תחנת הרכבת נחל שורק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תחנות רכבת היסטוריות בישראלרכבת ישראל
נחל שורק
Vadi tzrar sorek rail station efi elian free.JPG
תחנת הרכבת נחל שורק במצבה המוזנח
מידע על הבנייה
חנוכת התחנה 1917
סגירת התחנה בעת המנדט הבריטי
מיקום
מיקום בסמוך למושב יסודות. 4 ק"מ מזרחית למחלף שורק בכביש 6
קואורדינטות 31°48′23″N 34°52′25″E / 31.80637°N 34.87357°E / 31.80637; 34.87357
מידע על התחנה
P Rakevet.png למידע מקיף על רכבת ישראל עיינו גם בפורטל רכבת ישראל
המבנה הראשי של התחנה, במבט מכיוון פסי הרכבת
תמונה מתוך פנים התחנה

תחנת הרכבת נחל שורק[1] הוקמה ב-1915 בשם "תחנת הרכבת ואדי צראר" כתחנת צומת על המסילה המזרחית העות'מאנית בסמוך לפרוץ המערכה על סיני וארץ ישראל והייתה לאבן הראשה של הרכבת בארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה. סביב "תחנת הצומת" התפתח מרחב בעל חשיבות לוגיסטית ואסטרטגית, שכלל מנחתי תעופה, הן עבור הברית העות'מאנית/גרמנית, ולאחר כיבושו ב-1917, עבור חיל המשלוח המצרי בפיקוד בריטי. עם תום המלחמה נותר המרחב צומת רכבות ומרכז לוגיסטי צבאי בריטי עד סיום תקופת המנדט. לאחר קום המדינה ועד לשנת 1998 המשיכה התחנה לשרת נוסעים על קו מסילת הרכבת לירושלים ומאז היא משמשת כתחנה תפעולית בלבד.

מיקום וחשיבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לתחנת הצומת היו כמה מרחבי משנה שהשתרעו על פני כחמישה קמ"ר בין מה שמזוהה בימינו כמורדות מושב יסודות בצפון-מערב למורדות מושב טל שחר.

המרחב העות'מאני[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחנת ואדי צראר הייתה לעות'מאנים מרכז הספקה חיוני שדרכו הוזרמו אמצעי קיום ולחימה אל דרום הארץ וירושלים[2], ומכלול השירותים הטכניים למערכות הרכבת הצבאית[3].

דרומה לתחנה בתחנת הרכבת א-תינה התפצלו שתי שלוחות: האחת נסללה ב-1915 - השלוחה המצרית לכיוון תעלת סואץ כחלק מהניסיון השני של הצבא העות'מאני לשלול מן הבריטים את חופש השיט בתעלה והשנייה מסילת הרכבת מואדי צראר לעזה, נסללה באביב 1917 לתמיכה בקו ההגנה העות'מאני/גרמני עזה-באר שבע. מזרחה התפצלה המסילה לירושלים מקטע ממסילת הרכבת יפו-ירושלים.

המרחב הבריטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצבא הבריטי השתלט על תחנת הרכבת, "תחנת הצומת" בפי הבריטים, ב-14 בנובמבר 1917, אחרי הקרב על גבעות מע'אר.

המבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניין התחנה הוקם ב-1915 על ידי השלטונות העות'מאנים כבניין תקני. בנינים דומים הוקמו בתחנות הרכבת במסעודיה, טולכרם, באר שבע ועוד. במקור נבנה גג מעל התחנה אך הוא הוחלף לגג בטון שטוח בתקופת המנדט. הבריטים חידשו ב-1931 את השם הערבי של התחנה. ב-4 באוקטובר 1938, בתקופת המרד הערבי הגדול, נפגעה התחנה וכן הגשר על נחל שורק שלידה[4].

התחנה פעלה עד 1998 אז נסגרה כשהקו הישן לירושלים נסגר. במקום הקו הישן נפתח קו חדש, כפול, במרחק של כ-10 מטר מהקו הישן ובקרבת התחנה הישנה הוקמה תחנת רכבת תפעולית. המקום משתמש למפגש רכבות בקו תל אביב-ירושלים.

