לדלג לתוכן

הקהילה הבהאית בסין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הקהילה הבהאית בסין היא קהילת מאמיני הדת הבהאית (בסינית מפושטת: 巴哈伊教; בתעתיק פין-יין במנדרינית: Bāhāyī jiào) ברפובליקה העממית של סין, וזוהי אחת הקהילות הבהאיות ששיעור גידולן הוא המהיר ביותר בעולם בעת האחרונה.[1] על אף שאין אומדנים מדויקים, על פי הערכת האו"ם בשנת 2005 היו בסין כ-6,000 מאמינים בהאים.[2] כיום קהילת הדת הבהאית בסין מוערכת בכמה אלפים או עשרות אלפים של מאמינים[3], ועל פי הערכת המכון ללימודים בהאיים באוניברסיטת שאנדונג (אנ') ייתכן אף כי קיימים יותר מ-20,000 מאמינים בכל רחבי סין.[1]

סמל הדת הבהאית, הכוכב בעל תשע הפינות ובתוכו הכיתוב: "يا بهاء الأبهى"

היסטוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

את מהלך התפתחות ההיסטוריה הבהאית בסין ניתן לחלק ל-4 תקופות מובחנות:[4]

אף על פי שמשלב מוקדם מאוד בהיסטוריית ההטפה והמחשבה הבהאיות קיבלה סין תשומת לב, לא נוצרו קהילות בהאיות משמעותיות במדינה טרם המאה ה-20. יתר על כך, הבידוד מאחורי מסך הברזל שבו הייתה שרויה סין לאחר התבססות שלטון המפלגה הקומוניסטית והקמת הרפובליקה העממית (בשנת 1949) ודיכוי כלל הפעילויות הדתיות במדינה הקשו מאוד הן על המשך פעילותן של הקהילות הבהאיות המקומיות והן על ניסיונות הדת הבהאית העולמית לצרף מאמינים נוספים מקרב תושבי סין.

עם זאת, במקביל לתהליך פתיחתה של סין לעולם שמחוץ לה החל משנות ה-80 ועד ימינו, חודש הקשר בין הקהילות הסיניות לקהילה הבהאית הבין-לאומית ולמוסדות הבהאיים העולמיים והתאפשרה שוב הפעילות הבהאיית הדתית בסין, גם אם באופן בלתי מאורגן או ממוסד וללא היתר או הכרה רשמיים מצד רשויות המדינה. הקהילה הבהאית בסין מסתמנת מאז ועד היום כאחת הקהילות הבהאיות שקצב צמיחתן הוא המהיר ביותר בעולם מבין כלל קהילות הבהאים, כאשר עוד ועוד אנשים בסין בוחרים להמיר את דתם ולהצטרף אליה.

תקופת היווצרותה לראשונה של הקהילה (1949-1862)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עוד בימי חייו של נביא הדת בַּהָאאוּללָּה (מת ב-1892) נשלחו חסידיו מטעמו לסין בניסיונות להפיץ את בשורתו. המפורסמים שבהם היו חָאגִ'י מִירְזָא מוּחַמַּד-עַלִי, שכונה "עַפְנָאן" והיה בן דודו של בַּהָאאוּללָּה, גַ'מָאל אֶפֶנְדִי ואחרים, ואך נראה שהם בעיקר השתקעו לסירוגין בשאנגחאי ובהונג-קונג למטרות מסחר, ושמאמציהם בתחום הדתי לא נשאו הצלחה משמעותית.[4][5][6][7]

תמונתו של עַבְּדוּל-בַּהָאא (1921-1844), מנהיג קהילת המאמינים הבהאיים ובנו של מייסד הדת בַּהָאאוּללָּה (1892-1817)

