ישמעאל בן פיאבי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ישמעאל בן פיאבי - ובמקורות גם ר' ישמעאל בן פאבי או בן פיאכי - היה כהן גדול (או שני כהנים גדולים שונים) בבית המקדש השני, המוזכר בתלמוד בהקשרים שונים.

שמו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישמעאל השתייך לבית פיאבי, שהכהן הגדול הראשון שיצא מתוכו היה יהושע בן פיאבי, שמונה על ידי המלך הורדוס בשנות ה-20 של המאה ה-1 לפנה"ס. ההיסטוריון מנחם שטרן מצביע על כך שהשם "פיאבי" הוא שם מצרי, המופיע גם בכתובות היהודיות מתל אל-יהודיה (לאונטופוליס) משנת 5 לפנה"ס[1].

בתלמוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם "ישמעאל בן פאבי" מוזכר בתלמוד במגוון של הקשרים.

במשנה כתוב עליו[2]: ”משמת ישמעאל בן פיאבי, בטל זיו הכהונה“.

ובגמרא נאמר: ”... ועוד צווחה העזרה: שאו שערים ראשיכם ויכנס ישמעאל בן פיאכי תלמידו של פינחס וישמש בכהונה גדולה“[3][4].

בדיון בתלמוד[5] על התחלופה הגדולה של כהנים גדולים בימי בית שני, מוזכר ישמעאל בן פאבי, על פי דעה אחת, כמו ששימש תקופה יחסית ארוכה של עשר שנים.

באזכור של הבריונות של חבורות הכהנים הגדולים בסוף ימי הבית השני מוזכר גם בית ישמעאל בן פאבי[3]: ”אמר אבא שאול בן בטנית משום אבא יוסף בן חנין: אוי לי מבית בייתוס, אוי לי מאלתן; אוי לי מבית חנין, אוי לי מלחישתן; אוי לי מבית קתרוס, אוי לי מקולמוסן; אוי לי מבית ישמעאל בן פיאבי, אוי לי מאגרופן, שהם כהנים גדולים ובניהן גיזברין וחתניהם אמרכלין ועבדיהן חובטין את העם במקלות“.

כן מוזכרת הכתונת היקרה שעשתה לו אימו: ”מעשה בישמעאל בן פאבי שעשתה לו אמו כתונת ממאה מנה והיה עומד ומקריב על גבי המזבח“[6].

ישמעאל בן פאבי גם מוזכר כמי ששרף פרה אדומה[7]. לפי התוספתא[8], עשה ישמעאל בן פיאבי שתי פרות. מבואר שם, שאת הראשונה החמיר לעשות ב"מעורב שמש", כלומר לאחר שקיעת השמש ביום שנטהר מטומאה, כפי דעת הצדוקים שהיו מחמירים בכך. לאחר דין ודברים של חכמים עמו, חזר ועשה פרה אחרת בטבול יום, כלומר לפני שקיעת השמש ביום שנטהר מטומאה, כשיטת חז"ל הפרושים, וללמד שאין ההלכה כדעת הצדוקים.

אצל יוסף בן מתתיהו[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי יוסף בן מתתיהו, היו שני כהנים גדולים בשם זה.

ישמעאל בן פיאבי הראשון מונה לכהן גדול במקומו של חנן בן שת על ידי הנציב (אפארכוס) (26-15 לספירה) ואלריוס גראטוס, שנשלח ליהודה על ידי הקיסר טיבריוס. כעבור זמן לא רב, הדיח גראטוס גם אותו ומינה במקומו את אלעזר בן חנן[9].

