נדב איל

נדב איל
לידה	6 במרץ 1979 (בן 45); אנגליה, הממלכה המאוחדת
מדינה	ישראל
השכלה	האוניברסיטה העברית בירושלים; בית הספר לכלכלה של לונדון ;
תקופת הפעילות	מ-1997
מעסיק	ידיעות אחרונות
בן או בת זוג	תמר איש-שלום
מספר צאצאים	3
קישורים חיצוניים
פייסבוק	NadavEyalDesk
טוויטר	Nadav_Eyal, NadavEyalDesk

נדב אשר אֱיָל (נולד ב-6 במרץ 1979) הוא עיתונאי, פרשן חדשות וסופר ישראלי, חתן פרס סוקולוב לעיתונות ובעל טור בכיר בקבוצת ידיעות אחרונות; בין מרץ 2010 לנובמבר 2020 היה עורך חדשות החוץ ב"חדשות 13".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1997 התגייס איל לגלי צה"ל ושירת ככתב בשטחים ובהמשך ככתב לענייני מפלגות ועורך יומני בוקר.

סיים לימודי משפטים בפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית בירושלים.

איל הצטרף לערוץ 10 עם הקמתו ב-2002, ושימש ככתב מדיני ופוליטי ב"חדשות ישראל", אשר סיפקה את החדשות לערוץ החדש. כאשר מונה, ציין העיתון "הארץ" כי איל הוא "הכתב המדיני הצעיר ביותר שהטלוויזיה הישראלית ידעה"^[1].

בשנת 2003 הצטרף ל"מעריב" ושימש כתב פוליטי, ובשנת 2005 התמנה לפרשן הפוליטי של העיתון. סיקר את מערכות הבחירות הכלליות ב-1999, 2001, 2003 ו-2006 בשלושת כלי התקשורת בהם עבד. הגיש בגלי צה"ל עם ליעד מודריק את "תוכניות לשבת" כשנתיים (2005–2007). איל שימש כאחד משני המנחים של קורס העיתונות של גלי צה"ל המועבר כל שנה למתגייסים החדשים (במשותף עם עו"ד יוסי עבאדי וחיליק שריר), אותם החליפו מתן חודורוב וישי הולנדר.

בשנת 2007 עבר איל ללונדון לצורך לימודים ולאחר שקיבל מלגה ממשרד החוץ הבריטי^[2]. בתקופה זאת, סיים את לימודיו לתואר שני בפוליטיקה גלובלית מבית הספר לכלכלה של לונדון.

משנת 2008 שימש כשליחו של העיתון "מעריב" באירופה וככתב למשימות מיוחדות. במסגרת זו סיקר בין היתר את מתקפת הטרור במומבאי ב-2008, את הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2008, ואת משפטו של דמיאניוק בגרמניה. בנוסף, שימש כפובליציסט קבוע במדור הדעות של העיתון.

במרץ 2010 מונה לעורך חדשות החוץ של ערוץ 10 במקומו של ניצן הורוביץ^[3]. בתפקיד זה עמד איל בראש דסק החוץ של חדשות 10, כשלצידו היו כתב חדשות החוץ יונתן רגב וכתבי חדשות 10 ברחבי העולם אילן גורן בברלין, אריאל מרגלית בשאנגחאי, יעל ויסנר-לוי בלונדון, גיל תמרי בוושינגטון, ונועה קולפ בניו יורק.

בפברואר 2011, כחצי שנה לפני תחילת מחאת האוהלים, החל לפרסם סדרה של מאמרים רחבי היקף ב"מעריב" שעסקו במעמד הביניים, המערכת הפוליטית בישראל והריכוזיות במשק הישראלי ("מאמרי המובארקים"). המאמרים העריכו כי מעמד הביניים הישראלי לא יוכל לעמוד במעמסה המוטלת עליו וצפויה תגובת-נגד משמעותית. המאמרים זכו לתהודה ופורסמו בעמוד הראשון של העיתון "מעריב".

איל פוטר מ"מעריב" באוגוסט 2012. נטען כי השתלטותו של נוחי דנקנר על העיתון הובילה להצרת צעדיו בכתיבה בתחום החברתי, וכי העורך הראשי ניר חפץ הוביל להפסקת העסקתו על רקע האג'נדה שהציג^[4]. פחות משנה לאחר מכן, נרכש "מעריב" על ידי שלמה בן צבי ואיל שב לכתוב בעיתון במוסף השבת ובעמודי החדשות^[5].

