צוריאל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
צוריאל
Tzuriel.JPG
הכניסה למושב
מחוז הצפון
מועצה אזורית מעלה יוסף
גובה ממוצע[1] ‎639 מטר
תאריך ייסוד 1950
תנועה מיישבת תנועת המושבים
סוג יישוב מושב
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2018[1]
  - אוכלוסייה 335 תושבים
    - שינוי בגודל האוכלוסייה 3.7% בשנה עד סוף 2018

צוּרִיאֵל הוא מושב בגליל העליון, ליד מעלות תרשיחא. הוא משתייך למועצה אזורית מעלה יוסף.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המושב הוקם ככפר עבודה בי"ח אייר תש"י, 1950[2], על אדמות הכפר סוחמאתא[3][4] שתושביו נמלטו ממנו במהלך מלחמת העצמאות. ראשוני יושביו היו עולים מהעיר בית עדאקה שבתימן, ובראשם הרב שלום נהארי הלוי. טקס עליה על הקרקע וחנוכת בית כנסת התקיים בתחילת יוני 1950[5]. בינואר 1951 נחנכו 133 בתים בכפר, שמנה קרוב ל-500 נפש[6]. בשנת הראשונה עסקו התושבים בסיקול וייעור במימון הקרן הקיימת[7]. צוריאל שרד את הגל הראשון של נטישת כפרי עבודה[8], והוחל בהסבתו מכפר עבודה ליישוב קבע. אולם רבים מתושבי המקום בקשו לעזוב, וגל של סכסוכים שטף את המקום שבשיאם, ביוני 1952, הוכה קשות המדריך מטעם פועלי אגודת ישראל[9][10][11]. נשות הכפר הועסקו על ידי ויצ"ו בייצור בגדים תימניים אותנטיים שנמכרו כמזכרות לתיירים[12][13].

בתחילת 1953 עזבו העולים מתימן את המושב והוא אוכלס על ידי עולים ממרוקו[14]. במאי 1954 הצטרפו למושב תשע משפחות ממעברת צמח[15]. באוקטובר 1954 הועברו למושב 18 משפחות עולים[16]. עולים נוספים הצטרפו בפברואר 1955[17]. בשנת 1958 נמסר למושב שטח אדמה נוסף לעיבוד[18]. תושבים נוספים הצטרפו למושב בשנת 1959[19]. החל מינואר 1960 שונתה שיטת התשלום של הסוכנות היהודית לתושבי צוריאל, ובעקבות זאת התקיימה הפגנה של התושבים במשרדי הסוכנות בצפת[20] ובאוקטובר 1960 פתחו תושבי המושב בשביתה[21]. התושבים דרשו את הגדלת המטעים, הגדלת הלולים, נטיעת מטע זיתים ובניית מחסני טבק[22].

המושב מזוהה עם תנועת פועלי אגודת ישראל. המושב נקרא על שם הדמות המקראית צוריאל בן אביחיל, נשיא בית אב למררי[23]. בסמוך למושב מצפון, מעבר לכביש 89, נמצא האתר הארכאולוגי חרבת ברזית (ח'רבת ברזה), המזוהה עם ברזית המקראית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא צוריאל בוויקישיתוף
מפת המושב המוצבת בכניסה אליו

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 הנתונים לפי טבלת יישובים באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף שנת 2017
  2. ^ זאב וילנאי, "אנציקלופדיה לידיעת הארץ", הוצאת ידיעות אחרונות, על ידי "קריית ספר" בע"מ, תשט"ז, 1956, כרך ג', עמוד 1057
  3. ^ חמישה יישובים חדשים בצפון, על המשמר, 12 במאי 1950
  4. ^ All that remains : the Palestinian villages occupied and depopulated by Israel in 1948, Washington, D.C.: Institute for Palestine Studies, 1992, עמ' 30, ISBN 0-88728-224-5
  5. ^ פועלי אגודת ישראל עלו לכפר סוכמתא, הצופה, 11 ביוני 1950
  6. ^ כפר צוריאל בגליל המערבי חנך בתיו, הצופה, 23 בינואר 1951
  7. ^ דוד זכאי, במעברות צפון, הצופה, 2 באפריל 1951
  8. ^ התימנים הללו או מכת הנדידה, דבר, 20 בינואר 1952
  9. ^ מה אירע בצוריאל?, דבר, 11 ביוני 1952
  10. ^ למה הוכה המדריך בצוריאל?, מעריב, 16 ביוני 1952
  11. ^ הצצה לתוך הגליל העליון, דבר, 12 בספטמבר 1952
  12. ^ הכפר התימני שתוצרתו מגיעה לרחבי העולם, מעריב, 31 בדצמבר 1952
  13. ^ אחות למופת בין סלעי הגליל, דבר, 13 בינואר 1953
  14. ^ דרישה להגברת העליה מצפון אפריקה ולסיוע בקליטתה בארץ, דבר, 6 במאי 1953
  15. ^ מפה ומשם, ממעברת צמח, דבר, 18 במאי 1954
  16. ^ 78 משפחות עולים נשלחו להתישבות, דבר, 6 באוקטובר 1954
  17. ^ 800 עולים מצפון אפריקה הגיעו ב"ירושלים", על המשמר, 21 בפברואר 1955
  18. ^ תוספת אדמה לישובים בגליל המערבי, חרות, 8 באוקטובר 1958
  19. ^ מתישבים נוספים למושב צוריאל, דבר, 24 ביוני 1959
  20. ^ המתפרעים ממושב צוריאל - לביה"ד, מעריב, 15 בינואר 1960
  21. ^ תושבי מושב צוריאל שובתים, מעריב, 26 באוקטובר 1960
  22. ^ ש. רפפורט, תושבי צוריאל שבגליל שובתים, מעריב, 4 בדצמבר 1962
  23. ^ ספר במדבר, פרק ג', פסוק ל"ה