סויוז TMA-11
 | |||
 | |||
| מימין לשמאל: פגי ויטסון, יורי מלנצ'נקו, שייח מופזר שוקור | |||
| נתוני משימה | |||
|---|---|---|---|
| כן שיגור | כן שיגור מס' 1, קוסמודרום בייקונור | ||
| שיגור | 10 באוקטובר 2007 13:22:39 UTC | ||
| נחיתה | 19 באפריל 2008 08:30 UTC | ||
| משך המשימה | 191 ימים, 19 שעות, 7 דקות | ||
| נתוני חללית | |||
| משגר |
סויוז-FG  | ||
| נתוני מסלול | |||
| זמן הקפה |
88.5 דק' | ||
| גובה מסלול | 350 ק"מ | ||
| נטיית מסלול | 51.6° | ||
| תחנת עגינה | תחנת החלל הבינלאומית | ||
| תאריך עגינה | 12 באוקטובר 2007 | ||
| תאריך עזיבה | 19 באפריל 2008 | ||
| צוות | |||
| אנשי צוות |
יורי מלנצ'נקו, שייח' מוזפר שיקור, פגי ויטסון, אי סו-יון | ||
| משימות קשורות | |||
| |||
| מזהים | |||
| מספר קטלוג לוויינים |
32256 | ||
| מאגר המידע הלאומי |
2007-045A | ||
  | |||
סויוז TMA-11 (ברוסית: Союз ТМА-11) היא חללית סויוז ששוגרה ב-10 באוקטובר 2007 בשעה 16:22 שעון ישראל מקוסמודרום בייקונור. החללית שוגרה למפגש עם תחנת החלל הבינלאומית כשעל סיפונה 3 אנשי צוות - האסטרונאוטית האמריקאית פגי ויטסון, הקוסמונאוט הרוסי יורי מלנצ'נקו והאסטרונאוט המלזי הראשון שייח מופזר שוקור. שני אסטרונאוטים נותרו בתחנת החלל והצטרפו לצוות ה-16 שלה, והאסטרונאוט המלזי חזר עם הצוות ה-15 של תחנת החלל על גבי החללית סויוז TMA-10 שהייתה מחוברת לתחנה מהמשימה הקודמת. סויוז TMA-11 נותרה בתחנת החלל עד ה-19 באפריל 2008, אז הוחלפה על ידי סויוז TMA-12. במהלך הנחיתה, קרתה תקלה והחללית נחתה נחיתה בליסטית, סטתה ממסלולה ונחתה במרחק 475 קילומטרים מהנקודה המתוכננת. למרות חששות ראשונים לחיי הצוות, הצוות נמצא וחולץ בשלום.
הצוות[עריכת קוד מקור | עריכה]
צוות המראה:
יורי מלנצ'נקו - מפקד
פגי ויטסון - מהנדסת טיסה
שייח מופזר שוקור - משתתף בטיסה (שוגר בסויוז TMA-11 וחזר בסויוז TMA-10)
צוות נחיתה:
- יורי מלנצ'נקו - מפקד
- פגי ויטסון - מהנדסת טיסה
אי סו-יון - משתתפת בטיסה (שוגרה בסויוז TMA-12 וחזרה בסויוז TMA-11)
צוות גיבוי[עריכת קוד מקור | עריכה]
- סליז'אן שריפוב - מפקד
- מייקל פינק - מהנדס טיסה
- פאיז קליד - משתתף בטיסה
תיאור המשימה[עריכת קוד מקור | עריכה]
חללית "סויוז TMA-11" שוגרה ב-10 באוקטובר 2007 מקוסמודרום בייקונור הנמצא בשטח קזחסטן ומנוהל על ידי רוסיה. ב-12 באוקטובר בוצע עגינה בתחנת החלל. באותה עת בתחנה שהה צוות משלחת קבועה מס' 15 בפיקוד פיודור יורצ'יחין. החללית הביאה איתה ציוד ומצרכים. אנשי משלחת קבועה מס' 15 ביחד עם צוות החללית החלו בהעברת הציוד לתחנת החלל. במקביל החל תהליך העברת שליטה על תחנת החלל לצוות קבוע מס' 16. על הטיסה היה שייח מופזר שוקור, אזרח מלזיה. הוא התחיל לבצע סדרת ניסויים בהתאם לתוכנית שנקבעה. ב-21 באוקטובר צוות קבוע מס' 15 ושייח מופזר שוקור עזבו את תחנת החלל בחללית "סויוז TMA-10" ונחתו בכדור הארץ לאחר כ-6 חודשי עבודה בתחנת החלל. קלייטון אנדרסון מארצות הברית שהייתה חברה משלחת מס' 15 נותר בתחנת החלל והצטרף לצוות מס' 16.
