שרביטו של המלך אוטוקר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שרביטו של המלך אוטוקר
Le Sceptre d'Ottokar
Tintin cover - King Ottokar's Sceptre.jpg
כריכת הספר
מידע כללי
מאת הרז'ה
שפת המקור צרפתית
סוגה קומיקס
הוצאה
הוצאה Casterman
שנת הוצאה 1939
הוצאה בעברית מחברות לספרות
שנת הוצאה בעברית 1964
מספר עמודים 62
סדרת ספרים טינטין
ספר קודם האי השחור
ספר הבא הסרטן בעל צבתות הזהב
קישורים חיצוניים
מסת"ב 978-1-85596-430-3
הספרייה הלאומית 002073880

שרביטו של המלך אוטוקרצרפתית: Le Sceptre d'Ottokar) הוא הספר השמיני בסדרת הקומיקס "טינטין" אשר נכתב ואוייר על ידי הסופר והצייר הבלגי הרז'ה. רצועות הקומיקס של עלילת הספר הוצגו לראשונה במהלך שנת 1939 בשחור לבן. הספר תורגם לעברית ב-1964, אך יצא ממחזור המכירות העברי בגלל שהציבור הישראלי אינו חפץ בו.[דרוש מקור]

כיום (2017) הספר בתרגום לעברית לא נמכר בחנויות.

ייחודו של הסיפור הוא במפגש הראשון בין טינטין לדמות מרכזית בסדרת הספרים - ביאנקה קסטפיורה הידועה בכינוי 'הזמיר המילאנזי'.

עלילת הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך טיול בפארק, טינטין מוצא תיק אבוד, ומחזיר אותו לבעליו, פרופסור הקטור אלמביק, מומחה לחותמים עתיקים[1]. הוא מראה לטינטין את אוסף החותמים שלו, ביניהם חותם נדיר של אוטוקר הרביעי, שהיה מלך סילדביה. כשטינטין יוצא, הוא מגלה שהוא ואלמביק נמצאים תחת מעקב של כמה גברים סילדבים. בהמשך היום, אדם בעל מבטא זר קובע פגישה עם טינטין דרך הטלפון. אולם כשהוא מגיע הוא מאבד את הכרתו באופן מסתורי, ולוקה באמנזיה, כך שלא ניתן לחקור אותו. למחרת, טינטין חווה ניסיון התנקשות, כאשר הוא מקבל חבילה המכילה חומר נפץ. בעקבות האירועים טינטין מחליט להתלוות לפרופסור אלמביק כעוזר. במהלך שיחת טלפון עמו, הפרופסור זועק לעזרה באופן פתאומי, אולם כשטינטין מגיע בריצה לדירתו הוא מתכחש לאירוע.

על המטוס בדרכם לסילדביה, טינטין מתחיל לחשוד בבן הלוויה שלו. הפרופסור, שהתקשה בראייה, מצליח לראות מבעד לחלון עדר כבשים, ללא שימוש במשקפיים. כמו כן הוא אינו מעשן, בשעה שבפגישתם הראשונה הוא עישן בשרשרת. במהלך חניית ביניים טינטין מביים נפילה, והוא תופס בזקנו של אלמביק בטעות, כביכול, כדי לברר האם הזקן מזויף. להפתעתו, הזקן אמיתי, וטינטין מחליט לעזוב את הנושא, בהנחה שהאיש זקוק למשקפיים רק לקריאה, והוא החליט לוותר על העישון. לאחר מכן טינטין ואלמביק נכנסים למטוס מיוחד שאורגן עבורם על ידי שר האויריה הסילדבי. תוך כדי טיסה מעל סילדביה, הטייס פותח דלת צונחת מתחת לטינטין, והוא נופל מגובה אל הקרקע. טינטין ניצל הודות לערימת קש גבוהה אליה נפל.

טינטין משער, שמטרת ביקורו של הפרופסור – האמור לבקר באוצר הגנזים המלכותי – היא כדי לגנוב את שרביטו של המלך הנוכחי, אוטוקר השישי. המסורת בסילדביה, קובעת שבכל שנה ביום ולדימיר, על המלך להציג את השרביט שלו בפני העם. במידה ואין השרביט בידו, עליו להתפטר. טינטין מנסה להזהיר כל קצין שהוא פוגש, החל מהמפקח המקומי ועד לעוזרו האישי של המלך – קולונל בוריס. אולם כולם שותפים במזימה, ורק מנסים להכשיל את טינטין. (במהלך התקדמותו אל עבר הבירה הסילדבית, הוא נעזר בזמרת ביאנקה קסטפיורה, הלוקחת אותו ברכבה. אך הזמרת משמיעה לו קטעים משירתה, אותה הוא אינו מסוגל לסבול, ולכן הוא יורד מן הרכב.) לבסוף הוא מצליח להזהיר את המלך עצמו. המלך ממהר, יחד עם טינטין, לחדר האוצר בו נמצא השרביט. שם הם מוצאים את אלמביק, את הצלם המלכותי, ועוד כמה שומרים, כשהם חסרי הכרה. השרביט נעלם, למרות שאיש לא יצא מן החדר.

