סויוז-T

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
סויוז-T
Soyuz-T drawing.png
חללית סויוז-T
מידע כללי
ייעוד נשיאת אסטרונאוטים למסלול LEO
יצרן תאגיד הטילים והחלל אנרגיה
ארץ ייצור ברית המועצותברית המועצות  ברית המועצות
צוות 3
היסטוריית פעילות
סטטוס לא פעיל
מפעיל תוכנית החלל הסובייטית
משגר סויוז U
סויוז U2
יחידות שיוצרו 16
טיסה ראשונה 16 בדצמבר 1979 (סויוז T-1)
טיסה אחרונה 13 במרץ 1986 (סויוז T-15)
משימות 16
ביצועים
טווח פעולה מסלול LEO
עמידות 180 ימים
מידע טכני
מסה 6,850 ק"ג
נפח מגורים 9 מטרים מעוקבים
אורך 7.48 מטרים
קוטר 2.26 מטרים
מוטת כנפיים 10.6 מטרים
כוח 600 וואט בממוצע
מנועים KDU-426 (‏3.09 קילו ניוטון)

הסויוז-T הייתה הגרסה השלישית של חלליות הסויוז והיא פעלה בין השנים 1979-1986. בגרסת הסויוז-T שולבו לקחים שהופקו מתוכנית אפולו סויוז, מהסויוז 7K-TM ומהסויוז הצבאית.

הסויוז-T הייתה משודרגת בהרבה דברים מהגרסאות הקודמות שלה:

  • זו הייתה הפעם הראשונה שנעשה שימוש במרכיבים על בסיס מוליכים למחצה במערכות המיחשוב.
  • השתמשו במחשב משולב שהיה הרבה יותר מתקדם יחסית לגרסאות הקודמות כדי לנסות לפתור את בעיית העגינה שהשפיעה על כל המשימה כשניסו לעגון בתחנת חלל ולא הצליחו בסופו של דבר.
  • הוחזרו הלוחות הסולאריים מגרסת הסויוז 7K-OK שאפשרו לסויוז-T להיות בחלל עד 11 ימים בלי להיות מחוברת לתחנת חלל.
  • הסויוז-T יכלה לשאת שלושה קוסמונאוטים עם חליפות חלל.

משימות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סויוז-T בוויקישיתוף