מועצה אזורית מגידו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מועצה אזורית מגידו
Megiddo Regional Council COA.svg
מחוז הצפון
מעמד מוניציפלי מועצה אזורית
ראש המועצה איציק חולבסקי
תאריך ייסוד 1954
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף דצמבר 2014:‏[1]
  - אוכלוסייה 11,300 תושבים
  - שינוי בגודל האוכלוסייה ‎2.3%‏ בשנה עד דצמבר 2014
  - צפיפות אוכלוסייה 65 תושבים לקמ"ר
תחום שיפוט 173,420 דונם
דירוג חברתי-כלכלי 6 מתוך 10
מדד ג'יני 0.4397
לאום ודת
יהודים: 95.9% ערביי ישראל|ערבים-אסלאם|מוסלמים: 0% ערביי ישראל|ערבים-נצרות|נוצרים: 0% דרוזים: 0% אחרים: 4.1%Circle frame.svg
לפי הלמ"ס נכון לדצמבר 2014
אוכלוסייה לפי גילאים
 
 
 
 
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70
גילאי 0 - 4 9.7%
גילאי 5 - 9 9.7%
גילאי 10 - 14 7.7%
גילאי 15 - 19 6.1%
גילאי 20 - 29 11.3%
גילאי 30 - 44 21.9%
גילאי 45 - 59 14.3%
גילאי 60 - 64 4.9%
גילאי 65 ומעלה 14.2%
לפי הלמ"ס נכון לדצמבר 2014
חינוך
סה"כ בתי ספר 4
–  יסודיים 3
תלמידים 1,990
 –  יסודי 1,155
 –  על-יסודי 835
מספר כיתות 80
ממוצע תלמידים לכיתה 25
לפי הלמ"ס נכון לשנת ה'תשע"ד (2013‏-2014)
פרופיל מועצה אזורית מגידו נכון לשנת 2014 באתר הלמ"ס
http://www.megido.org.il

מועצה אזורית מגידו היא מועצה אזורית באזור רמות מנשה. שטח השיפוט שלה משתרע על פני 170,000 דונם בין יקנעם עילית בצפון, עמק יזרעאל והרי הגלבוע ממזרח, ואדי ערה מדרום, ורכס הרי הכרמל ממערב. אוכלוסיית המועצה מונה כ-9600 איש המתגוררים בתשעה קיבוצים, שלושה מושבים ומושבה אחת. המועצה האזורית נקראת על שם העיר העתיקה מגידו ששרידיה נמצאים בגן הלאומי תל מגידו אשר הוכרז בשנת 2005 כאתר מורשת עולמית של אונסקו. ראש המועצה הוא איציק חולבסקי, שנבחר לתפקידו בשנת 2013.

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לדצמבר 2014, מתגוררים במועצה אזורית מגידו 11,300 תושבים. האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎2.3%‏. לפי נתוני הלמ"ס נכון לדצמבר 2014, המועצה האזורית מדורגת 6 מתוך 10, בדירוג החברתי-כלכלי. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשע"ד (2013‏-2014) היה 82.8%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2013 היה 9,540 ש"ח (ממוצע ארצי: 8,247 ש"ח).[2] במועצה אזורית מגידו חיות 1500 פרות.

שם וסמל[עריכת קוד מקור | עריכה]

האזור נודע בשנות ה-30 בקרב הציבור כאזור אפרים. אולם ב-1944, עת התכנסו נציגי היישובים לקראת הקמת המועצה, כבר הופיעה הדעה שהשם שגוי שכן שבט אפרים המקראי כלל לא התיישב באזור זה. בעקבות זאת הקימו המתכנסים ועדה לבחירת שם למקום, כאשר האפשרויות היו "אזור אפרים", הרווח בציבור, חבל המנשה ואזור מגידו. אולם, במשך השנים השתמשו בשם "מועצת הרי אפרים", עד שהשם שונה ל"מועצה אזורית מגידו" בשנת 1952, וקיבל תוקף רשמי של ועדת השמות הממשלתית בשנת 1954.

