לדלג לתוכן

בית וילהלם אברלה

בית וילהלם אברלה
מידע כללי
סוג בית מגורים, מטה, מוזיאון עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום תל אביב-יפו עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה סוף שנות ה־20 של המאה ה־20 – 1930
תאריך פתיחה רשמי 1930 עריכת הנתון בוויקינתונים
אדריכל תיאודור וילנד
סגנון אדריכלי אדריכלות טמפלרית, סגנון הבאוהאוס
מידות
קומות 3 קומות ומרתף
קואורדינטות 32°04′31″N 34°47′16″E / 32.075345°N 34.787816°E / 32.075345; 34.787816
(למפת תל אביב רגילה)
 
בית וילהלם אברלה
בית וילהלם אברלה
מפה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

בית וילהלם אבֶּרְלֶה או בית בן־גוריון[1] הוא מבנה תלת־קומתי בצפון המושבה שׂרונה בתל אביב-יפו, כיום במחנה רבין שבקריה. הוא הוקם ב־1930 ושימש למעלה משישים שנה כלשכת ראש ממשלת ישראל, מימיו של דוד בן־גוריון ועד לאריאל שרון[2].

וילהלם אברלה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

וילהלם אברלה היה בן למשפחת אברלה, משפחת טמפלרים עשירה מירושלים שעסקה בסוף המאה ה־19 ובתחילת המאה העשרים בייבוא וייצוא בעיקר מגרמניה, בתקופה בה העוסקים בייבוא היו ברובם לא יהודים[3]. הוא נולד ב־1885 בירושלים, נישא לתיאודורה לאנג ב־1911 והיו לו ארבעה ילדים (קורט, הדוויג־אגתה, פאול־תיאודור וארנסט־וילהלם). פאול אברלה (1842–1922), ראש המשפחה ואביו של וילהלם[4][5][א], הקים בסוף המאה ה־19 את בית אברלה בעמק רפאים. פעילות המסחר של המשפחה התרחבה מירושלים, גם ליפו ולחיפה[5][7], ווילהלם ניהל את עסקי המשפחה ביפו[6] תחת הפירמה "פאול אברלה"[7][8]. הוא ייצג חברות רבות בארץ ישראל, עסק בייצוא תפוזי יפו[9][10][6], בעסקי בנקאות, היה הבעלים של סוכנות מסחרית 'קירשנר & אברלה ביירות', נשיא לשכת הספנות[11], נשיא שרונה[ב] וחבר ועד נמל יפו וועד נמל חיפה[13]. הוא רכש ב־1931 שטח של 177 דונם שנקרא "פרדס אברלה", ולימים נבנתה שם שכונה של רמת גן שנשאה שם זה[14]. אברלה נעשה לסוחר עשיר ומהכסף שהרוויח הקים בצפון־מערב שרונה את ביתו, שהיה מהגדולים ומהמפוארים במושבה[15][6].

בשנות השלושים עמד בראש ארגון הנאצים המקומי ואירח את השר וילהלם פריק ב־1934[16] ואת באלדור פון שיראך ב־1938[17]. לימים הוא או בנו הכחישו את שייכותם למפלגה הנאצית[18].

בתקופת פרוץ מלחמת העולם השנייה ב־1939 נמצא וילהלם אברלה בגרמניה הנאצית בגלל עסקיו. אחיו פריץ נעצר בזמן המלחמה במושבה וילהלמה שבארץ ישראל וגורש לאוסטרליה. לאחר המלחמה הצטרף אליו וילהלם[5][19][20], והוא התגורר במלבורן[21]. ב־1952 יצג את הטמפלרים יחד עם ד"ר הופמן, ראש הטמפלרים בגרמניה בתביעה בהאג מממשלת ישראל של 30 מיליון ליש"ט בעד רכושם שהוחרם[21][20][5][ג] ועבר לסמכות האפוטרופוס הכללי[19]. לבסוף במסגרת הסכם השילומים מדינת ישראל פיצתה את הטמפלרים ושילמה לגרמניה 54 מיליון מארק (כ־13 מיליון דולר)[24]. הוא נפטר באוסטרליה ב־1973[25].

מפת שרונה, 1935, המרכז למיפוי ארץ ישראל. בית וילהלם אברלה בקצה העליון של הרחוב האנכי, בצד שמאל

בשלהי שנות העשרים של המאה העשרים, בסוף תקופת התרחבות המושבה שרונה, החלה בניית המבנה על ידי האדריכל תיאודור וילנד כבית מגורים עבור וילהלם אברלה ומשפחתו, והוא נחנך ב־1930[15][6]. הבית שכן בקצה הצפוני של רחוב כריסטוף הופמן, אחד משני הרחובות הראשיים בשרונה, בצידו המערבי. מדרום לבית היה נמצא בית סמואל גרול, ומולו מעברו השני של הרחוב, היו בית גאורג וינמן[ד] ובית פריץ קובלר[27].

