לדלג לתוכן

אבי שגיא-שורץ

הוספת קישורים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פירוש נוסף ערך זה עוסק בחוקר פסיכולוגיה התפתחותית. אם התכוונתם לפרופסור בבר-אילן, ראו אבי שגיא.
אבי שגיא-שורץ
לידה 30 בדצמבר 1947 (בן 76) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אברהם (אבי) שגיא-שְורץ[1] (נולד ב-30 באוקטובר 1947) הוא פרופסור אמריטוס לפסיכולוגיה והתפתחות הילד, ראש המרכז לחקר התפתחות הילד וראש התוכנית הבינלאומית ללימודי תואר שני בהתפתחות הילד באוניברסיטת חיפה.

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמו, אסתר שְורץ (לבית שטרן), ילידת אנטוורפן, בלגיה; בתקופת מלחמת העולם השנייה נמלטה מבלגיה עם הכיבוש הנאצי ובמהלך המלחמה התחבאה עם משפחתה במסתור במקומות שונים ברחבי צרפת. מקום המסתור האחרון היה בעיר נים אצל משפחת בלדי שבעקבות כך זכו למעמד של חסידי אומות עולם; [2] כאשר המסתור כבר לא הועיל, הוריה הכניסו אותה ואת אחותה יהודית למנזר (בעיירה גראס, בדרום צרפת), ואת אחיה אלכס במקום מסתור אחר לנערים. במנזר התגוררה במשך שנתיים. הוריה אטלקה ואברהם לייב שטרן נספו בשואה.

אביו, יצחק שְורץ, יליד פולין, שעלה ארצה כילד בשנות ה-30 של המאה ה-20, היה ממקימי הקואופרטיב "אגד".

נולד וגדל בשכונת נווה שאנן בחיפה, וממשיך להיות מאז תושב העיר. אבי שגיא-שְורץ נשוי לרותי, בעבר מורה לחינוך גופני וכיום עוסקת כסוכנת נסיעות, להם שלוש בנות.

אבי שגיא-שְורץ הוא בוגר תואר ראשון מבית הספר לעבודה סוציאלית במכון האוניברסיטאי של חיפה (אז שלוחה של האוניברסיטה העברית) (1972). במקביל ללימודיו עבד כנהג באגד. נסע לארצות הברית ללימודים מתקדמים. הוא בעל תואר שני בעבודה סוציאלית ופסיכולוגיה (1975) ודוקטורט בפסיכולוגיה ועבודה סוציאלית (1976) מאוניברסיטת מישיגן, אן ארבור. מייד בתום לימודיו שב לישראל והחל ללמד באוניברסיטת חיפה, בה הוא לימד עד יציאתו לגמלאות בשנת 2015.

ב-1976 התמנה שגיא-שְורץ למרצה בבית הספר לעבודה סוציאלית, ב-1981 למרצה בכיר וב-1987 לפרופסור חבר בבית הספר לעבודה סוציאלית. ב-1990 הצטרף כחבר סגל בחוג לפסיכולוגיה, וב-1993 התמנה לפרופסור מן המניין בחוג לפסיכולוגיה, לימד גם בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת חיפה כפרופסור נלווה.

במסגרת שירות המילואים שירת במשך 22 שנים כקצין בריאות הנפש ובשנות השרות האחרונות שימש בעיקר בנושאי הדרכה של קציני בריאות נפש ומפקדים במחלקת הדרכה, מחלקת בריאות הנפש.

החל משנת 1996 שגיא-שְורץ מנהל את המרכז לחקר התפתחות הילד אותו הקים. [3] יזם את הקמתה של התוכנית הבינתחומית לתואר שני בהתפתחות הילד שהחלה את פעילותה בשנת 2009. [4] יזם את הקמתה של התוכנית הבינלאומית לתואר שני בהתפתחות הילד לארצות מתפתחות והחל משנת 2014 עומד בראשה. התוכנית היא פרי שיתוף פעולה עם תורמים, משרד החוץ, הבנק העולמי ויוניסף. עם סיום שנת הלימודים של המחזור הראשון בחודש אוגוסט 2015 הוסמכו בתואר השני בהתפתחות הילד תלמידים מאתיופיה, בורמה, גאנה, דרום אפריקה, ניגריה, ליבריה, נפאל, סין, צ'ילה, קמרון, וקניה. [5]

כיהן כראש האקדמי של מכללת תל חי באוניברסיטת חיפה, בטרם זו נהפכה למכללה עצמאית (1991-1989).

שגיא-שְורץ כיהן כדיקן לימודים מתקדמים (1999-1996) וכדיקן הפקולטה למדעי החברה (2013-2009) באוניברסיטת חיפה.

שימש כפרופסור אורח ועמית מחקר בכיר באוניברסיטאות ליידן (הולנד), רגנסבורג (גרמניה), יוטה, קולומביה, ניו סקול ומרילנד (ארצות הברית), ובמכונים הלאומיים לבריאות (ארצות הברית).

