סויוז 7K-OK

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
סויוז 7K-OK
מידע כללי
ייעוד נשיאת אסטרונאוטים למסלול LEO
יצרן תאגיד הטילים והחלל אנרגיה
ארץ ייצור ברית המועצותברית המועצות  ברית המועצות
צוות 3
היסטוריית פעילות
סטטוס לא בשימוש
מפעיל תוכנית החלל הסובייטית
משגר סויוז
יחידות שיוצרו 18
טיסה ראשונה 28 בנובמבר 1966 (קוסמוס 133)
טיסה אחרונה 6 ביוני 1971 (סויוז 11)
משימות 18
אבידות 2 (סויוז 1 וסויוז 11)
ביצועים
טווח פעולה מסלול LEO
עמידות 35 ימים
מידע טכני
מסה 6,560 ק"ג
נפח מגורים 9 מטרים מעוקבים
אורך 7.95 מטרים
קוטר 2.25 מטרים
מוטת כנפיים 9.8 מטרים
כוח 500 ואט בממוצע
מנועים 1 × KTDU-35 (‏4.09 קילו ניוטון)
תרשים
Soyuz 7K-OK(A) drawing.png
חללית סויוז 7K-OK עם מערכת עגינה

הסויוז 7K-OK הייתה הגרסה המאוישת הראשונה של חלליות הסויוז והיא שימשה בין השנים 1966-1971 להבאת אסטרונאוטים לתחנות החלל במשימות הראשונות בתוכנית סאליוט והגרסאות המשופרות שלה עדיין משמשות להבאת אסטרונאוטים לתחנת החלל הבינלאומית.

הסויוז 7K-OK הייתה הגרסה היחידה בתוכנית סויוז שבה נהרגו אסטרונאוטים נכון לשנת 2015. בסויוז 1 נהרג איש צוות אחד כתוצאה מאי פתיחת המצנח ובסויוז 11 נהרגו כל שלושת חברי הצוות מפתיחה מוקדמת מדי של אחד משסתומי האוויר בחדירה לאטמוספירה.

שיאים שנשברו על ידי הסויוז 7K-OK:

סויוז 7K-OK[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסויוז 7K-OK יכלה לשאת צוות של שלושה קוסמונאוטים ללא חליפות חלל למסלול לווייני נמוך. הסויוז 7K-OK מובדלת מהגרסאות הבאות של חלליות הסויוז בלוחות הסולאריים העקומים שלה ובשימוש שלה במערכת העגינה והניווט - "איגלה" - שדרשה שימוש במשושות מכ"ם מיוחדות.

בעיקרון, גרסת הסויוז 7K-OK הייתה אמורה להיות גרסת מבחן של הסויוז 7K-LOK (גרסת הסויוז שהייתה אמורה לשמש את הסוביטים במשימות לירח). תפקידה של הסויוז 7K-OK היה לבדוק את מערכות הסויוז 7K-LOK במסלול לווייני נמוך. הסויוז 7K-OK הייתה דומה בעיצובה לסויוז 7K-LOK אולם לא היה לה את האנטנה הגדולה שנדרשה במשימות לירח. לדגמים הראשונים של חלליות הסויוז היה מכל דלק חיצוני סביב המנועים שנועד לאחסון דלק נוסף בטיסות לירח ובמשימות סויוז 1-9 הוא נותר ריק. רק לאחר שתפקידה של החללית הוסב לאיוש תחנות חלל מכל הדלק החיצוני הוסר.

לסויוז 7K-OK היה מנגנון עגינה - "(Soyuz "probe and drogue" (original type" - אשר אפשר לה לעגון בחלליות אחרות. הסויוז 7K-OK צוידה במנגנון העגינה הזה כדי לבדוק את היתרונות ההנדסיים שבו כהכנה לתוכנית החלל הסובייטית. לסויוז 7K-OK היו שתי גרסאות:

  • גרסת הסויוז 7K-OK‏(A) שהיה לה "גשש" (probe) בחלק הקדמי.
  • גרסת הסויוז 7K-OK‏(P) שהיה לה חרוט (drogue) בחלק הקדמי, אשר ה"גשש" מגרסת הסויוז 7K-OK‏(A) התחבר אליו וכך החלליות נצמדו.

מסיבות בלתי ברורות בגרסאות הסויוז 7K-OK וה־7K-LOK לא היה פתח במנגנוני העגינה שאפשר מעבר פנימי של הקוסמונאוטים בין החלליות ולכן מעבר בין החלליות היה אפשרי רק באמצעות הליכת חלל. מעבר בין חלליות באמצעות הליכת החלל יושם בהצלחה במשימות סויוז 4 וסויוז 5 שבהן עברו אלכסי יליסייב ויבגני חרונוב מסויוז 5 לסויוז 4.

השיגור הראשון של הסויוז 7K-OK היה שיגור מבחן בלתי מאויש ב־28 בנובמבר 1966.

סויוז 7K-OKS[עריכת קוד מקור | עריכה]

לגרסת שתי החלליות האחרונות שיוצרו מסדרת הסויוז 7K-OK קראו סויוז 7K-OKS. לגרסה זאת היה מנגנון עגינה חדש (‏"probe and drogue" ‏Soyuz) שאפשר העברה של קוסמונאוטים מחללית לחללית ללא צורך בהליכת חלל. מנגנון זה היה חיוני בעיקר עבור איוש תחנת החלל סאליוט 1 (משימת סויוז 11) כיוון שהיה לה רק פתח כניסה ויציאה אחד. מנגנון עגינה זה משמש עד היום את חלליות הסויוז בתחנת החלל הבינלאומית.

משימות מבחן בלתי מאוישות[עריכת קוד מקור | עריכה]

משימות מאוישות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סויוז 7K-OK בוויקישיתוף