בעיקר בתקופתם של עבד אל-בהאא (מת ב-1921) ושוגי אפנדי (מת ב-1957) כמנהיגי המאמינים הבהאיים נעשו מאמצים רבים להנגיש את הבשורה הבהאית לתושבי סין, ונשלחו מאמינים פרסים, אירופים וצפון-אמריקאים למסעות שכנוע והטפה בערי סין שהצליחו בסופו של דבר לבסס עד שנות ה-40 של המאה ה-20 קהילות מאמינים בהאים מקומיות בכמה מהערים המרכזיות (למשל בייג'ינג, שאנגחאי, גואנגג'ואו, נאנג'ינג, הונג קונג ומקאו).[8][9]

עַבְּדוּל-בַּהָאא אף התבטא רבות לגבי חשיבותה האינטלקטואלית, התרבותית והמוסרית של סין עבור עתיד האנושות ועבור הצלחת הבשורה הבהאית.[4][10] בציטוט מפורסם בנושא כתב עַבְּדוּל-בַּהָאא בחיבורו "כוכב המערב" (1917):[11]

"הלאה לסין, לסין, לסין, סִינָה חייבת בשורתו של בַּהָאאוּללָּה לצעוד! היכן הוא אותו בהאי קדוש אשר יהפוך למורה של סין?! סין היא בעלת היכולת הגדולה ביותר. העם הסיני הוא הכי תמים ושוחר אמת. המורה הבהאי של העם הסיני חייב קודם כל להיות מעורה ברוח שלהם, חייב להכיר את הספרות הקדושה שלהם, ללמוד את המנהגים הלאומיים שלהם, ולדבר אליהם מנקודת מבטם ובמונחיהם שלהם. הוא [אותו מורה] חייב להתנער מכל מחשבה משלו, ולחשוב תמיד על רווחתם הרוחנית [של הסינים]. בסין ניתן ללמד נפשות רבות ולהכשיר ולחנך כה הרבה דמויות אלוהיות, אשר כל אחת מהן עשויה להפוך לנר הבוהק של עולם האנושות. אכן, הנני אומר כי הם נטולים כל הונאה או צביעות, והם חדורים במניעים אידיאליסטיים. אילו חשתי בטוב, הייתי יוצא למסע לסין בעצמי! סין היא ארץ העתיד. אני מקווה שהמורה הנכון יזכה להשראה לצאת לאותה קיסרות רחבת ידיים להניח את היסודות של ממלכת האל, לקדם את עקרונות הציוויליזציה האלוהית, להניף את דגל בשורתו של בַּהָאאוּללָּה, ולהזמין את האנשים להסב אל שולחנו של האל!"

שורת ביקוריה של המורה והפעילה הבהאית האמריקנית מארת'ה רוּט בסין בין השנים 1923–1925 היוו אולי המסע הממוקד הראשון בסין להפצת הבשורה הבהאית ולגיוס מאמינים חדשים לדת בקרב תושבי המדינה. בהמשך רוט אף שבה לסין לביקורים נוספים בשנים 1930 ו-1937. בכל ביקוריה של רוט נוכחותה בסין לטובת הפצת המסר הבהאי הלהיבה רבים בציבור הסיני, ושהותה במדינה נהנתה מכיסוי תקשורתי מקומי רחב יחסית. במהלך אותן נסיעות נפגשה רוט עם אישים בולטים רבים מהעלית הסינית, ובביקורה הראשון ב-1923 היא אף זכתה לפגוש את נשיא סין, ד"ר סון יאט-סן.[4]

אחד הפעילים הסינים המקומיים הבולטים ביותר של הקהילה הבהאית באותה תקופה היה ד"ר צאו יון-שיאנג (נהרג בתאונת דרכים ב-1937), נשיא אוניברסיטת צינגהואה שבבייג'ינג בין השנים 1922–1927. ד"ר צאו הצטרף לדת הבהאית בשנת 1930, חיבר מספר רב של חיבורים בנושא הדת הבהאית בשפה הסינית, והיה הראשון להתחיל במפעל תרגום כתבי הקודש הבהאים לסינית. ד"ר צאו אף הציע לדת הבהאית את שמה הראשוני בשפה הסינית כ"דת האחדות הגדולה" (בסינית מפושטת: 大同教; בתעתיק פין-יין במנדרינית: Dàtóng jiào), כאזכור לרעיון קונפוציאני מסורתי של אוטופיית שלום עולמית הנקרא "האחדות הגדולה" (אנ') (בסינית מפושטת: 大同; בתעתיק פין-יין במנדרינית: Dàtóng).[4][12]