שגיא-שְורץ כיהן בין השנים 2006-2016 כאחד מהעורכים של כתב העת Early Childhood Research Quarterly שהוא הרבעון המדעי של ה-National Association for the Education of Young Children ‏(NAEYC). [6]

שגיא-שְורץ חנך מעל 80 תלמידי מחקר ברמת המ"א, דוקטורט, ובתר-דוקטורט. שבעה עשר מהם הפכו עם השנים להיות אנשי אקדמיה ומחקר המחזיקים במשרות סגל אקדמי בכיר במערכת ההשכלה הגבוהה בישראל.

כהונות מדעיות חשובות ופרסים בינלאומיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • 2015 - פרס בולבי-איינסוורת' בחקר ההתקשרות במסגרת The New York Attachment Consortium.[7]
  • 2013 – חבר של כבוד באגודה לחקר רגשות והתקשרות. (The Society for Emotion and Attachment Studies ‏(SEAS)[8]
  • 2012-13 - עמית מחקר בכיר על שם פיליס וריצ'רד היידמן במרכז ללימודי שואה מתקדמים ע"ש מנדל, במוזיאון הלאומי של ארצות הברית לזכר השואה בוושינגטון.
  • 2007 - פרס עבור "תרומה בינלאומית יוצאת דופן לחקר התפתחות הילד", מטעם האגודה לחקר התפתחות הילד (Society for Research in Child Development) (SRCD).[9]
  • 2005-6 - עמית מחקר בכיר ע"ש ג'נינגס רנדולף במכון לחקר השלום של ארצות הברית בוושינגטון (Jennings Randolph Senior Fellow, United States Institute of Peace).[10]
  • 2005 - מופקד הקתדרה על שם מארי מיין (Mary Main) לחקר התקשרות לאורך מעגל החיים באוניברסיטת ליידן, הולנד.
  • 1986 – עמית מחקר על שם אלכסנדר פון הומבולדט, המכון לפסיכולוגיה, אוניברסיטת רגנסבורג (Alexander Von Humboldt Research Scholar).

מחקרים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבי שגיא-שְורץ התחיל את דרכו המחקרית בחקר יסודות האמפתיה בקרב תינוקות בני יומם. [11]

לימים, המשיך לחקור סוגיות אקטואליות כמו תפקיד האב בהתפתחות הילד והשפעת מסגרות טיפול חוץ-ביתיות על ילדים.

עוסק בהבנת תהליכי התפתחות בסיסיים, בעיקר התפתחות רגשית-חברתית לאורך מעגל החיים ובפרספקטיבה רב-תרבותית, [12] כמו גם הסתגלות של ילדים למצבי לחץ קשים, והתועלת היישומית של תובנות אלה. [13]

עוסק בחקר ההתפתחות הרגשית והחברתית של ילדים הן ברמת מחקר בסיסי והן תרגומו לשפת שדה, [14] מדיניות חברתית וחקיקה בענייני ילדים ומשפחה. [15]

מחקריו עוסקים בהבנת תהליכים רגשיים בקרב ילדים הגדלים באקולוגיות שונות, הן נורמטיביות והן בסיכון. תרומתו ניכרת בעיקר בחקר תאוריית ההתקשרות של ג'ון בולבי. [16]

השפעת אקולוגיה מוסדית על התפתחותם ורווחתם הרגשית של ילדים – מילדים נורמטיביים אל ילדים בסיכון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שגיא-שְורץ הושפע רבות מעבודתו של בולבי עם ילדים שהושמו במוסדות ובעיקר המאמר "ארבעים וארבעה עבריינים צעירים: אופיים וחייהם". [17] מחקריו הראשונים של שגיא-שְורץ עסקו בהשפעת הלינה המשותפת בקיבוצים על התפתחותם ורווחתם הרגשית של ילדים. [18]

הבחירה בלינה משותפת בקיבוצים נבעה מכך שהיא היוותה "מעבדה טבעית" לחקר סוגיות הקשורות להשפעה מוסדית על ילדים. מחקרים אלה שהיו בעלי אופי קוואזי-ניסויי, הראו את ההשפעה שיש להפרדה מההורים בלילה על מצבם הרגשי של הילדים. על מנת להתמקד בהשפעות "נטו" של הפרדת ילדים בלילות, שגיא-שְורץ איתר אקולוגיית גידול ילדים שהיא מיטיבה בשאר התחומים. לפיכך, בשעה שמרבית תנאי הגידול של ילדים במשך היום בסביבת הלינה המשותפת בלילה היו טובים, השינה בנפרד מההורים היוותה חריגה משמעותית מהתנאים שהחוקרים סבורים כי הם קריטיים להתפתחות קשרים רגשיים תקינים בין ילדים צעירים והוריהם. ממצאיו המחישו את ההשפעה השלילית של הפרדת ילדים מהוריהם באוכלוסייה מיטיבה ובכך הוא סיפק תמיכה למושג הפרידה שהוא מושג מפתח אצל בולבי שטען כי פרידה זו היא חלק מאבני הנגף שפוגעים בילדים בסיכון. [19]

בולבי עצמו ראה במחקרים אלה תרומה רבה לתאוריה שלו, שכן אם ילדים נורמטיביים נפגעים מפרידות אלה בלילות, קל וחומר הדבר לגבי ילדים שבאים ממשפחות בסיכון סביבתי חמור. [20]

שגיא-שְורץ חקר אוכלוסייה נורמטיבית זו שכן ביקש להאיר את המשמעות הקריטית שיש להפרדת ילדים מהוריהם. למחקרים אלה השלכות ביחס לסוגיות שונות בתחום הרווחה: הוצאת ילדים מן הבית והחוויה שילדים חווים כתוצאה מהפרידה, [21] השמת ילדים במסגרות חוץ-משפחתיות מול אומנה, גירושין ופרידות קשות של ילדים מאחד ההורים (בדרך כל האב), תזמון של אימוץ, ועוד. עיקר חשיבותם של מחקרים אלה הוא באוניברסליות של הממצאים והרלוונטיות שלהם לכל אלה החוקרים את ההשפעה של התנסויות מוקדמות ופרידות על רווחתם של ילדים.

