ישות דמוית מדינה
ישות דמוית מדינה (באנגלית: Quasi State, או Proto State)[2] היא ישות פוליטית שאינה מייצגת מדינה ריבונית ממוסדת או לחלופין טריטוריה שאינה אוטונומית לחלוטין.[3]
ההגדרה המדויקת של ישות דמוית מדינה בספרות מדע המדינה משתנה בהתאם להקשר שבו היא משמשת. מונח זה שימש כמה חוקרים מודרניים כדי לתאר את הטריטוריות הבריטיות שמעבר לים בהן פעל מעין שלטון עצמי, אך חלקים מכריעים בהחלטות המדיניות נותרו בידי האימפריה הבריטית.[4][5] באופן דומה, רפובליקות ברית המועצות, שייצגו יחידות אדמיניסטרטיביות עם הבחנות לאומיות משלהן, תוארו גם הן כדמויות מדינות.[3]
החל מן המאה ה-20, המונח "ישות דמוית מדינה" הועלה לרוב בהתייחסות לקבוצות בדלניות מיליטנטיות הטוענות, ומפעילות צורה כלשהי של שליטה טריטוריאלית על אזור מסוים, אך חסרות לכידות ממסדית.[4] ישויות דמויות מדינה אלה כוללות את הרפובליקה סרפסקה (אנ') והקהילה הקרואטית של הרצג-בוסניה במהלך מלחמת בוסניה[4] ואת אזוואד במהלך מרד הטוארג ב-2012.[6] המדינה האסלאמית נחשבת גם היא דוגמה לישות דמוית מדינה מודרנית.[7][8]
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
המונח "ישות דמוית מדינה" שימש, עוד ביוון העתיקה, בהתייחסות לתופעה שקודם להתגבשות של אומה גדולה נמצא לעיתים קרובות \צורות קטנות מאוד ורופפות של מדינה.[9] לדוגמה, הסוציולוג ההיסטורי גארי רנצ'ימן מתאר את התפתחות הארגון החברתי בתקופת המעבר ביוון מעידן של היעדר מדינה, למה שהוא מכנה ישויות "מעין מדינות" המבוססות על שליטה פטריארכלית אך חסרות פוטנציאל מובנה להגשים את הדרישות למדינה, אשר לעיתים משתנות לישויות "דמויות מדינה" עם מחזיקי תפקידי שלטון המסוגלים להשתמר במעבר הבין-דורי, היכולות להתפתח לישויות גדולות וריכוזיות יותר מלוא מאפייני ישות מדינית, כבר בשנת 700 לפני הספירה, בתקופת יוון הארכאית.[9][10]
רוב הישויות דמויות מדינה בעידן העתיק היו תוצר של חברות שבטיות, שהורכבו מקונפדרציות קצרות-מועד באופן יחסי של קהילות שהתאחדו תחת מצביא בודד, או מנהיג שבטים, שניחנו בסמכות סמלית ובדרגה צבאית.[9] אלה לא נחשבו למדינות ריבוניות מכיוון שלעיתים רחוקות הם השיגו מידה כלשהי של קביעות מוסדית והסמכות הופעלה לעיתים קרובות על בני עמים נוודים ולא על טריטוריה יציבה.[9] קונפדרציות רופפות כאלה היו האמצעי העיקרי לאימוץ מדינה משותפת על ידי אנשים באזורים רבים, כגון ערבות מרכז אסיה, לאורך העת העתיקה.[11]