ישמעאל בן פיאבי השני מונה לכהן גדול במקומו של חנניה בן נדבאי (ככל הנראה בשנת 59 לספירה) על ידי המלך אגריפס השני[10]. בזמן כהונתו, הגיע מעמדה של משרת הכהונה הגדולה לשפל חסר תקדים:

”אז התגלע ריב בין הכהנים הגדולים ובין (שאר) הכהנים וראשי-העם שבירושלים, וכל אחד מהם עשה לעצמו גדוד של אנשים עזי-נפש ביותר ורודפי מהומות והיה להם למנהיג והם התנגשו והתנצחו אלה עם אלה ורגמו (אלה את אלה) באבנים. ולא היה מי שימחה בידם...כמו בעיר שאין בה שלטון.“[11]

לאחר שאגריפס בנה בארמונו (ארמון החשמונאים) שבירושלים אולם גדול הצופה מגבוה על הנעשה בבית המקדש, הקימו הכהנים חומה גבוהה בצד המערבי של העזרה הפנימית, שחסמה את המראה גם מהסטיו המערבי (צדו הפנימי של הכותל המערבי), אזור משמרות הרומאים בזמן החגים. המושל פסטוס, כמו גם אגריפס, כעסו מאוד והורו על הריסתה. הכהנים ביקשו והורשו (בשנת 62 לערך[12]) לשלוח שליחים בעניין לקיסר נירון: עשרה מנכבדי העיר ובראשם ישמעאל בן פיאבי וחלקיה שומר האוצר. השליחים הסבירו את העניין לקיסר, שסלח להם ואף הרשה להשאיר את המבנה שבנו במקומו, וזאת לבקשתה של אשתו פופיאה, שהתקרבה לדת היהודית. אשת הקיסר שלחה את עשרת השליחים לביתם ואילו את ישמעאל וחלקיה "החזיקה על-ידה כבני-תערובות". בעקבות החזקתו של ישמעאל בן פיאבי ברומא, מסר אגריפס את הכהונה הגדולה ליוסף (קבי) בן שמעון הכהן הגדול[13]. יצחק אייזיק הלוי טען שישמעאל בן פיאבי צורף למשלחת על ידי אגריפס, בהיותו איש אמונו, במטרה להשגיח על המשלחת ולמנוע מהם לאמר לקיסר דברים כנגד אגריפס. בהתאם, טוען הלוי שישמעאל בן פיאבי הושאר ברומא על ידי אשת הקיסר כדי למנוע מאגריפס לפגוע ביהודים[14].

בתקופת המרד הגדול, הומת ישמעאל בהתזת ראש בקיריני. לא ידוע אם הוצאתו להורג בוצעה בתחילת המרד, כנקמה, או לאחר החורבן, בשעת הרדיפות על יהודי קיריני[12].

זיהוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

השילוב של אמרות חיוביות ושליליות על ישמעאל בן פאבי הביאה להסברים שונים. רש"י פירש: "ישמעאל בן פיאבי - כשר היה, אבל אנשי ביתו היו בעלי זרוע"[3]. הסבר זה מביא גם אהרן הימן הטוען שישמעאל בן פאבי היה צדיק גמור אך לא היה יכול למחות באנשי ביתו[15]. לעומת זאת, יצחק אייזיק הלוי הפריד וייחס את האמרות החיוביות לישמעאל בן פאבי הראשון ואת האמרות השליליות לשני. לשיטתו, ישמעאל בן פאבי הראשון היה מאחרוני הכהנים הגדולים הכשרים, הגם שגם הוא לא הצליח לטענתו לרסן את בני ביתו[16], ואחרי מותו התפתחה הבריונות של הכהנים הגדולים שרדו בעם[17].

היו שראו בהוצאתו להורג של ישמעאל בן פאבי בקיריני ליסוד המסורת על רבי ישמעאל כהן גדול, אחד מהרוגי מלכות.

בטל זיו כהונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסברים שונים נתנו לביטוי "בטל זיו כהונה". רש"י כותב: "בטל זיו הכהונה - שהיה חכם ועשיר, וכהנים רבים אוכלים על שולחנו". אהרן הימן מעלה את האפשרות שהביטוי מבטא את העובדה שהוא היה אחרון הכהנים הגדולים שכהנו תקופה משמעותית[15].

