יורם (מלך ישראל)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יורם
Joram of Israel.jpg
איור משנת 1553
לידה המאה ה־9 לפנה״ס עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 842 לפנה"ס
תל יזרעאל, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ממלכת ישראל
עיסוק מונרך עריכת הנתון בוויקינתונים
שושלת ממלכת ישראל
תואר מלך ישראל
אב אחאב עריכת הנתון בוויקינתונים
אם איזבל עריכת הנתון בוויקינתונים
מלך ישראל ה־10
851 לפנה"ס842 לפנה"ס
(כ־9 שנים)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

יוֹרָם (יְהוֹרָם) מלך על ממלכת ישראל בשנים 851/0 עד 842 לפנה"ס. היה בנם של אחאב ואיזבל, וירש את כס המלכות לאחר שאחיו אחזיה נפטר ללא בן.

בימיו שררה ידידות עם ממלכת יהודה תחת המלכים יהושפט ואחזיה, והממלכות סייעו זו לזו במלחמותיהן. יורם נכשל בדיכוי מרד מואב שהחל בימי אחיו, וגם מלחמתו בארם-דמשק לא צלחה. לפי כתובות אשוריות היה יורם שותף לברית מלכים אזורית נגד שלמנאסר השלישי מלך אשור.

בסוף מלכותו ארעה הפיכה שלטונית בישראל בתמיכה הנביא אלישע שפעל בימיו, ובה מצא יורם את מותו.

יורם נזכר במקרא כמלך חוטא שעשה הרע בעיני ה', אך המקרא טורח להדגיש שחטא פחות מאביו אחאב, וצמצם את העבודה הזרה:

"וַיַּעֲשֶׂה הָרַע בְּעֵינֵי ה' רַק לֹא כְאָבִיו וּכְאִמּוֹ, וַיָּסַר אֶת-מַצְּבַת הַבַּעַל אֲשֶׁר עָשָׂה אָבִיו: רַק בְּחַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן-נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל דָּבֵק, לֹא סָר מִמֶּנָּה"[1].

המסע נגד מואב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדברי הימים ב (כ, א) מסופר על פשיטת "בְנֵי-מוֹאָב וּבְנֵי עַמּוֹן וְעִמָּהֶם מֵהָעַמּוֹנִים עַל יְהוֹשָׁפָט לַמִּלְחָמָה", ופלישתם ל"חַצְצוֹן תָּמָר הִיא עֵין גֶּדִי" (שם,ב). יהושפט יצא נגד הפושטים והאירוע הסתיים בנס שטיבו אינו ברור. כך או כך, אירוע כזה היה עשוי לשמש תמריץ ליהושפט להתחבר עם מלך ישראל במסע שכוונתו הייתה להכניע את מואב. במלכים ב' פרק ג' מסופר על מסע המלחמה המשותף, אליו הצטרף גם מלך אדום:

"וּמֵישַׁע מֶלֶךְ-מוֹאָב הָיָה נֹקֵד וְהֵשִׁיב לְמֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל מֵאָה-אֶלֶף כָּרִים וּמֵאָה אֶלֶף אֵילִים צָמֶר. וַיְהִי כְּמוֹת אַחְאָב וַיִּפְשַׁע מֶלֶךְ-מוֹאָב בְּמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל. וַיֵּצֵא הַמֶּלֶךְ יְהוֹרָם בַּיּוֹם הַהוּא מִשֹּׁמְרוֹן וַיִּפְקֹד אֶת-כָּל-יִשְׂרָאֵל. וַיֵּלֶךְ וַיִּשְׁלַח אֶל-יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ-יְהוּדָה לֵאמֹר מֶלֶךְ מוֹאָב פָּשַׁע בִּי הֲתֵלֵךְ אִתִּי אֶל-מוֹאָב לַמִּלְחָמָה וַיֹּאמֶר אֶעֱלֶה כָּמוֹנִי כָמוֹךָ כְּעַמִּי כְעַמֶּךָ כְּסוּסַי כְּסוּסֶיךָ. וַיֹּאמֶר אֵי-זֶה הַדֶּרֶךְ נַעֲלֶה וַיֹּאמֶר דֶּרֶךְ מִדְבַּר אֱדוֹם. וַיֵּלֶךְ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וּמֶלֶךְ-יְהוּדָה וּמֶלֶךְ אֱדוֹם וַיָּסֹבּוּ דֶּרֶךְ שִׁבְעַת יָמִים וְלֹא-הָיָה מַיִם לַמַּחֲנֶה וְלַבְּהֵמָה אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם".