ישויות דמויות מדינה התרבו במערב אירופה במהלך ימי הביניים, ככל הנראה כתוצאה ממגמה של ביזור פוליטי בעקבות קריסת האימפריה הרומית המערבית ואימוץ הפיאודליזם.[12] בעוד שבאופן תאורטי הן חבו נאמנות למלך יחיד, תחת השיטה הפיאודלית, אצילים בדרגים נמוכים יותר ניהלו את האחוזות שלהם כ"מדינות בתוך מדינה", ישויות זעירות שהיו בלתי תלויות זו בזו.[13] נוהג זה היה בולט במיוחד ביחס לישויות פוליטיות גדולות ומבוזרות כמו האימפריה הרומית הקדושה, ששילבו ישויות דמויות מדינה רבות, בעלות מעמד אוטונומי, או אוטונומי למחצה.[14]
בעקבות עידן התגליות, הופעת הקולוניאליזם האירופי הביאה להיווצרותן של ישויות דמויות מדינה קולוניאליות באסיה, אפריקה ואמריקה.[15] כמה מושבות קיבלו מעמד ייחודי של מדינות חסות, אשר נשלטו למעשה על ידי השלטון המרכזי אך שמרו על יכולת מוגבלת לנהל את עצמן, מושבות בשלטון עצמי וטריטוריות תלויות.[4] אלו היו יחידות מנהליות מובחנות שבכל אחת ניתן היה לזהות רבים מתפקידיה של מדינה, מבלי שבמציאות הייתה לה היכולת להפגין ריבונות, או עצמאות מלאה.[15] מנגד, מושבות ללא שלטון מקומי, תת-לאומי, נחשבו ליחידות מינהליות של השלטון הקולוניאליסטי ולא כישויות דמויות מדינה.[16] מושבות קולוניאליות שימשו מאוחר יותר כבסיס למספר מדינות לאום מודרניות, במיוחד ביבשת אסיה ואפריקה.[15]
במהלך המאה העשרים, כמה ישויות דמויות מדינה התקיימו לא רק כיחידות אדמיניסטרטיביות, אלא שגם אלה בעלות שלטון עצמי תאורטי חברו זו לזו באיחוד פוליטי כמו המערכות הפדרליות הסוציאליסטיות שנצפו ביוגוסלביה, צ'כוסלובקיה וברית המועצות.[4][3][17]
צורה נוספת של ישות דמוית מדינה שהפכה נפוצה במיוחד מאז תום מלחמת העולם השנייה נוצרה באמצעות השתלטות בלתי חוקתית של טריטוריה על ידי קבוצה מתקוממת, או מיליטנטית, שנוטלת תפקיד של ממשלה דה פקטו. אף על פי שנשללה ממנה הכרה והיא נעדרת מוסדות אזרחיים, ישות דמוית מדינה מורדת עשויה לעסוק בסחר חיצוני, לספק שירותים חברתיים, ואף לבצע פעילות דיפלומטית מוגבלת.[18] ישויות דמויות מדינה כאלה נוצרות בדרך כלל על ידי תנועות המורכבות ממיעוטים אתניים או דתיים מרוכזים גאוגרפית, ולכן הן מאפיין נפוץ של סכסוכים אזרחיים בין-אתניים.[19] לעיתים קרובות הדבר נובע מנטיותיה של קבוצת זהות תרבותית פנימית המבקשת לבטל את הלגיטימיות של הסדר הפוליטי של מדינה ריבונית, וליצור מובלעת משלה שבה היא חופשית לחיות תחת חוקיה, מערכת ערכיה והעיגונים החברתיים שלה.[19] מאז שנות ה-80 של המאה ה-20 נוצר סוג מיוחד של מדינה מתקוממת, "ישות דמוית מדינה ג'יהאדית", שכן התפיסה האיסלאמיסטית של מדינה גמישה ביותר. לדוגמה, אמירות ג'יהאדית יכולה להיות מובנת כטריטוריה, או קבוצה, הנשלטת על ידי אמיר; משכך, הוא עשוי לשלוט בשטח משמעותי, או רק בשכונה. ללא קשר להיקף שלה, ההנחה כי הם פועלים במדינה מספקת ללוחמים הג'יהאדים לגיטימציה פנימית חשובה ומחזקת את זיהוים העצמי כחברה המתייצבת חזיתית מול אויבים מסוימים.
