סויוז TMA-11
נתוני משימה | |||
---|---|---|---|
כן שיגור | LC1, קוסמודרום בייקונור | ||
שיגור | 10 באוקטובר 2007 13:22:39 UTC | ||
נחיתה | 21 באפריל 2008 08:30 UTC | ||
משך המשימה | 191 ימים, 19 שעות, 7 דקות | ||
מספר קטלוג לוויינים | 32256 | ||
מאגר המידע הלאומי | 2007-045A | ||
נתוני חללית | |||
משגר |
סויוז-FG ![]() | ||
נתוני מסלול | |||
זמן הקפה |
88.5 דק' ![]() | ||
גובה מסלול | 350 ק"מ | ||
נטיית מסלול | 51.6° | ||
צוות | |||
אנשי צוות |
יורי מלנצ'נקו, Sheikh Muszaphar Shukor, פגי ויטסון, אי סו-יון ![]() | ||
![]() | |||
מימין לשמאל: פגי ויטסון, יורי מלנצ'ן, שייח' מוסזפר | |||
משימות קשורות | |||
| |||
![]() ![]() |
סויוז TMA-11 (ברוסית: Союз ТМА-11) היא חללית סויוז ששוגרה ב-10 באוקטובר 2007 בשעה 16:22 שעון ישראל מקוסמודרום בייקונור. החללית שוגרה למפגש עם תחנת החלל הבינלאומית כשעל סיפונה 3 אנשי צוות - האסטרונאוטית האמריקאית פגי ויטסון, הקוסמונאוט הרוסי יורי מלנצ'נקו והאסטרונאוט המלזי הראשון שייח' מוסזפר. שני אסטרונאוטים נותרו בתחנת החלל והצטרפו לצוות ה-16 שלה, והאסטרונאוט המלזי חזר עם הצוות ה-15 של תחנת החלל על גבי החללית סויוז TMA-10 שהייתה מחוברת לתחנה מהמשימה הקודמת. סויוז TMA-11 נותרה בתחנת החלל עד ה-21 באפריל 2008, עד שהיא הוחלפה על ידי סויוז TMA-12.
הצוות[עריכת קוד מקור | עריכה]
צוות ששוגר:
יורי מלנצ'נקו - מפקד
פגי ויטסון - מהנדסת טיסה
שייך מוסזפר - משתתף בטיסה (שוגר בסויוז TMA-11 וחזר בסויוז TMA-10)
צוות שחזר:
יורי מלנצ'נקו - מפקד
פגי ויטסון - מהנדסת טיסה
אי סו-יון - משתתפת בטיסה (שוגרה בסויוז TMA-12 וחזרה בסויוז TMA-11)
צוות גיבוי[עריכת קוד מקור | עריכה]
סליזן שריפוב - מפקד
מייקל פינק - מהנדס טיסה
פאיז קליד - משתתף בטיסה
קו סאן - משתתף בטיסה
אירועים משמעותיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לצורך נחיתה בטוחה, יש להפריד בין קפסולת הנחיתה לבין מספר יחידות המחוברות אליה, אך במהלך החזרה לכדור הארץ, חלה תקלה בניתוק הקפסולה מאחת היחידות. הדבר הביא לכך שהקפסולה החלה להסתחרר במהירות, הורגשו טלטלות רבות מאוד בקפסולה, כוחות הג'י עלו עד לתשעה, ואילו הקוסומונאוט יורי מלנצ'נקו והאסטרונאוטית פגי ויטסון לא היו מודעים בשלב זה מה הסיבה לכך בקפסולה נכחה גם משתתפת ללא תפקיד מוגדר - אי סו-יון מקוריאה הדרומית. בשל התקלה, הקפסולה חדרה לכדור הארץ במהירות גבוהה בהרבה מהמתוכנן, והחלה להתחמם יתר על המידה בשל החיכוך הרב עם אטמוספירת כדור הארץ. בשלב מסוים, הטלטלות והחום הרב הביאו לשבירת הבורג המחבר את היחידה המיותרת אל קפסולת הנחיתה - וזו הצליחה להתייצב אודות לעיצוב האווירודינמי המוצלח שלה. לקראת הנחיתה - מצנחי הבלימה נפתחו, והקפסולה עם הצוות בתוכה נחתה בכוח רב - אך ללא אבדות בנפש. הקפסולה הלוהטת סטתה ממסלולה במרחק מאות קילומטרים, וכן שרפה את שדה הקוצים בו נחתה. אנשי הצוות למעשה נחתו אל תוך שרפה, כוחות החילוץ לא מצאו אותם, ולכן היה על הצוות להמתין עד לתום השרפה. מספר תושבים קזחיים שראו את האש מרחוק הגיעו למקום. לאחד מן התושבים הייתה שליטה חלקית בשפה הרוסית, וכך הוא יכל לתקשר עם מלצ'נקו. התושבים התקשו להבין כי מדובר היה בטייסי חלל וברכב חלל, ושאלו את אנשי הצוות: "איך הסירה שלך הגיעה לפה?". התושבים עזרו לאנשי הצוות המותשים והחבולים להיחלץ מן הקפסולה וליצור קשר עם צוות החילוץ, תוך שאחד מהם גונב ציוד מן הקפסולה. בינתיים הגיע מסוק החילוץ, אשר צפה תחילה בקפסולה ללא מצנחי הנחיתה (שנשרפו במהלך השרפה), ולכן הסיק תחילה כי אנשי הצוות נספו.[1] הצוות חולץ בשלום, ואילו סו-יון התאשפזה בבית חולים בארצה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
וידאו המציג את הרגעים שלאחר הנחיתה, באתר יוטיוב (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ מדריך האסטרונאוט לחיים על כדור הארץ, מאת כריס הדפילד, מודן הוצאה לאור, עמ' 248. תרגום: ניצן לפידות