סינון תכנים באינטרנט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מידת סינון התכנים לפי המדינות

סינון תכנים באינטרנט הוא פעילות להגבלת הנגישות למידע באינטרנט. סינון התכנים נכפה על אוכלוסייה מסוימת (למשל תושבי מדינה בעקבות מדיניות הממשלה) או נעשה מרצון, כדי להימנע מחשיפה למידע לא רצוי (כגון פורנוגרפיה אלימות וכדומה.)

בניגוד לצנזורה, המונעת את פרסומם של תכנים מסוימים (ומופעלת לעתים גם על אתרי אינטרנט), סינון תכנים אינו מונע את הפרסום, אלא מונע רק את הגישה אליו. עקב כך, אתר שנחסם, עשוי לחזור להיות נגיש אם יאוחסן בכתובת אחרת או בדרך אחרת.

הסיבות המרכזיות לחסימת אתרים ברחבי העולם הן שלוש: פוליטיקה, מוסר חברתי (פורנוגרפיה, דת) וביטחון חוץ ופנים. מדינות במזרח הרחוק ובארצות האסלאם נוטות לסנן אתרים הקשורים למתנגדים פוליטיים ותכנים הקשורים לארצות הברית ולישראל. מדינות אירופה וארצות הברית נוטות לסנן אתרים הקשורים לניצול ילדים ונעשים ניסיונות לצנזר גם אתרים הפוגעים בזכויות יוצרים. ישראל אינה מסננת את האינטרנט כלל.[1]

טכניקות סינון[עריכת קוד מקור | עריכה]

סינון ממשלתי: הטכנולוגיות הקיימות כיום מסוגלות לחסום גישה לאתרים הן בגישה דרך כתובת IP והן בגישה דרך כתובת URL. באמצעות טכנולוגיה זו יכולות ממשלות למנוע מאזרחי מדינתם לגשת לתוכן אשר איננו מקובל עליהן. לעתים, לא רק שדף האינטרנט המבוקש אינו מוצג, אלא גם מוצגת לגולש אזהרה מטעם הממשלה, או שהדפדפן חודל מלתפקד.[דרוש מקור]

ספקי אינטרנט רבים מציעים למנוייהם חבילות "בקרת הורים" (שכן, לרוב ההורים הם אלו שמשלמים על המנוי וקונים את החבילות הללו), המונעות מאוכלוסיות רגישות (כגון ילדים) להיחשף לתכנים לא רצויים, כגון פורנוגרפיה, הימורים, ואף תכנים אחרים כגון דת, פוליטיקה ורשתות חברתיות מקוונות.

בישראל קיימת גם אפשרות הנפוצה בקרב הציבור הדתי, להתחבר לאינטרנט דרך ספקי אינטרנט המסננים את התכנים באינטרנט באמצעים שונים, ומכונים אינטרנט כשר.

השלכות אפשריות נוספות על החיפוש ברשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפחות בחלק מתוכנות הסינון, תשפיע התוכנה על היבטים נוספים של חויית הגלישה ברשת. כך למשל, המעבר מעמוד לעמוד, ובפרט עד לקבלת התוצאות של גוגל, עשוי להיות איטי יותר מגלישה ללא תוכנת הסינון. בנוסף, בחלק מתוכנות הסינון, ייראה דף התוצאות של גוגל שונה (גרפית) מן הרגיל. מגבלה אפשרית נוספת היא אפשרות החיפוש של ביטוי ספציפי: דף התוצאות הרגיל של גוגל יסמן בגוף התוצאה את המילים שהופיעו בשאילתא של הגולש. לעומת זאת בגלישה עם תוכנות סינון אחדות, לא יודגשו בגוף התוצאות המילים המבוקשות.

הפוגעים בחופש הביטוי באינטרנט [עריכת קוד מקור | עריכה]

Gnome-colors-emblem-development-2.svg הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.

בשנת 2006 החל ארגון עיתונאים ללא גבולות לפרסם רשימה של "אויבי האינטרנט" ביום העולמי נגד צנזורה באינטרנט.[2] הרשימה התעדכנה כל שנה עד 2014. Freedom House, ארגון מחקר וסנגור אמרקני בתחומי דמוקרטיה, חופש פוליטי וזכויות אדם, מפרסם מידי שנה מדד חופש האינטרנט במדינות שונות בעולם.