עם פלישת היפנים לסין ב-1937 ותחילת מלחמת סין–יפן השנייה נפסקו ביקורים של נוסעים בהאים לסין. במהלך מלחמת העולם השנייה רבים מהמומרים הבהאים ממוצא סיני בארצות הברית שבו לסין. מיד לאחר המלחמה פרצה בסין מלחמת האזרחים (1945–1949), אשר הסתיימה בניצחון המפלגה הקומוניסטית הסינית והביאה להגירתם של בהאים סינים רבים בסוף מלחמת האזרחים יחד עם ממשלת הרפובליקה הסינית המובסת לטאיוואן.[4]

תחת הרפובליקה העממית של סין (מ-1949 ועד היום)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הקמת הרפובליקה העממית של סין וביסוס שלטון המפלגה הקומוניסטית הסינית ב-1949, התקשתה הקהילה הבהאית המקומית בסין לשמר את פעילותה ומוסדותיה במדינה ולשמור על קשר עם מוסדות הקהילה הבהאית העולמיים.[13][14][15] אף על פי כן, נראה שהקהילה הבהאית בסין הצליחה להמשיך ולהתקיים כל אותה תקופה ושמרה על קשר עם הקהילה הבהאית הבינלאומית, גם אם באופן מוגבל ובלתי-רציף, עד שנות ה-70, כולל במהלך "מהפכת התרבות הגדולה" (1976-1966).[13][16] לא כל שכן, הקהילה הבהאית הבין-לאומית ראתה במהלך כל אותה תקופה בסין בפרט, ובמדינות הגוש ה"מזרחי" הפרו-סובייטי בכלל, כיעדים חשובים ביותר להפצת הבשורה הבהאית בהיותם מאגר אנושי אדיר של מאמינים חדשים אפשריים.[13][17]

בשנות ה-80, מוסדות הוצאה לאור בהאים הוזמנו להשתתף ביריד הספרים הבינלאומי בבייג'ינג.[18] בנוסף דווח כי בכירים סינים בנסיעות רשמיות מחוץ למדינה אף ניאותו לבקר במקדשים בהאים.[19][20] אל מול תחילתו של תהליך היפתחותה הכללי של סין באותה תקופה של רפורמות הפתיחוּת (1989-1978) לא נותרו הבהאים אדישים, והקהילה הבהאית הבין-לאומית החלה כבר אז בהכנות מצדה לקראת הידוק הקשר עם קהילות הבהאיים שנותרו בסין, כמו גם להשבת הפעילות הדתית הפולחנית במדינה והתנעת מסעות השכנוע וההטפה. מתוך ציפייה זו הוקם כבר אז בהונג קונג הבריטית סניף חדש של משרד הקהילה הבהאית הבינלאומית למידע לציבור (Bahá’í International Community’s Office of Public Information),[21][22] ובהמשך בשנות ה-90 הוקם במקאו שהייתה אז עוד תחת שלטון פורטוגלי גוף חדש בשם "המועצה הבהאית לסין" (The Bahá’í Committee for China).[23]

החל משנות ה-90 עם הפתיחות היחסית בסין בתחום החברה והדת,[24] גברה בהדרגה ההתעניינות המקומית בדת הבהאית, נפתח תחום חקר הדת הבהאית בהובלת אוניברסיטאות ומוסדות אקדמיה מובילים בסין והוקם המרכז ללימודים בהאים בסין, דמויות בולטות בדת הבהאית העולמית הוזמנו לקיום שיח עם הקהילה האקדמית הסינית, טקסטים בהאים תורגמו מחדש למנדרינית תקנית, והתאפשרה השבה חלקית של הפעילות הדתית הבהאית בסין.[10][25]

