נויהרדטהוף

**נויהרדטהוף** (יישוב לשעבר)
**Neuhardthof**
	המבנה האחרון ששרד מהיישוב, בשטח מפעל חישולי כרמל צד אחד, 2012
טריטוריה	המנדט הבריטי
מחוז	מחוז חיפה
נפה	נפת חיפה
שפה רשמית	גרמנית
תאריך ייסוד	1897
שטח	3,000 דונם
סיבת נטישה	מלחמת העולם השנייה
תאריך נטישה	1944
יישובים יורשים	טירת כרמל
דת	נצרות
קואורדינטות	32°47′04″N 34°57′30″E / 32.784416666667°N 34.958222222222°E
אזור זמן	UTC +2
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת חיפה רגילה) נויהרדטהוף

נויהרדטהוף (בגרמנית: Neuhardthof) היה יישוב קטן של גרמנים טמפלרים בארץ ישראל. המיקום של היישוב היה דרומית לחיפה, סמוך לשפת הים^[1], מדרום לכפר סמיר וצפונית מערבית לכפר הערבי טירה (טירת כרמל). הוא נקרא על שם הכפר הרדהוף בגרמניה שממנו באו חלק מהמתיישבים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראשית תנועת ההתיישבות הטמפלרית, רכשה התנועה 3,000 דונם במקום, והמתיישבים גידלו בו חיטה, קטניות ואבטיחים. הם נהגו בתחילה לעבד את האדמה בשעות היום, ובערב לחזור לבתיהם במושבה הגרמנית בחיפה תוך הפקדת שומרים ערבים על המקום. לאחר מכן, בגלל ריבוי הגנבות, הוחלט לבנות במקום בתי קבע. בית הקבע הראשון נבנה ב-1897, ושלושה נוספים נבנו ב-1899. עם זאת, האדמה הייתה מטיב ירוד, ובגלל הקרבה לים התקשו למצוא שם מים מתוקים, ומסיבות אלו המקום לא התפתח ולא הגיע למעמד של מושבה עצמאית.

רצח אונגר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשל ריבוי הגנבות הוחלט להציב מארבים, ובאחד מלילות יולי 1910 נורה ונהרג ערבי מטירה שניסה לגנוב. למחרת נערכה חקירה של השלטונות הטורקים בנוכחות סגן הקונסול הגרמני שהגיע מחיפה. בחקירה נכחו רבים מבני טירה הזועמים, ובאמצע החקירה הותקף האיכר הטמפלרי פריץ אונגר, שהוכה ונורה למוות.

מעשה רצח אכזרי זה לאור היום ובנוכחות נציגי השלטון והקונסוליה הגרמנית גרם לסערת רוחות בארץ ובגרמניה. זה היה הרצח הראשון של גרמני טמפלרי מאז תחילת ההתנחלות הטמפלרית ב-1868. ממשלת וירטמברג, שהטמפלרים היו אזרחיה, תבעה מהממשלה המרכזית בברלין לשלוח אוניית מלחמה לחיפה כדי לאלץ את הטורקים לאסור את האשמים ולשפוט אותם.

לבסוף הגיע למקום המושל הכללי של ביירות ויחידה צבאית. 15 איש נאסרו, אחד נידון למוות, והאחרים לתקופות מאסר ארוכות, אך השלטון המרכזי באיסטנבול ביטל את גזר הדין. בעקבות לחץ גרמני נוסף חודש המשפט בטריפולי ונאשם אחד נידון לתלייה, אבל גם משפט זה בוטל וכל העצורים שוחררו.

אלמנתו של אונגר החליטה לעזוב את המקום, לעבור עם משפחתה למושבה הטמפלרית ולדהיים (כיום אלוני אבא), ולבנות במקום בית בתבנית ביתם בנויהרדטהוף כמצבה לאבי המשפחה שנרצח. בית אונגר נמצא עד היום באלוני אבא.

מאיר שלו שילב את פרשת רצח אונגר בספרו פונטנלה. בספר הם מופיעים בשם "ריינהרדט"^[2].

בתקופת המנדט הבריטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמו ביתר מושבותיהם, גם הטמפלרים בחיפה תמכו בגרמניה במלחמת העולם הראשונה וסבלו מתבוסתה ומכיבוש הארץ על ידי הגנרל אלנבי. בשנות ה-30 תמכו חלק מתושבי המושבה בגרמניה הנאצית. עם תחילת מלחמת העולם השנייה הועברו התושבים למחנה הסגר, ובשנת 1944 גורשו מהארץ. האדמות שהיו שייכות לנויהרדטהוף, עברו לניהולו של "האפוטרופוס של רכוש האויב - ממשלת ארץ ישראל (פלשתינה-א"י)"

לאחר הקמת מדינת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הקמת מדינת ישראל עברו קרקעות היישוב, על פי "חוק נכסי גרמנים, תש"י 1950" לבעלות האפוטרופוס לנכסי הגרמנים, ואחר כך לרשות הפיתוח. כחלק מהסכם השילומים עם גרמניה הוסכם גם על פיצוי קהילת הטמפלרים על אובדן רכושם בארץ ישראל בשנת 1962. בנויהרדטהוף הוסכם על תשלום פיצוי על שטח בן 1,280 דונם^[3].

בראשית העשור השני של המאה ה-21 נותר מנויהרדטהוף רק מבנה אחד הנמצא בשטח מפעל "חישולי הכרמל", מול טירת כרמל.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

התיישבות נתיני המעצמות בחיפה

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוסי בן-ארצי, 'מנויהרדטהוף לקבוצת טירה', טבע וארץ, כ"ד/4, 1982, 177-175.
אלכס כרמל, התיישבות הגרמנים בארץ ישראל בשלהי התקופה העות'מאנית, הוצאת האוניברסיטה העברית, 1973.
אסף זלצר, עמק ישראל וכל נתיבותיו, הוצאת יד בן צבי, 2007.