סמל המועצה האזורית מגידו עוצב בשנת 1952 על ידי לאו פלטאו, חבר קיבוץ רמות מנשה. המוטיבים של הסמל כוללים את גבעות האזור, שיבולת חיטה המסמלת את אופיה החקלאי והכפרי של המועצה, ואריה מזנק. דמות האריה מועתקת מחותם שנמצא בחפירות הראשונות שנערכו בתל מגידו בשנים 1903-1905 על ידי גוטליב שומאכר מן הקהילה הטמפלרית הגרמנית בחיפה. החותם המקורי התגלגל לאיסטנבול ועקבותיו אבדו. על החותם נכתב באלפבית עברי עתיק "לשמע עבד ירבעם", והוא שייך ככל הנראה לאחד מפקידי ירבעם השני מלך ישראל מהמאה השמינית לפני הספירה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יישובי האזור, שנודע אז כאזור אפרים, השתתפו בוועד גוש נהלל ביחד עם היישובים באזור הקישון ונהלל[3]. לאחר התקדים של הקמת מועצה אזורית עמק חפר בשנת 1940, החלו דיונים לגבי הקמת מועצה אזורית עבור יישובי גוש נהלל. עמדו על הפרק שתי אפשרויות: הקמת מועצה אחת משותפת לכלל היישובים או הקמת שלוש מועצות אזוריות נפרדות. שיקול מרכזי להקמת מועצות נפרדות הייתה העובדה שאזור נהלל היה במחוז נצרת, בעוד אזור אפרים והקישון היה במחוז חיפה[4]. אולם, מאחורי הדיון עמדו גם שיקולים פוליטיים. יישובי אזור אפרים: משמר העמק (נוסד 1926), הזורע (נוסד 1936), עין השופט (נוסד 1937), רמת השופט (נוסד 1941) ודליה (נוסד 1939), השתייכו כולם לתנועת הקיבוץ הארצי, בניגוד ליישובי אזור נהלל שהיו מזוהים יותר עם מפא"י.

תושבי אזור אפרים הכריעו במשאל על מועצה נפרדת[5][6]. באוקטובר 1944 התכנסו נציגי היישובים באזור אפרים לישיבת הקמה של המועצה, בה נקבע תקציב נסיוני. בין המתכנסים היו, בנוסף לנציגי חמשת קיבוצי הקיבוץ הארצי, גם נציג של יקנעם ונציגי שני היישובים שעמדו לקום באזור, עין העמק וגלעד[7]. התכנסות זו זכתה לביקורות בעיתון דבר שכינתה את הצעד חפוז ו"התבדלות". אנשי אזור אפרים טענו מנגד שאין יסוד לטענות שכן איתם נמנים גם אנשי המושבה יקנעם[8].

בסופו של דבר, המועצה הוקמה רשמית באמצע 1945[9] ובסוף יולי 1945 התקיים טקס חגיגי. המועצה כללה רק את חמשת יישובי הקיבוץ הארצי[10]. עם ההקמה נקבע שהיישובים החדשים עין העמק וגלעד, יצורפו למועצה עם התבססותם. יקנעם ושער העמקים לא הוכללו במועצה האזורית, למרות היותם באותו אזור, אך פורסם שהם בקשרים אמיצים עם המועצה. בכל 9 היישובים יחדיו היו כ-3000 תושבים[11]. יקנעם קיבלה בסוף 1945 מעמד של מועצה מקומית נפרדת.

היישוב הוותיק ביותר במועצה הוא קיבוץ משמר העמק שנוסד בשנת 1926, והצעיר ביותר - מושב מדרך עוז, שנוסד בשנת 1952. בשנת 1967 הצטרפה המושבה יקנעם למועצה, לאחר שהופרדה לשתי רשויות - יקנעם ויקנעם עלית[12].

