יזכור

יִזְכּוֹר היא תפילה יהודית של הזכרת נשמות ששורשיה קדומים, הנאמרת בחלק מהחגים בבתי הכנסת האשכנזים על ידי מי שנפטרו הוריו או אחד מהם. התפילה היא למען יזכור אלוהים את נשמת הנפטר ולמען מנוחת הנשמה בגן עדן. בנוסח התפילה אף נודבים צדקה כזכות לנפטרים.

בעקבות הטקסט של תפילת "יזכור", שאותו אומר המתפלל לזכרו של נפטר מסוים, חוברו גם טקסטים לזכרן של שתי קבוצות של נספים:

• בטקסי זיכרון לחללי מערכות ישראל, בפרט אלה שנערכים ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, מושמע קטע "יזכור" מיוחד. הנוסח המיוחד של "יזכור" לזכר הנופלים נכתב לראשונה לאחר מאורעות תל חי על ידי ברל כצנלסון. במלחמת העצמאות נכתב ברוח זו טקסט אשר שימש לזכר חללי המלחמה, ולאחר מכן שונה כדי שיתייחס לכל הנופלים במערכות ישראל.
• ביום הזיכרון לשואה ולגבורה נאמרת תפילת "יזכור" לזכר קורבנות השואה.

יזכור על שתי הקבוצות הללו נוסף גם בנוסח של הזכרת נשמות בתפילות המועדים בבתי הכנסת.

תפילת יזכור

יזכור ממחזור שהודפס בווילנה בשנת 1876

סדר יזכור ממחזור רעדעלהיים ליום כיפור 1807

נוסח יזכור

נוסח התפילה לאדם שנפטר אביו, הוא כך:

יִזְכֹּר אֱלֹהִים נִשְׁמַת אָבִי מוֹרִי (פלוני בן פלוני)
שֶׁהָלַךְ לְעוֹלָמוֹ בַּעֲבוּר שֶׁאֲנִי נוֹדֵר צְדָקָה בַּעֲדוֹ.
וּבִשְׂכַר זֶה תְּהֵא נַפְשׁוֹ צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים
עִם נִשְׁמַת אַבְרָהָם, יִצְחָק וְיַעֲקֹב, שָׂרָה, רִבְקָה, רָחֵל וְלֵאָה
וְעִם שְׁאָר צַדִּיקִים וְצַדְקָנִיּוֹת שֶׁבְּגַן עֵדֶן וְנֹאמַר אָמֵן.

בקהילות איטליה נהוג לאמר יזכור בנוסח: "יזכור אלוהים לטובה את נפש כל שכבי עמו ישראל עם נפש אברהם יצחק ויעקב אבותינו אשר הניחו לנפשותם זכירה בהקדש ינוחו על משכבותם בגן עדן ונאמר אמן".

זמן אמירתה

תפילת היזכור נאמרת בימינו ברוב מוחלט של קהילות האשכנזים ארבע פעמים בשנה: ביום הכיפורים, שמיני עצרת, שביעי של פסח (בחו"ל באחרון של פסח) ובשבועות (בחו"ל ביום השני) אחרי קריאת התורה לפני שמכניסים את ספר התורה לארון הקודש. במנהג אשכנז המערבי, לא נוהגים לומר יזכור ברגלים כלל, אך הוא הונהג בכמה קהילות מנהג זה בתקופה מאוחרת. בחלק מקהילות אשכנז המערבי, נוהגים לומר יזכור בשבת לפני שבועות ("שווארץ שבת") ובשבת לפני תשעה באב.

בבתי הכנסת הספרדיים לא נאמרת תפילת יזכור, ואין תפילה מיוחדת להזכרת נשמות בחגים, אך נהוג שאדם העולה לתורה יכול לבקש שתיאמר תפילת ה"השכבה" לזכר קרוביו שנפטרו כמו בכל יום בשנה. עם זאת, יש נוהגים שביום כיפור אומרים תפילת "השכבה" לכל חברי הקהילה שנפטרו בשנה האחרונה ו/או לחכמי הקהילה, לאחר אמירת כל נדרי.

מנהגי אמירת יזכור

בניגוד לתפילות אחרות של הזכרת נשמות הנאמרות על ידי החזן או הגבאי, תפילת יזכור נאמרת על ידי הקרוב של הנפטר. לאור זאת התפתח המנהג של אלו שיש להם אב ואם לצאת מבית הכנסת בעת אמירת יזכור.