המבנה היה אחד הבתים הגדולים, המפוארים[6] והמוכרים[28] בשרונה והוא עוצב בסגנון הבנייה הטמפלרי עם השפעה של סגנון הבאוהאוס שהיה פופולרי בשנות השלושים בארץ ישראל ובפרט בתל אביב. צורת המבנה היא כ־Z הפוכה המתאימה לכיוון השמש, כמקובל בבנייה אירופית. בקומה הראשונה היה הסלון וחדר האוכל, בקומה השנייה נבנו חדרי שינה למשפחה, בקומה השלישית, שהייתה מעין עליית גג, היו חדרי שירות ומעליה נבנה גג מרעפים אדומים ממרסיי. בין הקומות קישרו מדרגות לולייניות ומתחת למבנה נבנה מרתף. הבית עוצב בפאר: מרצפותיו היו צבעוניות ומעוטרות, נבנו בו תקרות מקומרות, קמרונות צלב במבואה הראשית, חלונות עגולים, מרפסות פתוחות, הוא קושט בציורי קיר ותקרה ורוהט בהידור. במרפסת החזית המזרחית והראשית של הבית הוצג סמל המשפחה ובו שנת הבנייה – 1930, ומאחורי הבית, ממערב, ניטע גן[2][15][6].

בשירות הבריטים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקיץ 1941, בעקבות תמיכת חלק מהטמפלרים במפלגה הנאצית, הבריטים גירשו את הטמפלרים שבפלשתינה לאוסטרליה והשתלטו על חלק מהבתים הריקים בשרונה. הוקם שם בסיס של המשטרה הבריטית ומקום מגורים לשוטרים ופקידים בריטים[29][30]. בית אברלה נתפס על ידי המפקד הבריטי של משטרת לוד שהפך אותו למפקדת המרחב[15]. במחצית השנייה של שנות ה־40 שימש הבית כמפקדה של קצין בריטי ששמו הפרטי היה מיקי והבית זכה לכינוי "בית מיקי"[6].

בשירות ההגנה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב־16–17 בדצמבר 1947, לאחר החלטת כ"ט בנובמבר, פינו הבריטים את שרונה[31][30] והשטח נתפס על ידי ההגנה ונקרא "מחנה יהושע" על שם יהושע גלוברמן[32]. בבית וילהלם אברלה שוכנו משרדי הדואר, השחרורים וחיל ההנדסה ומספרו היה 19. כעבור חודשיים, ב־22 בפברואר, הבית עבר לשמש את מטה חטיבת קרייתי שהופקדה על מחוז תל אביב. הקומה הראשונה שימשה את האלוף מיכאל בן גל, מפקד החטיבה במלחמת העצמאות[6] וכן הוצבו בו משרדי האפסנאי הכללי, לשכת ההדרכה, הגזברות והנהלת החשבונות[15], ואילו הקומה השנייה שימשה קורס מ"כים של חטיבת גבעתי[6], שמשרדיה שכנו בבתים שממול. בתקופה זו הכניסה למטות ששכנו בצפון שרונה הייתה משער צפוני קטן[15].

לאחר הקמת מדינת ישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

1948–1949: אולם ישיבות הממשלה ולשכת בן־גוריון

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ילדי גן ילדים בפתח משרד ראש הממשלה בקריה בתל אביב, לאחר החתמת דוד בן־גוריון בספר הזהב של הקרן הקיימת לישראל, 1949. במרפסת מוצג סמל משפחת אברלה

ב־2 במאי 1948 ביקר במקום בן־גוריון והחליט למקם בו את משרדיו. הוא כתב ביומנו: ”הגרמנים ידעו לבנות מושבה יותר יפה משבנינו אנחנו. בתים כאלה לא הקומו במושבותינו”[33]. רס"ן ידין פרומקין, מפקד 'מחנה יהושע' סיפר:

תחילה נקבע משרד ראש הממשלה בבניין הכי יפה והכי מסודר בשרונה, שהיה בדרום המושבה[ה]. לקראת כניסת בן־גוריון לבניין נערך 'מסדר המפקד' כאשר זאב שרף, מזכיר הממשלה, הגיע עם פולה בן־גוריון לבדוק את הבית שיועד לבן־גוריון. התכוננתי להראות להם את הבניין, אלא שבשביל הכניסה לבית צמחו קוצים שנתפסו בגרב הניילון של פולה בן־גוריון. היא צעקה: 'אוי, הניילון שלי', ובו-במקום פסלה את הבית מבלי להיכנס אליו. נאלצנו לשנות את התוכניות ולבסוף נבחר הבית בקצה הצפוני של שרונה עבור ראש הממשלה. עד עצם היום הזה משמש הבית את ראשי ממשלות ישראל. הבניין שיועד תחילה לראש הממשלה היה למשכנו של שר החוץ משה שרת[15][35].

