סינון תכנים באינטרנט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מידת סינון התכנים לפי המדינות

סינון תכנים באינטרנט הוא פעילות להגבלת הנגישות למידע באינטרנט. סינון התכנים נכפה על אוכלוסייה מסוימת (למשל תושבי מדינה בעקבות מדיניות הממשלה) או נעשה מרצון, כדי להימנע מחשיפה למידע לא רצוי (כגון פורנוגרפיה אלימות וכדומה.)

בניגוד לצנזורה, המונעת את פרסומם של תכנים מסוימים (ומופעלת לעתים גם על אתרי אינטרנט), סינון תכנים אינו מונע את הפרסום, אלא מונע רק את הגישה אליו. עקב כך, אתר שנחסם, עשוי לחזור להיות נגיש אם יאוחסן בכתובת אחרת או בדרך אחרת.

הסיבות המרכזיות לחסימת אתרים ברחבי העולם הן שלוש: פוליטיקה, מוסר חברתי (פורנוגרפיה, דת) וביטחון חוץ ופנים. מדינות במזרח הרחוק ובארצות האסלאם נוטות לסנן אתרים הקשורים למתנגדים פוליטיים ותכנים הקשורים לארצות הברית ולישראל. מדינות אירופה וארצות הברית נוטות לסנן אתרים הקשורים לניצול ילדים ונעשים ניסיונות לצנזר גם אתרים הפוגעים בזכויות יוצרים. ישראל אינה מסננת את האינטרנט כלל[1].

טכניקות סינון[עריכת קוד מקור | עריכה]

סינון ממשלתי: הטכנולוגיות הקיימות כיום מסוגלות לחסום גישה לאתרים הן בגישה דרך כתובת IP והן בגישה דרך כתובת URL. באמצעות טכנולוגיה זו יכולות ממשלות למנוע מאזרחי מדינתם לגשת לתוכן אשר איננו מקובל עליהן. לעתים, לא רק שדף האינטרנט המבוקש אינו מוצג, אלא גם מוצגת לגולש אזהרה מטעם הממשלה, או שהדפדפן חודל מלתפקד.[דרוש מקור]

ספקי אינטרנט רבים מציעים למנוייהם חבילות "בקרת הורים" (שכן, לרוב ההורים הם אלו שמשלמים על המנוי וקונים את החבילות הללו), המונעות מאוכלוסיות רגישות (כגון ילדים) להיחשף לתכנים לא רצויים, כגון פורנוגרפיה, הימורים, ואף תכנים אחרים כגון דת, פוליטיקה ורשתות חברתיות מקוונות.

בישראל, קיימת גם אפשרות הנפוצה בקרב הציבור הדתי, להתחבר לאינטרנט דרך ספקי אינטרנט המסננים את התכנים באינטרנט באמצעים שונים, ומכונים אינטרנט כשר. בשנים האחרונות קמים אתרים שמלכתחילה מסננים נושא או קטגוריה מסוימת, כמו אתר Jtube, המתיימר להחליף את יוטיוב, ומייבא אלפי סרטים מיוטיוב התואמים את ערכי הצניעות הנדרשים בחברה הדתית[2], וכמו אתר הידברוטיוב המציג מוזיקה כשרה לחפצים בכך. היתרון של אפשרות זו, הוא ביצירת סביבת גלישה נקייה, שמאפשרת מעבר מהיר לשאר סביבת האינטרנט.

השלכות אפשריות נוספות על החיפוש ברשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפחות בחלק מתוכנות הסינון, תשפיע התוכנה על היבטים נוספים של חויית הגלישה ברשת. כך למשל, המעבר מעמוד לעמוד, ובפרט עד לקבלת התוצאות של גוגל, עשוי להיות איטי יותר מגלישה ללא תוכנת הסינון. בנוסף, בחלק מתוכנות הסינון, ייראה דף התוצאות של גוגל שונה (גרפית) מן הרגיל. מגבלה אפשרית נוספת היא אפשרות החיפוש של ביטוי ספציפי: דף התוצאות הרגיל של גוגל יסמן בגוף התוצאה את המילים שהופיעו בשאילתא של הגולש. לעומת זאת בגלישה עם תוכנות סינון אחדות, לא יודגשו בגוף התוצאות המילים המבוקשות.