חללית "סויוז TMA-11" נותרה מחוברת לתחנת החלל הבין-לאומית כ"חללית חילוץ" במצב חירום.
צוות קבוע מס' 16 בפיקוד פגי ויטסון החל בביצוע תוכנית שכללה מספר ניסויים ותחזוקת תחנת החלל. הם ערכו מספר ניסויים מדעיים וביצעו פעילות חוץ רכבית. באוקטובר לתחנת החלל הגיע מעבורת החלל דיסקברי במסגרת משימה STS-110. עם המעבורת הגיע חבר נוסף במשלחת מס' 16 דניאל טני שהיה אמור להחליף את קלייטון אנדרסון. חברי המשלחת ביחד עם צוות STS-120 החלו בפעילויות בהרחבת תחנת החלל תוך שימוש בציוד שהגיע במעבורת. המעבורת עזבה את תחנת החלל ב-5 בנובמבר 2007 ביחד עם קלייטון אנדרסון.
ב-10 באפריל 2008 לתחנת החלל הגיע חללית סויוז TMA-12 עם צוות קבוע מס' 17 בפיקוד סרגיי וולקוב. לאחר העברת שליטה על תחנת החלל לצוות החדש, צוות קבוע מס' 16 המקורי ואי סו-יון מקוריאה הדרומית שהגיע עם "סויוז TMA-12" נכנסו לחללית "סויוז TMA-11" ונחתו בכדור הארץ אחרי כ-6 חודשי עבודה.
לצורך נחיתה בטוחה, יש להפריד בין קפסולת הנחיתה לבין מספר יחידות המחוברות אליה. במהלך החזרה לכדור הארץ, חלה תקלה בניתוק הקפסולה מאחת היחידות. הדבר הביא לכך שהקפסולה החלה להסתחרר במהירות, הורגשו טלטלות רבות מאוד בקפסולה וכוחות הג'י עלו עד לתשעה. הקוסומונאוט יורי מלנצ'נקו והאסטרונאוטית פגי ויטסון לא היו מודעים בשלב זה לסיבה לכך. בקפסולה נכחה גם האסטרונאוטית אי סו-יון מקוריאה הדרומית. בשל התקלה, הקפסולה חדרה לכדור הארץ במהירות גבוהה בהרבה מהמתוכנן, והחלה להתחמם יתר על המידה בשל החיכוך הרב עם אטמוספירת כדור הארץ. בשלב מסוים, הטלטלות והחום הרב הביאו לשבירת אחד מתוך 5 הברגים המחבר את היחידה המיותרת אל קפסולת הנחיתה - וזו הצליחה להתייצב אודות לעיצוב האווירודינמי המוצלח שלה. לקראת הנחיתה - מצנחי הבלימה נפתחו, והקפסולה עם הצוות בתוכה נחתה בכוח רב - אך ללא אבדות בנפש. הקפסולה הלוהטת סטתה ממסלולה ונחתה במרחק 475 קילומטרים מהנקודה המתוכננת. החום הרב גרם לשריפת שדה הקוצים בו נחתה ועל הצוות היה להמתין עד לתום השרפה כדי לצאת. מספר תושבים קזחיים שראו את האש מרחוק הגיעו למקום. לאחד מן התושבים הייתה שליטה חלקית בשפה הרוסית, וכך הוא יכל לתקשר עם מלצ'נקו. התושבים התקשו להבין כי מדובר היה בטייסי חלל וברכב חלל, ושאלו את אנשי הצוות: "איך הסירה שלך הגיעה לפה?". התושבים עזרו לאנשי הצוות המותשים והחבולים להיחלץ מן הקפסולה וליצור קשר עם צוות החילוץ, תוך שאחד מהם גונב ציוד מן הקפסולה. בינתיים הגיע מסוק החילוץ, אשר צפה תחילה בקפסולה ללא מצנחי הנחיתה (שנשרפו במהלך השרפה), ולכן הסיק תחילה כי אנשי הצוות נספו.[1] הצוות חולץ בשלום, ואילו סו-יון התאשפזה בבית חולים בארצה.
בתחנת החלל הבין לאומית נותר צוות משלחת קבועה מס' 17 שהגיע מספר ימים לפני זה בחללית סויוז TMA-12.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
וידאו המציג את הרגעים שלאחר הנחיתה, באתר יוטיוב (באנגלית)- תיאור נחיתה (ברוסית)
- מידע על הטיסה
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ מדריך האסטרונאוט לחיים על כדור הארץ, מאת כריס הדפילד, מודן הוצאה לאור, עמ' 248. תרגום: ניצן לפידות