באוקטובר 2014 שודרה בערוץ 10 סדרת כתבות דוקומנטריות מאת נדב איל בשם "שנאה: מסע ללב האנטישמיות"^[6]המתעדת את עליית האנטישמיות באירופה בתקופה האחרונה.

ממאי 2014 כותב איל מדור פרשנות חודשי במגזין "ליברל".

מאוגוסט 2016 מפרסם איל מאמרים בעמודי הדעות של "ידיעות אחרונות". באותה שנה שידר את סדרת כתבות ההרחבה "טראמפלנד" שסיקרה קווי שבר בחברה האמריקנית ובחנה את האפשרות לניצחון אפשרי של דונלד טראמפ בבחירות לנשיאות ארצות הברית.

ב-2017 זכה בפרס סוקולוב לעיתונות "על הישגים בולטים בתחום כתבות העומק בתקשורת האלקטרונית. על סדרת כתבות בולטות בשנתיים האחרונות בנושאים הקשורים בהשפעות הגלובליזציה, וביניהן סדרת הכתבות אודות גל הפליטים באירופה במסגרתן גם ליווה משפחות סוריות לאורך מסען. במסגרת כתבות אלה חידש איל את אופן סיקור חדשות החוץ בכך שיצא מהאולפן לשטח"^[7].

ספרו "המרד נגד הגלובליזציה" יצא לאור בישראל בשנת 2018 ותורגם ל־12 שפות נוספות^[8].

בזמן מגפת הקורונה בלט איל בתשומת הלב שהקדיש למגפה מתחילתה ובהיקף ובשיטתיות של המידע על הפעילות הממשלתית והמחקרית בנושא שפרסם בטוויטר ובמסגרת עבודתו בחדשות ערוץ 13.

בנובמבר 2020 הודיע שיעזוב את תפקידו כעורך חדשות החוץ בחדשות 13 ויחל לשמש כפרשן ובעל טור בכיר בקבוצת "ידיעות אחרונות", כשבמקביל ימשיך לשמש כפרשן בחדשות 13^[9]. בפברואר 2023 בחר לסיים את עבודתו כפרשן בחדשות 13^[10].

משנת 2020 מכהן איל כיושב ראש בהתנדבות של "התנועה לחופש המידע".

בדצמבר 2022 חשף איל כי מפלגת נעם הכינה "רשימות שחורות" של ארגונים ואנשי ציבור הפועלים או מחזיקים עמדות הנוגדות, לדעת המפלגה, את עמדותיה: רשימת נשים הקשורות לקידום השירות המשותף בצה"ל; חברי הקהילה הגאה בתחום התקשורת; ארגונים שהוגדרו כ"שמאל קיצוני" הפועלים במערכת החינוך; ועובדי משרד המשפטים ומערכת המשפט שעברו השתלמויות בגופים שמזוהים עם השמאל, לטענת המפלגה^[11]^[12]. חשיפת הרשימות עוררה סערה ציבורית ופוליטית והייתה בין המניעים להצתת המחאה נגד הממשלה ימים ספורים לאחר הפרסום^[13]^[14].

במאי 2023 פורסם כי איל עתיד להגיש תוכנית אקטואליה שבועית לצד העיתונאי אוהד חמו^[15].

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד באנגליה וגדל בפרדס חנה. אביו רפי שסטל (איל) השתתף כקצין צנחנים במבצע "אביב נעורים"^[16] ועוטר על פועלו בעיטור המופת^[17]^[18]. לאיל יש אח תאום בשם יוני. בצעירותו היה נדב איל מדריך בשבט הצופים "אלון".

איל נשוי לעיתונאית ומגישת החדשות תמר איש-שלום. לזוג שתי בנות ובן והם מתגוררים בגני תקווה. בן דודו הוא במאי הקולנוע אסף פולונסקי^[19].

הוקרה לה זכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בינואר 2012 בחר בו מגזין "פירמה" של "גלובס" לאחד ממאה האנשים המשפיעים בתקשורת לשנת 2011, בשל מה שהוגדר כחלקו ב"ליבוי המחאה החברתית".
בשנת 2017 זכה בפרס סוקולוב "על הישגים בולטים בתחום כתבות העומק בתקשורת האלקטרונית".