הפוגעים בחופש הביטוי באינטרנט [עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2006 החל ארגון עיתונאים ללא גבולות לפרסם רשימה של "אויבי האינטרנט" ביום העולמי נגד צנזורה באינטרנט[3]. הרשימה התעדכנה כל שנה עד 2014. Freedom House, ארגון מחקר וסנגור אמרקני בתחומי דמוקרטיה, חופש פוליטי וזכויות אדם, מפרסם מדי שנה מדד חופש האינטרנט במדינות שונות בעולם.

מדינות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בלארוסבלארוס  בלארוס – הממשלה בעלת מונופול על התקשורת במדינה באמצעות (OAC) Operations and Analysis Centre שהוקם ב-2008 ומדווח ישירות לנשיא אלכסנדר לוקשנקו. OAC ולא מהסס לחסום נגישות לאתרי אינטרנט המציגים עמדות המנוגדות לממשלה. ב-2009 נחקק אשר מגביר את השליטה על האינטרנט תוך שימוש במערכת המעקב הרוסית SROM[4]. בנוסף לחסימת הגישה לאתרי אינטרנט, משרד המידע מפרסם אזהרות לאתרי אינטרנט, צעד שמוביל להסרה של מאמרים ודפים באתרים. נכון ל-2016, האינטרנט משמש מקור לאזרחים למידע מהימן. הרחבת תשתיות האינטרנט, שיפור המהירות ושיפורים נוספים מאפשרים גישה יותר נוחה לאינטרנט. הממשלה גם הסירה את הדרישה למקומות ציבוריים לקבל רישיון ל- Wi-Fi[5].
  • מיאנמרמיאנמר  מיאנמר – במיאנמר קיים חיבור לרשת האינטרנט החל משנת 2000[6]. בשנת 2007 בעת המהומות שהתרחשו במדינה נחסמה לחלוטין רשת האינטרנט ועתונאים הוזהרו לא לפרסם מידע בנוגע למחאה[7]. מיאנמר חסמה את הגישה לאתרי האינטרנט של קבוצות המתנגדות לשלטון, אתרים המתייחסים לזכויות האדם, וארגונים אשר מקדמים דמוקרטיה במיאנמר. ב-2012, ראש הממשלה תיין סין, הכריז על סיום הצנזורה על האינטרנט וחברת Ooredoo מקטר השיקה שירות טלפון סלולרי בחלקים גדולים של המדינה בשנת 2014. אולם, בשנים 2015–2016 עדין נערכו מעצרים של פעילים שהתבטאו בביקורתיות ברשת[8].
  • הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין  הרפובליקה העממית של סין – צנזורת האינטרנט בסין היא קיצונית ומגובה במגוון רחב של חוקים ותקנות מינהליות. יותר משישים תקנות אינטרנט נוצרו על ידי ממשלת סין, שמיושמות על ידי סניפים מקומיים של ספקי שירותי אינטרנט בבעלות המדינה[9]. מנגנון בקרת האינטרנט של סין נחשב הנרחב יותר והמתקדם יותר מאשר בכל מדינה אחרת בעולם. הרשויות הממשלתיות לא רק חוסמות תוכן באתרים אלא גם מפקחות על גישה לאינטרנט של יחידים[10]. סין חוסמת גישה לתוכן או מסננת אתרי אינטרנט אשר עוסקים בעצמאות טיבט, עצמאות טאיוואן, אלימות משטרתית במחאות בכיכר טיאנאנמן בשנת 1989, חופש הביטוי, דמוקרטיה, פורנוגרפיה, וחלק מאתרי החדשות הבינלאומיים (כגון BBC), תנועות דתיות מסוימות (כגון פאלון גונג), אתרי בלוג רבים וויקיפדיה[11]. עונשים קשים מערערים באופן משמעותי את הפעילות של החברה האזרחית באינטרנט. ההגבלות על האינטרנט בסין הן החריפות מעולם[12] ומאוגדות יחד לכדי פרויקט מגן מוזהב.
  • קובהקובה  קובה – קובה היא בעלת מספר המחשבים לנפש הנמוך ביותר באמריקה הלטינית, כמו גם מספר המשתמשים המחוברים לאינטרנט. קובה מונעת ממרבית אזרחיה גישה חופשית לאינטרנט. סוכנות הצנזורה של המדינה (DOR), מסננת את כל החדשות והמידע שמתפרסם בתקשורת הרשמית, על פי הקריטריונים שנקבעו על ידי המפלגה. תוכן שנחשב "אנטי מהפכני" נחסם אוטומטית. תקנות הצנזורה אינן מוגבלות רק לאינטרנט[13]. עד לשנת 2016, כדי להתחבר לאינטרנט אזרחי המדינה נדרשו לגשת לאחת מעמדות הגלישה הנמצאות בשליטה ממשלתית[14], שם עוקבים אחר כל הפעילות שלהם, מסננים את מילות החיפוש במנועי החיפוש, ובודקים את היסטוריית הגלישה שלהם. מאז כינון יחסים דיפלומטיים עם ארצות הברית, לראשונה יש פריסה רחבה יותר של Wi-Fi במדינה[15].
