צביון צהוב גב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgצביון צהוב גב
Yellow-backed Duiker.jpg
מצב שימור

מצב שימור: קרוב לסיכון (NT)

נכחד נכחד בטבע סכנת הכחדה חמורה סכנת הכחדה פגיע קרוב לסיכון ללא חששמצב שימור: קרוב לסיכון
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: יונקים
סדרה: מכפילי פרסה
משפחה: פריים
תת־משפחה: צביונים
סוג: צביון
מין: צביון צהוב גב
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Cephalophus silvicultor

צביון צהוב גב (שם מדעי: Cephalophus silvicultor) הוא מין של אנטילופה במשפחת הפריים החי במערב ובמרכז אפריקה.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרטון של צביון צהוב גב

צביון צהוב גב הוא הצביון הגדול ביותר בתת-משפחת הצביונים, גובהו בכתפיים 65-80 ס"מ, אורך הראש והגוף 125-190 ס"מ, אורך הזנב 11-20 ס"מ, ומשקלו 45-80 ק"ג, חלקו האחורי גבוה יותר מחלקו הקדמי, פרוותו בצבע שחור-חום כהה, פס צהבהב צר מתחיל בכתפיים ומתרחב בישבן וממנו בא שמו, הלחי בצבע אפור, השפתיים לבנים, ציצת שער אדמדמה על הראש וממנה יוצאות זוג קרניים קטנות המתעגלות מעט לאחור, אוזניו ועיניו קטנים, חוטמו גדול, ורגליו האחוריות גבוהות יותר מהקדמיות, בשונה מיתר הצביונים זנבו בדרך כלל שמוט.

תפוצה ובית גידול[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפוצתו של הצביון רחבה וכוללת את המדינות: סיירה לאונה, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, אנגולה, בנין, אוגנדה, טוגו, רוואנדה, בורונדי, קמרון, זמביה, גינאה ביסאו, בורקינה פאסו, והרפובליקה המרכז-אפריקאית.

צביון צהוב גב חי כמעט בכל סוגי בתי גידול הכוללים יער גשם טרופי, סוואנה, חורש, יערות הררים, יערות שפלה, ביצות, שיחים, ונהרות.

מאפיינים ותזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצביון חי לבד או בזוגות, ופעיל בשעות הלילה, בשעות היום הם נצפו נחים מתחת לגזעי עצים שנפלו, או על תילי טרמיטים, לעתים הם פעילים גם בשעות היום. כאשר הצביון חש בסכנה שערותיו הצהובות סומרות, ככל הנראה כדי להזהיר צביונים אחרים. תקופת ההריון היא כשבעה חודשים, ומספר הוולדות הוא 1-2, העופר נולד בצבע חום כהה עם כתמים אדמדמים בצידי הגב, ובמשך שבוע הוא מוסתר בצמחיה, הוא מתחיל לאכול מזון מוצק מהר מאוד, ונגמל באופן סופי אחרי 4-7 שבועות. תזונתו של הצביון כוללת עלים, עשבים, פרות, נבטים, קליפות, וענפים, של עצים, ולעתים גם נבלות. בשבי תועד פרט שהרג ואכל יונה, ואחרים תועדו אוכלים לטאות וצבים.

איומים ושימור[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצבו של צביון צהוב גב נע בין "ללא חשש" ל"קרוב לסיכון" בשל בירוא יערות נרחב, בקצב הזה הוא צפוי להיות בסכנת הכחדה. במדינת גמביה הוא נכחד, וברוואנדה הוא צפוי להיכחד, ברוב המדינות הוא קיים בפרקים מוגנים, (כמו שמורת אוקאפי ) המגינים עליו מציד. אויביו בטבע הם נמרים, תנינים, ופיתון. עופות דורסים, וזבד (סוג של גחן) מהווים איום לעופרים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]