אומנה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שגיא-שְורץ הוזמן בשנת 2012 על ידי Casey Foundation, להיות חלק מקבוצה בת 10 מומחים מרחבי תבל שדנו בסוגיה של residential care (מסגרת מגורים קבוצתית לא-ביתית), זאת בגלל חשש גובר והולך שלעיתים מערכות רווחה לא ששות לוותר על השמת ילדים בסיכון במסגרות חוץ-משפחתיות. המחקר מצביע על הצורך לשלב ילדים במשפחות אומנה ולא במסגרות מוסדיות. [22]

אחריות הורית בעתות גירושין

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שגיא-שְורץ היה אחד מחברי הוועדה הציבורית לבחינת ההיבטים המשפטיים של האחריות ההורית בגירושין שבראשה עמד פרופ' דן שניט. חלק ניכר מהמלצות הוועדה מושתת על מחקרי תאוריית ההתקשרות ששגיא-שְורץ הרבה לחוקרה. [23]

שגיא-שְורץ חקר את השפעות אבות על התפתחות ילדיהם והשפעתן על הפרקטיקה והמדיניות החברתית ברמה הלאומית והבינלאומית. [24] [25]

אימוץ

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שגיא-שְורץ עוסק בתחום הרווחה והמשפט הקשור לנושא אימוץ ילדים והכנסת תוכניות התערבות עם הורים וילדים בסיכון. הוא התייחס גם אל סוגיית האימוץ המורכבת של התינוקת מברזיל שבית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ פסק כי יש להחזירה מההורים המאמצים בישראל אל האם הביולוגית. במאמר "טעויות שיפוטיות" הוא מנתח מדוע לדעתו שגה בית המשפט העליון בהחלטתו ומנסה על סמך ניתוח זה להראות במקרה אחר שהעסיק את בית המשפט – "תינוק המריבה" – מדוע יש להשאיר את התינוק בקרב ההורים המיועדים לאימוץ ולא להחזירו אל האם הביולוגית. בית המשפט העליון דן בסוגיה זו בשנת 2005, [26] והפסיקה של השופט אהרן ברק ועמיתיו נשענה רובה ככולה על תיאורית ההתקשרות ומחקריה, ששגיא-שְורץ קידם רבות במשך השנים, במיוחד בהקשר המשפטי. [27]

מעונות יום בישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שגיא-שְורץ ערך מחקר על ההשפעה של שהות ממושכת במעונות יום במהלך שנת החיים הראשונה על רווחתם הרגשית והחברתית של ילדים. הוא התמקד באוכלוסייה הנורמטיבית שמהווה כ-80% של השוהים במעונות, קל וחומר לגבי 20% שהיא אוכלוסיית רווחה שמגיעה אל מעונות היום במסגרת מכסה ייעודית על פי הסדר עם משרד הכלכלה ומשרד הרווחה. שגיא–שְורץ זכה למענק מחקר גדול מהמכונים הלאומיים לבריאות של ארצות הברית – National Institute of Child Health and Human Development – כדי לחקור את איכות מעונות היום בישראל.

המחקרים שפכו אור על הסיכון הכרוך בשהות ממושכת במעונות יום בעלי איכות נמוכה על רווחתם של ילדים. [28] [29] הממצאים זכו גם לתהודה בתקשורת בארץ. [30] שגיא-שְורץ השתמש בתהודה זו על מנת לקדם את איכות הטיפול במעונות יום בישראל. [31] הוא מצביע על התוקפנות הרבה שנצפית בקרב ילדים צעירים שמגיעים אל מעונות היום הירודים באיכותם, וכתוצאה מכך אינם זוכים לקבל תשומת לב וטיפול ראוי. [32]

חקר טראומות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשני העשורים האחרונים שגיא-שְורץ עוסק במחקרים בתחום הטראומות, תוך התייחסות למקומה של תאוריית ההתקשרות והשלכותיה למניעה והתערבות.