ב־12 במאי ציווה זאב שרף על מיכאל בן גל לפנות את הבית הטמפלרי לקראת הכוונה להכריז על הקמת המדינה בימים שלאחר מכן. תוך ארבעה ימים הבית הותאם לישיבות הממשלה, ללשכת ראש הממשלה ולמזכירות הממשלה וב־16 במאי 1948 התקיימה בבית ישיבת הממשלה הזמנית הראשונה, בה הוחלט על בחירת חיים ויצמן לנשיא מועצת המדינה הזמנית[15][36]. הממשלה החליטה שמשרדי הממשלה יתמקמו בשרונה באופן זמני בהתאם לתכנון של יעקב ריזר[37]. ב־18 במאי תואר הבית בעיתון הארץ:

הישיבה הראשונה של הממשלה הזמנית, שקיבלה החלטה עקרונית על בחירת נשיא המועצה הזמנית ד"ר חיים ווייצמן, התקיימה בביתו של ראש הממשלה הזמנית מר ד. בן־גוריון. אולם הישיבות הוא נרחב למדי, אך מחוסר כל ריהוט מלבד וילונות על החלונות ועל דלת המרפסת וכן שולחן ארוך ורחב מכוסה מפה ירוקה וכסאות עץ פשוטים.

בבית שוכנה לשכת ראש הממשלה, מזכירות הממשלה ואולם ישיבות הממשלה. חדר השינה של הבת[38] הדוויג־אגתה בקומה השנייה הוכשר כמשרדו של בן־גוריון. שני[15][38] חדרי שינה (או שלושה[5]) נוספים באותה קומה חוברו לחדר ישיבות אחד רחב, שהיה מקושר על ידי דלת עץ עם משרדו של בן־גוריון. בחדר הזה התקיימו ישיבות הממשלה הזמנית והראשונה וישיבות מועצת המדינה הזמנית, פגישות וטקסים[5]. רצפת חדר הישיבות כוסתה בשטיחים, מוקמו בו ארבעה שולחנות זהים צמודים שיצרו שולחן גדול וסביבו הונחו כיסאות. על הקירות נתלו תמונה של הרצל, מגילת העצמאות[39] ומפת ישראל ואת החלונות כיסו וילונות. המרתף הותאם לשימוש כחדר ישיבות הממשלה בזמן ההפצצות על תל אביב[15]. בגן השושנים התקיימו קבלות פנים רשמיות של בן־גוריון[40]. ביום העצמאות הראשון למדינת ישראל ערכו דוד ופולה בן־גוריון קבלת פנים גדולה בגן בנוכחות אלף–אלפיים מוזמנים[41].

מקום מושבה של מועצת המדינה הזמנית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
שלט בכניסה לבית המזכיר את ישיבות מועצת המדינה הזמנית שההתקיימו בבית

עם הקמת מועצת המדינה הזמנית ב־15 במאי 1948, התנהלו ישיבות מועצת המדינה בבית קק"ל בתל אביב. בהפוגה הראשונה בחודש יוני חזרו אנשי הקרן הקיימת מירושלים הנצורה, ומועצת המדינה נדרשה לפנות את הבית. על פי מגילת העצמאות הבחירות לאספה המכוננת היו עתידות להיערך בקיץ, ולכן הוחלט לשכן את מועצת המדינה במקום זמני – לשכת ראש הממשלה בקריה. הישיבות התקיימו בחדר הישיבות בקומה השנייה ומסביב לשולחן ישבו 13 שרי הממשלה ו־24 חברי מועצת המדינה הצטופפו לאורך הקירות. הישיבות התקיימו שם כחודש, בין י' בסיוון לח' בתמוז. בעקבות קרבות עשרת הימים בחודש יולי 1948 הוחלט על דחיית הבחירות, ומשך כהונת מועצת המדינה הזמנית התארך. לכן הוחלט לעבור לאולם ישיבות רחב שיתאים לישיבות המועצה מוזיאון תל אביב, ששכן בבית העצמאות שבשדרות רוטשילד[42].

