תחנת הרכבת הטורקית (באר שבע)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
לחצו כדי להקטין חזרה
בית  עארף אל-עארף בית המושל בית מרקחת הנגב טחנת הקמח היהודית מצבת הזיכרון הטורקית בית השייח' אבו מדין מגדל המים בית יציב בית יציב בית הנגבי המסגד הגדול תחנת הרכבת הטורקית באר אברהם מדרחוב קרן קיימת לישראל בית הספר לילדי הבדואים גן אלנבי (באר שבע) בית הסראייה מרכז הצעירים בית הקברות הצבאי הבריטי נחל באר שבע המרכז לאמנויות באר שבע המרכז לאמנויות באר שבעOld city of Beer Sheva-HE.png

לדף הקובץ
תמונה אינטראקטיבית (לחצו להסבר)‏
העיר העתיקה בבאר שבע
(ניתן להקיש על אתרים שונים כדי להגיע לערכים מורחבים המפרטים אודותם)
רכבת ישראל
תחנות רכבת היסטוריות בישראל

הטורקית בבאר שבע

תחנת הרכבת הטורקית בבאר שבע
חנוכת התחנה אוקטובר 1915
סגירת התחנה 1927
מיקום בסביבת העיר העתיקה של באר שבע, בסמוך לכביש 25
פורטל

למידע מקיף על רכבת ישראל –
עיינו גם בפורטל רכבת ישראל

חנוכת התחנה ב-1915
תחנת הרכבת בבאר שבע בשנת 1917, זמן קצר לפני הכיבוש הבריטי

תחנת הרכבת הטורקית בבאר שבע היא תחנת רכבת היסטורית שהוקמה על ידי העות'מאנים ב-1915. שניים ממבני התחנה עדיין עומדים על תלם וניתן למצוא אותה ממערב לעיר העתיקה של באר שבע, באזור המכונה "רמב"ם".

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקמת התחנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסיבה להקמת התחנה נעוצה במלחמת העולם הראשונה. צבא האימפריה העות'מאנית התכונן לעימות עם צבא בריטניה באזור סיני והחל בהקמת מסילת רכבת לדרום פלשתינה-ארץ ישראל. המסילה נועדה להוות ציר אספקה מדמשק לחזית, ובכך לסייע לכיבוש תעלת סואץ. המסילה לבאר שבע כונתה גם המסילה האורכית, משום שהייתה המסילה הראשונה שחצתה את פלשתינה-ארץ ישראל לאורכה (בעשורים שקדמו לכך הוקמו בארץ שתי מסילות רוחב - מסילת הרכבת לירושלים ורכבת העמק - והמסילה האורכית נועדה גם כדי לחבר ביניהן). מהנדס הרכבות הגרמני היינריך אוגוסט מייסנר, שתרם רבות להקמת רשת המסילות העות'מאנית (ובפרט להקמתה של מסילת הרכבת החיג'אזית), מונה למנהל העבודות להנחת המסילה.

באוקטובר 1915 נחנכה המסילה האורכית בטקס חגיגי. רכבת מיוחדת יצאה מדמשק דרומה ובתחנת הרכבת נחל שורק (נקודת הפיצול של מסילת הרכבת לירושלים והמסילה האורכית) עלו עליה אישים רמי-מעלה, וביניהם המפקד הטורקי העליון ג'מאל פאשה, קצינים בכירים של צבא האימפריה הגרמנית וצבא האימפריה העות'מאנית וקונסולים אירופאיים. עם הגעתם לתחנת באר שבע שקושטה בדגלי האימפריה העות'מאנית, עברו דרך "שער כבוד" והשתתפו בטקס רב-רושם שכלל מסדר צבאי, תזמורת וקהל רב. כמו כן, נישאו כמה נאומים ונערכה תפילה לשלומו של סולטאן האימפריה. היינריך מייסנר, מהנדס המסילה, זכה לקבל מדליה על פועלו.

התחנה בבאר שבע נבנתה כתחנה ראשית ברשת המסילות העות'מאנית בפלשתינה-ארץ ישראל. לכן נבנו בה בית נתיבות, מבנה למנהל תחנה, מגדל מים לקטרים, בית מלאכה לקטרים. לתחנה הגיעו כמויות גדולות של אספקה וכוח אדם במשך שנתיים שבהן השתוללה מלחמת העולם הראשונה, ובכך סייעה לעות'מאנים ולגרמנים להחזיק את קו החזית מול חיילי מדינות ההסכמה באזור סיני. באר שבע הפכה למרכז צבאי גדול ואוכלוסייתה גדלה פי ארבעה במהלך שנות המלחמה. רוב המתיישבים בה היו ערבים מחברון ומעזה, אך גם עובדי הרכבת ומניחי המסילות - שהיו ברובם יהודים - היגרו אליה.

