יחסי הונגריה–פולין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יחסי הונגריה–פולין
הונגריההונגריה פוליןפולין
Hungary Poland Locator.png
הונגריה פולין
שטחקילומטר רבוע)
93,028 312,685
אוכלוסייה
9,825,704 38,420,687
תמ"ג (במיליוני דולרים)
289,600 1,126,000
תמ"ג לנפש (בדולרים)
29,474 29,307
משטר
רפובליקה רפובליקה

יחסי הונגריה–פולין הם היחסים הדיפלומטיים שבין הונגריה לבין רפובליקת פולין. היחסים בין שתי המדינות החלו בימי הביניים. שתי המדינות חולקות היסטוריה משותפת כשתי מדינות מרכז אירופה, וכאיחוד אחד גדול. שתי המדינות חולקות דת משותפת ותרבות ואף חלקו בעבר שליטים. בשתי המדינות מקובל השיר "Pole and Hungarian Brothers to be" (או לפי הגרסה ההונגרית - Pole and Hungarian, two good friends). שתי המדינות חוגגות את קשרן ב-23 במרץ מדי שנה.

שתי המדינות הן חברות מלאות בארגון נאט"ו, אליו הצטרפו באותו היום (12 במרץ 1999). שתי המדינות הן חברות באיחוד האירופי ולוקחות חלק פעיל בקבוצת וישגרד (יחד עם סלובקיה וצ'כיה).

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היסטוריה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

היחסים הטובים בין פולין להונגריה החלו בימי הביניים. בתי האצולה הפולניים וההונגרים (למשל שושלת פיאסט, או בית ארפאד) התרועעו זה עם זה לעיתים קרובות; המלך ההונגרי הנודע לאסלו הראשון, מלך הונגריה היה פולני למחצה. לאיוש הראשון, מלך הונגריה היה מלך הונגריה וקרואטיה מ-1342 ומלך גם על פולין מ-1370 עד מותו ב-1382.

הוא היה יורשו של אביו, צ'ארלס הראשון מבית אנג'ו-סיציליה (מלך הונגריה וקרואטיה) ויורשו של דודו, קז'ימייז' השלישי, מלך פולין "הגדול" (האחרון משושלת פיאסט). למלך קז'מייז' לא היו יורשים לגיטימיים. ככל הנראה, כדי לספק המשכיות נאמנה לשושלתו, הוא מינה את אחיינו המלך לאיוש הראשון מהונגריה, להיות יורשו בפולין. בתו הצעירה של לאיוש, ידוויגה ירשה את כס המלוכה הפולני והייתה למלכה על פולין למשך 15 שנה. ידוויגה הייתה פטרונית והיא הייתה מלכה פופולרית מאוד בפולין של המאה ה-14.

במאה ה-15 שתי המדינות חלקו לתקופת זמן קצרה את אותו המלך ולדיסלב השלישי, מלך פולין והונגריה שמלך למשך 4 שנים על שתי המדינות ולמשך 10 שנים על פולין לבד. ולדיסלב נפטר בגיל 20 בלבד כאשר נפל בקרב נגד הטורקים שהיו באזור העיר וארנה שבבולגריה. במאה ה-16 בחרה פולין את המלך סטפאן באטורי ההונגרי למלוך עליה.

מהפכת 1848[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך המהפכה ההונגרית של 1848, הגנרל הפולני, יוזף בם הפך לגיבור לאומי של הונגריה ופולין כאחד. הוא הופקד על הגנת טרנסילבניה בסוף 1848, ובשנת 1849, הפך לגנרל הראשי של כוחות הסקלרים הלוחמים. ב-8 באוגוסט 1849 הוא נפטר תוך הגנה על הלאום ההונגרי. הוא היה אחד מהמקימים של הלגיון הפולני שהשתתף בכל הקרבות החשובים במלחמה.

בסוף המלחמה נמלטו שרידי הלגיון לטורקיה, הם היו 800 במספר ונמלטו יחד עם ההונגרים האנטי-הבסבורגים.

המלחמה הסובייטית-פולנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

המלחמה הפולנית-סובייטית התרחשה בין פברואר 1919 למרץ 1921. מלחמה זו קבעה את גבולותיה המזרחיים של פולין בתקופה שבין שתי מלחמות העולם.