הצבאות יצאו אל מואב דרך ארץ אדום המדברית, ולאחר שהתעורר מחסור במים פנו המלכים לנביא אלישע שחולל נס והנחל היבש התמלא מים, באירוע המתואר כמעין שיטפון מדברי. חיילי מואב ראו את המים בצבע אדום בשל השתקפות השמש, וסברו שהמלכים הסתכסכו ביניהם, ונותר להם רק לבוא לקחת את השלל. כשהגיעו אל מחנה ישראל התגברו עליהם המלכים והכו אותם. בעלי הברית פלשו למואב והחריבו את אזוריה הכפריים, אולם מישע מלכה התבצר בעיר בירתו קיר.

מסע המלחמה הסתיים במעשה שאינו ברור לגמרי, שסיים את המצור על קיר בנסיגה ללא הכרעה: "וַיַּרְא מֶלֶךְ מוֹאָב כִּי-חָזַק מִמֶּנּוּ הַמִּלְחָמָה וַיִּקַּח אוֹתוֹ שְׁבַע-מֵאוֹת אִישׁ שֹׁלֵף חֶרֶב לְהַבְקִיעַ אֶל-מֶלֶךְ אֱדוֹם וְלֹא יָכֹלוּ: וַיִּקַּח אֶת-בְּנוֹ הַבְּכוֹר אֲשֶׁר-יִמְלֹךְ תַּחְתָּיו וַיַּעֲלֵהוּ עֹלָה עַל-הַחֹמָה וַיְהִי קֶצֶף-גָּדוֹל עַל-יִשְׂרָאֵל וַיִּסְעוּ מֵעָלָיו וַיָּשֻׁבוּ לָאָרֶץ"[2]. שני פירושים מרכזיים ניתנו למעשה: לפי הראשונה, מישע לקח את בנו שלו והקריבו לאלוהיו כקורבן אדם, והמעשה עורר עונש אלוקי כלשהו על ישראל או פחד גדול בקרב הלוחמים שהאמינו בכוחו של הקורבן. לפי הפירוש השני, מישע נכשל לפרוץ את המצור מול מלך אדום אך שבה את בנו, יורש העצר האדומי, ואותו המית על החומה לעיני הצרים, במעשה שעורר את זעמם של האדומים והביא לפירוקה של ברית המלכים. ראיה אפשרית לפירוש זה עולה בספר עמוס, כשהנביא מונה בין פשעיו הגדולים של מואב "עַל שָׂרְפוֹ עַצְמוֹת מֶלֶךְ אֱדוֹם לַשִּׂיד" (עמוס ב א).

לא ידוע באיזו מידה חזרה השליטה על ארץ המישור לידי ישראל, אך מהמסופר במלכים על פלישת חזאל עד הארנון[3], ניתן ללמוד שבימי יהוא היה המישור כולו או בחלקו בידי ישראל: "בַּיָּמִים הָהֵם הֵחֵל ה' לְקַצּוֹת בְּיִשְׂרָאֵל וַיַּכֵּם חֲזָאֵל בְּכָל-גְּבוּל יִשְׂרָאֵל. מִן-הַיַּרְדֵּן מִזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ אֵת כָּל-אֶרֶץ הַגִּלְעָד הַגָּדִי וְהָראוּבֵנִי וְהַמֲנַשִּׁי מֵעֲרֹעֵר אֲשֶׁר-עַל-נַחַל אַרְנֹן וְהַגִּלְעָד וְהַבָּשָׁן".