חינוך והעשרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במועצה ישנם 3 בתי ספר יסודיים: בית הספר הממלכתי דתי "התקווה" באליקים, ובתי הספר הממלכתיים "עומרים" בעין השופט ו"פלגים" בהזורע. כמו כן קיים בית ספר תיכון אזורי בקיבוץ עין השופט, בו מתחנכים תלמידי תיכון מכל יישובי המועצה. חלק קטן מן התלמידים תושבי המועצה לומדים בבתי ספר המצויים מחוץ לתחום שיפוט המועצה.

הקתדרה העממית מגידו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקתדרה העממית מגידו היא מוסד לחינוך מבוגרים ולפעילויות העשרה. מדי שנה מציעה הקתדרה מגוון חוגים וקורסים לילדים ולמבוגרים תושבי המועצה בתחומים שונים, כולל שפות זרות, מיומנויות מחשב, אמנות, מחול, מוזיקה, היסטוריה, יהדות, דתות העולם ואמנויות לחימה. כמו כן נערכים טיולי שדה וידיעת הארץ.

האולפנה למחול ולמוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האולפנה למחול מגידו פועלת לטיפוח אמנות המחול ביישובי המועצה. במסגרת האולפנה מועברים שיעורי מחול לתלמידים מבתי הספר השונים במועצה, כולל פעילויות לשילוב בעלי מוגבלויות בתחום המחול.

אולפנה למוזיקה מגידו היא מוסד להקניית ידע מעשי ותאורטי במוזיקה לתלמידים מבתי הספר של המועצה. באולפנה לומדים מוזיקה קלאסית, מוזיקה מודרנית, שיעורי פיתוח קול ותאוריה של המוזיקה. את לימודי האולפנה מלווים נגנים ותיקים מקצועיים מיישובי המועצה.אנשי המועצה רוצים לסגור את האולפנה, אך יש מתנגדים רבים לכך ואף נעשתה עצומה נגד הסגירה.

"קשת התקווה" בית הספר הממלכתי-דתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית חינוך יסודי 'קשת התקווה' נמצא במושב אליקים, בתחום שיפוטה של המועצה האזורית. בית החינוך פועל במודל בתי ספר "קשת", בליווי מקצועי ארגוני ופדגוגי של צו פיוס. בית הספר הינו כפרי, הטובל בצמחייה וירק ונמצא בשטח שיפוטה של המועצה שהוכרזה על ידי אונסקו כמרחב ביוספרי. בית הספר קולט תלמידים משלושת ישובי המועצה: מדרך עוז, עין העמק  ואליקים ומשולבים בו ילדים עולים מיקנעם ומילדי הקיבוצים שבאזור. בית הספר  הוכר כבית ספר ירוק וכאחד ממוסדות החינוך היסודיים המצטיינים בארץ[13] בית הספר מוביל תוכנית ייחודית של כיתות מעורבות בהן לומדים  תלמידים חילוניים ודתיים יחדיו. כיום בבית הספר שתי כיתות א וב'.

פלגים - בית ספר יסודי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית ספר " פלגים" פועל במרחב ביוספרי, על בסיס הגישה ההומניסטית ומחנך את תלמידיו לערכים של סובלנות, כבוד האדם, וצדק חברתי. תוך מענה לצורכי ההווה ודאגה לדורות הבאים. בית הספר שייך לזרם החינוך הממלכתי. תוכני הלימוד נושאים אופי חילוני הניזון מהתרבות והמורשת היהודית לדורותיה. בית הספר מונה בשנת הלימודים תשע"ב  560 תלמידים הבאים מיוקנעם המושבה, מושב היוגב, קיבוץ גבעת עוז, קיבוץ מגידו, מדרך עוז, קיבוץ משמר העמק, קיבוץ הזורע. בבית הספר 19 כיתות מא' עד ו' וכתת C.P – "קרן אור".