היציאה מבית הכנסת

בקיצור שולחן ערוך כתוב:

ונוהגין כי מי שיש לו אב ואם יוצא מבית הכנסת בשעת הזכרת נשמות. גם נוהגים שבתוך שנה ראשונה למיתת האב או האם, יוצא גם כן מבית הכנסת.

בספר כרם שלמה ניתן טעם ליציאה: כדי למנוע טעות אצל מי שיש לו הורים ויאמר את נוסח יזכור בטעות. אולם ישנן קהילות בהן לא נהגו מי שהוריהם חיים לצאת מבית הכנסת. יש מקומות בהם מקובל שמי שיש לו הורים נשאר יושב במקומו בעת אמירת יזכור שעה ששאר המתפללים עומדים.

תולדות תפילת יזכור

הנוסח של "יזכור אלוהים נשמת ..." שימש בקהילות היהודיות בגרמניה כבר במאה ה-14 וככל הנראה החל השימוש בו בתקופה כלשהי לאחר גזירות תתנ"ו. הקהילות היהודיות נהגו לנהל ספרים שנקראו מארמארביכער בהם נרשמו תפילות יזכור תוך ציון שמות הנפטרים ומעשיהם הטובים. לשם הקיצור היו רושמים בספרים אלו את תחילת התפילה בראשי תיבות: יא"נ. בתקופות קדומות נאמרו תפילות יזכור להרוגי תתנ"ו בשבת שלפני תשעה באב ובשבת שלפני יום השנה לפרעות. תפילות היזכור הזכירו את אנשי הקהילה שנפטרו וכן את ההרוגים על קידוש השם.

במהלך השנים נוספו תפילות יזכור שונות לזיכרון ההרוגים על קידוש השם. במחזורים של המאה ה-18 מופיע לצד תפילת היזכור להורים גם נוסח יזכור ל-"נשמת כל קרובי וקרובותי ... הן שהומתו הן שנהרגו הן שנשחטו ושנשרפו ושנטבעו ושנחנקו על קידוש השם". בארץ ישראל נאמרו תפילות יזכור לזכר "אחינו ואחיותינו שנפלו על אדמת המולדת" ועם פרוץ מלחמת העולם השנייה נאמרו תפילות יזכור לזכר ההרוגים בכיבוש פולין בידי הנאצים.

לאחר השואה תוקנו נוסחים שונים של תפילת היזכור לזכר הנרצחים בשואה, ולאחר הקמת צה"ל הופיעו נוסחי יזכור לזכר חיילי צה"ל.

תפילת יזכור זכתה להתקדש בקדושה עממית מיוחדת. יש יהודים שהקשר היחיד שלהם למנהגי היהדות הוא אמירת יזכור. תיאור מעמד תפילת היזכור מופיע בספרות העברית החדשה, למשל אצל דוד פרישמן בסיפור "הזכרת נשמות".

יזכור עם ישראל

ימים ספורים לאחר מאורעות תל חי ב-1920 חיבר ברל כצנלסון, מראשי הציונות הסוציאליסטית, הספד להרוגי המאורעות. ההספד הודפס בכתב העת "קונטרס". הנוסח הופץ ברחבי היישוב היהודי בארץ ישראל, והוקרא על ידי אנשי תנועת העבודה בטקסים שנערכו כל שנה בי"א באדר. בהספדו של ברל נכתב "יזכור עם ישראל".

יזכור עם ישראל את הנשמות הטהורות של בניו ובנותיו
שניאור שפושניק
אהרון שֶר
דבורה דראכלר
בנימין מונטר
(זאב) שַרף
שרה צ'יז'יק
(יעקב) טוקר
יוסף טרומפלדור
הנאמנים והאמיצים, אנשי העבודה והשלום, אשר הלכו מאחרי המחרשה ויחרפו נפשם על כבוד ישראל ועל אדמת ישראל.
יזכור ישראל ויתברך בזרעו ויאבל על זיו-העלומים וחמדת-הגבורה וקדושת-הרצון ומסירות-הנפש אשר נספו במערכה הכבדה.
אל ישקוט ואל ינחם ואל יפוג האבל עד בוא יום בו ישוב ישראל וגאל אדמתו השדודה.

וריאציה של טקסט זה שימשה גם בטקסים לזכרם של חללים אחרים ביישוב, ובטקס לזכרם של קורבנות ההעפלה.

