יוסי סוכרי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יוסי סוכרי, 2011

יוסי סוּכָּרִי (נולד ב-1959) הוא סופר ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנם של מרדכי סוכרי וונדה סוכרי לבית סבן. גדל בפרדס כץ וברמת גן, ובהיותו בן תשע עבר עם משפחתו לצפון תל אביב. למד בבית הספר היסודי בר-כוכבא ובתיכון חדש בתל אביב, עזב את לימודיו התיכוניים וניגש לבחינות הבגרות בעצמו. היה כדורסלן בצעירותו בנבחרת הקדטים של ישראל ובנבחרת הנוער של מכבי תל אביב. למד בחוג לפילוסופיה ובמכון להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות ע"ש כהן באוניברסיטת תל אביב.

במהלך השנים לימד במוסדות שונים: במכללה למנהל, בצלאל, קמרה אובסקורה, אוניברסיטת בן-גוריון ובית הספר לאמנויות מנשר. מרצה לפרנסתו בחברות ובארגונים.

פרסם מאמרים פובליציסטיים בנושאים פוליטיים, מדיניים וחינוכיים בעיתונים שונים, בעיקר בעיתון הארץ.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2015 - פרס המכון הישראלי בוושינגטון
  • 2017 - אות הוקרה מטעם קואליציית "ליבי במזרח"

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמיליה ומלח הארץ, הוצאת בבל, 2002
ספר אוטוביוגרפי המספר על היחסים בין נכד לסבתו, על רקע המתח האתני והכלכלי במדינת ישראל ועוסק בקשר של שניהם לזהות הישראלית והיהודית והמזרחית שלהם ושאלת השייכות למדינת ישראל. זהו מסע של ילד מהרגע שגדל כילד מזרחי בפרדס כץ ומתאר את תחנות החיים שלו, על רקע צבא, אוניברסיטה וחייו בחו"ל.
זוהי הפעם הראשונה בספרות העברית שדמות האישה המזרחית מוצגת כמי שמפנה עורף למטבח, כבעלת חשיבה מופשטת, כאישה קרה ולא חמה, היודעת עברית על בוריה ובנוסף לכל זאת היא ניצולת מחנה הריכוז ברגן-בלזן. כל זה מנוגד לסטריאוטיפ של האישה המזרחית, כחמימה, פולקלוריסטית, כפי שנהוג גם להציגה בספרות העברית.
פביאנה חפץ כתבה על הספר:

"הוא הספר המשחרר ביותר שנכתב בעברית בעשורים האחרונים ואולי אף למעלה מזה. אין בי כל פחד לומר שמאז חיבוריהם של הציונים הראשונים, לא קראתי טקסט יהודי חילוני שמציע התרה יסודית כל כך של הסבכים שאנחנו חיים בהם כאן ושעושה זאת בצורה נגישה, בהירה ומלאת חיים. בכוחו של הספר הראשון של יוסי סוכרי לשחרר כל ישראלי מקשרי מחויבות כוזבת למילים שביסוד הווייתו, דוגמת "שואה", "ציונות", "עדות המזרח", "אשכנזים", "זרות". להוביל אותו לתהות את התהיות הנועזות ביותר, להתהפך ולצאת מהעמודים של הספר חזק יותר, קרוב יותר למשמעות שהמילים המכוננות האלה נושאות עבורו כיחיד. משחרר הוא שם תואר מתאים לטקסט שמצליח לנסח דברים שלא ידענו לנסח לפניו, מציף את הדברים שציבור רחב ביקש את ניסוחם ומעביר את קוראיו על גשריו המסתוריים אל זוויות ראיה חדשות".[1]

תורגם לצרפתית וראה אור בשנת 2006 בהוצאת "acte sud".
מקלטור, הוצאת ידיעות אחרונות, 2005
מספר על אדם שאינו מסוגל לחיות בישראל בשל השחיתות והכיבוש, אולם גם אינו יכול להתנתק ממנה לאור תחושה מסוימת של שייכות ועל רקע האנטישמיות בחו"ל. הוא נדחף למצוא מקלט בתוך ישראל, מקלט שהוא גם פיזי ובעיקר מטפורי, ומנהל את חייו בתוך המקלט הזה.
לא תקין רומנטית, חרגול/עם עובד, 2008
סיפור אהבה בין מורה בשנות החמישים לחייה לתלמיד בן שמונה עשרה. מבעד לסיפור האהבה שנרקם ביניהם נחשפים הכשלים של מערכת החינוך הישראלית.
בנגאזי-ברגן־בלזן, עם עובד, 2013
עוסק בשואת יהודי לוב. הספר נכלל בתוכנית הלימודים לחטיבה העליונה ללימודי בגרות.

[2] על ספר זה זכה סוכרי בפרס ברנר, מנימוקי השופטים: קולו הייחודי של יוסי סוכרי מספר בעלילה סוחפת, שגיבורתו היא בחורה צעירה, את גורלה של יהדות לוב בשואה. הוא פותח צוהר לקהילה יהודית עתיקה, כור היתוך של תרבויות, ושל שפות שונות (איטלקית, עברית וערבית-יהודית), יצירה שהיא נדבך חשוב בספרות העברית."[3]

הרומן "בנגאזי-ברגן־בלזן" עובד למחזה ויוצג בתיאטרון "לה מאמא" (אנ') בניו יורק במרץ 2017. הרומן עובד בידי הבמאית והמפיקה מיכל ג'מילי והמחזאי והבמאי להב תימור. מעצב הסאונד הוא אבי בללי.

נובלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • האפשרות, פורסמה בכתב העת "La Passe de midi". המגזין הספרותי הצרפתי "לה פאס דה מידי" הזמין מסופרים ים תיכוניים, מארצות שונות טקסטים שמתרחשים בתאריך ה-20 בינואר על "הים תיכוניות", הנובלה של סוכרי נבחרה על ידם.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכתביו:

על כתביו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]