הוא חקר סוגיות רב-תרבותיות של תיאורית ההתקשרות, [33] כמו גם העברה בין-דורית של טראומות עמוקות (או כנראה אי-העברה כפי שממצאי המחקרים מראים). הוא חוקר זאת ביחד עם פרופ' Marinus van IJzendoorn (מארינוס ואן אייז'נדורן) ושותפיו באוניברסיטת ליידן, הולנד, תוך שיתוף פעולה עם פרופ' קלאוס גרוסמן וד"ר קארין גרוסמן, אוניברסיטת רגנסבורג בגרמניה. הדבר הוביל לפרויקט של חקר ההעברה הבין-דורית של השואה והחיים בצִלה. [34]

העברה בין דורית של טראומת השואה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שגיא-שְורץ חקר את ההשפעה ארוכת השנים של אובדן הורים במהלך השואה על התפתחותן ורווחתן של ניצולות שחוו את אימי השואה כילדות. [35] [36] במחקר זה חקר שגיא-שְורץ ניצולות שואה שאיבדו כילדות את שני הוריהן, ובמקביל חקר את בנותיהם ואת נכדיהם. מחקרים אלו חשפו לראשונה את ההשפעה הקשה של חוויות אלו על ניצולות השואה אף עשורים רבים לאחר מכן. עם זאת, המחקר גילה כי בנותיהם של ניצולות השואה, בנות "הדור השני", לא הראו סימנים של פגיעה רגשית או אחרת, וזו גם הייתה התמונה לגבי הנכדים. בניגוד לצפוי הצביע המחקר דווקא על החוסן הרב שאפיין את הניצולות בתפקודן כאימהות. נתונים אלו פתחו צוהר למחקרים אינטרדיסציפלינריים ושיתופי פעולה נוספים בתחום, כולם מראים כי הדור הראשון הצליח לא להעביר את הטראומה מדור לדור. הדור השני אף התגלה כבעל יכולת אמפתית רבה יותר מקבוצת השוואה שלא חוותה את השואה. [37] [38] בנוסף, במחקר אפידמיולוגי שהשווה עשרות אלפי ניצולי שואה עם עשרות אלפי קשישים שלא חוו את השואה, נתגלה כי תוחלת החיים של ניצולי השואה ארוכה יותר. [39] [40]

חקר השפעות חשיפה לטראומות של מלחמה ואלימות פוליטית על רווחתם של ילדים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שגיא-שְורץ ארגן כנס בינלאומי ישראלי-פלסטיני בתמיכת ה-International Society for the Study of Behavioral Development. תוצאותיו התפרסמו בגיליון מיוחד של ה-International Journal of Behavioral Development בעריכה משותפת של שגיא-שְורץ וזיאד עבדין הפלסטיני מאוניברסיטת אל קודס. [41]

בכנס שהתקיים בשנת 2006 במלון אמבסדור בירושלים המזרחית התקבצו חוקרים ואנשי שדה מהצד הישראלי, הפלסטיני (גם מעזה והגדה), והבינלאומי לדווח ולברר את ההשפעות של מצב העימות הכרוני באזורינו על רווחתם של ילדים ואת הדרכים האופטימליות להגן על הילדים מהדחק הכרוך בחשיפה לאלימות וטראומה. [42] בעקבות הכנס ועבודתו בתחום הוזמן שגיא-שְורץ כעמית מחקר בכיר (Jennings Randolph Senior Fellow) במכון של הקונגרס האמריקאי: United States Institute of Peace ‏(USIP) בוושינגטון [43] שם ניסה לשלב ידע מתחום הפסיכולוגיה ההתפתחותית, חקר טראומות, פסיכולוגיה חברתית-פוליטית, ויחסים בינלאומיים, זאת כדי להבין תהליכים פסיכולוגיים-חברתיים שמאפשרים או בולמים יכולות אישיות לאמץ פרדיגמות של כניסה להליך שלום ופיוס. אחת ממסקנות המחקר היא כי באותה מידה שילדים באופן טבעי נפגעים, הרי שיש להם גם מידה רבה של יכולת עמידות (Resilience). מאמר שלו הכולל הצעות הקושרות מודל מערכתי-אקולוגי של התפתחות האדם עם סוגיות של אלימות פוליטית התפרסם בכתב עת בחקר יישוב סכסוכים. שגיא-שְורץ מנתח במאמר זה את השינוי שחל בקרב שתי דמויות מרכזיות בקהילייה הישראלית ובקהילייה הפלסטינית, עמי אילון ראש השב"כ לשעבר וזוהיר מנאסרה מפקד מנגנון הביטחון המסכל בגדה – שניהם הפכו מדמויות צבאיות ולוחמות למנהיגי שלום. [44]

במחקרי הטראומה של שגיא-שְורץ נוצרה הבחנה בין טראומות שמגיעות מתוך המשפחה (למשל, התעללות בילדים) מול חוץ המשפחה (למשל, שואה, אלימות פוליטית) [45] ובכך גם הצביע על דרכי הסתכלות דיפרנציאליים ברמת ההתערבות והמדיניות.