בחוגים דתיים המשיכו להשתמש בנוסח המסורתי של "יזכור אלוהים" גם לחללי ההתיישבות וההעפלה בארץ ישראל ואף התפלמסו עם הנוסח של "יזכור עם ישראל". בחוברת "נרות שבת" שיצאה לקראת ראש השנה תש"ח (1947) מופיעה רשימה ארוכה של תפילות יזכור אלוהים לזכר מעפילים שנהרגו ואליהם מצורפים דברים המדגישים את חשיבות הזכירה של אלוהים:

יזכור אלוהים!
 אנו, ריבונו של עולם ... אין בנו, אויה, לא כח ולא מח לזכור, גם להזכיר עד מה.
 הראש סחרחר, הלב מתפקע - וכיצד נזכור?
(...)
יזכור אלוהים!
 אָניות סוערות, מטורפות בלבב ימים,
 משברי ים גועשים סביבותיהן,
 ובתוכן ובקרבן נשברי-לב דכי-רוח.
 אחד מעיר ושניים ממשפחה, שרידי פליטי חרץ,
 נכספו לערות ים-דמעותיהם על הררי ציון.
(...)
יזכור אלוהים!
 אנו - הלא אין זיכרון לראשונים, וגם לאחרונים לא יהיה להם זיכרון עִם שיהיו באחרונה - ומה ערך לזכירה שלנו?
אבל - יזכור עם ישראל!
 ומה יזכור?
 זכור את יום השבת לקדשו!

"יזכור" לחללי מערכות ישראל

אבן עם כיתוב של יזכור לחללי מערכות ישראל בבית הקברות הצבאי קריית שאול

יזכור בעברית וסורת אל-פאתחה בערבית באנדרטת הלוחם הבדואי

נוסח "יזכור" לחללי מלחמות ישראל:

יִזְכֹּר עַם יִשְׂרָאֵל אֶת בָּנָיו וּבְנוֹתָיו הַנֶּאֱמָנִים וְהָאַמִּיצִים,
חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגָנָה לְיִשְׂרָאֵל,
וְכָל לוֹחֲמֵי הַמַּחְתָּרוֹת וַחֲטִיבוֹת הַלּוֹחֲמִים בְּמַעַרְכוֹת הָעָם,
וְאַנְשֵי קְהִלּוֹת הַמּוֹדִיעִין, הַבִּטָּחוֹן, הַמִּשְׁטָרָה וְשֵׁרוּת בָּתֵּי הַסֹּהַר,
אֲשֶׁר חֵרְפוּ נַפְשָׁם בַּמִּלְחָמָה עַל תְּקוּמַת יִשְׂרָאֵל,
וְכָל מִי שֶׁנִּרְצְחוּ בָּאָרֶץ וּמִחוּצָה לָהּ בִּידֵי מְרַצְּחִים מֵאִרְגּוּנֵי הַטֵּרוֹר.

יִזְכֹּר יִשְׂרָאֵל וְיִתְבָּרַךְ בְּזַרְעוֹ וְיֶאֱבַל עַל זִיו הָעֲלוּמִים
וְחֶמְדַּת הַגְּבוּרָה וּקְדֻשַּׁת הָרָצוֹן וּמְסִירוּת הַנֶּפֶשׁ
שֶׁל הַנִּסְפִּים בַּמַּעֲרָכָה הַכְּבֵדָה.

יִהְיוּ חַלְלֵי מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל עֲטוּרֵי הַנִּצָּחוֹן
חֲתוּמִים בְּלֵב יִשְֹרָאֵל לְדֹר דֹּר.

הנוסח המקורי של "יזכור" נכתב בזמן מלחמת העצמאות על ידי אהוביה מלכין, והתבסס על ההספד של ברל כצנלסון להרוגי תל-חי. נוסח זה הודפס בספר יזכור הראשון שהוציאה היחידה להנצחת החייל במשרד הביטחון. עם השנים נוספו ל"יזכור" חללי צה"ל שנפלו אחרי מלחמת העצמאות, וכן חללים ממחתרות עבריות בארץ ישראל, ארגוני מודיעין צבאי במערכת הביטחון הישראלית, משטרת ישראל,שירות בתי הסוהר, ונפגעי פעולות איבה.

