צבי נשרי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אריה צבי נשרי (אורלוב)

צבי אריה נִשְרי (אוֹרְלוֹב) (14 בינואר 187822 ביולי 1973) היה ממייסדי החינוך העברי בארץ ישראל והמורה הראשון לספורט של הגימנסיה העברית הרצליה. נשרי תרגם לעברית את חוקת הכדורגל, וכן היה ממחדשי השפה העברית בתחום הספורט. היה חבר בועד האולימפי הארץ ישראלי ונמנה עם מייסדיו בשנת 1933.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשרי נולד בצרקונסטנטינובה שבדרום-מערב רוסיה (אוקראינה), בנם של רפאל ורחל אורלוב, משפחת סוחרים זעירים שבניה כולם עלו בהדרגה לארץ ישראל במהלך שנות העלייה השנייה. קיבל חינוך מקיף שכלל לימוד בחדר והשתלמות בספרות עברית ורוסית וכן רכש השכלה כללית. למחייתו עסק בהוראה, ונוסף על כך עסק בפעילות ציונית, במסגרתה הצטרף לאגודת הפועל הצעיר והיה לאחד מראשוני חבריה. נשרי גויס לצבא האימפריה הרוסית ושרת כחייל וכחובש.

עלייה לארץ ישראל ופעילות חינוכית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראשית שנת 1904 עלה נשרי לארץ ישראל והחל לעבוד כפועל בפתח תקווה. בשנת 1906 פנה נשרי לעסוק בחינוך גופני ובהוראתו, עת הוזמן לשמש כמורה להתעמלות ולהקנות לתלמידים סדר ומשמעת בגימנסיה העברית הרצליה. נשרי נעתר לפנייה, אולם הִתנה את קבלת המשרה בכך שיותר לו להשתלם במקצועו החדש בצורה מקצועית, ולאחר שנת הלימודים הראשונה נסע לשווייץ והוסמך כמורה לחינוך גופני באוניברסיטת ברן. עם שובו לארץ היה למורה להתעמלות ולמפקח על הסדר בגימנסיה, משרה בה נשא עד לצאתו לגמלאות, ומאוחר יותר שימש גם כמורה להתעמלות בבית המדרש למורות ולגננות ע"ש לוינסקי שבתל אביב. כמורה היה נשרי חסידה של שיטת ההתעמלות השוודית, הדוגלת באימון יחידני, ודחה את שיטת ההתעמלות האנגלית, המדגישה משחקים קבוצתיים. נשרי השתלם עוד מספר פעמים בחו"ל (בשנים 1908, 1911, 1924, 1930, ו-1938) והשתתף בכנסים מדעיים לתרבות הגוף. בשנת 1912 העביר בזכרון יעקב את סמינר ההכשרה למורים לחינוך גופני ביזמתו של אהרן אהרונסון, שהיה הראשון מסוגו בארץ ישראל, והמשיך בהכשרת מורים בשנים הבאות. בראשית שנות ה-20 של המאה ה-20 הדריך נשרי, יחד עם ד"ר חיים בוגרשוב, מנהל הגימנסיה דאז, טיולי תלמידים למצדה.

בשנת 1913 פרסם את ספרו "שיעורי התעמלות", החיבור הראשון בעברית על חינוך גופני, ובמשך שנים רבות נותר חלוץ יחידי בתחום זה. נשרי חיבר ספרים נוספים בתחום החינוך הגופני והספורט, תרגם לעברית את חוקת הכדורגל ופרסם מאמרים רבים בעיתונים וכתבי עת כגון "מכבי", "ידיעון ארגון מורי ההתעמלות" (לימים "החינוך הגופני"), "הד החינוך" ו"דבר לילדים".

פעילות ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

צבי נשרי עם ראשי גדודים וקבוצות מתנועת הצופים בתל אביב, 1921

בשנת 1906 היה נשרי לאחר מראשוני "אגודת מתעמלים ראשון לציון יפו" מייסודו של ליאו כהן ובשנת 1909 הפך למאמנה השני. נשרי ניצל את השפעתו כמורה על מנת להתיר לאגודה להשתמש במתקני "הגימנסיה הרצליה". אגודה זו הייתה הבסיס לאגודת מכבי תל אביב, ונשרי היה לחבר מועצת מכבי משך שנים ארוכות.

בשנת 1917, במהלך מלחמת העולם הראשונה, הצטרף נשרי לגימנסיה שעברה זמנית למושבה מאיר שפיה ועם חלק ממנה לזיכרון יעקב במסגרת גירוש תל אביב, והיה חבר ועד ההגירה ומזכירו.

היה ממייסדי הצופיות בישראל וממקימי אגודת "הרצליה", אחת משלוש האגודות שמאיחודן נולדה "הסתדרות הצופים בארץ-ישראל" (כיום הצופים העבריים). עם איחוד האגודות בפסח 1919, נבחר נשרי לראש התנועה ותוארו היה "מנהיג ראשי".

בשנת 1923 נבחר נשרי בידי האספה הכללית הראשונה לחבר ההנהלה המצומצמת, בת שלושה חברים, של גדוד מגיני השפה, ארגון ששם לעצמו למטרה להפיץ את השפה העברית ביישוב. בשנת 1926 יזם ביחד עם ד"ר עמנואל סימון את הקמת "ארגון המורים לחינוך גופני", אשר הוקם שנה לאחר מכך ובו 25 חברים. לאורך השנים פעל רבות להשוואת מעמדם של מורי החינוך הגופני לשאר המורים ונשרי היה ליושב ראש הארגון. בשנת 1933 נמנה עם מייסדי הוועד האולימפי הארץ ישראלי והיה לאחד מחבריו. נוסף על כך היה נשרי לחבר בוועדת ההדרכה של המחלקה להכשרה גופנית של הוועד הלאומי, חבר הוועד הבוחן, חבר ועדת החינוך הגופני של מחלקת החינוך וכן בתפקידים נוספים.