1950–1963: לשכת בן־גוריון ופנחס לבון

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מפת הקריה, 1949, המרכז למיפוי ישראל. בית וילהלם אברלה הוא הבית השמאלי המסומן ב-57 ולידו גן השושנים. הדרך שתחמה את שרונה מצפון הוזזה צפונה לרחוב 788 – שדרות שאול המלך

בדצמבר 1949 החליט בן־גוריון עם הממשלה להעביר את משרדי הממשלה לקריית הממשלה בירושלים. בקריה נותרו נציגויות של חלק מהמשרדים, ובן־גוריון השאיר את המבנה כלשכתו התל אביבית. הכניסה הצפונית לאזור הקריה שהייתה סמוכה לבית נסגרה, ובמקומה נסללו הסתעפיות צפונה ודרומה (רחוב דוד אלעזר) מרחוב אליעזר קפלן שחצה את הקריה לרוחב. הדרך הראשית מימי הטמפלרים שתחמה את הקריה מצפון־מערב ועברה סמוך לבית הוזזה צפונה מסיבות ביטחוניות, כדי שלא תעבור בתוך המחנה הצבאי, ונקראה שדרות שאול המלך[26][27]. בשנת 1950 הוחלף סמל משפחת אברלה במרפסת החזית בסמל המדינה.

באוגוסט 1952 התמנה פנחס לבון לשר בלי תיק במשרד ראש הממשלה ומשרדו הוצב בלשכת ראש הממשלה. הבית שימש כלשכתו של בן־גוריון עד לפרישתו מראשות ממשלת ישראל ומתפקיד שר הביטחון ב־1953. שר החוץ משה שרת החליף את בן־גוריון בתפקיד ראש הממשלה, אך העדיף להישאר בלשכתו הקודמת בדרום הקריה[ה]. לתפקיד שר הביטחון מונה פנחס לבון, והוא המשיך להשתמש בבית וילהלם אברלה כלשכתו גם כשר הביטחון. בפברואר 1955 נחנך בניין 22 שיועד לשמש את בכירי צה"ל ומשרד הביטחון, ולשכת שר הביטחון עברה אז אליו. בדצמבר שב בן־גוריון לשמש כראש ממשלה וכשר הביטחון, והוא חזר להשתמש בבית וילהלם אברלה כלשכתו בתל אביב עד להתפטרותו ב־1963[15].

בשנות הארבעים והחמישים, לעיתים הבית הוזכר בעיתונות העברית כשייך לפאול אברלה[18][5][43][39][19], אולי עקב בלבול[ו].

משנות השישים של המאה העשרים עד לעשור השני של המאה העשרים ואחת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
פתח משרד ראש הממשלה בקריה בתל אביב, 1964
חדר ישיבות הממשלה במשרד ראש הממשלה בקריה, 1964

ראשי הממשלות הבאים לוי אשכול וגולדה מאיר המשיכו להשתמש בבית כלשכה בתל אביב וערכו שם פגישות ודיונים.

בימים שקדמו למלחמת יום הכיפורים ובמהלכה היו ישיבות של ועדת השרים לענייני ביטחון (הקבינט) שנערכו בלשכת ראש הממשלה גולדה מאיר. בחדר הישיבות הגדול בקומה השנייה נערך דיון בבוקר יום הכיפורים על ההיערכות המתאימה להתפתחויות ועל גיוס מילואים ובמהלכו, בצהרי היום פרצה המלחמה[44][45].

בית וילהלם אברלה (עם רעפים אדומים) לצד מגדל מרגנית ומבנים נוספים, ברקע שדרות שאול המלך, 2010. תוספות הבניה נראות בתמונה

ב־1987 נבנה מגדל מרגנית מדרום לבית ובצמוד לו, והוא היה אז המבנה הגבוה ביותר בישראל.

הבית שימש כלשכת ראש הממשלה במשך כשישים שנה, עד לימיו של אריאל שרון. בקומה השנייה היה משרדו של ראש הממשלה וכן החדר הגדול שנוצר מחיבור כמה חדרים שימש לישיבות הממשלה והקבינט שהתבצעו בתל אביב[40].

ב־6 באוקטובר 2005 עברה לשכת ראש הממשלה אריאל שרון לבניין 22, לאחר שלשכות המטכ"ל ושר הביטחון עברו מהבניין למגדל המטכ"ל. ביוני 2006 הבית נמסר לרשות משרד הביטחון, וב-18 ביולי שוכן בו אגף הפיקוח על היצוא הביטחוני במשרד הביטחון[15]. בהמשך עברו אליו גם כמה מחלקות של משרד הביטחון וגם ואגפים הקשורים למשרד ראש הממשלה[6].

במהלך השנים בוצעו בבית שינויים: הריצוף בשביל הכניסה הוחלף, נוספו לפתחי הבית סככות חיצוניות עם רעפים אדומים והצמחייה מסביב לבית השתנתה. על הקירות החיצוניים נתלו צינורות וכבלים, הותקנו בבית מזגנים ונבנה חדר חדש בקומה השנייה[48].