צבירת שטח על ידי כוח מתקומם כדי ליצור מערכת גאו-פוליטית תת-לאומית ובסופו של דבר, ישות דמוית מדינה, היה תהליך מחושב בסין במהלך מלחמת האזרחים הסינית שיצר תקדים לניסיונות דומים רבים במהלך המאה העשרים והמאה העשרים ואחת.[20] ישויות דמויות מדינה שהוקמו כתוצאה מסכסוך אזרחי קיימות בדרך כלל במצב לוחמה מתמשך ומשכך רווחתן הכלכלית ואוכלוסייתן עשויות להיות מוגבלות בהתאם.[21] אחת הדוגמאות הבולטות לישות דמוית מדינה הנתונה במצב מלחמה במאה העשרים ואחת היא המדינה האסלאמית של עיראק והלבנט, [22][23][24] ששמרה על מערכת מנהלית משלה והטילה מיסים.[25]
בסיס תאורטי[עריכת קוד מקור | עריכה]
ההגדרה של ישות דמוית מדינה אינה מדויקת, והיא טושטשה על ידי השימוש הדו-משמעי במונחים "מדינה", "ארץ" ו"אומה" כדי לתאר טריטוריה נתונה.[26] עם זאת, המונח ישות דמוית מדינה מועדף על "ישות דמוית אומה" בהקשר אקדמי, מכיוון שרשויות מסוימות משתמשות במונח "לאום" כדי לציין קבוצה חברתית, אתנית או תרבותית המסוגלת להקים מדינה משלה.[26]
ישות דמוית מדינה אינה עומדת בארבעת הקריטריונים החיוניים למדינה כפי שפורטו בעניין מדינה ריבונית באמנת מונטווידאו משנת 1933: אוכלוסייה קבועה, טריטוריה מוגדרת, ממשלה עם מוסדותיה ובעלת מעמד המאפשר לה לקשור יחסים עם מדינות אחרות.[26] ישות דמוית מדינה אינה בהכרח שם נרדף למדינה בעלת הכרה מוגבלת, שלמעט היבט ההכרה, יש לה את כל הסממנים של מדינה ריבונית מתפקדת במלואה, כמו רודזיה או הרפובליקה של סין, הידועה גם בשם טאיוואן.[26] עם זאת, ישויות דמויות מדינה אינן מוכרות לעיתים קרובות מאחר שמדינה המכירה בישות דמוית מדינה עושה זאת תוך הפרת ההכרה בריבונות של מדינה אחרת.[27] אם מורחבת הכרה דיפלומטית בישות דמוית מדינה ומתבצעים חילופי שגרירים, היא מוגדרת כמדינה ריבונית בפני עצמה ולא ניתן עוד לסווגה כישות דמוית מדינה.[27]
לאורך ההיסטוריה המודרנית, אזורים אוטונומיים חלקית של מדינות מוכרות גדולות יותר, במיוחד אלה המבוססים על תקדים היסטורי או ייחוד אתני ותרבותי המבדיל אותם מאלה השולטים במדינה כולה, נחשבו לישויות דמויות מדינה.[4] שלטון מקומי מייצר מבנה מוסדי תת-לאומי שניתן להגדירו כישות דמוית מדינה.[28] כאשר תנועת מרד או התקוממות תופסת שליטה ומתחילים לבסס מראית עין של ממשל יעיל באזורים בתוך טריטוריה לאומית, יש בכך תהליך המוביל לישות דמוית מדינה.[29] בעת מלחמה, ישויות דמויות מדינה אלה, המכונות לפעמים "מדינות מורדות", עשויות בסופו של דבר לשנות לחלוטין את מבנה המדינה, או לקבוע מרחבים מדיניים אוטונומיים משלהן.[29] אמנם לא מדובר בתופעה חדשה, אך היווצרותם המודרנית של ישויות דמויות מדינות בשטח המוחזק על ידי ישות מיליטנטית לא-מדינתית זכתה לפופולריות על ידי מאו דזה-דונג במהלך מלחמת האזרחים הסינית, ותנועות השחרור הלאומיות ברחבי העולם שאימצו את הפילוסופיות הצבאיות שלו.[20] עלייתה של ישות דמוית מדינה מתקוממת הייתה לפעמים גם תוצאה עקיפה של תנועה שאימצה את תאוריית הפוקו של צ'ה גווארה על מלחמת גרילה.[20]
קיים סיכוי גבוה יותר שישויות דמויות מדינה פורשות ייווצרו במדינות קיימות, שלהן אין גבולות בטוחים, ציבור מוגדר היטב של אזרחים, או מעצמה ריבונית אחת עם מונופול על שימוש לגיטימי בכוח צבאי.[30] הן עלולות להיווצר כתוצאה מהפיכות, מרידות, קמפיינים פוליטיים בדלנים, התערבות זרה, אלימות עדתית, מלחמת אזרחים ואפילו פירוק או חלוקה לא אלימים של המדינה.[30]
ישויות דמויות מדינות יכולות לשחק תפקיד אזורי חשוב, שכן קיומן משפיע על האפשרויות העומדות לרשותן של מדינות, בין אם כבעלות ברית פוטנציאליות או כמכשול ליישום המדיניות הפוליטית או הכלכלית שלהם.[29]
רשימת ישויות דמויות מדינות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעת הנוכחית[עריכת קוד מקור | עריכה]
.svg){kind=small}
.svg){kind=small}
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Fairfield, Hannah; Wallace, Tim; Watkins, Derek (21 May 2015). "How ISIS Expands". The New York Times. New York. Archived from the original on 23 May 2015. Retrieved 15 September 2020.
