עדלאידע

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עדלאידע בחולון, 2011

עַדְלֹאיָדַע, או עַדְלָיָדַע, היא תהלוכה היתולית דמוית קרנבל הנערכת בחג פורים או בשושן פורים. זוהי מסורת שראשיתה בראשית ימיה של תל אביב, ב-1912. היא הייתה לאירוע המוני בתקופת היישוב, וחודשה בימי המדינה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"דוד בן-גוריון" ו"גמאל עבד אל נאצר" בעדלאידע בתל אביב, 1956
המוני אנשים נוהרים לצפות בתהלוכת העדלאידע בתל אביב, 1934
עדליאדע בתל אביב, 1998

תהלוכת העדלאידע הראשונה נערכה בתל אביב הקטנה כבר בשנה השלישית להיווסדה של העיר, בפורים 1912, ביוזמתו של אברהם אלדמע הצעיר, מורה לציור ומלאכה בגימנסיה הרצליה. התהלוכה הססגונית, ובה תלמידים ומבוגרים מחופשים ברוח החג, יצאה מבניין הגימנסיה וצעדה לאורך רחוב הרצל עד מסילת הברזל. עקב הצלחתה החליט ראש מועצת העיר מאיר דיזנגוף שהיא תתקיים גם בשנה שלאחר מכן, במימון המועצה.[1] במלחמת העולם הראשונה הופסקה העדליאדע, והיא התחדשה לאחריה.

תהלוכות העדלאידע של תל אביב לוו בנשפי פורים מפוארים שהפיק ברוך אגדתי. התהלוכות שערכו החֶבְרֶ'ה טְרַאסְק (הקבוצה שייסד ב-1917 אברהם אלדמע) התאפיינו במעשי קונדס ותחפושות פרובוקטיביות, ומסיבותיהם נחוגו לצד החגיגות המפורסמות של אגדתי, שעליהן מתחו ביקורת נוקבת על מה שראו כהתמסחרותן בשל הפיכתן למוסד רווחי ביותר.

עם השנים התרחבו התהלוכות, ומסלולן נדד מרחוב הרצל לרחוב אלנבי, ולאחר קום המדינה לרחוב אבן גבירול. בשנות השלושים נקבע נושא מרכזי לכל עדלאידע, כגון "שבטי ישראל" (ב-1934), "הישגי היישוב" או "המצב בעולם". בתקופה זו, אירועי פורים של תל אביב משכו מבקרים מכל רחבי הארץ ואף מחוצה לה.

בניגוד למדינות אירופה, שבהן הקרנבלים היו לאמצעי פריקת כל עול, הוללות מופרזת, תוקפנות ומחאה, הקרנבל התל-אביבי נשא בחובו מאפיינים אחרים. הקרנבל הראשי – למרות השם שניתן מאוחר יותר, "עדלאידע" – התאפיין דווקא בהתנהגות "נאותה". העירייה פרסמה מדי שנה הגבלות שונות על חגיגות פורים, על מנת לשמור על אותו "טוהר" וסדר, כגון איסורים להשתמש בחומרי נפץ ובעיקר שלא להתחפש בתחפושות הפוגעות בדת או בלאום. אך למרות הצנזורה והסנקציות היו מספר תחפושות ותהלוכות אשר חרגו מן הכללים הללו, השתמשו בחגיגה הציבורית לביטוי מחאה חברתית והטביעו את חותמן על העיר.

בשנת 1928, במהלך התהלוכה שנושאה היה "עשר שנים לבית הלאומי", הציגו החבר'ה טראסק מנורה בת 10 קנים (כסמל לעשור הצהרת בלפור); במקום כל נר הייתה אצבע משולשת וכתובת: "עלייה חופשית, יהודים בפקידות הגבוהה". באחד מנשפי "מנורה" (מועדון שנוסד על ידי חיילים משוחררים) בשנת 1927 זכה אברהם אטקינד בתחרות התחפושות על תחפושתו: "שיווי משקל – משכורת הפקידים בממשלת פלשתינה"; כובעו של אטקינד נשא מאזניים וצילום של מעון הנציב הבריטי העליון בבניין אוגוסטה ויקטוריה המפואר בהר הצופים, כמו גם שיר המבטא את חוסר שביעות הרצון מן הפער בין משכורות הפקידים הבריטיים והמקומיים מכל העדות.

גדוד מגני השפה השתמש בחג הפורים על מנת להציג ולהציף את הרחובות בחומרי תעמולה. הפרסומים השונים של הגדוד חולקו בחגיגות הפורים בעת מסע הקרנבל, ומדי שנה הם ערכו תחרות תחפושות שעסקה בחשיבות ועליונות השפה העברית. בשנת 1929 הופיע הגדוד בעדלאידע עם המיצג "מגדל בבל"; מגדל שנישא על גבי עגלה רתומה לסוס ועליו הסיסמאות: "תחיית השפה – תחיית העם" ו"החיים והמוות ביד הלשון".

בקרנבל הראשי של שנת 1933 הוצגה על אחת מקרונות התהלוכה בובה בדמותו של היטלר רכוב על סוס. על צווארו כתוב היה "מוות ליהודים" ולרגליו שני יהודים מתבוססים בדמם. הקונסוליה הגרמנית בירושלים שלחה מכתב לראש העיר דיזנגוף בעניין ודרשה התנצלות, אולם הוא השיב שפורים הוא במה לביטוי חופשי של דעת הציבור. שנה לאחר מכן הוצגה בובת מפלצת ועל גבה צלב קרס. בשנת 1935 נבנתה בובה ענקית שנקראה "מפלצת הספסרות" – וביום החג נערך למפלצת משפט ציבורי, שבמהלכו פסקו דיזנגוף, מנחם אוסישקין, ויצמן וחנקין שהמפלצת אשמה בכל החטאים שייחסו לה: רמאות, בזבוז העושר של העם, הרס הישגי החלוצים ועוד. בשנים מאוחרות יותר, באחד הקרנבלים הופיעה קבוצה שלמה אשר התחפשה ל"קו קלוקס קלאן" על מנת להביע את מחאתה כנגד הגזענות בארצות הברית (אנ').