  • מצריםמצרים  מצרים – קצב חדירת האינטרנט של מצרים גדל מ -1% ב -2000 ל -5% ב -2004, 24% ב -2012[16], ל-37.8% ב -2016[17]. סינון התכנים באינטרנט במצרים הוא בהיקף מצומצם יחסית, אף על פי כך, לעתים הממשלה עוצרת משתמשים אשר הביעו באינטרנט דברי ביקורת על השלטון (לפני נפילת שלטון מובראכּ)[דרוש מקור]. במהלך האביב הערבי, הממשלה ניתקה לחלוטין את האינטרנט בניסיון להפסיק את המחאה. בשנת 2015 נחקק חוק למניעת טרור והצעת חוק פשעים מקוונים כוללים עונשים לא פרופורציונליים על התבטאויות מקוונות לא אלימות[18][19].
  • איראןאיראן  איראן – 44% מאוכלוסיית איראן מחוברים לאינטרנט[20]. סינון תוכן, שליטה על ספקי שירותי אינטרנט, התקפות סייבר, מאסר של בלוגרים ואזרחי רשת הם נוהג נפוץ באיראן. שלושה גופים אחראים לניתור האינטרנט במדינה: המועצה העליונה למרחב הקיברנטי, המרכז למעקב אחר הפשע המאורגן ומשמרות המהפכה[21]. סינון התכנים באינטרנט באיראן מתבצע אצל ספקי השירות אשר משתדלים לסנן אתרים המבקרים את מדיניות הממשלה, אתרי חדשות של עיתונים מערביים, אתרים פורנוגרפיים, ובלוגים בנושאים פוליטיים. כמו כן, הגבלות על השימוש בחלק מהרשתות חברתיות כמו פייסבוק, טוויטר, יוטיוב וGoogle[20][22].
  • קוריאה הצפוניתקוריאה הצפונית  קוריאה הצפונית – גישה לאינטרנט זמינה בקוריאה הצפונית, אך מותרת רק באישור מיוחד ומשמשת בעיקר למטרות ממשלתיות ולזרים. למדינה יש תשתית פס רחב, כולל סיבים אופטיים בין המוסדות העיקריים[23]. המדינה אינה מקושרת לאינטרנט, והרשויות שומרות על רוב האוכלוסייה המבודדת משאר העולם ואפילו מהאינטרא-נט הלאומי אינו פתוח לאזרחים[24]. רק למיעוט קטן של מספר אלפי אזרחים [דרוש מקור] יש גישה לתוכן ברשת האינטרנט בקוריאה הצפונית.
  • ערב הסעודיתערב הסעודית  ערב הסעודית – כל הפעילות באינטרנט של ערב הסעודית עוברת דרך חוות פרוקסי בריאד, שם עובר התוכן סינון אוטומטי. בנוסף, חוסמת הממשלה אתרים מסוימים בהתאם לשתי רשימות אשר מנוהלות על ידי היחידה של שירותי האינטרנט: האחת מכילה אתרים "בלתי-מוסריים" (בעיקר פורנוגרפיים) והשנייה מבוססת על מסקנותיה של ועדה מטעם משרד הפנים הסעודי (הרשימה כוללת אתרים אשר מבקרים את הממשלה הסעודית)[25]. הממשלה הסעודית מאפשרת לאזרחי המדינה לדווח, באמצעות מילוי טופס אלקטרוני, על אתרים "בלתי-מוסריים" אשר הממשלה צריכה לחסום[26]. השלטונות מעידים בגלוי על פעולות הצנזורה שלהם, וטוענים כי חסמו כ -400,000 אתרים, נכון ל-2014. לפרקים נחסמים הרשתות החברתיות כמו יוטיוב ו- Viber[26]. בתי המשפט בסעודיה גזרו תקופות מאסר ארוכות ביותר (10–15 שנה) על פעילי זכויות האדם בגין פעילותם המקוונת[27].
  • סוריהסוריה  סוריה – חדירת האינטרנט לסוריה עד מלחמת האזרחים הייתה איטית אך גדלה בהתמדה. ב-2011, פחות מ-20% מהאזרחים היו מחוברים לאינטרנט[28]. תשתית התקשורת הסורית היא אחת מהפחות מפותחות במזרח התיכון ועל כן העלות החיבור היא גבוהה יחסית להכנסה הממוצעת במדינה[29]. לפני מלחמת האזרחים הממשל הסורי חסם גישה לאתרי אינטרנט ורשתות חברתיות. אולם החסימה לא הייתה מלאה ואנשים רבים הצליחו לעקוף אותה בעזרת טכנולוגיות מעקף ו- open proxies[30]. החל מתחילת 2011, החיבור לאינטרנט אינו קבוע ובאזורים בהם שולט השלטון הסורי, יש תקופות בהם האינטרנט מנותק. באזורים בהם שולטת המדינה האיסלאמית, נדרשים עסקים לקבל אישור לחיבור לאינטרנט. פעילי רשת, עיתונאים ובלוגרים נעצרו וחלקם נרצחו על ידי השלטונות הסורים או אנשי המדינה האיסלאמית[29].