היה זה מאבק מזוין בין ברית המועצות אשר עדיין הייתה מצויה בחבלי הקמתה, ובין הרפובליקה הפולנית השנייה אשר זה עתה קמה. ברקע הדברים היה רצונה של פולין להשיג את חבלי הארץ שאיבדה בחלוקתה בסוף המאה ה-18, וניסיון הבולשביקים להחזיר לידיהם חבלי ארץ שאבדו לאימפריה הרוסית במהלך מלחמת העולם הראשונה. עמוק יותר היה השסע האידאולוגי, כאשר בעלות הברית המערביות והעולם כולו ראו בפולין של פילסודסקי משום מחסום בפני ההשפעה הבולשביקית, ופילסודסקי ראה עצמו בחזונו בראש קונפדרציה סלאבית הכוללת את פולין, ליטא, אוקראינה ובלארוס, בעוד לנין ראה בפולין ראש גשר להתפשטות המהפכה הקומוניסטית לתוככי אירופה, ובמיוחד להתחברות אל הפרולטריון הגרמני התוסס והמרדני.

הגבולות בין פולין ורוסיה הסובייטית לא הוגדרו במדויק בהסכם ורסאי והמצב הכאוטי שהביאה עמה המהפכה הרוסית ומלחמת האזרחים הרוסית שבעקבותיה, כמו גם הנסיגה הגרמנית מחבלי הארץ שהחזיקה גרמניה במזרח, גרמו לבלבול נוסף.

בשנת 1919 החזיקו הפולנים ברוב שטחי המחלוקת. תקריות גבול זעירות החריפו לכלל לוחמה גלויה בעקבות ניסיונו של פילסודסקי לנצל את חולשת הרוסים, ולפלוש לאוקראינה בתחילת שנת 1920. באזור קייב נתקל פילסודסקי בהתנגדותו של הצבא האדום, ונהדף עד לבירתו, ורשה. בינתיים הגיעו חיילים מערביים מגבולות גרמניה על מנת לסייע לפולנים ולהדוף את האיום הבולשביקי. כוחות צרפתים (ובהם שירת אף קצין צעיר בשם שארל דה גול) בראשות הגנרל מקסים וייגאן (שלימים יעמוד בראש הצבא הצרפתי המובס במלחמת העולם השנייה) סייעו לארגן את הצבא הפולני על פי קווים מערביים, לשפר את חימושו, אימונו, והלוגיסטיקה שלו. על אף שבמהלך חודשי הקיץ נראתה נפילת ורשה כוודאית, השיגו כוחות פולין באוגוסט ניצחון מפתיע ומכריע, והחלו בהתקדמות מזרחה, עד להשגת הפסקת אש באוקטובר 1920. הסכם ריגה, שנחתם בריגה במרץ 1921, סיים את המלחמה, קבע את גבולה המזרחי של פולין, וחילק את שטחי המריבה בין פולין ובין ברית המועצות.

שני הצדדים טענו לניצחון: פולין טענה כי הגנה על קיומה בפני התקפה שמטרתה להשמידה ולהפוך אותה לחלק מברית המועצות, כאשר ברית המועצות התגאתה בהדיפת הפולנים מקייב, אשר נחשבה על ידם כחלק מן ההתערבות הזרה במלחמת האזרחים הרוסית.

במלחמה עזרה הונגריה לפולין רבות. הממשלה לשלוח 30,000 פרשים לעזרתה של פולין, אך ממשלת צ'כוסלובקיה סירבה לאפשר להם לעבור דרך האזור המפורז שהיה קיים בין צ'כוסלובקיה והונגריה מאז סוף מלחמת העולם הראשונה. עם זאת, כמה רכבות תחמושת הונגריות הגיעו לפולין.

מהפכת 1956[עריכת קוד מקור | עריכה]

במועצת הסטודנטים במכון הטכני בבודפשט שהתקיימה ב-22 באוקטובר 1956, העלו הסטודנטים דרישות, והפגינו סולידריות עם האירועים בפולין. בלילה שבין 22 ו-23 באוקטובר שוכפלו דרישות הסטודנטים לכרוז שהופץ ידנית, נתלה על קירות ועל עמודי חשמל, ונשלח על ידי נציגי הסטודנטים לפועלים במפעלים.[1]

ב-23 באוקטובר 1956 צעדו הסטודנטים ברחובות בודפשט. אל הסטודנטים הצטרפו מספר פועלים, ואזרחים מן השורה. מספר הצועדים הגיע לכ-100,000. החיילים ההונגרים המוצבים ברחובות העיר לא גילו התנגדות, אלא הצטרפו לצועדים, תוך שהם קורעים מעל מדיהם את סמל השלטון הקומוניסטי, הכוכב האדום, ומשליכים אותם אל ההמון.