שחזור ושימוש כמוזיאון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראשית 2016 פינה משרד הביטחון את המבנה והוא הוגדר כמבנה לשימור באחריות מפקדת בסיס מטכ"ל[15]. ב־2016 ערך משרד פיטלסון שילה יעקובסון אדריכלים פרוגרמה לחידוש המבנה והשמשתו מחדש כמוזיאון וכמקום אירוח רשמי של בסיס הקריה ומשרד הביטחון. תכנון השימור והשחזור נעשה על ידי סולר אדריכלים[49][50]. השחזור התבצע על סמך תמונות היסטוריות מתקופת בן־גוריון[51] והמבנה שוחזר לתקופה זו ולתקופת וילהלם אברלה[52].

שכבות צבע שנחשפו בשימור

הבית עבר שיפוץ ושימור רחב[40], הוסרו תוספות בניה שנוספו לבית עם השנים[48] על מנת להשיב את הבית לצורתו המקורית. כמו כן שוקמו תקרת הגג מעץ ואריחי הריצוף הצבעוניים שלא הוחלפו מאז בניית הבית. התריסים, הדלתות ומסגרות החלונות מעץ פורקו, תוקנו ונצבעו מחדש[53]. מומחי שימור ונגרים שימרו ושיקמו את הרהיטים ההיסטוריים, בהם אח[40], שולחנות, כיסאות, ארונות ודלתות[54], במטרה שיהיו ראויים לתצוגה במוזיאון ולשימוש בחדר הישיבות ולא ינזקו. מערכת מיזוג האוויר הוסתרה ברהיטים, כדי שהשחזור יהיה נאמן למקור[38]. ציורי הקיר והעיטורים שכוסו עם השנים בשכבות צבע נחשפו ושוחזרו על ידי משמרי ציורי קיר[40], ואמני שימור שיפצו את הקשתות והקימורים שבבית. גם המנורות, השטיחים והווילונות המקוריים עברו שחזור. כחלק מפרויקט השחזור הוחזרו למבנה פריטים היסטוריים שהיו בו, בהם כורסתו של בן־גוריון[50] וחפצים, תמונות, ספרים ומכתבים שלו[40]. במהלך השיפוץ נמצאו בעליית הגג משקופים בעלי חותמות של מפעל הפרזול וייצור הפלדה "וגנר" משנת 1890[40].

החצר שסביב הבית וגן השושנים שמאחוריו שוחזרו אף הם. העצים הוותיקים שומרו וחלק מהצמחייה שנוספה עם השנים הוסרה, במקומה נשתלו צמחים ועצים ארץ ישראלים הדומים לאלו שהיו שם בתקופת קום המדינה. כדי לשמור על מבנה הגן ההיסטורי הוחזרו לשם פרטי נוף ואלמנטים מאותה התקופה, והגדרות והרחבות העתיקות שומרו ושוחזרו למצבן המקורי[40]. בגן נמצאת גם בריכת נוי קטנה, כפי שהייתה בימי בן־גוריון.

כחלק מהפיכת הבית למוזיאון נוספו בחדרים ובמעברים מסגרות ומסכים המציגים איורים ותמונות היסטוריות בליווי הסברים וכן משמשים לתצוגות מתחלפות. בקומה השנייה מוצגות תמונות אחד עשר ראשי הממשלה שהשתמשו בבית כלשכה. בחדר הישיבות בקומה השנייה ששימש בעבר לישיבות ממשלה וקבינט מוקרנים אירועים חשובים והיסטוריים שהתרחשו שם על גבי מסכים[38][40][52]. חדר אחד בבית הוקצה לאירוח פגישות של הרמטכ"ל ובכירי מערכת הביטחון, והריהוט בו לא שוחזר[38].

בחודש ספטמבר 2018 הסתיימו העבודות על ידי חברת קן-התור הנדסה ובניין בע"מ[55][56]. פרויקט השימור נעשה לרגל חגיגות השבעים למדינת ישראל ביוזמת הרמטכ"ל גדי איזנקוט בתמיכת מנכ"ל משרד הביטחון אודי אדם, ואגף ההנדסה והבינוי במשרד הביטחון[40]. לקראת ראש השנה תשע"ט[דרוש מקור] וראש השנה תש"פ[57] התכנס פורום מטכ"ל יחד עם ראש הממשלה ושר הביטחון להרמת כוסית במשרד המשוחזר.

מאז השחזור נערכים בבית, בחצר ובגן השושנים טקסים ואירועים של המטה הכללי, והבית משמש כמוזיאון ומקבל אורחים חשובים[58]. עקב מיקום הבית במחנה רבין, בסיס צבאי של צה"ל, אזרחים לא יכולים לבקר בו באופן חופשי וזקוקים לאישור ביקור מיוחד[58] שניתן מדי פעם[47][46].

במאי 2019 הועבר רכב השרד לינקולן של ראש הממשלה דוד בן־גוריון תוצרת פורד 1959 שמספרו 101 ממוזיאון בתי האוסף לתולדות צה"ל אל הכניסה לבית[1][59][60].

