצאת יהושע צ'צ'יק, 1969,כרך ראשון, עמ' 580–581
  6. ^ בוסתנאי עודד, תולדות עם ישראל בימי בית ראשון, האוניברסיטה הפתוחה, כרך ב, יחידה 6, עמ' 384
  7. ^ בוסתנאי עודד, תולדות עם ישראל בימי בית ראשון, האוניברסיטה הפתוחה, כרך ב, יחידה 6, עמ' 385–386
  8. ^ בוסתנאי עודד, תולדות עם ישראל בימי בית ראשון, האוניברסיטה הפתוחה, כרך ב, יחידה 6, עמ' 386
  9. ^ 1 2 בוסתנאי עודד, תולדות עם ישראל בימי בית ראשון, האוניברסיטה הפתוחה, כרך ב, יחידה 6, עמ' 385
מלכי ישראל ושנת עלייתם (לפני הספירה) לכס המלוכה
ירבעם נדב בעשא אלה זמרי תבני עמרי אחאב אחזיהו יורם
928 907 906 883 882 882 882 871 852 851
יהוא יואחז יואש ירבעם השני זכריהו שלום מנחם פקחיה פקח הושע
842 814 800 784 748 747 747 737 735 732