הנוסח המקורי הסתיים במילים "יִהְיוּ חַלְלֵי מלחמות יִשְׂרָאֵל עֲטוּרֵי הַנִּצָּחוֹן". בשנות ה-90 שונה הנוסח, ובמקום המילה "מלחמות" נכתב "מערכות", בעקבות לחצים שהפעילו הורים שכולים של חללי אסון הנ"ד ותאונות מבצעיות נוספות שלא אירעו במהלך מלחמה כלשהי. נוסח זה, הנפתח במילים "יזכור עם ישראל", הודפס בספרי יזכור השונים עד שנת 1995. לאחר מלחמת ששת הימים הפיצה הרבנות הצבאית הראשית נוסח שונה, הנפתח במילים "יזכור אלוהים". נוסח זה הוקרא בטקס פתיחת אירועי יום הזיכרון ברחבת הכותל, אף על פי שבטקס הדלקת המשואות הוקרא נוסח ה'יזכור' עם הפתיחה המקורית, על ידי הקריין עמיקם גורביץ'. גרסת "יזכור עם ישראל" הייתה הגרסה הרשמית גם בפקודות המטכ"ל.

בשנת 2011, בעת כהונת הרמטכ"ל בני גנץ, התעורר דיון ציבורי באשר לנוסח הראוי. את המחאה הציבורית הובילה יהודית ביאלר (אמו של יורם ביאלר שהונצח בשיר "יורם") והיא החתימה למעלה מ-60,000 איש על עצומה שקראה להשיב את הנוסח המקורי. בעקבות הדיון מינה הרמטכ"ל ועדה בראשות האלוף ישי בר לבחינת נוסח תפילת "יזכור". באוגוסט 2011 המליצה הוועדה לומר את נוסח "יזכור עם ישראל". הרמטכ"ל בני גנץ אימץ את החלטת הוועדה.

"יזכור" לקורבנות השואה

באתר "יד ושם" מוצגים שני נוסחים לתפילת "יזכור" לזכר קורבנות השואה:

נוסח קצר:

יִזְכֹּר אֱלוֹהִים אֶת נִשְׁמוֹת אֲחֵינוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, חַלְלֵי הַשּׁוֹאָה וְגִבּוֹרֶיהָ, נִשְׁמוֹת שֵׁש־מֵאוֹת רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁהוּמְתוּ וְשֶׁנֶּהֶרְגוּ וְשֶׁנֶּחְנְקוּ וְשֶׁנִּקְבְּרוּ חַיִּים, וְאֶת קְהִלּוֹת הַקֹּדֶשׁ שֶׁנֶּחְרְבוּ עַל קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם.
יִזְכֹּר אֱלוֹהִים אֶת עֲקֵדָתָם עִם עֲקֵדַת שְאַר קְדוֹשֵׁי יִשְׂרָאֵל וְגִבּוֹרָיו מִימֵי עוֹלָם וְיִצְרֹר בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֶת נִשְׁמָתָם. הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִים בְּחַיֵּיהֶם וּבְמוֹתָם לֹא נִפְרָדוּ. יָנוּחוּ בְּשָׁלוֹם עַל מִשְׁכְּבוֹתָם וְנֹאמַר אָמֵן.

נוסח ארוך: נוסח זה תוקן בשנת 2019 ובמקום המילים "בגולת אירופה" בנוסח החדש מופיעה המילה "בגולה", וזאת כדי לכלול את קורבנות השואה מארצות נוספות, כולל ארצות צפון אפריקה.