בניין התחנה הישן עמד בשממונו מאז סגירתו. ב-2010 זכתה רשות הניקוז "שורק-לכיש" במכרז לשיקום התחנה והפיכתה לאתר תיירות אולם מעבר להקפת המבנה בגדר לא נעשה דבר והוא ממשיך בהתפוררותו.

בקרבת התחנה נמצא קרון עץ (כנראה מתקופת המנדט) וכן קטר ומספר קרונות (מתקופות מאוחרות יותר) שהונחו על גבי פסים חדשים.

מצבת מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כ-500 מטרים דרומית-מזרחית לתחנת הרכבת נמצאת מצבה בצורת אובליסק המנציחה פועלים מצרים וחיילים הודים ועות'מאנים אשר נהרגו במהלך מלחמת העולם הראשונה בקרבת מקום ונטמנו סמוך לאובליסק. המצבה הוקמה על ידי הוועדה האימפריאלית לקברי מלחמה (נקראת כיום ועדת חבר העמים לקברי מלחמה, CWGC), ארגון אשר הוקם ב-1917 במטרה לדאוג לקבורה ראויה, תיעוד והנצחת זכר הנופלים.

במהלך המלחמה הקים חיל המשלוח המצרי (שמו של הצבא הרב-לאומי בפיקוד בריטי אשר פעל בחזית סיני, ארץ-ישראל וסוריה) שורה של בתי חולים צבאיים ברמות שונות, בעיקר לאורך דרכים ראשיות ומסילות הברזל. אלו שנפטרו במהלך האשפוז נקברו בחלקות קבורה בסמוך לבתי החולים. חלק מחלקות קבורה אלו מטופלות ומתוחזקות באופן שוטף על ידי ה-CWGC, אולם חלקם הוזנחו במהלך השנים. גם במתחם וואדי צראר הוקמו בתי-חולים צבאיים ואלו שנפטרו שם נקברו בחלקה עליה הוקמה מאוחר יותר המצבה. מרבית הקבורים במקום השתייכו לקורפוס העבודה המצרי, יחידות של עובדים מצריים אשר עסקו בסלילת דרכים, הנחת מסילות ברזל, פריקה והעמסה ועוד.

המצבה דומה בצורתה ובניסוח הכתובת עליה למצבות דומות נוספת בארץ ישראל, כמו למשל בתחנת הרכבת דיר סניד. על האובליסק הוצבו שלושה פנלים מאבן. שני פנלים בולטים נקבעו בחזית האובליסק, בערבית ובאנגלית. הכתובת בערבית כוללת את השהאדה: "אין אל מלבד אללה ומוחמד הוא שליחו של אללה", ובטבלת האבן באנגלית הכתובת הבאה:

"Seven soldiers of the indian army are buried here"

"One hundred and twelve men of the egyptian labour corps are buried near this spot"

"שבעה חיילים של הצבא ההודי קבורים כאן. מאה ושנים עשר אנשים מגדודי העבודה המצרים קבורים ליד נקודה זו".

פנל אבן קטן נוסף בצדו האחורי של האובליסק מתייחס לשלושה חיילים טורקים אשר נטמנו אף הם במקום.

הכתובות הושחתו על ידי אלמונים ונותרו בלתי קריאות במשך שנים. העמותה למורשת מלחמת העולם הראשונה בארץ ישראל פנתה אל ה-CWGC ביוזמה לשיקום האתר וחידוש הפנלים באתר זה ובאתרים נוספים. בסוף 2017 ביצע ה-CWGC עבודות שיקום באתר הכוללות ניקוי האובליסק בקיטור, הסדרת הגישה לחלקה וחידוש הפנלים. בנוסף, התגלה כי אחד החללים המצרים השתייך ליחידה מצרית אחרת, קורפוס תובלת הגמלים, ולכן שונתה הכתובת המתייחסת לחיילים המצרים:

"One hundred and twelve men of the Egyptian Forces lie buried near this spot"

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תחנת הרכבת נחל שורק בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לא "נחל שורק" אלא "ואדי צראר", דבר, 29 ביולי 1931
  2. ^ קרס פון קרסנשטיין, עם הטורקים אל תעלת סואץ, מערכות, 2002
  3. ^ ברוך קטינקא, מאז ועד הנה, קרית ספר, 1961
  4. ^ השמידו תחנת רכבת, הצופה, 7 באוקטובר 1938