פעילות ציבורית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שגיא-שְורץ היה שותף בוועדות לאומיות כמו הוועדה לבחינת ההיבטים המשפטיים של האחריות ההורית בגירושין (ועדת שניט), הוועדה לחקר הגיל הרך של האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים (ועדת קליין), [46] הוועדה המייעצת לרישוי ולפיתוח סטנדרטים למסגרות חינוכיות לגיל הרך (ועדת רוזנטל), משתתף גם בשימועים בוועדות החינוך, העבודה, והרווחה של הכנסת בנושאי חינוך בגיל הרך, רווחת ילדים וילדים בסיכון. הוזמן גם כעד מומחה לוועדת החקירה הממלכתית בנושא הסיוע לניצולי השואה בראשותה של השופטת דורנר ("ועדת דורנר").[47] שגיא-שְורץ משמש גם כ-Amicus Curiae (ידיד בית המשפט) בנושאי גירושין, אמנה, אימוץ והגירה.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אבי שגיא-שורץ בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ שם משפחתו המקורי הוא שְורץ. עם תום השרות הצבאי הסדיר ולאור הלך הרוחות שאפיין את המדינה באותם זמנים שינה את שמו לשגיא. לאחר שנים רבות של נשיאת שם זה, עבר תהליך אישי משמעותי, זאת בצד מחקרי השואה השונים שבצע, תוך שהוא מחליט להחזיר את שם המשפחה היהודי המקורי שלו בשילוב השם הישראלי החדש-ישן שלו, וכך הוא כיום שגיא-שְורץ (ראה כתבה "חזרתי להיות שְורץ", בעיתון הארץ, 14 באפריל 2004.).
  2. ^ רשימת חסידי אומות העולם באתר יד ושם
  3. ^ המרכז לחקר התפתחות הילד
  4. ^ אתר התוכנית הבין-תחומית ללימודי תואר שני בהתפתחות הילד
  5. ^ בוגרי התוכנית
  6. ^ אתר כתב העת Early Childhood Research Quarterly
  7. ^ אתר פרס בולבי-איינסוורת'
  8. ^ אתר האגודה למחקר רגשות והתקשרות
  9. ^ פרס עבור "תרומה בינלאומית יוצאת דופן לחקר התפתחות הילד", מטעם האגודה לחקר התפתחות הילד
  10. ^ עמית מחקר בכיר ע"ש ג'נינגס רנדולף במכון לחקר השלום של ארצות הברית בוושינגטון
  11. ^ Sagi, A., & Hoffman, M.L. (1976). Emphatic distress in the newborn. Developmental Psychology, 12, 175 176. Also selected to be reprinted in: Sagi, A., & Hoffman, M.L. (1994). Emphatic distress in the newborn. In B. Puka, (Ed). Reaching out: Caring, altruism, and prosocial behavior. Moral development: A compendium, Vol. 7. (pp. 159-160). New York, NY: Garland Publishing (reprinted from the above item)
  12. ^ Sagi, A. (1990). Attachment theory and research in a cross-cultural perspective. Human Development, 33, 10 22.
    Van IJzendoorn, M.H. & Sagi, A. (1999). Cross-cultural patterns of attachment: Universal and contextual dimensions. In J. Cassidy & P. Shaver (Eds.) Handbook of attachment. New York: Guilford (see also item 100 for 2nd edition).
    Mesman, J., Van IJzendoorn, M.H. & Sagi-Schwartz, A. (in press). Cross-cultural patterns of attachment: Universal and contextual dimensions. In J. Cassidy & P. Shaver (Eds.) Handbook of attachment. (pp. xxx-yyy). New York: Guilford (3rd edition).
  13. ^ Dozier, M., Kaufman, J. Kobak, R.R., O'Connor, T.G. Sagi-Schwartz, A., Scott, S., Shauffer, C., Smetana, J., van IJzendoorn, M.H, & Zeanah, C.H. (2014). Consensus statement on group care for children and adolescents. American Journal of Orthopsychiatry, 84 (3), 219-225.
    Sagi-Schwartz, A. (2015). Does extreme trauma transfer? The case of three generations of the Holocaust In Cherry K.E. (Ed.) Traumatic stress and long-term recovery - coping with disasters and other negative life events. (pp. 133-150). London / Heidelberg: Springer.
  14. ^ Sagi-Schwartz, A. (2014). One-hundred and eleven international experts agree that infants and toddlers need night care by both parents upon separation and divorce. Psychoactualia, May issue, 30-40 (in Hebrew). Dozier, M., Kaufman, J. Kobak, R.R., O'Connor, T.G. Sagi-Schwartz, A., Scott, S., Shauffer, C., Smetana, J., van IJzendoorn, M.H, & Zeanah, C.H. (2014)). Consensus statement on group care for children and adolescents. American Journal of Orthopsychiatry, 84
  15. ^ שגיא- שְורץ א. שניט ד. (2014) חזקת הגיל הרך – פרשנות בית המשפט העליון סותרת את טובת הילד. פסיכואקטואליה, גיליון יולי, 43-35.
  16. ^ Levert-Levitt E., and Sagi-Schwartz, A. (2015). Integrated attachment theory. In: James D. Wright (editor-in-chief), International Encyclopedia of the Social & Behavioral Sciences, 2nd edition, Vol 12. Oxford: Elsevier. pp. 228–234.
  17. ^ Bowlby, J. Forty-four juvenile thieves: their characters and home-life (II). The International Journal of Psychoanalysis, Vol 25, 1944, 107-128.