יזְכֹּר אֱלוֹהִים אֶת כָּל הַנְּשׁמוֹת שֶׁל כָּל קְהִלּוֹת בֵּית יִשׂרָאֵל בְּגוֹלַת אֵירוֹפָּה שֶׁהוּעֲלוּ עַל מוֹקֵד בִּשְׁנוֹת הַשּׁוֹאָה תַּ"שׁ–תַּשְׁ"ה. שִׁשָּׁה מִילְיוֹן אֲנָשִׁים וְנָשִׁים, יְלָדִים וִילָדוֹת, בַּחוּרִים וּבְתוּלוֹת, זָקֵן וָטַף, שֶׁנֶּהֶרְגוּ וְשֶׁנִּטְבְּחוּ בְּאַכְזָרִיּוּת אֲיֻמָּה וְנִרְצְחוּ בְּרֶצַח הֲמוֹנִים בִּמְקוֹמוֹת מְגוּרֵיהֶם בֶּעָרִים, בָּעֲיָרוֹת וּבַכְּפָרִים, וְיִתְרָם הוּבְלוּ לְמַחֲנוֹת הָרִכּוּז וְנִסְפּוּ בְּמִיתוֹת מְשֻׁנּוֹת וְנוֹרָאוֹת, וְנִשְׂרְפוּ לְאֵפֶר בְּכִבְשְׁנֵי הָאֵשׁ שֶׁל מַחֲנוֹת הַהַשְׁמָדָה הָאֲיֻמִּים בְּגֶרְמַנְיָה וּבְפּוֹלִין וּבִשְׁאַר אֲרָצוֹת בִּידֵי עַם הַמְּרַצְּחִים הַגֶּרְמָנִי עִם עוֹזְרָיו הָרוֹצְחִים מִשְּׁאַר הָעַמִּים, שֶׁהָיוּ בְּעֵצָה אַחַת לְהַשׁמִיד וְלַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת הָעָם הַיְּהוּדִי וְלִמְחוֹת אֶת זֵכֶר הַיַּהֲדוּת וּלְכַלּוֹת כָּל אֲשׁר בְּשֵׁם יִשׂרָאֵל יִקָּרֵא. אֵל נְקָמוֹת, שׁוֹפֵט הָאָרֶץ, זְכוֹר נָא אֶת נַחֲלֵי הַדָּם שֶׁנִּשְׁפַּךְ כַּמַּיִם, דְּמֵי אָבוֹת וּבָנִים, אִמָּהוֹת וְעוֹלְלֵיהֶן, רַבָּנָן וְתַלְמִידֵיהֶם וְהָשֵׁב גְּמוּל שִׁבְעָתַיִם לְצוֹרְרֵי עַמֶּךָ. שַׁוְעַת "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל" שֶׁזָּעֲקוּ הַלְּקוּחִים לַמָּוֶת, אַל תִּדּוֹם, וְאֶנְקַת הַמְּעֻנִּים תַּעֲלֶה לִפְנֵי כִּסֵּא כְּבוֹדֶךָ, לִנְקֹם, בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ לְעֵינֵינוּ, אֶת נִקְמַת דַּם בָּנֶיךָ וּבְנוֹתֶיךָ הַקְּדושִׁים וְהַטְּהֹרִים, שֶׁלֹּא זָכוּ לְקֶבֶר יִשְׂרָאֵל, כַּכָּתוּב: כִּי דַּם עֲבָדָיו יִקּוֹם וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו, וְכִפֵּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ.

בשנות החמישים של המאה ה-20 כתב אבא קובנר נוסח של "יזכור ליום הזיכרון לשואה ולמרד":

נזכור את אחֵינו ואחיותינו, את בתי העיר ואת בתי הכפר,
את רחובות העייָרה שסאנו כנהרות
ואת הפונדק הבודד עֲלֵי אורַח
את הישיש בִּקלסתר פניו
את האם בסוּדָרָהּ
את הנַערה בצַמותיה
את הטף
את אלפי קהילות ישראל על משפְּחות האדם
את כל עֲדַת היהודים
אשר הוכרעה לטבח על אדמת אירופה מידי הכּוֹרֵת הנאצי
את האיש שזעק פתאום ובזעקתו מת.
את האישה שחבקה את תינוקה אל לבה וּזרועותיה צנחו
את התינוק שאצבְּעותיו מגששות אל פטמת האם והיא כחולה וצוננת .
את הרגליים
את הרגליים שביקשו מפלט ולא היה מנוס עוד.
ואת שקפצו ידיהם לאגרוף
האגרוף שחפן את הברזל
הברזל שהיה לנשק הֶחָזון, הייאוש והמרד
והם ברי הלבב
והם פקוחי העיניים
והם שהשליכו נפשם מנגד וידם קָצְרָה מִלהושיע .
נזכור את היום.
את היום בצָהֳרָיו.
את השמש שעלתה על מוקד הדמים
את השמים שעמדו גבוהים ומחֲרישים
נזכור את תִלי הָאֵפֶר אשר מתחת לגנים הפורחים.
יזכור החי את מתיו
כי הנה הם מנגד לנו
הנה ניבָּטות עיניים סָביב סָביב
ואַל דֳּמִי, אַל דומִי לנו עדי יהיו חיינו ראויים לזכרם.
 

"יזכור" לחסידי אומות העולם

ב-2014 כתב רני יגר ממייסדי בית תפילה ישראלי ומנהל מיזם התנ"ך במכון שלום הרטמן תפילת "יזכור" ייעודית לחסידי אומות העולם. יגר, בן לניצולת שואה מבולגריה ציין כי התפילה היא חלק מהחובה המוסרית שיש לעם ישראל כלפי חסידי אומות העולם.