טקס חילופי ראש להק אוויר בחצר הבית, ספטמבר 2022

בשנת 2019 שודרג חדר הדיונים והישיבות והותקנו בו תשתיות תקשוב מסווגות כדי לאפשר לדון בו בנושאים מסווגים. באותה שנה טקסי הענקת דרגות בנוכחות הרמטכ"ל עברו להתקיים בחדר הדיונים[61]. בעקבות מגפת הקורונה טקסים רבים עברו להתקיים מחוץ לבית, בחצר ובגן השושנים.

בכניסה נמצא משרד אלוף בהמתנה[1][דרושה הבהרה].

הסרט "גולדה" עוסק בראש ממשלת ישראל גולדה מאיר במלחמת יום הכיפורים. הסרט מציג בין היתר, את דיוני ועדת השרים לענייני ביטחון (הקבינט) שהתנהלו בלשכת ראש הממשלה. עבור הצילומים שחזרה ההפקה בבית ספר נטוש בלונדון את חדר הישיבות הגדול שבקומה השנייה[62].

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בית וילהלם אברלה בוויקישיתוף
  1. ^ לפי מקור יחיד, פאול היה אחיו[6]
  2. ^ גם הנריך אברלה היה "מוכתר שרונה" ובעל הפירמה "פאול אברלה"[12], ייתכן שמדובר בווילהלם
  3. ^ לעיתים נכתב בעיתונות שהתובע היה בן אחר למשפחה אברלה: פאול אברלה[18][22] או יוליוס אברלה[23]
  4. ^ לא מדובר בבית גאורג וינמן שלימים היה לארכיון איכילוב[26]
  5. ^ 1 2 בית קרל וילנד, לימים לשכת שר החוץ[34]. הבית נהרס ונבנה במקום מגדל המילניום
  6. ^ אביו של וילהלם, פאול נפטר ב־1922[4], לפני בניית הבית ב־1930, והעסקים של וילהלם היו שייכים לעסק "פאול אברלה". בחלק מהמקרים ייתכן שהבית שויך לבן, פאול־תיאודור