  18. ^ Sagi, A., Van IJzendoorn, M.H., Aviezer, O, Donnell, & Mayseless (1994). Sleeping out of home in a kibbutz communal arrangement: It makes a difference for infant-mother attachment. Child Development, 65, 992-1004.
  19. ^ Sagi, A., Van IJzendoorn, M.H., Aviezer, O, Donnell, & Mayseless (1994). Sleeping out of home in a kibbutz communal arrangement: It makes a difference for infant-mother attachment. Child Development, 65, 992-1004.
    .Aviezer, O., Van IJzendoorn, Sagi, A., & Schuengel, C. (1994). Collective child rearing: Implications for socio emotional development from 70 years of experience in Israeli kibbutzim. Psychological Bulletin, 116, 99-116 (also selected to be reprinted in next item)
    Aviezer, O., Van IJzendoorn, Sagi, A., & Schuengel, C. (1996). Collective child rearing: Implications for socio emotional development from 70 years of experience in Israeli kibbutzim. In M.E. Hertzig & E.A. Farber (Eds.) (1996) Annual Progress in Child Psychiatry and Child Development (pp. 65-108).
    Sagi, A. & Aviezer, O. (2001). The rise and fall of children’s communal sleeping in Israeli kibbutzim: An experiment in nature and implications for parenting. An Invited Target Essay for ISSBD Newsletter, Number 1 serial no.38, 4-6.
    Aviezer, O., Sagi, A. & van IJzendoorn, M.H. (2002). Collective sleeping for kibbutz children: An experiment in nature predestined to fail. Family Process, 41, 435-454.
  20. ^ Inge Bretherton, The origins of attachment theory: John Bowlby and Mary Ainsworth, Developmental Psychology (1992), 28, 759-775.
  21. ^ ניצולות שואה סובלות מטראומה, בנותיהן – לא! עורכות: זהבה סולומון וג'וליה צ'ייטין (עורכות). (2007). ילדות בצל השואה: ילדים - ניצולים ודור שני. תל אביב, הוצאת הקיבוץ המאוחד.
  22. ^ Dozier, M., Kaufman, J. Kobak, R.R., O'Connor, T.G. Sagi-Schwartz, A., Scott, S., Shauffer, C., Smetana, J., van IJzendoorn, M.H, & Zeanah, C.H. (2014)). Consensus statement on group care for children and adolescents. American Journal of Orthopsychiatry, 84 (3), 219-225
  23. ^ להלן מאמר שמשקף את תרומתו למסקנות וועדת שניט : "אמא, אבא, ומה איתי, אני זקוק לשניכם": עובדות, מיתוסים ותקוות בהסדרי הורות במקרים של גירושין, פורסם בדין ודברים: כתב עת משפטי בין-תחומי, ו', תשע"ב 395-404. וכן מיכל יעקב יצחקי, "זכות אבות", באתר ישראל היום, 1 בפברואר 2013.
  24. ^ Sagi, A., & Sharon, N. (1984). The role of the father in the family: Toward a sex-neutral family policy. Children and Youth Services Review, 6, 83 99.
    Radin, N. & Sagi, A. (1982). Childrearing fathers in intact families with preschoolers: U.S.A. and Israel. Merrill-Palmer Quarterly, 28, 111 136.
    Lamb, M.E., & Sagi, A. (Eds.), (1983). Fatherhood and Family Policy. Hillsdale, N.J.: Lawrence Erlbaum Associates.
    Lamb, M.E., Russell, G. & Sagi, A. (1983). Summary and recommendations for public policy. In M.E. Lamb & A. Sagi, (Eds.), Fatherhood and Family Policy. Hillsdale, N.J.: Lawrence Erlbaum Associates.
    Sagi, A., (1985). Attitudes of employers toward family policy and increased paternal involvement in child care. Child Care Quarterly, 14, 273 282.
    Sagi, A., Koren, N., & Weinberg, M. (1987). Fathers in Israel. In M.E. Lamb (Ed.), The father's role: Cross-cultural perspectives. Hillsdale, N.J.: Lawrence Erlbaum Associates.
    Sagi, A. (1987). Value biases in child custody disputes and recommendations: A study of Israeli social work students. Journal of Divorce, 10, 27 42.
    Lazar, A., Sagi, A., & Fraser, M.W. (1991). Involving fathers in social services. Children and Youth Services Review, 13, 287 301.
  25. ^ שגיא, א. קורן-קריא, נ. (1987). אבהות בשנות השמונים ובעתיד, התפתחויות חדשות ומגמות עולות. חברה ורווחה. ח/4.
    שגיא- שְורץ, א. (2014) 111 מומחים בינלאומיים מארצות שונות מסכימים כי תינוקות ופעוטות זקוקים לטיפול לילי של שני ההורים אחרי פרידה או גירושין. פסיכואקטואליה. גיליון מאי, 40-30.
  26. ^ פסק-דין בתיק אימוץ תינוק המריבה 377-05.
  27. ^ שגיא- שְורץ, א. (2004) "טעויות שיפוטיות בנושא אימוץ" פסיכואקטואליה. גיליון אוקטובר, 39-30.
  28. ^ Sagi, A., & Koren-Karie, N. (1993). Daycare centers in Israel: An Overview. In M. Cochran (Ed.), International handbook of day care policies and programs. N.Y.: Greenwood.