בן קמחית[עריכת קוד מקור | עריכה]

המהרש"א מזהה את ישמעאל בן פיאבי עם רבי ישמעאל בן קמחית[18], שמוזכר בתלמוד[19] שהיה כהן גדול:

”תנו רבנן: שבעה בנים היו לה לקמחית, וכולן שימשו בכהונה גדולה. אמרו לה חכמים: מה עשית שזכית לכך? אמרה להם: מימי לא ראו קורות ביתי קלעי שערי. אמרו לה: הרבה עשו כן ולא הועילו.“

המהרש"א כותב, ש"קמחית" היה שם אמו ו"פיאבי" שם אביו. עוד מוזכר עליו, בקשר למלאכת חפינת הקטורת ביום הכיפורים, שידיו היו גדולות: ”אמרו עליו על רבי ישמעאל בן קמחית, שהיה חופן ארבעת קבין במלוא חופניו“.

כן נזכר שאחיו החליפו אותו בתפקיד הכהן הגדול כשנטמא:

”אמרו עליו על רבי ישמעאל בן קמחית, פעם אחת סיפר דברים עם ערבי אחד בשוק, וניתזה צינורא (רוק) מפיו על בגדיו, ונכנס ישבב אחיו ושימש תחתיו (ככהן גדול), וראתה אימן שני כהנים גדולים ביום אחד. ושוב - אמרו עליו על רבי ישמעאל בן קמחית - פעם אחת יצא וסיפר עם הגמון אחד בשוק, וניתזה צינורא מפיו על בגדיו, ונכנס יוסף אחיו ושימש תחתיו, וראתה אימן שני כהנים גדולים ביום אחד.“

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מנחם שטרן, מחקרים בתולדות ישראל בימי הבית השני, עמ' 191.
  2. ^ משנה, מסכת סוטה, פרק ט', משנה ט"ו.
  3. ^ 1 2 3 תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף נ"ז, עמוד א'
  4. ^ תלמוד בבלי, מסכת כריתות, דף כ"ח, עמוד א'-ב.
  5. ^ תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף ט', עמוד א'.
  6. ^ תוספתא, מסכת יומא, פרק א, הלכה כא; תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף ל"ה, עמוד ב'; תלמוד ירושלמי, מסכת יומא, פרק ג', הלכה ו' (דף יז, עמוד ב).
  7. ^ משנה, מסכת פרה, פרק ג', משנה ה'.
  8. ^ תוספתא, מסכת פרה, פרק ג, הלכה ד; ולפי גרסת הגר"א ו"אור הגנוז" שם.
  9. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 18, פרק ב, פסקה ב, סעיפים 34-33.
  10. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 20, פרק ח, פסקה ח, סעיף 179.
  11. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 20, פרק ח, פסקה ח, סעיף 180.
  12. ^ 1 2 יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים ברומאים, הערות ובאורים מאת המתרגם יעקב נפתלי שמחוני לספר ו, פרק ב, פסקה ב.
  13. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 20, פרק ח, פסקה יא, סעיפים 196-189.
  14. ^ דורות הראשונים, חלק ג' - מאחר החורבן עד חתימת המשנה -חלק ראשון, עמוד 12
  15. ^ 1 2 הרב אהרן הימן, "ישמעאל בן פיאבי", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק ג, עמודים 839-838, באתר HebrewBooks
  16. ^ דורות הראשונים, חלק ב' - הצדוקים והבייתוסים מראשית ימיהם עד סופם - חלק ראשון, פרק כ"ג, עמוד 445, הערה כט
  17. ^ דורות הראשונים, חלק ג' - מאחר החורבן עד חתימת המשנה -חלק ראשון, עמוד 10–11, הערה ו'
  18. ^ חידושי אגדות, יומא, מז, ע"א.
  19. ^ תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף מ"ז, עמוד א'.