יִזְכֹּר עַם יִשְׂרָאֵל אֶת חֲסִידֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם, אֲשֶׁר שָׂמוּ נַפְשָׁם בְּכַפָם לְמַעַן אַחֶינוּ וְאַחְיוֹתֵינוּ הַנִּרְדָּפִים וְהמעוּנִים
בִּשְׁנוֹת הַשּׁוֹאָה ת"ש-תש"ה וְהָיוּ כְּכוֹכָבִים מְאִירִים בְּאֲפֵילָת הָרֶשַׁע הָרוֹבֶצֶת.
אֶת שֶׁהִשְׁמִיעוּ קוֹל בְּעֵת דְּמָמָה,
אֶת שֶׁהִצִּיעוּ מִקְלָט וּתְעוּדַת חַיִּים בְּעֵין סְעָרַת הָרֶצַח,
אֶת שֶׁסָּמְכוּ נוֹפְלִים וְהוֹשִׁיטוּ יָד, מָזוֹן וּלְבוּשׁ,
אֶת שֶׁעָנוּ לַאֲנָשִׁים, נָשִׁים וְטַף בְּעֵת שַוְּעָם.
גְּבָרִים וְנָשִׂים, עוֹבְדֵי אֲדָמָה וְיוֹשְׁבֵי עִיר,
פְּשוּטֵי עַם וְרָמֵי מַעֲלָה,
אָנְשֵׁי אֱמוּנָה וּמַצְפּוּן -
בְּגֵיא צַלְמָוֶת עָמְדוּ כָּל אֵלֶּה עִם בְּנֵי עַמֵּנוּ וְהִצִּילוּ מִן הַתֹּפֶת יְחִידִים, מֵאוֹת וְאַף רְבָבוֹת. בַּמָּקוֹם שֶׁלֹּא הָיָה אִישׁ הָיוּ הֵם אֲנָשִׁים.
יִזְכֹּר עַם יִשְׂרָאֵל אֶת גְּדֻלַּת רוּחָם, גְּבוּרָתָם וְטֹהַר לִבָּם, יִצְרוֹר אֱלֹהִים בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֶת נִשְׁמוֹתֵיהֶם,
וְיִתְקַיֵּם בָּהֶם וּבָנוּ הַכָּתוּב: "כַּעֲבוֹר סוּפָה וְאֵין רָשָׁע, וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם" (משלי י 25).
 

—

לקריאה נוספת

• שלמה פריהף "הזכרת נשמות" HUCA v. 36 (1965) p. 179-189 (אנגלית)
• שמואל גליק, עוד על מנהג ה"יזכור" ולמקומו של מנהג זה בשלוש רגלים אצל עדות אשכנז, סיני, קכ"ב, אב-אלול תשנ"ח, עמ' רכ-רכח

קישורים חיצוניים

• הזכרת נשמות במחזור כמנהג פיהם, פולין, מעהרין, רייסן, יצ״ו, מהדורת אלטונא, תק"ד, 1744, באתר היברובוקס
• יזכור לחללי מערכות ישראל, באתר ההנצחה לחללי מערכות ישראל (כולל קריינות)
• אילנה שמיר, שינויים בנוסח ה"יזכור", הנצחה וזיכרון - בין הפרטי ללאומי, תשס"ב, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
• הזכרת נשמות, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
• תפילת "יזכור" בשבת ובחגים, באתר של חברה קדישא גחש"א ת"א-יפו והמחוז
• חן מלול, תפילת אנוסי המהפכה הקומוניסטית, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, נובמבר 2017
• חן מלול, גלגוליו של ה'יזכור', בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, מאי 2019
• יזכור, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• מידע על יזכור בקטלוג הספרייה הלאומית
• מאמרים בנושא יזכור, באתר ספריית אסיף
• נזכור את חללי השבת השחורה תשפ"ד ונאמץ אל ליבנו את החיים, באתר מכון שיטים.
• תום נבון וניר הרבורגר, איך זוכרים מלחמה שעדיין נמשכת? ומי יזכור את הזוכרים?, באתר הארץ, 29 בספטמבר 2024
• יואל רפל, הגיבורים, החללים והחטופים: נוסחים חדשים ל"יזכור" לטבח שמחת תורה, באתר ynet, 6 בדצמבר 2023