    Koren-Karie, N., Sagi-Schwartz, A, & Egoz-Mizrachi, N. (2005). The emotional quality of day care centers in Israel: The Haifa study of early child care, Infant Mental Health Journal, 26, 110-126.
    Aviezer, O., & Sagi-Schwartz, A. (2008). Attachment and non-maternal care: Towards contextualizing the quantity versus quality debate. Attachment and Human Development, 10, 275-285.
    Love, J.M., Harrison, L. Sagi-Schwartz, van IJzendoorn, M.H., Ross, C., Ungerer, J.A, Raikes, H., Brady-Smith, C., Boller, K., Brooks-Gunn, J., Constantine, J., Eliason Kisker, E., Paulsell, D., & Chazan-Cohen, R. (2003) . Child care quality matters: How conclusions may vary with context. Child Development, 74, 1021-1033.
  29. ^ אילן גטניו, "מחקר: הורים רבים בישראל נוטים לבחור עבור ילדם מסגרות בלתי מתאימות", דולה- למשפחה והורים שבדרך.
    אבי שגיא. (1998). "הורים עסוקים, ילדים חרדים", פנים - תרבות חברה וחינוך, באתר הסתדרות המורים, גיליון 5, אפריל.
  30. ^ אסתי אהרונוביץ, "עשר בבוקר. אתם בטוחים שהילד שלכם בידיים טובות ?", באתר הארץ, 13 בספטמבר 2004
    "סיור בינלאומי בהנחיית פרופסור שגיא במעון יובלים", באתר מועצה אזורית משגב, 25 בדצמבר 2013.
    מומחי חינוך לח"כים: תמכו ב"פיקוח על המעונות", באתר קהילת אמיו הישראלית, 3 בפברואר 2011
  31. ^ גלית יצחק-אוגנוב, : "מעונות באיכות נמוכה - מגבירים את תוקפנות הילדים", באתר חדשות מחלקה ראשונה, 12 ביוני 2007.
  32. ^ תמר טרבלסי, "נותנים לילד לבכות במשך שעות", מוסף 24 שעות של ידיעות אחרונות, באתר ynet‏, 28 במאי 2003.
    אורן מג'ר, "במשגב החליטו לא לחכות למדינה: כך נראה הפעוטון הטוב בישראל", בעיתון דה מרקר, 3 ביוני 2011.
    יפעת גדות, "תהליך מהפכני - כבר בגיל 3", באתר חדשות מחלקה ראשונה, 17 בינואר 2006.
  33. ^ Mesman, J., Van IJzendoorn, M.H. & Sagi-Schwartz, A. (in press). Cross-cultural patterns of attachment: Universal and contextual dimensions. In J. Cassidy & P. Shaver (Eds.) Handbook of attachment. (pp. xxx-yyy). New York: Guilford (3rd edition).
    Sagi, A., van IJzendoorn, M.H., Joels, T., & Scharf, M. (2002). Disorganized Reasoning in Holocaust Survivors: An Attachment Perspective. American Journal of Orthopsychiatry, 72, 194-203.
    Sagi-Schwartz, A, van IJzendoorn, M.H., Grossmann, K.E., Joels, T., Grossmann, K., Scharf, M., Koren-Karie, N., & Alkalay, S. (2003).Attachment and Traumatic Stress in Female Holocaust Child Survivors and Their Daughters, American Journal of Psychiatry, 160, 1086-1092.
    Van IJzendoorn, M.H., Bakermans-Kranenburg, M.J., Sagi-Schwartz, A. (2003). Are children of Holocaust survivors less well-adapted? No meta-analytic evidence for secondary traumatization. Journal of Traumatic Stress, 16, 459-469.
  34. ^ Mesman, J., Van IJzendoorn, M.H. & Sagi-Schwartz, A. (in press). Cross-cultural patterns of attachment: Universal and contextual dimensions. In J. Cassidy & P. Shaver (Eds.) Handbook of attachment. (pp. xxx-yyy). New York: Guilford (3rd edition).
    Sagi, A., van IJzendoorn, M.H., Joels, T., & Scharf, M. (2002). Disorganized Reasoning in Holocaust Survivors: An Attachment Perspective. American Journal of Orthopsychiatry, 72, 194-203.
    Sagi-Schwartz, A, van IJzendoorn, M.H., Grossmann, K.E., Joels, T., Grossmann, K., Scharf, M., Koren-Karie, N., & Alkalay, S. (2003).Attachment and Traumatic Stress in Female Holocaust Child Survivors and Their Daughters, American Journal of Psychiatry, 160, 1086-1092.
    Van IJzendoorn, M.H., Bakermans-Kranenburg, M.J., Sagi-Schwartz, A. (2003). Are children of Holocaust survivors less well-adapted? No meta-analytic evidence for secondary traumatization. Journal of Traumatic Stress, 16, 459-469.
  35. ^ Bar-On, D., Eland, J., Kleber, R.J., Krell, R., Moore, Y., Sagi, A., Soriano, E., Suedfeld, P., Van der Velden, P.G., & Van IJzendoorn, M.H. (1998). Multigenerational perspectives of coping with the Holocaust experience: On the developmental sequelae of trauma across generations. International Journal of Behavioral Development, 22, 315-338.
    Koren-Karie, N. & Sagi-Schwartz, A., & Joels, J. (2003). Absence of Attachment Representations (AAR) in the adult years: The emergence of a new AAI classification in catastrophically traumatized Holocaust child survivors. Journal of Attachment and Human Development, 5, 381-397.