בשנת 1960 קיבל בשם אגודת מכבי תל אביב את פרס הוז לספורט מטעם עיריית תל אביב.[1] בשנת 1971 זכה הוא עצמו בפרס, עבור ספרו "לקסיקון למונחי החינוך הגופני".[2]

צבי נשרי נפטר בשנת 1973, בגיל 95. נקבר בבית העלמין טרומפלדור בתל אביב.[3]

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשרי היה נשוי ללאה (בתו של ישראל שכטר מזכרון יעקב ואחייניתו של שניאור זלמן שכטר) במשך כ-15 שנה, עד פטירתה ב-1928 מטיפוס.[4] ואב לבנים ובנות. בנו דוד נפל בשנת 1936 כשנורו יריות מהמארב אל עבר מכונית שהובילה פועלים ושומרים ממוצא עילית לירושלים, והוא בן 19 שנים.[5] לזכרו של הבן יצר בשנת 1938 הפסל יצחק דנציגר את הפסל "שבועה", שנהרס בחצר הסטודיו בידי קנאי דתי; משבריו יצר הפסל, ככל הנראה, את פסלו המפורסם "נמרוד", וכן את הפסל "שבזיה". בחייו נפטר גם בנו שמשון.[6]

בתו היא הסופרת רינה הברון חברת קיבוץ בארי. דודו גבע היה נכדו. אחותו היא הפסלת חנה אורלוף, ואחיו מאיר דב אורלוב היה מוותיקי המושבה פתח תקווה ועמד ראש אגודת בעלי מלאכה בפתח תקווה. רפאל איתן היה אחיינו (בן אחותו מרים), ואחיין נוסף (בן אחיו מאיר דב) הוא זאב אורלוב, מחללי מאורעות תרפ"א בפתח תקווה.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על שמו נקראים הארכיון במרכז הפדגוגי שבמכון וינגייט לתולדות החינוך הגופני והספורט בארץ ישראל ובתפוצות, רחוב בשכונת יד אליהו בתל אביב, וכן "פרס צבי נשרי על תרומה אקדמאית בולטת בתחום הספורט", אשר הוענק עוד בהיותו בחיים. הכרה נוספת בתרומתו ניתנה לו בהנצחתו, בשנת 1981 ביד לאיש הספורט היהודי במכון וינגייט, מוזיאון המנציח יהודים שזכו להישגים ספורטיביים יוצאי דופן. במכון וינגייט בבניין המרכז הפדגוגי ולצדו נמצאים תבנית ראשו של צבי נשרי ופסל לזכר בנו דוד, שפוסלו על ידי אחותו חנה אורלוף.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שעורי התעמלות, 1913.
    • שעורי התעמלות: לבתי ספר, לאגֻדות ולבית, יפו: איתן–שושני, תר"פ.
  • כדור-רגל, 1913.
  • מלון למונחי התעמלות, 1913. (רשימת מונחים בעריכת ועדה מיוחדת של ועד הלשון העברית)
    • לקסיקון מונחי החיבור הגופני, תל אביב: (צ' נשרי), תשל"א. (עם תרגום המונחים לאנגלית ולגרמנית)
  • תרגילי סדר, הליכה וריצה: לבתי-ספר ולאגֻדות התעמלות; סִדר: צבי אורלוב, יפו: דפוס א' איתן וס' שושני, תר"פ. (חוברת)
  • התעמלות לקטנים, תל אביב: קוהלת, תרפ"ז.
    • התעמלות ומשחקים לקטנים: לבית-הספר ולבית, מהדורה ב מתוקנת ומֻרחבת, תל אביב: קהלת, תרצ"ה 1934.[7]
    • התעמלות ומישחקים לקטנים: לבית הספר, לגן ולבית, מהדורה ג מתוקנת ומֻרחבת, תל אביב: הוועד הלאומי לכנסת ישראל בארץ ישראל – המחלקה להכשרה גופנית (דפוס ספר), תש"ז.
  • ק.א. קנודסן, הטפול בגב; תרגם: צבי נשרי, מהדורה ב, מנוקדת, תל אביב: דפוס הפועל הצעיר, תרצ"ח. (נדפס ראשונה ב"המכבי" י–יא, שנה ז' (תרצ"ו))
  • ראשי פרקים מדברי ימי החנוך הגופני: ותולדות השטות החדשות, תל אביב: הועד הלאומי ליהודי ארץ ישראל – המחלקה להכשרה גופנית, ת"ש. (חוברת)
  • I. התעמלות בקורה : II. טִפוס בחבלים, תל אביב: הוועד הלאומי ליהודי ארץ ישראל – המחלקה להכשרה גופנית, תש"א.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בניהו מ., צבי נשרי - תולדות חייו, תל אביב, ארגון מורי ההתעמלות, 1954.
  • גיל ע. (עורך), שבי להזהב: קובץ לזכרו של צבי נשרי, נתניה, מכון וינגייט, 1979.
  • יעקב שביט, יעקב גולדשטיין, חיים באר (עורכים), "נשרי (אורלוב), צבי אריה", לקסיקון האישים של ארץ ישראל, 1948-1799, עם עובד, 1983, עמ' 345.
  • "אבי תרבות הגוף", הארץ (מוסף מיוחד), 25.9.1975
  • אשר גולדברג, דני דבורין, מכבי תל אביב - מאה שנים ראשונות, הוצאת מדיה, 2006, עמ' 22.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]