הצבא האלקטרוני הסורי הוא קבוצה של האקרים התומכים בנשיא סוריה בשאר אל אסד, שהחלה לפעול ברשת ב-2011. אמצעות דואר זבל, מחיקת אתרים, תוכנות זדוניות, וניתוק החיבור מהרשת לכל מי שמוגדר כמתנגדי המשטר שכוללים ארגוני אופוזיציה פוליטיים, ארגוני חדשות מערביים, ארגוני זכויות אדם ואתרים נייטרליים לכאורה לסכסוך הסורי. פעילי הצבא האלקטרוני הסורי גם פעילים ברשתות החברתיות ומביעים תמיכה בבשאר אל אסד ועוקבים אחרי פעילות מתנגדי המשטר[28].
  • תוניסיהתוניסיה  תוניסיה – תוניסיה חוסמת גישה לאלפי אתרי אינטרנט (בעלי תוכן פורנוגרפי, אתרי דואר אלקטרוני, אתרים המציעים שירותי תרגום מכונה מקוונים או שירותי תרגום), וכמו כן חוסמת גם רשתות עמית לעמית ושרתי FTP.
  • טורקמניסטןטורקמניסטן  טורקמניסטן – בדומה לקוריאה הצפונית, האינטרנט זמין רק בפני מיעוט קטן מכלל האוכלוסייה והתוכן אשר זמין לאוכלוסייה מצונזר על ידי הממשלה באופן מאסיבי.
  • אוזבקיסטןאוזבקיסטן  אוזבקיסטן – אוזבקיסטן חוסמת בעיקר גישה לאתרי אינטרנט של תנועות איסלמיות לא-חוקיות, בלוגים, ארגונים שאינם ממשלתיים, אתרים אשר מבקרים את הממשלה הנוכחית ואתרים אשר מתייחסים לזכויות האדם. בחלק מחדרי האינטרנט-קפה בבירה קיים שילוט אשר מזהיר את הגולשים כי אסור להיכנס לאתרים פורנוגרפיים או אתרים המכילים תוכן פוליטי לא-חוקי וכי העובר על החוק צפוי להיקנס.
  • וייטנאםוייטנאם  וייטנאם – ספקי האינטרנט העיקריים בווייטנאם חוסמים בעיקר גישה לאתרים אשר מבקרים את פעילות הממשלה הוייטנאמית, אתרי מפלגות פוליטיות אשר נמצאים מחוץ לתחומי המדינה ואתרי ארגונים בינלאומיים לזכויות אדם. אגף של המשטרה עוקב ברציפות אחר הפעילות של הגולשים באינטרנט-קפה ועוצר גולשים אשר נכנסים לאתרים לא-חוקיים.
  • בחרייןבחריין  בחריין: האינטרנט משמש כפלטפורמה העיקרית של מתנגדי המשטר המונרכי במדינה. השלטונות מנסים כל העת לשפר את יכולת המעקב שלהם באינטרנט ולהגביר את הצנזורה על מנת למנוע ביקורת פומבית ולהגן על הדימוי הבינלאומי של בחריין[31]. אפליקציית טלגרם נחסמה בפברואר 2016 בעקבות שימוש בה לציון חמש שנים ליום הזעם בבחריין ובאותה שנה חמישה אזרחים נשפטו לשנה עד חמש שנות מאסר בעקבות ציוצים ביקורתיים על סעודיה בטוויטר[32].
  • ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית: בעקבות הדלפת המסמכים המסווגים של סוכנות לביטחון לאומי על ידי אדוארד סנודן ב- 2013 הגבירו NSA וגופים אחרים את המעקב שלהם אחרי פעילים ברשת[33][34]. ארצות הברית נכנסה לרשימה בפעם הראשונה בשנה 2014. אולם, נכון ל-2014 ההתייחסות היא רק למעקב לחשודים בפעילות טרור ופלילית.
  • הודוהודו  הודו: הודו מפעילה מערכת ניתור מרכזית המאפשרת לממשלה גישה ישירה, בלתי מוגבלת, בזמן אמת, למגוון רחב של תקשורת אלקטרונית ללא הסתמכות על ספקי אינטרנט[35]. רשתות מקומיות נסגרות בהוראת השלטון המקומי ובית המשפט העליון אישרר חוקים המאפשרים ענישה להכפשה ברשת ומחוצה לה[36].
  • רוסיהרוסיה  רוסיה: מאז שנת 2000 ניצלו השלטונות את "סוגיית הביטחון" להגברת הצנזורה והמעקב באינטרנט, שנותר אחת הפלטפורמות העיקריות עבור מידע עצמאי. המעקב נעשה באמצעות מערכת SROM[37].