- ^ "How the Islamic State Declared War on the World". Foreign Policy. נבדק ב-2016-07-20.
- ^ 1 2 3 Hahn, Gordon (2002). Russia's Revolution from Above, 1985-2000: Reform, Transition, and Revolution in the Fall of the Soviet Communist Regime. New Brunswick: Transaction Publishers. p. 527. ISBN 978-0765800497.
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 34 35 36 37 38 39 40 41 42 43 44 45 46 47 48 49 50 51 52 53 54 55 56 57 58 59 60 61 62 63 64 65 66 67 68 69 70 71 72 73 74 75 Griffiths, Ryan (2016). Age of Secession: The International and Domestic Determinants of State Birth. Cambridge: Cambridge University Press. pp. 85–102, 213–242. ISBN 978-1107161627.
- ^ Jackson, Robert H. (1991). Quasi-States: Sovereignty, International Relations and the Third World. Cambridge University Press. pp. 21–22. doi:10.1017/cbo9780511559020. ISBN 978-0-521-44783-6.
- ^ Alvarado, David (במאי 2012). "Independent Azawad: Tuaregs, Jihadists, and an Uncertain Future for Mali" (PDF). Barcelona: Barcelona Center for International Affairs. אורכב מ-המקור (PDF) ב-25 במרץ 2017. נבדק ב-25 במרץ 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "The caliphate cracks". The Economist. ISSN 0013-0613. נבדק ב-2016-07-20.
- ^ "The Islamic State: More than a Terrorist Group?". E-International Relations. 3 באפריל 2015. נבדק ב-2016-07-20.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 4 Scheidel, Walter; Morris, Ian (2009). The Dynamics of Ancient Empires: State Power from Assyria to Byzantium. Oxford: Oxford University Press. pp. 5–6, 132. ISBN 978-0195371581.
- ^ Runciman, W. G. (ביולי 1982). "Origins of States: The Case of Archaic 351–377 Greece". Comparative Studies in Society and History (באנגלית). 24 (3): 351–377. doi:10.1017/S0010417500010045. ISSN 0010-4175.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Kim, Hyun Jin (2015). The Huns. Abingdon: Routledge Books. pp. 3–6. ISBN 978-1138841758.
- ^ Borza, Eugene (1992). In the Shadow of Olympus: The Emergence of Macedon. Princeton: Princeton University Press. pp. 238–240. ISBN 978-0691008806.
- ^ Duverger, Maurice (1972). The Study of Politics. Surrey: Thomas Nelson and Sons, Publishers. pp. 144–145. ISBN 978-0690790214.
- ^ Beattie, Andrew (2011). The Danube: A Cultural History. Oxford: Oxford University Press. p. 35. ISBN 978-0199768356.
- ^ 1 2 3 Abernethy, David (2002). The Dynamics of Global Dominance: European Overseas Empires, 1415-1980. New Haven: Yale University Press. pp. 327–328. ISBN 978-0300093148.
- ^ Morier-Genoud, Eric (2012). Sure Road? Nationalisms in Angola, Guinea-Bissau and Mozambique. Leiden: Koninklijke Brill NV. p. 2. ISBN 978-9004222618.
- ^ Kostovicova, Denisa (2005). Kosovo: The Politics of Identity and Space. New York: Routledge Books. pp. 5–7. ISBN 978-0415348065.
- ^ Sellström, Tor (2002). Sweden and National Liberation in Southern Africa: Vol. 2 : Solidarity and assistance, 1970–1994. Uppsala: Nordic Africa Institute. pp. 97–99. ISBN 978-91-7106-448-6.
- ^ 1 2 Christian, Patrick James (2011). A Combat Advisor's Guide to Tribal Engagement: History, Law and War as Operational Elements. Boca Raton: Universal Publishers. pp. 36–37. ISBN 978-1599428161.
- ^ 1 2 3 McColl, R. W. (2005). Encyclopedia of World Geography, Volume 1. New York: Facts on File, Incorporated. pp. 397–398, 466. ISBN 978-0-8160-5786-3.