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

המרד נגד הגלובליזציה, הוצאת ידיעות ספרים, 382 עמודים, 2018
איך הדמוקרטיה תנצח, רדיקל, 2023

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נדב איל, ברשת החברתית פייסבוק
נדב איל, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
נדב איל, ברשת החברתית Goodreads
נדב איל, באתר חדשות 13
טוריו של נדב איל באתר nrg מעריב
לי-אור אברבך, ‏העיתונאי נדב איל ימונה לעורך חדשות החוץ של ערוץ 10, באתר גלובס, 22 במרץ 2010
ערן לאור, נדב איל: עורך חדשות החוץ הכי מעניין על המסך, באתר הארץ, 19 באוגוסט 2010
מורן שריר, דיפלומט וג'נטלמן, באתר הארץ, 19 בנובמבר 2010
נדב איל, תנו לחיות בארץ הזאת, באתר nrg‏, 18 בפברואר 2011
ערן לאור, נדב איל ואנגליה: מעריך, לא מאוהב, באתר הארץ, 3 בפברואר 2012
איילת שני, "בישראל השלטון הוא מעמד, כמו אצל המובארקים", באתר הארץ, 11 בפברואר 2015
איתי שטרן, נדב איל רוצה לתת פנים לנחיל המהגרים, באתר הארץ, 1 בנובמבר 2015
אנדרה טבקוף, ‏נדב איל: "אצלנו טראמפ לא היה מגיע לראשות הממשלה", באתר גלובס, 1 בפברואר 2017
נדב איל בגיקונומי 151, 14 בנובמבר 2017
קובי מידן מראיין את נדב איל, בתוכנית "חוצה ישראל" של הטלוויזיה החינוכית, באתר YouTube‏, 4 בינואר 2018
נבו זיו, הופך עולמות, באתר "ידיעות אחרונות", 10 במאי 2018
אריאל שנבל, ‏שיח קוצני: לנדב איל נמאס שמסלפים את דבריו, בעיתון מקור ראשון, 10 ביוני 2018

קובץ קול זה הוא הקראה של הערך כפי שהופיע בתאריך 2018-01-26, שינויים בטקסט שבוצעו לאחר מכן אינם מופיעים בהקלטה. (עזרה)

ערכים מוקלטים נוספים

רז שכניק, "אנחנו יכולים לנצח את זה. המומחים קצת טעו", באתר "ידיעות אחרונות", 6 באפריל 2020
מאיה נחום שחל, השאלון עם נדב איל: "מה שמפחיד אותי בקורונה זה הטיפשות", באתר כלכליסט, 23 ביוני 2020
דבריו בכנס של מכון "מיתווים": על הדמוקרטיה הישראלית, הגאונות של מייסדיה, האיומים על שרידותה ואיך כל זה קשור לליברליזם, למערב, ולדמותה של ישראל בעולם, 21 בנובמבר 2022
דוד ורטהיים‏, "התקשורת הישראלית עושה עבודה מצוינת. בשום מקום בעולם לא היו עושים את מה שעושים פה כבר חצי שנה", באתר וואלה!‏, 7 בספטמבר 2023

