יוחנן כהן גדול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יוחנן כהן גדול היה תנא קדום שתיקן תקנות חשובות, וכהן גדול בתקופת בית שני, לאחר שמעון הצדיק[1].

הגמרא במסכת ברכות מספרת עליו ששימש בכהונה גדולה למשך שמונים שנה, ובסוף ימיו כפר בעיקר - "אל תאמין בעצמך עד יום מותך, שהרי יוחנן כהן גדול שימש בכהונה גדולה שמונים שנה ולבסוף נעשה צדוקי" (תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף כ"ט, עמוד א'). מכאן נעשה יוחנן כהן גדול לסמל לאדם צדיק שהפך לרשע.

זהותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נחלקו האמוראים[2] האם ניתן לזהות אותו עם אחד ממלכי בית חשמונאי. לדעת האמורא אביי, יוחנן הוא ינאי המלך, ולדעת רבא הוא אדם אחר.

לדעת מפרש המשנה תפארת ישראל[3], ישנם שני יוחנן כהן גדול, אחד צדיק ששימש מיד לאחר שמעון הצדיק ותיקן את התקנות שלהלן, ואחד צדיק שהפך לרשע.

הרב אהרן הימן בספר תולדות תנאים ואמוראים, מזהה אותו עם יוחנן הורקנוס הראשון מבית חשמונאי, ומאריך לספר את סיפורו ולהסביר איך זה מתיישב עם האמירה שהיה צדיק ונהיה צדוקי. כך נראה גם מדבריו של יוספוס פלאביוס, לפיו יוחנן "ניהל את המדינה באופן נעלה... הוא איחד בנפשו את שלשת הדברים המעניקים את האושר הגדול ביותר: הנהגת האומה, הכהונה הגדולה ומתת הנבואה".[4] הנבואה אליה מכוון יוספוס היא אותה נבואה המוזכרת במסכת סוטה על יוחנן כהן גדול - "יוחנן כהן גדול שמע בת קול מבית קודש הקודשים שהוא אומר נצחו טליא דאזלו לאגחא קרבא לאנטוכיא" (ניצחו הצעירים שהלכו לעשות מלחמה באנטיוכוס),[5] אותה יוספוס מזכיר בפירוש במקום אחר.[6]

תקנותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסכת פרה נאמר עליו ששרף שתי פרות אדומות[7].

במשנה האחרונה במסכת מעשר שני מובאות מספר תקנות שתיקן יוחנן:

יוחנן כהן גדול העביר הודיות המעשר.

אף הוא ביטל את המעוררים, ואת הנוקפים.

ועד ימיו היה פטיש מכה בירושלים.

ובימיו אין אדם צריך לשאול על הדמאי.

יוחנן תיקן כמה תקנות חשובות שמסמנות מעבר תקופות:

  1. ביטל את מצוות וידוי מעשרות. הטעם הוא מפני קנסו של עזרא שהורה לתת את המעשר ראשון לכהנים במקום ללויים, כעונש על סרבנותם לעלות לארץ ישראל, והישארותם בבבל .
  2. ביטל חלק משירת הלויים שהיו שרים כלפי ה' - "עורה למה תישן ה'" (תהלים, מ"ד, כ').
  3. ביטל אפשרות להפיל שור לשחיטה באמצעות הקזת דם בין עיניו. ("נוקפים")
  4. אסר על עבודות המשמיעות רעש בירושלים בזמן חול המועד, אפילו אם הן "דבר האבד".
  5. תיקן את דרך הפרשת המעשרות כאשר הפירות במצב של ספק, הנקרא דמאי.

דמאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – דמאי

יתר פירוט על תקנתו את דין דמאי, מובאת במסכת סוטה:

אף הוא ביטל את הוידוי וגזר על הדמאי. לפי ששלח בכל גבול ישראל וראה שאין מפרישין אלא תרומה גדולה בלבד, ומעשר ראשון ומעשר שני מקצתן מעשרין ומקצתן אין מעשרין. אמר להם: בני, בואו ואומר לכם כשם שתרומה גדולה יש בה עון מיתה כך תרומת מעשר וטבל יש בהן עון מיתה. עמד והתקין להם: הלוקח פירות מעם הארץ מפריש מהן מעשר ראשון ומעשר שני. מעשר ראשון מפריש ממנה תרומת מעשר ונותנה לכהן, ומעשר שני עולה ואוכלו בירושלים. מעשר ראשון ומעשר עני - המוציא מחבירו עליו הראיה

לפי פירוש המשנה לרמב"ם[3], עיקר תקנתו הייתה בהקלות שעשה. שכן לפני התקנה הצדיקים שמדייקים במצוות לא היו קונים בכלל מעם הארץ, והמדקדקים פחות היו אוכלים אותו כאשר עדיין הוא טבל. בעקבות הקלתו של יוחנן, שפטר אותם משלושה מתוך חמשת המעשרות, יכול היה המסחר להתנהל וכולם יכלו לקנות מכולם.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זרעים, הלכות מעשרות, פרק ט', הלכה א'
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף כ"ט, עמוד א'
  3. ^ 1 2 בפירושו על המשנה, מסכת מעשר שני, פרק ה', משנה ט"ו
  4. ^ יוסף בן מתתיהו, מלחמת היהודים (תרגום שמואל חגי), ספר א, פרק ב, פסקה 8 (סעיף 68); עמ' 28-27.
  5. ^ תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף ל"ג, עמוד א'; תוספתא, סוטה, יג, הלכה ו.
  6. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר יג, סעיף 282: "נדברה אליו האלוהות, שכן אומרים שבאותו יום... שמע קול, שבניו ניצחו באותה שעה את אנטיוכוס, ובצאתו מבית המקדש גילה את הדבר לכל העם".
  7. ^ משנה, מסכת פרה, פרק ג', משנה ה'