חברות מסחריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פתרונות טכניים לעקיפת הסינונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם מספר אמצעים טכניים אשר מאפשרים לגולשים לעקוף את סינון התכנים באינטרנט:

  • שרת פרוקסי - הוא לעתים קרובות הדרך המהירה והפשוטה ביותר לגשת לאתרי אינטרנט אליהם נחסמה הגישה.
  • Tor - תוכנה חופשית המאפשרת למשתמשיה לעקוף את סינון התכנים באינטרנט באמצעות שמירה על אנונימיות.
  • VPN - מאפשר ערוצי תקשורת מאובטחים על גבי האינטרנט בין מיקומים פיסים שונים, ועל ידי כך מאפשר לעקוף חסימות של ספקי אינטרנט במדינות שונות.

אתרי האינטרנט העיקריים אשר מסוננים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערך Virgin Killer בוויקיפדיה האנגלית בזמן שנחסמה הגישה אליו דרך מספר ספקיות בבריטניה[38]

סינון תכנים באינטרנט בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – סינון תכנים באינטרנט בישראל

בישראל, באופן כללי, אין הגבלה על הגישה לאינטרנט. אולם, קיים סינון תכנים והגבלות על ספקיות שרותי אינטרנט על בסיס של שיקולים ביטחוניים כביכול. החל משנת, 2006 הוגשו לכנסת מספר הצעות להגבלת תכנים פוגעניים (תוכני אלימות, הימורים ופורנוגרפיה). חלק מהצעות החוק פגועות בחופש ביטוי ובחופש האינטרנט של המשתמשים[39]. גם משטרת ישראל פעלה באמצעות צווים והורתה לספקיות האינטרנט למנוע את הגישה של לקוחות שלהן לאתרי הימורים[40].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Dielbert et al. (2010). Access Controled: The Shaping of Power, Rights, and Rule in Cyberspace. The MIT Press.
  2. ^ Jtube - אתר הוידאו הנקי הגדול בעולם, www.jtube.live
  3. ^ 'Enemies of the internet' named, 7.11.2006
  4. ^ "Belarus: Apparatus of repression". Enemies of the Internet (באנגלית). 10 במרץ 2014. בדיקה אחרונה ב-17 באוגוסט 2017. 
  5. ^ Belarus | Country report | Freedom on the Net | 2016, freedomhouse.org (בen)
  6. ^ "Myanmar Share of the Internet users, 2000-2015 - knoema.com". Knoema (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-17 באוגוסט 2017. 
  7. ^ By Wayne Drash CNN, Internet cut in Myanmar, blogger presses on - CNN.com, edition.cnn.com (בen)
  8. ^ Myanmar | Country report | Freedom on the Net | 2016, freedomhouse.org (בen)
  9. ^ "Race to the Bottom": Corporate Complicity in Chinese Internet Censorship: II. How Censorship Works in China: A Brief Overview, www.hrw.org
  10. ^ Toyama, Kentaro. "How Internet Censorship Actually Works in China". The Atlantic (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-18 באוגוסט 2017. 
  11. ^ China approves tighter rules on internet access
  12. ^ China | Country report | Freedom on the Net | 2016, freedomhouse.org (בen)
  13. ^ "Cuba: Long live freedom (but not for the Internet)!". Enemies of the Internet (באנגלית). 11 במרץ 2014. בדיקה אחרונה ב-4 באוגוסט 2017. 
  14. ^ "חדש בקובה: אינטרנט". mako. 7 באוגוסט 2013. בדיקה אחרונה ב-17 באוגוסט 2017. 
  15. ^ Cuba | Country report | Freedom on the Net | 2016, freedomhouse.org (בen)