עומרים - בית ספר יסודי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הספר האזורי - תיכון שש שנתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוות אדמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוות אדמה הינה מרכז חינוכי חוויתי, רב תחומי ובר קיימא לפיתוח מודעות סביבתית. החווה נוצרה מתוך שאיפה קהילתית ליצור איזון בין צורכי האדם לצורכי הסביבה. החווה רוקמת שיתופי פעולה בין מרכיבי המארג הביוספרי ומשלבת התבוננות, פיתוח ועשייה סביבתיים תוך שמירה על תהליכים טבעיים. שאיפה זו מובילה לשינוי מהותי המפתח קרקע פורייה לצמיחת אדם, חברה וסביבה מאוזנים ובריאים לאורך שנים. החווה הינה חלק ממ.א.מגידו, מהמרחב הביוספרי וממערכת החינוך במועצה.

חברת הנעורים רעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רעות היא חברת הנעורים של המועצה, הנמצאת בקמפוס ביה"ס מגידו. רעות, שנבנתה על יסודותיו של מוסד הרי אפרים, נפתחה ב-2003 ומהווה את הלב הפועם של החינוך החברתי-קהילתי של המועצה. כיום מתחנכים ברעות כ-200 חניכים בשכבות ז'-י"ב, וצוותה מונה 15 אנשי צוות, כולם עובדי המועצה.

תרבות ואמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

באולם המופעים עין השופט מתקיימים קונצרטים למוזיקה, מופעי מחול, הצגות תיאטרון, הרצאות, כינוסים, ומופעי בידור. כמו כן מוקרנים בו סרטי קולנוע, ומוצגות תערוכות מתחלפות של אמנות פלסטית. אולם המופעים נוסד בשנת 1956 לציון 20 שנה לעליה על הקרקע של קיבוץ עין השופט.

תזמורת כלי הפריטה "הר ועמק" הוקמה על ידי נגנים תושבי המועצה האזורית מגידו בשנת 1989, וכיום חברים בה גם מוזיקאים מחיפה ומישובים בעמק יזרעאל. התזמורת מנגנת באירועים מוזיקליים מקומיים. בשנת 1999 הופיעה בהונגריה, ובשנת 2005 בגרמניה.

מקהלת מגידו הוקמה בשנת 1995 על ידי פנינה ענבר ומונה כיום כשלושים חברים. הרפרטואר של המקהלה כולל מוזיקה קלאסית, ליטורגיה דתית, מוזיקה מודרנית, שירים ישראליים ושירי עמים. המקהלה מופיעה ברחבי הארץ, והשתתפה בתחרויות בינלאומיות בישראל, אוסטריה ורוסיה.

להקת המחול התימנית של מועצה אזורית מגידו הוקמה בשנת 2001 על ידי רקדנים ממושב אליקים. הלהקה משלבת את הריקודים התימניים האותנטיים עם כוריאוגרפיה מקורית של יוצרים ישראליים, ומופיעה בפסטיבלים ואירועי תרבות ברחבי הארץ.

מוזיאון וילפריד ישראל בקיבוץ הזורע הוקם בשנת 1951. המוזיאון מציג אוסף ארכאולוגיה מקומית, אוסף אמנות מן המזרח הקרוב, אוסף אמנות מן המזרח הרחוק, וכן תערוכות מתחלפות.

"קהילה לומדת" של מועצה אזורית מגידו היא קבוצת לימוד פתוחה המתכנסת מדי שבוע לשמיעת הרצאות בנושאי יהדות מפי מרצים ממכללת אורנים, אוניברסיטת חיפה ומסגרות אקדמיות נוספות. הפורום נוסד בתחילת שנות השמונים על ידי חברי עין השופט, ומפגשיו נערכים בקיבוץ זה עד היום. בשנת 2009 נמצא סליק בעין השופט מתקופת מלחמת השחרור.

ספורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצת הכדורסל הפועל יקנעם/מגידו שיחקה בעבר בליגה הלאומית בכדורסל. בנוסף, מטפחת המועצה האזורית את קבוצת הכדורגל הפועל רמות מנשה מגידו המשחקת במגרש שבקיבוץ, וכן פעילויות הוקי גלגיליות (קואד), טניס, אתלטיקה קלה, רכיבה על סוסים, ורכיבה על אופניים. מדי שנה נערך במועצה מרוץ אופני כביש "סובב מגידו" וכן טריאתלון מגידו.

קהילה ורווחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1996 הוקמה במועצה אזורית מגידו העמותה לפיתוח שירותים לאוכלוסייה מבוגרת. עמותה זו פועלת מתוך מרכז יד לבנים במתחם המועצה. היא מספקת שירותים רפואיים וסיעודיים לתושבי המועצה המבוגרים, מעניקה ייעוץ גריאטרי לקשישים ולבני משפחותיהם, ומארגנת מגוון פעילויות תרבות והעשרה לגיל הזהב.

מרחב ביוספרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

פארק רמות מנשה משתרע על פני 84,000 דונם משטח המועצה האזורית מגידו. בשנת 2006 פתחה המועצה האזורית בהליכים רשמיים מול אונסק"ו להכרה בפארק כשמורה ביוספרית. לאחר השלמת כל הפעולות התכנוניות הדרושות ביוני 2011 החליט אונסקו להכיר במרחב הביוספרי רמת מנשה[14]. המרחב משתרע על כל שטחי המועצה ומחייב את תושבי המועצה על שמירת האיזון שבין אדם לטבע שסביבו.

בתחומי פארק רמות מנשה ניתן למצוא יער מחטני, יער של אלון התבור, יער מעורב, שטחי בתה, שטחי חקלאות ומרעה, גבעות געשיות, אתרים ארכאולוגיים, נחלים ומעיינות. בין האתרים הבולטים בפארק: עמק השלום, מערת הפלמ"ח, אנדרטת הקיבוצים, נחל השופט, מעין עין ריחניה, גבעת הרקפות ויער הזורע.

ראשי המועצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ טבלה 6 - יישובים ואוכלוסייה, לפי מעמד מוניציפלי ומחוז, נכון לסוף 2010 - מתוך אתר למ"ס
  2. ^ פרופיל מועצה אזורית מגידו באתר הלמ"ס
  3. ^ בעיות מוניציפאליות בעמק, על המשמר, 10 באוגוסט 1943
  4. ^ גוש נהלל שלוש מועצות אזוריות, על המשמר, 9 בדצמבר 1943
  5. ^ המשאל בעניין המועצות האזוריות בגוש נהלל, על המשמר, 24 ביולי 1944
  6. ^ לקראת מועצות מקומיות בגוש נהלל, דבר, 7 בספטמבר 1943
  7. ^ הוקמה מועצת אזור אפרים, על המשמר, 22 באוקטובר 1944
    מועצת אזור אפרים, דבר, 7 בנובמבר 1944
  8. ^ הוקמה מועצת אזור אפרים, דבר, 17 בנובמבר 1944
    אברהם פיין, הלזאת ייקרא התבדלות?, על המשמר, 7 בדצמבר 1944
  9. ^ במועצת אזור אפריים, דבר, 31 במאי 1945
  10. ^ הוקמה מועצה אזורית באיזור אפרים, דבר, 31 ביולי 1945
  11. ^ מועצת אפריים נפתחה חגיגית, משמר, 1 באוגוסט 1945
  12. ^ א. מש, חקלאות ותעשיה בהר ובעמק באזור מגידו, דבר, 25 באוקטובר 1968
  13. ^ אדי גל, קשת התקווה: נבחר כאחד ממוסדות החינוך היסודיים המצטיינים בארץ, כוכב רשת עיתונות מקומית, ‏19 ביולי 2016
  14. ^ http://www.biosphere.org.il/cgi-webaxy/item?10110208