    Van IJzendoorn, M. H., Fridman, A., Bakermans-Kranenburg, M. J., Sagi-Schwartz, A., (2013). Holocaust survivors’ dissociation moderates offspring level of cortisol. Journal of Loss and Trauma, 18, 64-80.
    Sagi-Schwartz A, Bakermans-Kranenburg M.J, Linn S, van IJzendoorn M.H. (2013). Against all odds: Genocidal trauma is associated with longer life-expectancy of the survivors. PLoS ONE 8(7): e69179. doi:10.1371/journal.pone.0069179
    Fridman, A., Bakermans-Kranenburg, M.J., Sagi-Schwartz, A., & Van IJzendoorn, M.H. (2012). Genetic Moderation of Cortisol Secretion in Holocaust Survivors: The Role of ADRA2B. International Journal of Behavioral Development, 36, 79 - 84.
  36. ^ ניצולות שואה סובלות מטראומה, בנותיהן – לא! עורכות: זהבה סולומון וג'וליה צ'ייטין (עורכות). (2007). ילדות בצל השואה: ילדים - ניצולים ודור שני. תל אביב, הוצאת הקיבוץ המאוחד.
  37. ^ Van IJzendoorn, M.H., Bakermans-Kranenburg, M.J., Sagi-Schwartz, A. (2003). Are children of Holocaust survivors less well-adapted? No meta-analytic evidence for secondary traumatization. Journal of Traumatic Stress, 16, 459-469.
    Sagi-Schwartz, A, van IJzendoorn, M.H., Grossmann, K.E., Joels, T., Grossmann, K., Scharf, M., Koren-Karie, N., & Alkalay, S. (2003).Attachment and Traumatic Stress in Female Holocaust Child Survivors and Their Daughters, American Journal of Psychiatry, 160, 1086-1092.
    Sagi-Schwartz, A., Van IJzendoorn, M. H., Bakermans-Kranenburg, M. J. (2008). Does intergenerational transmission of trauma skip a generation? No meta-analytic evidence for tertiary traumatization with third generation of Holocaust survivors. Attachment and Human Development, 10, 105–121..
  38. ^ "כאב פסיכולוגי של השואה עדיין רודף את הניצולים", באתר American Psychological Association, ‏20 בספטמבר 2010.
  39. ^ Sagi-Schwartz A, Bakermans-Kranenburg M.J, Linn S, van IJzendoorn M.H. (2013). Against all odds: Genocidal trauma is associated with longer life-expectancy of the survivors. PLoS ONE 8(7):.
  40. ^ איתי גל, "מחקר ענק: למרות מה שעברו, ניצולי שואה חיים יותר", באתר ynet, ‏23 ביולי 2013
    אורך חיים רב מהצפוי נמצא אצל ניצולי שואה, באתר medicalnewstoday, ‏2 באוגוסט 2013
    מתיו מינטקה, "כוח עמידה ניצולי שואה מאריכים ימים מיהודים שנמלטו מהמלחמה", באתר Medical Daily, 4 באוגוסט 2013
    ויל פרקר, "אריכות ימים מפתיעה נצפתה אצל ניצולי שואה", באתר SCI GOGO, ‏1 באוגוסט 2013
    "יום השואה: השואה והשפעותיה", באתר The Messianic Prophecy Bible Project
  41. ^ Sagi-Schwartz, A., Seginer, R., & Abdeen, Z. (Guest Eds.) (2008). Chronic exposure to catastrophic war experiences and political violence: Links to the well-being of children and their families. Introduction to the special issue. International Journal of Behavioral Development, 32, 253-255.
    Sagi-Schwartz, A (2008). The wellbeing of children living in chronic war zones: The Palestinian-Israeli case. International Journal of Behavioral Development 32, 318-332.
  42. ^ כנס בינלאומי ישראלי-פלסטיני, ירושלים, 18-15 במאי 2005. האגודה הבינלאומית למחקר התפתחות התנהגותית, גיליון מספר 2, מספר 48
  43. ^ עמיתי מחקר בכירים בעבר, במכון של הקונגרס האמריקאי בוושינגטון
  44. ^ Children of war and peace: A human development perspective. Journal of Resolution, 56, 933-951, 2012
  45. ^ Sagi-Schwartz, A. (2015). Does extreme trauma transfer? The case of three generations of the Holocaust In Cherry K.E. (Ed.) Traumatic stress and long-term recovery - coping with disasters and other negative life events. (pp. 133-150). London / Heidelberg: Springer.
  46. ^ קליין, פנינה ש. יבלון, יעקב ב. (2008). ממחקר לעשייה בחינוך לגיל הרך – הוועדה לבחינת דרכי החינוך לגיל הרך. היוזמה למחקר יישומי בחינוך, האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. ירושלים.
  47. ^ נספח ג': "רשימת העדים שהעידו בפני ועדת החקירה". בתוך: ועדת החקירה הממלכתית לניצולי השואה דין וחשבון. באתר מדינת ישראל, הרשות השופטת. עמ' 301.
    אבי שגיא-שורץ, ""צפירה ללא הפסקה", באתר nrg מעריב, 1 במאי 2008.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אבי_שגיא-שורץ&oldid=39678321"