  16. ^ Egypt Internet Market and Telecommunications Reports, www.internetworldstats.com
  17. ^ "Egypt Speedtest Report". בדיקה אחרונה ב-25 באוגוסט 2017. 
  18. ^ Egypt | Country report | Freedom on the Net | 2016, freedomhouse.org (בen)
  19. ^ Nourhan Fahmy, Internet freedom in Egypt under scrutiny, Daily news Egypt, 31/10/2015
  20. ^ 20.0 20.1 Iran | Country report | Freedom on the Net | 2016, freedomhouse.org (בen)
  21. ^ "Iran: Cyberspace ayatollahs". Enemies of the Internet (באנגלית). 11 במרץ 2014. בדיקה אחרונה ב-25 באוגוסט 2017. 
  22. ^ Simurgh Aryan, Homa Aryan, J. Alex Halderman, Internet Censorship in Iran: A First Look, 3rd USENIX Workshop on Free and Open Communications on the Internet, August 2013.
  23. ^ North Korea (Korea, Democratic People's Republic of) - Asia Internet History Projects, sites.google.com
  24. ^ "North Korea: the Web as a pawn in the power game". Enemies of the Internet (באנגלית). 10 במרץ 2014. בדיקה אחרונה ב-27 באוגוסט 2017. 
  25. ^ United States Department of State • Bureau of Democracy, Human Rights and Labor. Country Reports on Human Rights Practices for 2013. SAUDI ARABIA 2013 HUMAN RIGHTS REPORT
  26. ^ 26.0 26.1 "Saudi Arabia: prime centre of content blocking". Enemies of the Internet (באנגלית). 11 במרץ 2014. בדיקה אחרונה ב-27 באוגוסט 2017. 
  27. ^ Saudi Arabia | Country report | Freedom on the Net | 2016, freedomhouse.org (בen)
  28. ^ 28.0 28.1 "Syria: online tracking is a family affair". Enemies of the Internet (באנגלית). 11 במרץ 2014. בדיקה אחרונה ב-29 באוגוסט 2017. 
  29. ^ 29.0 29.1 Syria | Country report | Freedom on the Net | 2016, freedomhouse.org (בen)
  30. ^ "Exclusive: U.S.-backed Raqqa battle should end in two months, says senior SDF commander". Reuters. 28 באוגוסט 2017. בדיקה אחרונה ב-29 באוגוסט 2017. 
  31. ^ "Bahrain: No Internet spring". Enemies of the Internet (באנגלית). 11 במרץ 2014. בדיקה אחרונה ב-4 באוגוסט 2017. 
  32. ^ Bahrain | Country report | Freedom on the Net | 2016, freedomhouse.org (בen)
  33. ^ "USA: NSA symbolises intelligence services’ abuses". Enemies of the Internet (באנגלית). 11 במרץ 2014. בדיקה אחרונה ב-4 באוגוסט 2017. 
  34. ^ Sean Hollister, The US is an 'enemy of the internet', The Verge, ‏2014-03-14
  35. ^ "India: Big Brother up and running". Enemies of the Internet (באנגלית). 10 במרץ 2014. בדיקה אחרונה ב-5 באוגוסט 2017. 
  36. ^ India | Country report | Freedom on the Net | 2016, freedomhouse.org (בen)
  37. ^ "Russia: control from the top down". Enemies of the Internet (באנגלית). 11 במרץ 2014. בדיקה אחרונה ב-5 באוגוסט 2017. 
  38. ^ ויקיפדיה מסוננת בבריטניה בגלל תמונת קטינה
  39. ^ "שומרים על חופש הרשת". איגוד האינטרנט הישראלי (בעברית). בדיקה אחרונה ב-23 בספטמבר 2017. 
  40. ^ "ביהמ"ש העליון: "למשטרה אין סמכות לחסום אתרי הימורים"". כלכליסט - www.calcalist.co.il. 24 במרץ 2013. בדיקה אחרונה ב-23 בספטמבר 2017.