בתחילת שנת 1917 הופצצה התחנה על ידי כוחות חיל האוויר הבריטיים, ונהרגו בה 16 פועלים יהודים, שנקברו בקבר אחים. בהמשך אותה שנה נכבשה העיר, וכן תחנת הרכבת שבה, על ידי הכוחות הבריטיים, בקרב באר שבע.

המשך המסילה דרומה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבאר-שבע נמשכה מסילת ברזל נוספת שעברה מעל גשר הרכבת הטורקי על נחל באר שבע והמשכה בשרידי סוללה שניתן לראות עד היום דרומית מבאר שבע בצד היציאות הדרומיות של העיר לכיוון משאבי שדה - היום. המסילה הגיעה לניצנה ומשם לקוסיימה בקדמת סיני . קו הרכבת מעפולה ועד סיני אורכו היה כ- 300 קילומטר.

התחנה בימי המנדט הבריטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף אוקטובר 1917 נכבשה באר שבע על ידי הצבא הבריטי. עם סיום מלחמת העולם הראשונה הונחה מסילת רכבת בין באר שבע לרפיח, וכך חוברו המסילה האורכית שנסללה על ידי הצבא הטורקי להתקדמות דרומה ומסילת הרכבת שנסללה על ידי הבריטים לאורך חוף הים התיכון בצפון חצי האי סיני. בשנת 1918 נחנך קו באר שבע-רפיח, ובמשך כשנה שימשה תחנת הרכבת של באר שבע כתחנה ראשית וסואנת ממנה יצאו רכבות לתחנות יפו לירושלים, לניצנה ולרפיח (ומשם הלאה למצרים).

זמן קצר לאחר תום המלחמה חדלה באר שבע להיות בעלת חשיבות אסטרטגית, וחזרה להיות עיירת ספר בעל חשיבות משנית. כדאיות הפעלת הרכבות אל העיר וממנה ירדה באופן משמעותי. כמו כן, הבריטים החליטו להפסיק את השימוש במסילת הרכבת שהונחה על ידי הטורקים, שהייתה צרה (ברוחב 105 סנטימטר) מהמסילה שהניחו הבריטים (רוחב תקני - 143.5 סנטימטר). לכן, בשנת 1919 נסגרו רוב קווי הרכבת מתחנת באר שבע, ורק קו הרכבת לרפיח נותר פעיל. בשנת 1927 נסגר אף הוא בשל חוסר רווחיות, ותנועת הרכבות לתחנה פסקה. מבני התחנה עברו לידי מערכת הפקידות של ממשלת המנדט הבריטי ונעשה בם שימוש למגורים.

התחנה לאחר קום המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם סיום המנדט, נכבשה באר שבע על ידי המצרים, אז שימשה התחנה כמפקדתם של האחים המוסלמים. באוקטובר 1948, בעיצומה של מלחמת העצמאות, נכבשה באר שבע על ידי כוחות צבא הגנה לישראל, אז הפכו מבני התחנה למחסני ציוד צבאי. מבני התחנה המשיכו לשמש כמחסנים של צה"ל בשלושת העשורים שלאחר קום המדינה. לאחר מכן, מבני התחנה אוזרחו ושימשו במשך כעשרים שנה כבית מלאכה אומנותי לנייר וכתחנת בית ספר שדה של החברה להגנת הטבע. כיום התחנה היא אתר לאומי מוכרז ומבניה הנטושים ממתינים לתהליך שימור. בביקור במתחם התחנה ניתן להבחין בשני מבנים - מבנה מנהל התחנה ובית הנתיבות. בסמוך למתחם, בין מגדלי מגורים, נחבא מגדל המים ששימש למילוי מנועי הקיטור של הקטרים.