מדינות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בלארוסבלארוס  בלארוס – הממשלה בעלת מונופול על התקשורת במדינה באמצעות (OAC) Operations and Analysis Centre שהוקם ב- 2008 ומדווח ישירות לנשיא אלכסנדר לוקשנקו. OAC ולא מהסס לחסום נגישות לאתרי אינטרנט המציגים עמדות המנוגדות לממשלה. ב- 2009 נחקק אשר מגביר את השליטה על האינטרנט תוך שימוש במערכת המעקב הרוסית SROM[3]. בנוסף לחסימת הגישה לאתרי אינטרנט, משרד המידע מפרסם אזהרות לאתרי אינטרנט, צעד שמוביל להסרה של מאמרים ודפים באתרים. נכון ל- 2016, האינטרנט משמש מקור לאזרחים למידע מהימן. הרחבת תשתיות האינטרנט, שיפור המהירות ושיפורים נוספים מאפשרים גישה יותר נוחה לאינטרנט. הממשלה גם הסירה את הדרישה למקומות ציבוריים לקבל רישיון ל- Wi-Fi[4].
  • מיאנמרמיאנמר  מיאנמר – במיאנמר קיים חיבור לרשת האינטרנט החל משנת 2000[5]. בשנת 2007 בעת המהומות שהתרחשו במדינה נחסמה לחלוטין רשת האינטרנט ועתונאים הוזהרו לא לפרסם מידע בנוגע למחאה[6]. מיאנמר חסמה את הגישה לאתרי האינטרנט של קבוצות המתנגדות לשלטון, אתרים המתייחסים לזכויות האדם, וארגונים אשר מקדמים דמוקרטיה במיאנמר. ב- 2012, ראש הממשלה תיין סין, הכריז על סיום הצנזורה על האינטרנט וחברת Ooredoo מקטאר השיקה שירות טלפון סלולרי בחלקים גדולים של המדינה בשנת 2014. אולם, בשנים 2015-2016 עדין נערכו מעצרים של פעילים שהתבטאו בביקורתיות ברשת[7].
  • הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין  הרפובליקה העממית של סין – צנזורת האינטרנט בסין היא קיצונית ומגובה במגוון רחב של חוקים ותקנות מינהליות. יותר משישים תקנות אינטרנט נוצרו על ידי ממשלת סין, שמיושמות על ידי סניפים מקומיים של ספקי שירותי אינטרנט בבעלות המדינה[8]. מנגנון בקרת האינטרנט של סין נחשב הנרחב יותר והמתקדם יותר מאשר בכל מדינה אחרת בעולם. הרשויות הממשלתיות לא רק חוסמות תוכן באתרים אלא גם מפקחות על גישה לאינטרנט של יחידים[9]. סין חוסמת גישה לתוכן או מסננת אתרי אינטרנט אשר עוסקים בעצמאות טיבט, עצמאות טאיוואן, אלימות משטרתית במחאות בכיכר טיאנאנמן בשנת 1989, חופש הביטוי, דמוקרטיה, פורנוגרפיה, וחלק מאתרי החדשות הבינלאומיים (כגון BBC), תנועות דתיות מסוימות (כגון פאלון גונג), אתרי בלוג רבים וויקיפדיה [10]. עונשים קשים מערערים באופן משמעותי את הפעילות של החברה האזרחית באינטרנט. ההגבלות על האינטרנט בסין הן החריפות מעולם[11] ומאוגדות יחד לכדי פרויקט מגן מוזהב.
  • קובהקובה  קובה – קובה היא בעלת מספר המחשבים לנפש הנמוך ביותר באמריקה הלטינית, כמו גם מספר המשתמשים המחוברים לאינטרנט.קובה מונעת ממרבית אזרחיה גישה חופשית לאינטרנט. סוכנות הצנזורה של המדינה (DOR), מסננת את כל החדשות והמידע שמתפרסם בתקשורת הרשמית, על פי הקריטריונים שנקבעו על ידי המפלגה. תוכן שנחשב "אנטי מהפכני" נחסם אוטומטית. תקנות הצנזורה אינן מוגבלות רק לאינטרנט[12]. עד לשנת 2016, כדי להתחבר לאינטרנט אזרחי המדינה נדרשו לגשת לאחת מעמדות הגלישה הנמצאות בשליטה ממשלתית[13], שם עוקבים אחר כל הפעילות שלהם, מסננים את מילות החיפוש במנועי החיפוש, ובודקים את היסטוריית הגלישה שלהם. מאז כינון יחסים דיפלומטיים עם ארצות הברית, לראשונה יש פריסה רחבה יותר של Wi-Fi במדינה[14].
  • מצריםמצרים  מצרים – סינון התכנים באינטרנט במצרים הוא בהיקף מצומצם יחסית, אף על פי כך, לעתים הממשלה עוצרת משתמשים אשר הביעו באינטרנט דברי ביקורת על השלטון (לפני נפילת שלטון מובראכּ).
  • איראןאיראן  איראן – סינון התכנים באינטרנט באיראן מתבצע אצל ספקי השירות אשר משתדלים לסנן אתרים המבקרים את מדיניות הממשלה, אתרים פורנוגרפיים, ובלוגים בנושאים פוליטיים. בלוגרים איראנים נעצרו בעבר בשל פעילותם ברשת האינטרנט על ידי הממשל האיראני. כמו כן, הממשל האיראני חסם את הגישה לאתרי וידאו כגון YouTube.
