סויוז 3
נתוני משימה | |||
---|---|---|---|
מטרה מרכזית | חיבור עם חללית לא מאוישת סויוז 2 | ||
כן שיגור | קוסמודרום בייקונור | ||
שיגור | 26 באוקטובר 1968 08:34:18 UTC | ||
נחיתה | 30 באוקטובר 1968 07:25:03 UTC | ||
משך המשימה | 3 ימים, 22 שעות, 50 דקות, 45 שניות | ||
נתוני חללית | |||
מסת החללית | 6,575 ק"ג | ||
משגר | סויוז | ||
נתוני מסלול | |||
מספר הקפות | 64 הקפות | ||
אפהליון | 205 ק"מ (כדור הארץ) | ||
פריהליון | 183 ק"מ (כדור הארץ) | ||
זמן הקפה | 88.3 דק' | ||
גובה מסלול | 205 ק"מ | ||
נטיית מסלול | 51.7 מעלות | ||
צוות | |||
אנשי צוות | גאורגי ברגובוי | ||
משימות קשורות | |||
| |||
מזהים | |||
מספר קטלוג לוויינים | 03516 | ||
מאגר המידע הלאומי | 1968-094A | ||
סויוז 3 (ברוסית: Союз 3, "ברית 3") הייתה חללית סויוז מדגם סויוז 7K-OK. השיגור סימן המשימה המאוישת הראשונה ששוגרה אחרי מותו של הקוסמונאוט ולדימיר קומארוב אשר נספה במשימת סויוז 1. את החללית אייש הקוסמונאוט גאורגי ברגובוי ומשימתו העיקרית הייתה לבצע תמרוני עגינה עם סויוז 2, ששוגרה יום קודם[1].
על פי התוכנית המקורית, סויוז 1 וסויוז 2 היו אמורות לבצע תמרוני עגינה ופעילות חוץ רכבית.
הבקרה הקרקעית הצליחה להביא את שתי החלליות למרחק של 200 מטר אחת מהשנייה לפני שברגובוי קיבל את השליטה של החללית לסיום העגינה. ברגובוי הצליח לצמצם את המרחק למטר אחד, אולם שלושה ניסיונות לביצוע העגינה כשלו. לבסוף, כמעט כל הדלק שהוקצה לעגינה הסתיים כך שהמשימה בוטלה. האשמה נפלה על ברגובוי.
סויוז 2 הונחתה ב־28 באוקטובר[2] ויומיים אחר כך הונחתה סויוז 3[3].
תאונת המטוס שבה נהרג יורי גגארין התרחשה במהלך אימון של ברגובוי לקראת משימה זו.
למרות שמטרה מרכזית של השיגור לא בוצע, בעיתונות הסובייטית שיבחו את המשימה והצלחותיה. צוות הנדסי הפיק לקחים מהאירוע ומתכונת תהליך עגינה שונתה בהמשך.
הצוות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- גאורגי ברגובוי
- ולדימיר שטאלוב - גיבוי
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ בריה"מ שלחה שתי חלליות, דבר, 27 באוקטובר 1968
- ^ סויוז 2 הונחתה, דבר, 29 באוקטובר 1968
- ^ סויוז 3 נחתה בבריה"מ, דבר, 31 באוקטובר 1968