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 3 בית בן גוריון, באתר צה"ל, 18 בינואר 2021
  2. ^ 1 2 אתר למנויים בלבד ניר מן, בן גוריון הציל אותה, שרון סירב לנטוש אותה: עלילות לשכת רה"מ בקריה, באתר הארץ, 5 בספטמבר 2018
  3. ^ יזכור, ראובן פלדמן ז"ל, הַבֹּקֶר, 31 באוגוסט 1961
  4. ^ 1 2 בית פאול אברלה, באתר streetSigns
  5. ^ 1 2 3 4 5 6 7 אברלה, מעריב, 10 באוגוסט 1952
  6. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 אילן שחורי, מי היה וילהלם אברל'ה שביתו בשרונה הצפונית, הפך למשרד ראש הממשלה בתל אביב? באתר תל אביב שלי (קישור נוסף)
  7. ^ 1 2 אליאנץ אונד שטוטגרטר, בנק לאחריות החיים בע"מ, דואר היום, 22 במרץ 1932
    אליאנץ אונד שטוטגרטר, בנק לאחריות החיים בע"מ, דואר היום, 2 במרץ 1931
  8. ^ א. רוזנפלד - סוכן שרות הארצות הסקאנדינאביות, הצופה, 9 באפריל 1946
  9. ^ בכפר, דבר, 13 בספטמבר 1933
    מכחיש את "פלשתין", דבר, 15 בספטמבר 1933
  10. ^ Per Tiedtke‏, Germany, Italy and the International Economy 1929-1936, ‏8 בספטמבר 2015, עמ' 296 (באנגלית)
  11. ^ אגודת הספנות הא"י, דואר היום, 9 באפריל 1936
  12. ^ שרונה בידי נוער נאצי, הירדן, 20 באוגוסט 1935
  13. ^ מוזכר ווילי אברלה:
    יהודי אחד בין 5, דבר, 23 במרץ 1934
    בחברה ובמשפחה, הַבֹּקֶר, 2 במאי 1940
    מהעתון הרשמי, הצופה, 2 במאי 1940
  14. ^ מוטי קדרון ויואב אבניאון, מפות מספרות: אבְּרֶלֶה מרגושס ופרלמן - פרדסנים שכנים. זמנית, באתר yoaview
  15. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 ד"ר ניר מן, בית וילהלם אברלה (לשכת רוה"מ בקריה), באתר האנציקלופדיה העירונית "תל.אביב.פדיה"
  16. ^ כרוזים נגד אברלה, הארץ, 15 באפריל 1934
  17. ^ מחירו של הס, מעריב, 18 באוקטובר 1966
  18. ^ 1 2 3 גרמני מתושבי שרונה לשעבר מאיים במשפט פינוי נגד ממשלת ישראל, מעריב, 8 במאי 1949
    לפי תוכן הכתבה, התיאור של פאול אברלה מתאים לווילהלם, אך ייתכן שמדובר בבנו פאול־תיאודור
  19. ^ 1 2 3 הגרמנים האחרונים עוזבים את ישראל, מעריב, 10 ביוני 1949
  20. ^ 1 2 הגרמנים תובעים "פיצויים מישראל", על המשמר, 6 באוגוסט 1952
  21. ^ 1 2 בון אינה מסכימה ל"סעיף הייצוב", הַבֹּקֶר, 8 באוגוסט 1952
  22. ^ בא להעריך רכוש הטמפלרים, הַבֹּקֶר, 14 באוגוסט 1955
  23. ^ ישראל לא תשלם לנציגי ה"טמפלרים" הגרמנים, הצופה, 8 באוגוסט 1952
  24. ^ תום שגב, המיליון השביעי: הישראלים והשואה, ירושלים: כתר הוצאה לאור, 1991, עמ' 217
  25. ^ Wilhelm Aberle, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
  26. ^ 1 2 שי פרקש ודני רכט, בית גאורג וינמן (ארכיון איכילוב), באתר האנציקלופדיה העירונית "תל.אביב.פדיה"
  27. ^ 1 2 מפות היסטוריות של שׂרונה תיק תיעוד ראשוני בית משפחת ווינמן, עמודים 5–27, פברואר 2004 (בית וילהלם אברלה נמצא מול מבנה 184, וצורתו דומה ל־Z)
  28. ^ ביקור ה.מ. הנציב העליון בת"א, הַבֹּקֶר, 17 באפריל 1938
  29. ^ א. שמואל, שרונה, הצופה, 17 בדצמבר 1947
  30. ^ 1 2 ג.ה, שרונה, מרכז הנאצים בא"י, עברה לרשות היהודית, המשקיף, 16 בדצמבר 1947
  31. ^ אחרוני הבריטים יצאו משרונה, הארץ, 17 בדצמבר 1947
  32. ^ דיוויד סלע, 70 שנים אחרי, באתר ישראל היום, 22 דצמבר 2017
  33. ^ יומן - מלא 02/05/1948, באתר ארכיון בן־גוריון
    יומני בן גוריון - צילומים מתוך הספר, באתר ארכיון המדינה, עמוד 33
  34. ^ מתחם משרד החוץ בקריה, באתר האנציקלופדיה העירונית "תל.אביב.פדיה"
  35. ^ ניר מן, האנטנה ששירתה את המוסד בראשית ימיו הופכת לאנדרטה לימים אחרים, באתר הארץ, 26 באוגוסט 2010
  36. ^ זאב שרף, כפר גרמני הופך למושב הממשלה, מעריב, 23 באפריל 1958
  37. ^ שרונה מושב ארעי בלבד לממשלת מדינת ישראל, הארץ, 18 במאי 1948
  38. ^ 1 2 3 4 5 בית בן גוריון בקריה - סיור מצולם, סרטון בערוץ "חיל החינוך והנוער", באתר יוטיוב (אורך: 05:34)
  39. ^ 1 2 לא נותקה השרשרת..., מעריב, 10 בנובמבר 1949