מתחם הקטר 70414[עריכת קוד מקור | עריכה]

קטר 70414 המשוחזר שמוצב בתחנה

בשנת 2013 החלה עיריית באר שבע בשיתוף עם רכבת ישראל בשיקום מתחם תחנת הרכבת הטורקית בבאר שבע, שלושה מבנים במתחם תועדו ושומרו. הפרויקט תוקצב ב-20 מיליון ש"ח, ובמסגרתו הוסב המתחם (כ-7.5 דונם) למוקד תרבות, בילוי ופנאי, בו ישולבו מיני מוזיאון לתולדות רכבת ישראל, ארכיון למורשת העיר באר-שבע, כמו כן יוקם במתחם בית קפה. האדריכל שנבחר לתכנן את הפרויקט הוא אייל זיו והפרוגרמטור צביקה מינץ, שניהם עבדו במשותף, בפרויקט מתחם "התחנה" בתל אביב. לאורכו של המתחם הוצבו מסילות ברזל אותנטיות, ו-3 קרונות היסטוריים בני יותר ממאה שנים שהושאלו ממוזיאון הרכבת בחיפה ושופצו על ידי החברה הכלכלית של עיריית באר שבע בשיתוף רכבת ישראל, והם ישמשו כחללים לתערוכות מתחלפות.

  • קרון טרקלין מס' 97 - תוצרת Birmingham RC&W, אנגליה, 1922, בשנות ה-50 הוסב לקרון בית ספר נייד, לאחר הוצאתו מהשירות שימש כמשרד נייח בסדנאות הקישון.
  • קרון מחלקה 3/כבודה מס' 316 - תוצרת חברת הרכבת LSWR הבריטית, 1893-1894. היה במקור מחלקה 1, אחר כך הוסב למחלקה 3. במלחמת העולם הראשונה הוסב לקרון אמבולנס ונשלח למזרח התיכון, בשנות ה-20 הוסב בחזרה לקרון נוסעים. לאחר הוצאתו מהשירות, בשנות ה-50, שימש כמשרד נייח בסדנאות הקישון.
  • קרון קירור שבעה טון - נבנה סביב 1917 כקרון ארגזי עשרה טון עבור הצבא הבריטי במזה"ת, הוסב על ידי רכבת המנדט לקרון מבודד להובלת בשר.

במרכז התחנה הוצב קטר קיטור היסטורי המפורסם שעל שמו קרוי המתחם המתחדש והוא קטר שמספרו 70414, על פי שירו של חיים חפר, בביצוע אריק לביא.

תולדות הקטר קיטור 70414[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסרטון המפורסם עם פסקול של אריק לביא מככב קטר קיטור מדגם 8F עם מספר 70414 (ברכבת המנדטורית מספרו היה WD414). כמה קטרים מהדגם הזה הובאו לארץ ישראל על ידי בריטים ושירתו ברכבת ישראל עד שנת 1958. אחרי שהוצאו מהשירות , כל הקטרים הועברו לגריטה והותכו. היום בעולם קיימים רק כ-14 קטרים כאלה, רובם בבריטניה ומקצתם בטורקיה, איראן ועיראק.

ניסיון הראשון לפנות ישירות לטורקיה על מנת לרכוש קטר מהדגם הזה בשנת 2008 לא צלח, עקב המתיחות הדיפלומטית בין שתי המדינות.

בשנת 2012 אותר קטר ברשות חברת חובבי רכבת מבריטניה (וולס), "The Churchill 8F Group", שמשפצת ומשקמת את קטרי הקיטור. הקטר היה קטר קיטור טורקי מקורי מס' 45166 (WD341) מדגם TCDD 45151 Class (הרכבה טורקית של 8F), שהגיע לאחרונה לבריטניה. הוא נרכש מהחברה, הועלה על אוניה בנמל סאות'המפטון באנגליה והוא הגיע לישראל ב-20 בדצמבר 2012.

למרות שקטרי קיטור מדגם הזה מעולם לא ביקרו בתחנת הרכבת הטורקית בבאר שבע, הוחלט להציב את הקטר במתחם בעקבות השיר שהפך אותו לאחד הסמלים המזוהים עם העיר. פרט מעניין נוסף הוא שבעצם צולם בסרטון קטר עם מספר אחר ששונה לו מספר כדי להתאים למילות השיר.

מצבת הזיכרון הטורקית בבאר שבע[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מצבת הזיכרון הטורקית בבאר שבע

ב-21 באוקטובר 2002, במהלך משותף של עיריית באר שבע וטורקיה, הוקמה בסמוך לתחנה הטורקית אנדרטה לזכר 298 חיילי הצבא הטורקי שנפלו בקרבות על באר שבע במלחמת העולם הראשונה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]