דרישותיהם של המפגינים היו בתחילה מתונות, אך נקודת המפנה אירעה כאשר אנשי המשטרה החשאית ההונגרית (AVO) פתחו באש על המפגינים והרגו רבים מהם. כל העמדת הפנים של מתינות משני הצדדים פסקה. מכוניות משטרה נהפכו והועלו באש, ורובים חולקו להמונים על ידי פועלי המפעלים. הנחת העבודה של אנשי המפלגה הקומוניסטית הייתה כי המרד ידוכא בתוך מספר שעות ללא התנגדות של ממש על ידי הכוחות הרוסיים אשר יגיעו לבודפשט. הממשלה הורתה על עוצר ועל איסור על התקהלות, וחיכתה להגעת הכוחות הרוסיים. המזכיר הראשון של המפלגה ארנו גרו קרא להתערבותם של הסובייטים (פעולה שיוחסה בטעות על ידי ההמונים לנאג') והיה ברור כי במהלך הלילה יגיעו הכוחות הרוסיים לבודפשט. על מנת לפייס את הציבור ערכה ההנהגה שינויים פרסונליים. הרפורמיסט הפופולרי אימרה נאג' מונה לראש הממשלה, ועל אף שאנשי הממשל הישן שמרו על כוחם, הצליח נאג' לקבל מינויים של אנשיו למספר משרות מפתח.

במהלך הלילה הוקמו מתרסים, מפעלי תחמושת הותקפו, והעיר נערכה להגעתם של הטנקים. למורדים לא היה אמון בממשלתו של נאג', שהיה אמנם רפורמיסט, אך זוהה עם המשטר הקומוניסטי, אשר מטעמו היה ראש ממשלה כשנתיים בין 1953 ל-1955.

בין ה-23 באוקטובר ל־3 בנובמבר 1956 לחמו מורדים בכל רחבי הארץ נגד הכוחות הרוסיים המתערבים. כאשר ממשלתו של נאג' נמצאת בין הפטיש והסדן. הרוסים התעמתו תחילה עם ההמון, אך עד ל-31 באוקטובר הוציאו את כוחותיהם מן העיר בודפשט, ויצרו טבעת כיתור מסביב לה, כשהם מזרימים כוחות נוספים.

הפולנים הביעו הזדהות עם האירועים שקרו בהונגריה, דרכם להביע אותה הייתה תרומת דם. עד סוף המלחמה תרמו 11,196 פולנים דם. הצלב האדום סניף פולין שלח להונגריה 44 טון ציוד רפואי דרך האוויר. דרך היבשה נשלחו כמויות גדולות אף יותר.

היחסים כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר התפרקות המשטר הקומוניסטי, היחסים שבין שתי המדינות חזרו להיות טובים כשהיו. שתי המדינות הצטרפו אל האיחוד האירופי ואל ברית נאט"ו באותו היום ויצרו את קבוצת וישנגרד יחד עם סלובקיה וצ'כיה. בשנת 2007 החלו לציין בשתי המדינות את "יום הידידות ההונגרי-פולני" ב-23 במרץ מדי שנה. וכל שנת 2016 הוקדשה בפולין ובהונגריה לסולידריות והזדהות עם העם השני.

ייצוג[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הונגריה מיוצגת בפולין בדרג השגרירות באמצעות שגרירות שהיא מחזיקה בבודפשט, בירת המדינה.[2] הונגריה מיוצגת בפולין גם בדרג הקונסולרי באמצעות קונסוליה רשמית שהיא מחזיקה בסגד.[3]
  • פולין מיוצגת בהונגריה בדרג השגרירות באמצעות שגרירות רשמית שהיא מחזיקה בוורשה, בירת המדינה.[4] פולין מיוצגת בהונגריה גם בדרג הקונסולרי באמצעות 5 קונסוליות שהיא מחזיקה בערים: קרקוב,[5] פוזנן[6] בידגושץ',[7] לודז',[8] ושצ'צ'ין.[9]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Józef Kasparek, "Poland's 1938 Covert Operations in Ruthenia", East European Quarterly", vol. XXIII, no. 3 (September 1989), pp. 365–73.
  • Józef Kasparek, Przepust karpacki: tajna akcja polskiego wywiadu (The Carpathian Bridge: a Covert Polish Intelligence Operation), Warszawa, Wydawnictwo Czasopism i Książek Technicznych SIGMA NOT, 1992, ISBN 83-85001-96-4.
  • Edmund Charaszkiewicz, "Referat o działaniach dywersyjnych na Rusi Karpackiej" ("Report on Covert Operations in Carpathian Rus"), in Zbiór dokumentów ppłk. Edmunda Charaszkiewicza (Collection of Documents by Lt. Col. Edmund Charaszkiewicz), opracowanie, wstęp i przypisy (edited, with introduction and notes by) Andrzej Grzywacz, Marcin Kwiecień, Grzegorz Mazur, Kraków, Księgarnia Akademicka, 2000, ISBN 83-7188-449-4, pp. 106–30.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]