זוג הבלשים, תומסון ותומפסון, זומנו לסייע בחקירה. התאוריה שלהם היא, שכאשר התפשט עשן מהמבזק (פלאש) בו השתמש הצלם, ניצל הגנב את המצב, והשליך את השרביט מבעד לחלון. אך האזור שמתחת לחלון שמור היטב, והשלכת השרביט אל מעבר לתעלת המים המקיפה את המבנה, מתבררת כבלתי אפשרית. בינתיים אלמביק והצלם המלכותי נעלמים מהכלא בו שהו. מאוחר יותר טינטין מבחין בתותח-קפיץ בחנות צעצועים, והוא מבין שהמצלמה הייתה למעשה קפיץ מוסווה, שבאמצעותו העיף הגנב את השרביט למרחק. טינטין מחפש את השרביט ביער, ואז מגלה כמה סוכנים של המדינה השכנה, בורדריה, המקדימים אותו. הוא רודף אחרי נושא השרביט עד הגבול, ושם הוא מצליח להשתלט עליו. ממסמכים הנמצאים בכיסו של הסוכן, לומד טינטין על כך שגניבת השרביט היא חלק מתוכנית גדולה להשתלטות של בורדריה על סלדביה. כדי לחזור במהירות אל עיר הבירה, טינטין גונב מטוס מסרשמיט משדה תעופה צבאי של בורדריה (שם הוכנה טייסת כחלק מתוכנית ההשתלטות על סילדביה). אולם הצבא הסילדבי יורה במטוס האויב החודר לגבולו. טינטין צונח, והוא מצליח לעשות את שארית המסע ברגל.

בינתיים, שר הפנים של סילדביה מודיע למלך ששמועות על אובדן השרביט מתפשטות בעם. המלך עומד לוותר, כאשר טינטין מופיע, ולאחריו שלגי שהציל את השרביט (שנפל מכיסו של טינטין). טינטין נותן למלך את המסמכים שמצא בכיסו של גונב השרביט, מהם מתברר שהעומד בראש המזימה הוא אדם בשם מוסטלר, המכהן כראש "משמר הברזל". המלך עוצר באופן מיידי את מוסטלר וחביריו, ופורס את הצבא לאורך הגבול עם בורדריה. בתגובה, מנהיג בורדריה מושך את כוחותיו מן הגבול.

למחרת, ביום ולדימיר, טינטין מקבל את עיטור הכבוד הסילדבי. הוא הזר הראשון בהיסטוריה הסילדבית הזוכה לכבוד כזה. בירורים נוספים על ידי הרשויות מגלים, שלפרופסור אלמביק היה אח תאום. הפרופסור אכן נחטף והוסתר, ואילו אחיו התאום הוא זה שנסע לסילדביה, כדי לגנוב את השרביט. הזר המסתורי שהותקף בפתח ביתו של טינטין, רצה להזהיר את טינטין מפני המזימה.

כמה ימים לאחר מכן, טינטין חוזר הביתה במטוס ימי, יחד עם תומסון ותומפסון. הבלשים נתקפים בפאניקה לרגע כאשר הם רואים את המטוס יורד אל הים, במה שנראה להם כנפילה. טינטין מתקן את טעותם, הבלשים פורצים בצחוק, הקורא זוכה – באופן נדיר – לקבל קריצה מטינטין, והבלשים, העסוקים כל כך בלצחוק על טעותם, פותחים את הדלת ויוצאים בטבעיות החוצה, כך שבסופו של דבר הם אכן נופלים אל הים.

הקשר פוליטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארז'ה בחר לספר את סיפורו סביב מדינות דמיוניות: סילדביה ובורדריה. עם זאת, בספר מתוארות המדינות כנמצאות באזור הבלקן. כספר שנכתב בשנת 1939, ניתן לראות בו קוים מקבילים לאירועים בתקופתו: ניסיון הסיפוח של סילדביה על ידי בורדריה, מקביל לסיפוח אוסטריה שנעשה אז על ידי גרמניה הנאצית. גם שמו של הארגון בראשו עומד מנהיג המורדים - משמר הברזל - הוא כשמה של תנועה לאומנית ואנטישמית, שהייתה ברומניה באותה תקופה.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו בוויקיפדיה באנגלית: sigillography. אין מונח מקביל בשפה העברית.