הממצא ארכיאולוגי של מצבת מישע מהוה מקור חוץ מקראי לאירועים ובו מתוארת מרידתו בישראל וכיבושיו בארץ-עטרות וארץ גד. לא ברור האם נכתבה לפני מסע המלחמה שהוביל יורם או לאחריו.

דמותו של יורם בסיפורי אלישע[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיפורי הנביא אלישע בספר מלכים משולבים בתקופת המלך יורם, אך שמו לא נזכר בהם במפורש והמלך נקרא "מלך ישראל" בלבד. בשל כך ישנה מחלוקת פרשנית האם הסיפורים עוסקים ביורם או במלך אחר. לשיטת המפרשים שמדובר ביורם, הנסמכת על הסדר הכרונולוגי הפשוט והרווח לצד ראיות נוספות, יוצא שניתן ללמוד רבות מהסיפורים על אופיו של יורם, ועל יחסיו עם אלישע.

בסיפורים אלו מגלה מלך ישראל חוסר אונים, ונטייה להישבר במצבי לחץ. בסיפור על צרעת נעמן, לאחר ששמע על בקשת מלך ארם לריפוי שר צבאו, חושש מלך ישראל שמדובר מהתגרות שתוביל למלחמה[4], והוא קורע את בגדיו, ואלישע נוזף בו על תגובתו[5]. בסיפור המצור הארמי על שומרון מגלה מלך ישראל השתתפות בסבלם של תושבי העיר, ולאחר שהוא שומע על זוועות הרעב השורר בעיר הוא קורע את בגדי מלכותו ונחשפים תחתיהם בגדי אבל[6]. גם לאחר שצבא ארם נסוג משומרון יורם חושש לצאת מהעיר וטוען שמדובר במלכודת. בסיפור המלחמה במואב, בה נזכר שמו במפורש, יורם נחרד מאוד מהמחסור במים וחוזר פעמיים על קריאת ייאוש "כִּי קָרָא ה' לִשְׁלֹשֶׁת הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה לָתֵת אוֹתָם בְּיַד מוֹאָב"[7].

בחלק מהסיפורים מצטייר מלך ישראל באור חיובי יחסית, ונראה מהם שהפך בהדרגה מקורב לאלישע. בסיפור על לכידת הגדוד הארמי פונה המלך לאלישע בתואר 'אבי' ואף מבקש את רשותו להמית את החיילים הארמים, אך אלישע אוסר עליו ומורה לו לשלחם לחופשי[8]. בסיפור האחרון מלך ישראל מגלה יחס מעריץ כלפי אלישע בשיחתו עם גיחזי, נערו של אלישע[9][10].

הפיכת החצר בארם ועליית חזאל[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הקרב שערך שלמנאסר השלישי, מלך אשור נגד ברית 'מלכי חוף הים', שבראשה עמד מלך ארם-דמשק, ארעה בדמשק הפיכת חצר. על מהפכה זו שהורידה את בן הדד השני והעלתה לשלטון את חזאל, מסופר בספר מלכים ב' סביב סיפוריו של אלישע הנביא והגשמת נבואת הפורענות של רבו אליהו:

"וַיָּבֹא אֱלִישָׁע דַּמֶּשֶׂק וּבֶן-הֲדַד מֶלֶךְ-אֲרָם חֹלֶה וַיֻּגַּד-לוֹ לֵאמֹר בָּא אִישׁ הָאֱלֹהִים עַד-הֵנָּה. וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל-חֲזָהאֵל קַח בְּיָדְךָ מִנְחָה וְלֵךְ לִקְרַאת אִישׁ הָאֱלֹהִים וְדָרַשְׁתָּ אֶת-ה' מֵאוֹתוֹ לֵאמֹר הַאֶחְיֶה מֵחֳלִי זֶה. וַיֵּלֶךְ חֲזָאֵל לִקְרָאתוֹ וַיִּקַּח מִנְחָה בְיָדוֹ וְכָל-טוּב דַּמֶּשֶׂק מַשָּׂא אַרְבָּעִים גָּמָל וַיָּבֹא וַיַּעֲמֹד לְפָנָיו וַיֹּאמֶר בִּנְךָ בֶן-הֲדַד מֶלֶךְ-אֲרָם שְׁלָחַנִי אֵלֶיךָ לֵאמֹר הַאֶחְיֶה מֵחֳלִי זֶה. וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֱלִישָׁע לֵךְ אֱמָר-לֹא לוֹ חָיֹה תִחְיֶה וְהִרְאַנִי ה' כִּי-מוֹת יָמוּת. וַיַּעֲמֵד אֶת-פָּנָיו וַיָּשֶׂם עַד-בֹּשׁ וַיֵּבְךְּ אִישׁ הָאֱלֹהִים. וַיֹּאמֶר חֲזָאֵל מַדּוּעַ אֲדֹנִי בֹכֶה וַיֹּאמֶר כִּי-יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר-תַּעֲשֶׂה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל רָעָה מִבְצְרֵיהֶם תְּשַׁלַּח בָּאֵשׁ וּבַחֻרֵיהֶם בַּחֶרֶב תַּהֲרֹג וְעֹלֲלֵיהֶם תְּרַטֵּשׁ וְהָרֹתֵיהֶם תְּבַקֵּע. וַיֹּאמֶר חֲזָהאֵל כִּי מָה עַבְדְּךָ הַכֶּלֶב כִּי יַעֲשֶׂה הַדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע הִרְאַנִי ה' אֹתְךָ מֶלֶךְ עַל-אֲרָם. וַיֵּלֶךְ מֵאֵת אֱלִישָׁע וַיָּבֹא אֶל-אֲדֹנָיו וַיֹּאמֶר לוֹ מָה-אָמַר לְךָ אֱלִישָׁע וַיֹּאמֶר אָמַר לִי חָיֹה תִחְיֶה. וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיִּקַּח הַמַּכְבֵּר וַיִּטְבֹּל בַּמַּיִם וַיִּפְרֹשׂ עַל-פָּנָיו וַיָּמֹת וַיִּמְלֹךְ חֲזָהאֵל תַּחְתָּיו" (מלכים ב, ח' פסוקים ז-טו).

מרד יהוא וסופה של שושלת עמרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

על יחסי יורם עם ארם לא נשארו הרבה פרטים, ייתכן שיהורם השתתף בברית עם מלכי סוריה בשנים 848 לפנה"ס ו-845 לפנה"ס, משום ששלמנאסר השלישי מספר בכתובת האובליסק השחור (שורות 87-89, 92-93) שהוא נלחם גם בשנים אלו מול ברית "שנים-עשר מלכי חוף הים" שבראשה עמדו מלכי דמשק וחמת. על כל פנים, לאחר שנת 845 לפנה"ס, החליט יהורם, חרף אי הצלחתו המלאה במסעו נגד מואב, לתקוף את ארם. הוא יצא יחד עם אחזיהו מלך יהודה, שהיה גיסו, למלחמה נגד חזאל מלך ארם בניסיון לכבוש חזרה את רמות גלעד. מסתבר שיהורם ראה בחילופי השלטון בדמשק שעת כושר לתקוף את הארמים. המקרא מספר על כך: "וַיֵּלֶךְ אֶת-יוֹרָם בֶּן-אַחְאָב לַמִּלְחָמָה עִם-חֲזָאֵל מֶלֶךְ-אֲרָם בְּרָמֹת גִּלְעָד וַיַּכּוּ אֲרַמִּים אֶת-יוֹרָם. וַיָּשָׁב יוֹרָם הַמֶּלֶךְ לְהִתְרַפֵּא בְיִזְרְעֶאל מִן-הַמַּכִּים אֲשֶׁר יַכֻּהוּ אֲרַמִּים בָּרָמָה בְּהִלָּחֲמוֹ אֶת-חֲזָהאֵל מֶלֶךְ אֲרָם וַאֲחַזְיָהוּ בֶן-יְהוֹרָם מֶלֶךְ יְהוּדָה יָרַד לִרְאוֹת אֶת-יוֹרָם בֶּן-אַחְאָב בְּיִזְרְעֶאל כִּי-חֹלֶה הוּא"[11].