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ אורי אילון, כתבי גל"צ גויסו לערוצי הטלוויזיה החדשים, באתר הארץ, 2 בינואר 2002
^ עומר כרמון, בריטניה מממנת לימודי עיתונאים ישראלים, באתר News1 מחלקה ראשונה, 16 ביולי 2007
^ לי-אור אברבך, ‏העיתונאי נדב איל ימונה לעורך חדשות החוץ של ערוץ 10, באתר גלובס, 22 במרץ 2010
^ שלמה מן, לשרת ולרצות, באתר העין השביעית, 27 בספטמבר 2012
^ דוד אברהם‏, חוזר למעריב: נדב איל יכתוב ב"מוסף שבת", באתר וואלה!‏, 19 בדצמבר 2012
^ שנאה: מסע ללב האנטישמיות - הסרט המלא, באתר nana10‏, 7 באוקטובר 2014,(הקישור אינו פעיל, 4/1/2021)
^ נועה פרייס‏, פרס סוקולוב: נדב איל, רונן ברגמן ואיתי אנגל בין הזוכים, באתר וואלה!‏, 25 ביוני 2017
^ נדב איל, ציוץ ברשת טוויטר, ‏25 בפברואר 2023
^ ענת ביין-לובוביץ', ‏נדב איל מצמצם את עבודתו בחדשות 13 לטובת ידיעות אחרונות, באתר גלובס, 16 בנובמבר 2020
^ אחרי אילה חסון ושרון גל: כוכב נוסף עוזב את רשת 13, באתר אייס, 2 במרץ 2023
^ נדב איל, הרשימות השחורות של מפלגת נעם, באתר ynet, 22 בדצמבר 2022
^ נדב איל, המסמכים חושפים: האנשים שמפלגת נעם מסמנת, באתר ynet, 23 בדצמבר 2022
^ בר פלג, כיצד הפכה הקהילה הגאה לכוח המניע במחאה נגד ההפיכה?, באתר הארץ, 4 ביוני 2023
^ בר פלג, בירושלים הפגינו בנימוס בצל אזהרות סרק מ"קפיטול 2", בתל אביב חסמו כבישים, באתר הארץ, 29 בדצמבר 2022
^ גיל משעלי, ‏נדב איל ואוהד חמו יגישו תוכנית חדשה בקשת 12, באתר ‏מאקו‏, 30 במאי 2023
^ בן כספית, "אביב נעורים", 40 שנה אחרי, במקור, מתוך אתר סופהשבוע, 12 באפריל 2013; כעת, מתוך ארכיון האינטרנט "archive.is"
^ סגן רפי אייל - עיטור המופת, באתר הגבורה
^ עיטור המופת, באתר צה"ל, 2 פברואר 2017
^ נדב איל, אסף פולונסקי, בן דודי..., טוויטר, 15 במאי 2016

[1] אורי אילון, כתבי גל"צ גויסו לערוצי הטלוויזיה החדשים, באתר הארץ, 2 בינואר 2002

[2] עומר כרמון, בריטניה מממנת לימודי עיתונאים ישראלים, באתר News1 מחלקה ראשונה, 16 ביולי 2007

[3] לי-אור אברבך, ‏העיתונאי נדב איל ימונה לעורך חדשות החוץ של ערוץ 10, באתר גלובס, 22 במרץ 2010

[4] שלמה מן, לשרת ולרצות, באתר העין השביעית, 27 בספטמבר 2012

[5] דוד אברהם‏, חוזר למעריב: נדב איל יכתוב ב"מוסף שבת", באתר וואלה!‏, 19 בדצמבר 2012

[6] שנאה: מסע ללב האנטישמיות - הסרט המלא, באתר nana10‏, 7 באוקטובר 2014,(הקישור אינו פעיל, 4/1/2021)

[7] נועה פרייס‏, פרס סוקולוב: נדב איל, רונן ברגמן ואיתי אנגל בין הזוכים, באתר וואלה!‏, 25 ביוני 2017

[8] נדב איל, ציוץ ברשת טוויטר, ‏25 בפברואר 2023

[9] ענת ביין-לובוביץ', ‏נדב איל מצמצם את עבודתו בחדשות 13 לטובת ידיעות אחרונות, באתר גלובס, 16 בנובמבר 2020

[10] אחרי אילה חסון ושרון גל: כוכב נוסף עוזב את רשת 13, באתר אייס, 2 במרץ 2023

[11] נדב איל, הרשימות השחורות של מפלגת נעם, באתר ynet, 22 בדצמבר 2022

[12] נדב איל, המסמכים חושפים: האנשים שמפלגת נעם מסמנת, באתר ynet, 23 בדצמבר 2022

[13] בר פלג, כיצד הפכה הקהילה הגאה לכוח המניע במחאה נגד ההפיכה?, באתר הארץ, 4 ביוני 2023

[14] בר פלג, בירושלים הפגינו בנימוס בצל אזהרות סרק מ"קפיטול 2", בתל אביב חסמו כבישים, באתר הארץ, 29 בדצמבר 2022

[15] גיל משעלי, ‏נדב איל ואוהד חמו יגישו תוכנית חדשה בקשת 12, באתר ‏מאקו‏, 30 במאי 2023

[16] בן כספית, "אביב נעורים", 40 שנה אחרי, במקור, מתוך אתר סופהשבוע, 12 באפריל 2013; כעת, מתוך ארכיון האינטרנט "archive.is"

[17] סגן רפי אייל - עיטור המופת, באתר הגבורה

[18] עיטור המופת, באתר צה"ל, 2 פברואר 2017

[19] נדב איל, אסף פולונסקי, בן דודי..., טוויטר, 15 במאי 2016

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]