  • קוריאה הצפוניתקוריאה הצפונית  קוריאה הצפונית – רק למיעוט קטן של מספר אלפי אזרחים יש גישה לתוכן ברשת האינטרנט בקוריאה הצפונית – אשר מצונזר על ידי הממשלה באופן מאסיבי.
  • ערב הסעודיתערב הסעודית  ערב הסעודית – כל הפעילות באינטרנט של ערב הסעודית עוברת דרך חוות פרוקסי בריאד, שם עובר התוכן סינון אוטומטי. בנוסף, חוסמת הממשלה אתרים מסוימים בהתאם לשתי רשימות אשר מנוהלות על ידי היחידה של שירותי האינטרנט: האחת מכילה אתרים "בלתי-מוסריים" (בעיקר פורנוגרפיים) והשנייה מבוססת על מסקנותיה של ועדה מטעם משרד הפנים הסעודי (הרשימה כוללת אתרים אשר מבקרים את הממשלה הסעודית). הממשלה הסעודית מאפשרת לאזרחי המדינה לדווח, באמצעות מילוי טופס אלקטרוני, על אתרים "בלתי-מוסריים" אשר הממשלה צריכה לחסום.
  • סוריהסוריה  סוריה – סוריה חוסמת בעיקר גישה לאתרי אינטרנט העוסקים בנושאים פוליטיים, וכמו כן גם עצרה בעבר אנשים אשר נכנסו לאתרים העוסקים בנושאים פוליטיים.
  • תוניסיהתוניסיה  תוניסיה – תוניסיה חוסמת גישה לאלפי אתרי אינטרנט (בעלי תוכן פורנוגרפי, אתרי דואר אלקטרוני, אתרים המציעים שירותי תרגום מכונה מקוונים או שירותי תרגום), וכמו כן חוסמת גם רשתות עמית לעמית ושרתי FTP.
  • טורקמניסטןטורקמניסטן  טורקמניסטן – בדומה לקוריאה הצפונית, האינטרנט זמין רק בפני מיעוט קטן מכלל האוכלוסייה והתוכן אשר זמין לאוכלוסייה מצונזר על ידי הממשלה באופן מאסיבי.
  • אוזבקיסטןאוזבקיסטן  אוזבקיסטן – אוזבקיסטן חוסמת בעיקר גישה לאתרי אינטרנט של תנועות איסלמיות לא-חוקיות, בלוגים, ארגונים שאינם ממשלתיים, אתרים אשר מבקרים את הממשלה הנוכחית ואתרים אשר מתייחסים לזכויות האדם. בחלק מחדרי האינטרנט-קפה בבירה קיים שילוט אשר מזהיר את הגולשים כי אסור להיכנס לאתרים פורנוגרפיים או אתרים המכילים תוכן פוליטי לא-חוקי וכי העובר על החוק צפוי להיקנס.
  • וייטנאםוייטנאם  וייטנאם – ספקי האינטרנט העיקריים בווייטנאם חוסמים בעיקר גישה לאתרים אשר מבקרים את פעילות הממשלה הוייטנאמית, אתרי מפלגות פוליטיות אשר נמצאים מחוץ לתחומי המדינה ואתרי ארגונים בינלאומיים לזכויות אדם. אגף של המשטרה עוקב ברציפות אחר הפעילות של הגולשים באינטרנט-קפה ועוצר גולשים אשר נכנסים לאתרים לא-חוקיים.
  • בחריין: האינטרנט משמש כפלטפורמה העיקרית של מתנגדי המשטר המונרכי במדינה. השלטונות מנסים כל העת לשפר את יכולת המעקב שלהם באינטרנט ולהגביר את הצנזורה על מנת למנוע ביקורת פומבית ולהגן על הדימוי הבינלאומי של בחריין[15]. אפליקציית טלגרם נחסמה בפברואר 2016 בעקבות שימוש בה לציון חמש שנים ליום הזעם בבחריין ובאותה שנה חמישה אזרחים נשפטו לשנה עד חמש שנות מאסר בעקבות ציוצים ביקורתיים על סעודיה בטוויטר [16].
  • ארצות הברית: בעקבות הדלפת המסמכים המסווגים של סוכנות לביטחון לאומי על ידי אדוארד סנודן ב- 2013 הגבירו NSA וגופים אחרים את המעקב שלהם אחרי פעילים ברשת[17][18]. ארצות הברית נכנסה לרשימה בפעם הראשונה בשנה 2014. אולם, נכון ל- 2014 ההתייחסות היא רק למעקב לחשודים בפעילות טרור ופלילית.
  • הודו: הודו מפעילה מערכת ניתור מרכזית המאפשרת לממשלה גישה ישירה, בלתי מוגבלת, בזמן אמת, למגוון רחב של תקשורת אלקטרונית ללא הסתמכות על ספקי אינטרנט[19]. רשתות מקומיות נסגרות בהוראת השלטון המקומי ובית המשפט העליון אישרר חוקים המאפשרים ענישה להכפשה ברשת ומחוצה לה[20].
  • רוסיה: מאז שנת 2000 ניצלו השלטונות את "סוגיית הביטחון" להגברת הצנזורה והמעקב באינטרנט, שנותר אחת הפלטפורמות העיקריות עבור מידע עצמאי. המעקב נעשה באמצעות מערכת SROM[21].