סופו של יורם היה כאשר יהוא, המצביא הישראלי שצר על רמות גלעד, נמשח למלך ביוזמתו של אלישע הנביא ובתמיכת קציני הצבא. יהוא יצא ליזרעאל והרג את יורם מלך ישראל ויחד איתו את אחזיה מלך יהודה שביקר אותו. לאחר מות יהורם הרג יהוא את יתר צאצאי אחאב והשמיד מישראל את פולחן הבעל, כל זאת בהשראת נבואתיו של אליהו הנביא.

בכתובת תל דן, מקור חוץ מקראי שנתגלה בשנת 1994 ונכתב כנראה על ידי חזאל מלך ארם דמשק, נטען שחזאל הוא זה שהרג את יורם ואחזיה: "[וקתלת יהו]רם בר[אחאב] מלך ישראל וקתל[ת אחז]יהו בר [יהורם מל]ך בית.דוד" ותרגומו לכאורה - "והרגתי את יהורם בן אחאב מלך ישראל והרגתי את אחזיהו בן יהורם מלך בית-דוד" (שורות 7-9).

אולם ניתוח אחר של הכתובת מלמד שנכון לקרוא אחרת את הכתובת: במקומות בכתובת בהם תיאר חזאל במפורש את שהרג בעצמו הופיעה המילה 'ואקתל': "ואקתל מל(כן שב)ען אסרי אלפי רכב ואלפי פרש", וסביר להניח שאם היה חזאל טוען שהרג בעצמו גם את מלכי יהודה וישראל היה משתמש בבניין דומה, ומכאן שהמילה "וקתיל" בה השתמש מייחסת את הריגתם לגורם אחר - יהוא, או אולי הדד אלוהי ארם[12].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יורם בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מלכים ב, ג' פסוקים ב-ג
  2. ^ מלכים ב, ג כו-כז
  3. ^ מלכים ב, י לב-לג
  4. ^ אם אכן מדובר ביורם, אזי המלך הארמי הוא בן הדד השני, שהתגרה בעבר באביו אחאב, ולבסוף הרגו בקרב על רמות גלעד.
  5. ^ מלכים ב, ה ו-ח
  6. ^ מלכים ב, ו כד-ל
  7. ^ מלכים ב, פרק ג' פסוקים י' וי"ג
  8. ^ מלכים ב, ו כ-כג
  9. ^ מלכים ב, ח א-ו
  10. ^ יש מהמפרשים (ר' משה אלשיך למשל) שסברו שקרבתו של יורם לאלישע היא הסיבה לכך שאלישע לא לקח חלק פעיל במרד נגדו, ולכן שלח נער שימשח במקומו את יהוא ולא הופיע עוד במקרא עד סיפור מותו.
  11. ^ מלכים ב ח, כח-כט; והמקבילה בדברי הימים ב כב, ה-ו
  12. ^ בורנשטיין, א. תשס"ד. ממלכת ישראל בימי בית עמרי. חיבור לשם קבלת התואר "דוקטור לפילוסופיה" (דיסרטציה). אוניברסיטת בר-אילן. רמת גן. עמוד 128-132
מלכי ישראל ושנת עלייתם (לפני הספירה) לכס המלוכה
ירבעם נדב בעשא אלה זמרי תבני עמרי אחאב אחזיה יורם
928 907 906 883 882/1 882/1 882 871 852 851
יהוא יואחז יואש ירבעם השני זכריה שלום מנחם פקחיה פקח הושע
842 814 800 784 748 748 747/6 737/6 735/4 733/2