יחס הממשלה הסינית כיום לדת הבהאית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסין באופן רשמי רק חמש דתות זוכות כיום להכרה ולחופש מסוים לפעילות גלויה וממוסדת תחת פיקוח של המדינה: בודהיזם, דאואיזם, נצרות קתולית, נצרות פרוטסטנטית ואסלאם.[26][27] דתות ואמונות אחרות אינן זוכות להכרה מצד המדינה ובעקרון עד כה עדיין לא נהנות מיכולת לערוך את פעילויותיהן באופן גלוי וממוסד, ובהן גם הדת הבהאית. על אף שקיים מידע מועט יחסית אודות הבהאים בסין כיום, אנו יודעים כי הגבלות אלו אוסרות באופן עקרוני על הדת הבהאית לפתוח בתי תפילה רשמיים בסין, להסמיך אנשי דת, או לפעול לצירוף מאמינים חדשים מקרב אזרחי המדינה. על כן הקהילות הבהאיות אינן מאורגנות ואין בסין מוסדות קהילתיים בהאים, כפי שקהילות בהאיות בכל העולם בעקרון מחויבות לקיים.[15][28][29] אף על פי כן, סין מהווה כיום יעד מרכזי לפעילות ההטפה הבהאית, ושליחים בהאים זרים ומקומיים פועלים בה במרץ להפצת האמונה הבהאית בקרב אזרחי סין, גם אם לא באופן רשמי ובעיקר במפגשים חברתיים ביתיים, אך בידיעת רשויות המדינה ובהסכמה שבשתיקה מצדן.[15][29][30]

דמוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

משום שהדת הבהאית אינה דת המוכרת רשמית ברפובליקה העממית של סין, אין אומדנים מהימנים לגמרי לגבי מספרם המדויק של מאמיני הדת הבהאית בסין. על פי הערכת האו"ם בשנת 2005 היו בסין כ-6,000 מאמינים בהאים.[2] כיום קהילת הדת הבהאית בסין מוערכת בכמה אלפים או עשרות אלפים של מאמינים[3], ועל פי הערכת המכון הסיני ללימודים בהאיים באוניברסיטת שאנדונג (אנ') זוהי הקהילה הבהאית בעלת שיעור הצמיחה הגבוה ביותר בעולם, וייתכן אף כי קיימים יותר מ-20,000 מאמינים הפזורים בעיקר בערים הגדולות הבאות: שאנגחאי, בייג'ינג, גואנגג'ואו, טיינג'ין, ג'וחאי (אנ'), שנג'ן, שן-יאנג, יין-צ'ואן (אנ'), צ'אנגצ'ון, ובאזורים המנהליים המיוחדים של הונג-קונג ומקאו.[1]

דמויות בולטות בקהילה הבהאית בסין

[עריכת קוד מקור | עריכה]

על אף שהדת הבהאית מכירה גם נביאים קודמים מכל רחבי העולם שבשורתם הייתה עמוד תווך לדתות אחרות (למשל: אברהם אבינו ומשה רבנו, קרישנה מהפנתיאון ההינדואי, בודהה סידהארתא, ישו הנוצרי, זרתוסטרה של הדת הזורואסטרית, ומוחמד נביא האסלאם),[31] אף לא דמות דתית-פילוסופית אחת מההיסטוריה הסינית כלולה ברשימה זו של מבשרי הבשורה האלוהית של הבהאים.[32] מלבדם הדמויות החשובות ביותר לדת הבהאית, הן בסין והן בפזורותיה האחרות בכל רחבי העולם, הן נביאי הבהאים המפורשים ומנהיגי הקהילה שבאו לאחריהם:

הפעילה החברתית הילדה ין
נשיא אוניברסיטת צ'ינג-חוא ד"ר צאו יון-שיאנג

דמויות היסטוריות ממוצא סיני שהמירו את דתן לאמונה הבהאית:

אשת העסקים ג'אנג שין (2013)

דמויות בולטות בחברה הסינית העכשווית שהמירו את דתן לאמונה הבהאית:

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • ספר התפילות הבהאי המלא בסינית מפושטת
  • Jimmy Ewe Huat Seow, The Pure in Heart: The Historical Development of the Baha'i Faith in China, Southeast Asia and Far East, Baha'i Publications Australia, 1992
  • Zhaoyuan Wan & David A. Palmer, The Cosmopolitan Moment in Colonial Modernity: The Bahá’í Faith, Spiritual Networks and Universalist Movements in Early Twentieth Century China, Forthcoming in Modern Asian Studies, Accepted on 16 Mar. 2019
  • 蔡德贵, 当代新兴巴哈伊教研究, 人民出版社, 2006
  • 蔡德貴, 《敎育強國，信仰立人》：清華之父曹雲祥, 2011年6月1日

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הקהילה הבהאית בסין בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 3 Zuo Xuan, Religious Chic, Global Times, ‏27 January 2010
  2. ^ 1 2 Yearbook of the United Nations 2005, UN, 2005-12-31, עמ' 16–16, ISBN 978-92-1-156098-5
  3. ^ 1 2 הרצאתו של מר נעם אורבך: "הדת הבהאית בסין: התבססות ללא התמסדות" (13.3.13), ‏דקה 8:19
  4. ^ 1 2 3 4 5 6 7 Graham Hassall, Bahá'í Country Notes: China, Bahá'í Library Online, ‏1997
  5. ^ ‘Abdu’l‑Bahá, Memorials of the Faithful, ‏1971
  6. ^ Location Chronology: China, Bahá'í Library Online
  7. ^ The Early Bahá’í Community, The Bahá’í Faith: The website of the worldwide Bahá’í community
  8. ^ Shoghi Effendi, God Passes By, ‏1944
  9. ^ The Development of the Bahá’í Community in the time of ‘Abdu’l‑Bahá, The Bahá’í Faith: The website of the worldwide Bahá’í community
  10. ^ 1 2 Bahá’í Universal House of Justice, Century of Light, ‏2001
  11. ^ Abdu’l Baha, "Star of the West", כרך Vol. 21, עמ' p. 261
  12. ^ 1 2 3 Mildred Mottahedeh, "In Memoriam; Hilda Yank Sing Yen 1905 - 1970", Baha'i World XV, 1968-73, עמ' pp. 476-78
  13. ^ 1 2 3 Bahá’í Universal House of Justice, 25 February 1986 – To all National Spiritual Assemblies
  14. ^ Arthur Hampson, The Growth and Spread of the Baha'i Faith, London, England: University Microfilms International, 1980, עמ' 455-461
  15. ^ 1 2 3 Kim-Kwong Chan, Religion in China in the Twenty-first Century: Some Scenarios, Religion, State and Society 33:2, 2005, עמ' 87-119
  16. ^ Bahá’í Universal House of Justice, 8 June 1973 – To the Bahá’ís of the World
  17. ^ Bahá’í Universal House of Justice, 2 September 1982 – To the Friends gathered in the Asian-Australasian Bahá’í Conference in Canberra
  18. ^ Bahá’í Universal House of Justice, 30 April 1987 – To the Bahá’ís of the World
  19. ^ Bahá’í Universal House of Justice, 30 April 1987 – To the Bahá’ís of the World
  20. ^ Bahá’í Universal House of Justice, Riḍván 1989 – To the Bahá’ís of the World
  21. ^ Bahá’í Universal House of Justice, Riḍván 1989 – To the Bahá’ís of the World
  22. ^ Bahá’í Universal House of Justice, Riḍván 1990 – To the Bahá’ís of the World
  23. ^ הרצאתו של מר נעם אורבך: "הדת הבהאית בסין: התבססות ללא התמסדות" (13.3.13), ‏דקה 41:00
  24. ^ הרצאתו של מר נעם אורבך: "הדת הבהאית בסין: התבססות ללא התמסדות" (13.3.13), ‏דקה 18:32
  25. ^ הרצאתו של מר נעם אורבך: "הדת הבהאית בסין: התבססות ללא התמסדות" (13.3.13), ‏דקה 47:10
  26. ^ Donald MacInnis, From Suppression to Repression: Religion in China Today, Current History 95:602, Sep 1996, עמ' 284-289
  27. ^ הרצאתו של מר נעם אורבך: "הדת הבהאית בסין: התבססות ללא התמסדות" (13.3.13), ‏דקה 20:18
  28. ^ הרצאתו של מר נעם אורבך: "הדת הבהאית בסין: התבססות ללא התמסדות" (13.3.13), ‏דקה 24:46
  29. ^ 1 2 Research Directorate, Immigration and Refugee Board, Canada, China: Treatment of Baha'i in China, particularly in Jinan City, Shandong (1994-2000), Refworld.org, ‏20 July 2000
  30. ^ הרצאתו של מר נעם אורבך: "הדת הבהאית בסין: התבססות ללא התמסדות" (13.3.13), ‏דקה 33:18
  31. ^ הרצאתו של מר נעם אורבך: "הדת הבהאית בסין: התבססות ללא התמסדות" (13.3.13), ‏דקה 9:21
  32. ^ Bahá’í Universal House of Justice, 27 October 1986 – [To an individual]
  33. ^ Bahai Prayers in Simplified Chinese
  34. ^ Bahá'í Chronology: years 195-, Bahá'í Library Online, line: 1952 Jun or Jul
  35. ^ Gady Epstein, A Billionaire Worth Rooting For?, Forbes, ‏12 March 2010
  36. ^ Li Yuan, How Religion Changes a Chinese Billionaire Developer, The Wall Street Journal, ‏6 March 2011
  37. ^ Lily Kuo & Adam Patrick, The Billionaire Chinese Blogger Who Wants to Buy America's Most Expensive Building, The Atlantic, ‏12 March 2013
  38. ^ Billboard Radio China, American-Chinese Superstar Khalil Fong Talks New Label, Publishing Children's Books, ‏13 December 2017