חברות מסחריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פתרונות טכניים לעקיפת הסינונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם מספר אמצעים טכניים אשר מאפשרים לגולשים לעקוף את סינון התכנים באינטרנט:

  • שרת פרוקסי - הוא לעתים קרובות הדרך המהירה והפשוטה ביותר לגשת לאתרי אינטרנט אליהם נחסמה הגישה.
  • Tor - תוכנה חופשית המאפשרת למשתמשיה לעקוף את סינון התכנים באינטרנט באמצעות שמירה על אנונימיות.
  • VPN - מאפשר ערוצי תקשורת מאובטחים על גבי האינטרנט בין מיקומים פיסים שונים, ועל ידי כך מאפשר לעקוף חסימות של ספקי אינטרנט במדינות שונות.

אתרי האינטרנט העיקריים אשר מסוננים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערך Virgin Killer בוויקיפדיה האנגלית בזמן שנחסמה הגישה אליו דרך מספר ספקיות בבריטניה[22]

סינון תכנים באינטרנט בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2006 העלה ח"כ אמנון כהן מסיעת ש"ס הצעת חוק, שזכתה לתמיכת ממשלת ישראל, לפיה כל גולשי האינטרנט יחויבו להודיע האם ברצונם שספקית האינטרנט תפעיל סינון על אתרי האינטרנט, וללא הודעה זו לא יקבלו גישה לאינטרנט. עוד קובעת הצעת החוק כי רק בגירים יוכלו למסור הודעה על אי-רצונם בסינון תכנים. את דרכי ביצועו האופרטיבי של החוק, כולל מנגנוני הסינון, התכנים שיסוננו ודרכי זיהוי בגירים, מפקידה הצעת החוק בידי שר התקשורת, בתקנות שיקבע, ועל כן טרם ברורה מהותו של מנגנון הסינון המוצע בהצעת החוק. האגודה לזכויות האזרח, ספקיות האינטרנט, איגוד האינטרנט הישראלי, מועצת העיתונות וארגונים נוספים התנגדו להצעת החוק בנחרצות, בטענה שהחוק יפגע בצורה קשה בחופש הביטוי. ב-27 בפברואר 2008 אושר החוק בקריאה ראשונה במליאת הכנסת ועבר לדיונים בוועדת הכלכלה של הכנסת.[23] דיונים אלה נפסקו עם סיום כהונתה של הכנסת ה-17, וביולי 2009 החליטה ועדת השרים לחקיקה שהממשלה תתנגד להטלת צנזורה על האינטרנט.[24]

בישראל פועלות מספר ספקיות אינטרנט המעניקות שירותי גישה מסוננים, כמו אינטרנט רימון, נט-צח, נטפרי ועוד. כמו כן קיימות תוכנות המתוקנות על המחשב אשר מציעות פתרונות סינון - כמו תוכנת נתיב. כיוון שמניע עיקרי של צרכניהם הוא דתי, קרוי שירות זה אינטרנט כשר. כמו כן ארגון הזיר"ה פועלת לסנן אתרים מהם ניתן להוריד או לצפות בצפייה ישירה בסרטים וסדרות על ידי חסימת הגישה אליהם דרך ספקיות האינטרנט.