- ^ Torreblanca, José Ignacio (12 ביולי 2010). "Estados-embrión". El País (בספרדית). נבדק ב-18 במרץ 2016.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Segurado, Nacho (16 באפריל 2015). "¿Por qué Estado Islámico le está ganando la partida a los herederos de Bin Laden?". 20 minutos (בספרדית). נבדק ב-12 במרץ 2016.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Rengel, Carmen (5 באפריל 2015). "Javier Martín: "El Estado Islámico tiene espíritu de gobernar y permanecer"". huffingtonpost.es (בספרדית). נבדק ב-12 במרץ 2016.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Keatinge, Tom (2016-03-08). "Islamic State: The struggle to stay rich - BBC News" (באנגלית בריטית). נבדק ב-17 במרץ 2016.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Martín Rodríguez, Javier (2015). Estado Islámico. Geopolítica del Caos [Islamic State: Geopolitics of Chaos] (בספרדית) (3rd ed.). Madrid, Spain: Los Libros de la Catarata. p. 15. ISBN 978-84-9097-054-6. אורכב מ-המקור ב-2017-12-03. נבדק ב-2016-04-22.
- ^ 1 2 3 4 Middleton, Nick (2015). An Atlas of Countries That Don't Exist: A Compendium of Fifty Unrecognized and Largely Unnoticed States. London: Macmillan Publishers. pp. 14–16. ISBN 978-1447295273.
- ^ 1 2 Coggins, Bridget (2014). Power Politics and State Formation in the Twentieth Century: The Dynamics of Recognition. Cambridge: Cambridge University Press. pp. 35–64, 173. ISBN 978-1107047358.
- ^ Augusteijn, Joost (2002). The Irish Revolution, 1913-1923. Basingstoke: Palgrave. p. 13. ISBN 978-0333982266.
- ^ 1 2 3 Araoye, Ademola (2013). Okome, Mojubaolu (ed.). Contesting the Nigerian State: Civil Society and the Contradictions of Self-Organization. Basingstoke: Palgrave-Macmillan. p. 35. ISBN 978-1137324528.
- ^ 1 2 Newton, Kenneth; Van Deth, Jan (2016). Foundations of Comparative Politics. Cambridge: Cambridge University Press. pp. 364–365. ISBN 978-1107582859.
- ^ "Euromosaic - Swedish in Finland". www.uoc.edu. נבדק ב-2017-11-11.
- ^ Roeder, Philip (2007). Where Nation-States Come From: Institutional Change in the Age of Nationalism. Princeton: Princeton University Press. p. 281. ISBN 978-0691134673.
- ^ Natalia Piskunova, State Failure in the contemporary International System. In "Order and disorder in the International System" (Editor: Sai Felicia Krishna-Hensel). Routledge Books, 2010, p. 126. ISBN 978-140940505-4
- ^ "L0601-1850". www.planalto.gov.br. נבדק ב-2021-07-17.
- ^ Dyer, Gwynne (2015). Don't Panic: ISIS, Terror and Today's Middle East. Toronto: Random House Canada. pp. 105–107. ISBN 978-0345815866.
- ^ 29 December 2004, 佤帮双雄, Phoenix TV
- ^ Steinmüller, Hans (2018). "Conscription by Capture in the Wa State of Myanmar: acquaintances, anonymity, patronage, and the rejection of mutuality" (PDF). London School of Economics. ארכיון (PDF) מ-9 ינו' 2023.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Palmer, Andrew (2014). The New Pirates: Modern Global Piracy from Somalia to the South China Sea. London: I.B. Tauris, Publishers. p. 74. ISBN 978-1848856332.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Bianco, Lucien (2015). Peasants without the Party: Grassroots Movements in Twentieth Century China. Abingdon-on-Thames, New York City: Routledge. ISBN 978-1563248405.
- Dwyer, Johnny (2015). American Warlord. A true story. New York City: Vintage Books.
- Essen, Michael Fredholm von (2018). Muscovy's Soldiers. The Emergence of the Russian Army 1462–1689 (באנגלית). Warwick: Helion & Company. ISBN 978-1912390106.
- Lidow, Nicholai Hart (2016). Violent Order: Understanding Rebel Governance through Liberia's Civil War. Cambridge: Cambridge University Press.
- Lia, Brynjar (באוגוסט 2015). "Understanding Jihadi Proto-States" (PDF). Perspectives on Terrorism. 9 (4): 31–41. ISSN 2334-3745.
{{cite journal}}: (עזרה)