ניתן לעמוד על אמביוולנטיות מסוימת באשר לחג הפורים התל-אביבי. בעוד חגיגות החג היו לאירועים הציבוריים המרכזיים בשנות ה-20 וה-30, ובהם באו לידי ביטוי ענייני החברה הבוערים, החג מעולם לא קיבל את התפקיד של הקרנבלים האירופיים. בסופו של דבר, למרות החריגות, חגיגות פורים בעיקר דאגו לבסס מסרים לאומיים ואידאולוגיות שולטות. בניגוד למקורו המקראי, שבו הפורים מהווה "עולם הפוך" (השוטה הופך למלך ואילו המלך מוצג כשוטה ברחבי העיר), בתל אביב החג נותר ממוסד ושימר את ההיררכיה החברתית: את התהלוכות הוביל ראש העיר מאיר דיזנגוף, שנהג לרכב על סוסתו לפני התהלוכה.

לאחר קום המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עדלאידע 2014 בהרצליה

העדלאידע בתל אביב בוטלה למשך כשני עשורים – החל משנת 1936, בצל המרד הערבי הגדול ולאחריו מלחמת העולם השנייה, מלחמת העצמאות, קום המדינה ושנותיה הראשונות – וחודשה רק בשנת 1955. באותה שנה השתתפו בה מעל חצי מיליון צופים[3]. בסוף שנות השישים התפוגגה המסורת התל אביבית והמצעד הועבר לחולון, אם כי הוא לא לבש את האופי ההמוני של האירועים בתל אביב הקטנה.

בשנות השמונים הונהגה בחיפה ה"ארכיפַּרְחיטורה" תהלוכה פורימית שמיצגי הענק שלה, שהורכבו על משאיות, הוכנו על ידי סטודנטים מהפקולטה לארכיטקטורה בטכניון (ולכן שם התהלוכה היה הלחם של "ארכיטקטורה" עם הביטוי "ארחי פרחי") וסטודנטים מהאקדמיה לעיצוב ולחינוך ויצו חיפה. התהלוכה נעה ברחוב הרצל בהדר הכרמל בליווי תזמורות.

בשנים האחרונות נעשה ניסיון לחזור אל המסורת ולחדש את העדלאידע כאירוע רחוב חגיגי וגדול בערים השונות. בהרצליה מתקיימת עדלאידע החל משנת 2014, כאשר בכל שנה היא מוקדשת לנושא מסוים. כיום העדלאידע הגדולה במדינה מתקיימת בחולון עם אלפי משתתפים בצעדה. בצעדות של 2017 ו-2018 השתתפו כ-200 אלף צופים[4][5]. בעדלאידע החולונית מושקעים מדי שנה מיליוני שקלים והיא נחשבת לגדולה והמושקעת ביותר בכל הארץ[6].

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילה נקראה התהלוכה בשם "קרנבל", שהוא שמן של התהלוכות המקבילות לה במסורת הנוצרית. בשנת 1932 הוכרז על תחרות למתן שם קבוע לתהלוכה. מתוך כ-300 הצעות שהוגשו, נבחרה הצעתו של הסופר י"ד ברקוביץ להעניק לתהלוכה את השם "עַדְלֹאיָדַע", שהכוונה בה היא הגעה לשכרות עד לטשטוש מוחלט ואי-ידיעה. זאת על פי דברי רבא (תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף ז', עמוד ב'): "מיחייב איניש לִבְסוּמֵי בפוריא עַד דְלֹא יָדַע בין ארור המן לברוך מרדכי" (ארמית: חייב אדם לשתות לשוכרה בפורים עד שלא ידע להבחין בין המן הארור למרדכי המבורך).

בין המציעים האחרים היו חיים נחמן ביאליק, שהציע את השם "פּוּרָה", שאול טשרניחובסקי, שהציע את השם "אסתורת", ואברהם שלונסקי, אשר הציע את "צהלולה".

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תהלוכת פורים ראשונה בתל אביב תרע"ב (1912), בתוך: יום-טוב לוינסקי (עורך), ספר המועדים, כרך ו: פורים, ל"ג בעמר, חמשה עשר באב, תל אביב: אגודת עונג שבת על ידי דביר, ה'תשט"ו, עמ' 281, באתר HebrewBooks
  2. ^ ניסים משעל, 70 לישראל להיות ישראלי, עמוד 55, ידיעות אחרונות
  3. ^ למעלה ממחצית המיליון חזו במסע העדלידע, דבר, 9 במרץ 1955; חצי מיליון איש חזו במסע העדלידע בת"א, הארץ, 9 במרץ 1955; [2]
  4. ^ "עדלאידע 2017: למעלה מ-200,000 הגיעו לחגיגות בחולון" (בעברית). בדיקה אחרונה ב-23 באפריל 2018. 
  5. ^ העז, אתר מקומון השקמה חולון
  6. ^ "חולון לבשה חג: עשרות אלפים השתתפו בעדלאידע הגדולה בישראל" (בעברית). בדיקה אחרונה ב-23 באפריל 2018.