בשנת 2016 נחסם לצפייה בישראל, בעקבות התערבות משרד המשפטים, ציוץ של הבלוגר האמריקאי ריצ'רד סילברסטיין על חקירה פלילית שהוטל על פרטיה צו איסור פרסום, בשל מעורבות קטינה.[25]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Dielbert et al. (2010). Access Controled: The Shaping of Power, Rights, and Rule in Cyberspace. The MIT Press.
  2. ^ 'Enemies of the internet' named, 7.11.2006
  3. ^ "Belarus: Apparatus of repression". Enemies of the Internet (באנגלית)‎. 10 במרץ 2014. בדיקה אחרונה ב-17 באוגוסט 2017. 
  4. ^ Belarus | Country report | Freedom on the Net | 2016, freedomhouse.org (בen)
  5. ^ "Myanmar Share of the Internet users, 2000-2015 - knoema.com". Knoema (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-17 באוגוסט 2017. 
  6. ^ By Wayne Drash CNN, Internet cut in Myanmar, blogger presses on - CNN.com, edition.cnn.com (בen)
  7. ^ Myanmar | Country report | Freedom on the Net | 2016, freedomhouse.org (בen)
  8. ^ "Race to the Bottom": Corporate Complicity in Chinese Internet Censorship: II. How Censorship Works in China: A Brief Overview, www.hrw.org
  9. ^ Toyama, Kentaro. "How Internet Censorship Actually Works in China". The Atlantic (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-18 באוגוסט 2017. 
  10. ^ China approves tighter rules on internet access
  11. ^ China | Country report | Freedom on the Net | 2016, freedomhouse.org (בen)
  12. ^ "Cuba: Long live freedom (but not for the Internet)!". Enemies of the Internet (באנגלית)‎. 11 במרץ 2014. בדיקה אחרונה ב-4 באוגוסט 2017. 
  13. ^ "חדש בקובה: אינטרנט". mako. 7 באוגוסט 2013. בדיקה אחרונה ב-17 באוגוסט 2017. 
  14. ^ Cuba | Country report | Freedom on the Net | 2016, freedomhouse.org (בen)
  15. ^ "Bahrain: No Internet spring". Enemies of the Internet (באנגלית)‎. 11 במרץ 2014. בדיקה אחרונה ב-4 באוגוסט 2017. 
  16. ^ Bahrain | Country report | Freedom on the Net | 2016, freedomhouse.org (בen)
  17. ^ "USA: NSA symbolises intelligence services’ abuses". Enemies of the Internet (באנגלית)‎. 11 במרץ 2014. בדיקה אחרונה ב-4 באוגוסט 2017. 
  18. ^ Sean Hollister, The US is an 'enemy of the internet', The Verge, ‏2014-03-14
  19. ^ "India: Big Brother up and running". Enemies of the Internet (באנגלית)‎. 10 במרץ 2014. בדיקה אחרונה ב-5 באוגוסט 2017. 
  20. ^ India | Country report | Freedom on the Net | 2016, freedomhouse.org (בen)
  21. ^ "Russia: control from the top down". Enemies of the Internet (באנגלית)‎. 11 במרץ 2014. בדיקה אחרונה ב-5 באוגוסט 2017. 
  22. ^ ויקיפדיה מסוננת בבריטניה בגלל תמונת קטינה
  23. ^ אהוד קינן, אושרה הצעת חוק סינון האתרים בוועדת הכלכלה, באתר ynet, 4.2.2008
  24. ^ נועה פרג, ‏"ילד מחפש בגוגל 'שיר' - ומקבל את 'טירת הסקס של שיר'", באתר גלובס, 13 ביולי 2009
  25. ^ עומר כביר, צנזורה ישראלית על ציוץ אמריקאי, באתר כלכליסט, 9 באוגוסט 2016