הדת הבהאית
הכוכב הבהאי
הכוכב הבהאי
דמויות מרכזיות עלי מוחמד שיראזי, הבאב • בהאא אללה • עבד אל-בהאא • שוגי אפנדי
הכתבים הבהאיים אל-כתאב אל-אקדס • כתאב-י איקאן • המילים הנסתרות • שבעת העמקים • ארבעת העמקים • האיגרת אל בן הזאב • באיאן • איגרות אל המלכים והשליטים • מפציעי השחר
מוסדות עיקריים מנגנון המנהל הבהאי • המרכז הבהאי העולמי • בית הצדק העולמי • האסיפות הרוחניות
עקרונות כלליים עקרונות הדת הבהאית • התגלות מתמשכת • מעמד האישה בדת הבהאית • אחדות בדת הבהאית • עבדות בדת הבהאית • להט"ב והדת הבהאית
היסטוריה ופילוגים באביזם • היסטוריה של הדת הבהאית • סובח-י אזל • אבראהים ג'ורג' ח'יראללה • צ'ארלס מייסון רמי • רות וייט
אנשים אותיות הח"י • ידי האמונה • שליחי בהאא אללה • טאהרה • בהיה ח'אנום • מרתה רוט • לואה גטסינגר • פיבי הרסט • ת'ורנטון צ'ייס
לוח השנה הבהאי חגים בהאיים • נורוז • רידוואן • הולדת בהאא אללה • יום הברית • איאם-י הא • צום תשעה עשר הימים
בית התפילה הבהאי אשגבאט • שיקגו • קמפלה • סידני • פרנקפורט • פנמה סיטי • סמואה • דלהי • סנטיאגו דה צ'ילה
קהילות בהאיות הקהילה הבהאית הבין-לאומית • אוזבקיסטן • אוסטרליה • אינדונזיה • איראן • אנגליה • ארצות הברית • ברזיל • גרמניה • דרום אפריקה • הודו • טורקיה • טורקמניסטן • מצרים • ניו זילנד • סין • ספרד • קנדה • רוסיה
מנהגים ופולחן סמלים בהאיים • עלייה לרגל • תפילה • חקוק אללה • צום
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=הקהילה_הבהאית_בסין&oldid=39437976"