  40. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 נחנך בית ראש הממשלה המשוחזר בקריה, באתר משרד הביטחון, 6 בספטמבר 2018
    עדו בן פורת, בית ראש הממשלה מתעורר לחיים, באתר ערוץ 7, 5 בספטמבר 2018
  41. ^ תל-אביב חוגגת, חרות, 4 במאי 1949
    ראש הממשלה ערך קבלת פנים בקריה, הַבֹּקֶר, 5 במאי 1949
    מסיבת-גן בקריה אצל ראש הממשלה, הארץ, 5 במאי 1949
  42. ^ אתר למנויים בלבד ניר מן, נדודי הכנסת ברחובות תל אביב, באתר הארץ, 20 באוגוסט 2014
  43. ^ י. שרוני, אגרות מן הקריה, המשקיף, 7 בספטמבר 1948
  44. ^ אמיר בן-דוד, כך הופתענו, באתר זמן ישראל, 24 בספטמבר 2023
  45. ^ הרמטכ"ל נפגש עם משפחתו של דוד (דדו) אלעזר ז"ל, באתר צה"ל, 22 בספטמבר 2023
  46. ^ 1 2 מיכל ששון ביבי, סיור בצד הסודי של שרונה, באתר סיורים בתל אביב, ‏2 במאי 2022
  47. ^ 1 2 אתר למנויים בלבד קשת רוזנבלום, מתחם הקריה בתל אביב יוצא לאזרחות, באתר הארץ, 21 במאי 2014
  48. ^ 1 2 תמונה[46], תמונה, תמונה, תמונה, תמונה, תמונה, תמונה[6], תמונה[47]
  49. ^ משרד ראש הממשלה הישן (הקריה, תל אביב), באתר סולר אדריכלים
  50. ^ 1 2 עופר אדרת, "מצמרר לשמוע אילו החלטות התקבלו פה": הושלם פרויקט שימור בית רה"מ בתל אביב, באתר הארץ, 5 בספטמבר 2018
  51. ^ כך נוצרו ההדמיות לפרויקט שימור מעון ראש הממשלה, באתר טוטם הדמיה ואנימציה
  52. ^ 1 2 שרה פלד, מבן גוריון ועד לאריאל שרון: הצצה לבית ששימש כלשכתם של ראשי הממשלות בתל אביב, באתר מגפון ניוז, ‏2 ביוני 2021
  53. ^ תמונות של בית וילהלם אברלה בזמן השחזור ולאחריו, באתר שחף התקנות
  54. ^ שחזור ושעתוק בניין הממשלה בקריה ומשרד בן גוריון, באתר הנגריה בשדה חמד
  55. ^ שימור מבנה ראש הממשלה - תל אביב, באתר קן התור, ‏15 ביוני 2018
  56. ^ איתי שיקמן, בית ראש הממשלה ההיסטורי נחנך מחדש בקריה, באתר ynet, 5 בספטמבר 2018
  57. ^ רה"מ ושהב"ט נתניהו בהרמת כוסית לראש השנה עם הרמטכ"ל כוכבי ופורום מטכ"ל, סרטון בערוץ "IsraeliPM", באתר יוטיוב (אורך: 03:12)
    ראש הממשלה ושר הביטחון נתניהו השתתף בהרמת כוסית חגיגית לכבוד ראש השנה עם פורום מטכ"ל, באתר משרד ראש הממשלה, 26 בספטמבר 2019
  58. ^ 1 2 אתר למנויים בלבד יאיר קראוס, ‏פה ושם מעבר לגדר: אתרים שהגישה אליהם בדרך כלל אסורה, בעיתון מקור ראשון, 13 באפריל 2021
  59. ^ העברת הרכב של בן גוריון לקריה, סרטון בערוץ "משרד הביטחון", באתר יוטיוב (אורך: 01:03)
  60. ^ אור הלר, "מריחים את ההיסטוריה": מסע ברכבו של ראש הממשלה בן־גוריון, באתר חדשות 13, 9 במאי 2019
  61. ^ יואב זיתון, ספות חדשות הוחלפו, חדר דיונים שופץ פעמיים: ההוצאות של לשכת הרמטכ"ל, באתר ynet, 3 בפברואר 2022
  62. ^ להיות גולדה: מאחורי הסרט המדובר של השנה, מתוך אולפן שישי, באתר מאקו, 8 ביולי 2023
שדרות שאול המלך ורחוב קפלן
ניתן ללחוץ על הקישורים לשמות המקומות.
תחנת שאול המלךשכונת מונטיפיורינתיבי איילוןתחנת הרכבת תל אביב השלוםגשר עזריאלידרך בגיןרחוב דובנוברחוב אבן גבירולקריית מאירמכון תל אביב לחזנותהתיאטרון הקאמריהמשכן לאמנויות הבמהספריית בית אריאלהמוזיאון תל אביב לאמנותהיכל המשפטרחוב ויצמןבית החולים איכילובבית שלום עליכםבית אסיהבית אמריקהמגדל אמות השקעותבית הדר דפנהשדרות שאול המלךבית העיתונאים על שם סוקולובמגדל היובלבית אמות משפטלונדון מיניסטורסגינת דובנובבית אירופהבית ציוני אמריקהמגדל דניאל פרישמגדל מרגניתבית וילהלם אברלהמגדלי עזריאלימגדל המטכ"להקריהשרונהרחוב קפלןבית הסופרמגדל המוזיאון

1 לונדון מיניסטורס, 2 בית אמות משפט, 3 מגדל מרגנית, 4. מגדל המטכ"ל, 5. תחנת הרכבת תל אביב השלום,
6. גשר עזריאלי, 7. מגדל היובל, 8. המשכן לאמנויות הבמה, 9. ספריית בית אריאלה, 10. מוזיאון תל אביב לאמנות,
11. היכל המשפט, 12. מגדל המוזיאון, 13. בית אסיה, 14. מגדל אמות השקעות, 15. בית אמריקה,
16. בית אירופה, 17. בית הדר דפנה, 18. בית ציוני אמריקה, 19. מכון תל אביב לחזנות,
20. בית העיתונאים על שם סוקולוב, 21. בית הסופר, 22. מגדל דניאל פריש, 23. בית שלום עליכם,
24. התיאטרון הקאמרי, 25. תחנת שאול המלך, 26. בית וילהלם אברלה, 27. מגדלי דה וינצ'י