יחסי ארצות הברית – סלובניה
| יחסי ארצות הברית – סלובניה | |
|---|---|
|
|
| |
| ארצות הברית | סלובניה |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 9,833,517 | 20,273 |
| אוכלוסייה | |
| 346,048,636 | 2,118,149 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 27,360,935 | 68,217 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 79,067 | 32,206 |
| משטר | |
| רפובליקה נשיאותית | רפובליקה |
היחסים שבין ארצות הברית של אמריקה לבין סלובניה כוננו בשנת 1992 לאחר התנתקות סלובניה מיוגוסלביה, וכיום שתי המדינות חברות בנאט"ו, ומתקיימים יחסים דיפלומטיים מלאים ביניהם. על פי דו"ח המנהיגות העולמית של ארצות הברית לשנת 2012, 26% מהסלובנים מרוצים מההנהגה האמריקנית, כאשר 52% אינם מסכימים ו-22% אינם בטוחים[1].
בנובמבר 2016 נבחר דונלד טראמפ לנשיא ארצות הברית, ובכך הפכה אשתו מלניה טראמפ, שהיא ילידת סלובניה, לגברת הראשונה של ארצות הברית.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתחילת שנות ה-70, פתחה סוכנות המידע האמריקנית (USIS) ספרייה ועיתונות אמריקנית ותרבותית בליובליאנה. מפתיחתו ועד לשנת 1992 פעל המרכז האמריקאי לפיתוח יחסי גומלין קרובים בין ארצות הברית לרפובליקה הסוציאליסטית של סלובניה, שהייתה חלק מהרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה. ב-23 בדצמבר 1990 הצביעו תושבי סלובניה במשאל עם על התנתקות מיוגוסלביה, וב-25 ביוני 1991, הכריזה סלובניה רשמית על עצמאותה. בעקבות כך פרצה מלחמת עשרת הימים, שבמסגרתה נלחמו כוחות טריטוריאליים סלובניים נגד הצבא העממי היוגוסלבי. ארצות הברית הכירה רשמית ברפובליקה החדשה ב-7 באפריל 1992, וכדי לפתח את היחסים הדיפלומטיים עם המדינה החדשה, פתחה ארצות הברית שגרירות חדשה בליובליאנה. בשנת 2004 תמכה ארצות הברית בהצטרפותה של סלובניה לאיחוד האירופי ולנאט"ו.
יחסים כלכליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ארצות הברית היא שותפת הסחר הגדולה ביותר של סלובניה. בשנת 2014 ייבאה ארצות הברית בשווי של 699.7 מיליון דולר מסלובניה, וייצאה אליה בשווי של 305.5 מיליון דולר. במסגרת חוק התמיכה בדמוקרטיות המזרחיות (SEED), ארצות הברית סיפקה סיוע טכני בארגון הבנקאות והפנסיה, מדיניות התחרות, וארגון מחדש של החוב הלאומי, וסלובניה הייתה אחת המדינות הראשונות שזכתה להצלחה במסגרת התוכנית. סלובניה היא חברה באיחוד האירופי ויחסיה המסחריים כפופים לחוק הסלובני, האיחוד האירופי וארצות הברית.
שיתוף פעולה ביטחוני
[עריכת קוד מקור | עריכה]סלובניה תרמה סיוע לארצות הברית ולנאט"ו על ידי סיוע בהקמת כוח האכיפה בבוסניה והרצגובינה, ולאחר מכן תרמה מסוקים, אנשי רפואה, משטרה צבאית ופלוגת חיל רגלים לכוח הייצוב (SFOR), והיא ממשיכה להיות פעילה בכוח האיחוד האירופי. ארצות הברית תמכה בהצטרפותה של סלובניה לנאט"ו במרץ 2004, וממשיכה לעבוד עם הצבא הסלובני כדי לקדם שיתוף פעולה גדול יותר ויכולת פעולה הדדית עם כוחות נאט"ו. פיקוד אירופה של ארצות הברית מספק צוות קישור שעובד עם משרד ההגנה הסלובני, כדי לשפר את שיתוף הפעולה עם נאט"ו. נכון ליוני 2008, לסלובניה היו 34 חיילים שהיו פרוסים בבוסניה והרצגובינה, 363 חיילים בכוח קוסובו, 65 חיילים במשלחת סיוע בינלאומי (ISAF) באפגניסטן, 2 מדריכים למשימת ההדרכה של נאט"ו בעיראק, 14 חיילים בלבנון (יוניפי"ל), 3 בסוריה (UNTSO), 15 במשלחת האיחוד האירופי בצ'אד ואחד בארצות הברית (CENTCOM).
תיירות וחינוך
[עריכת קוד מקור | עריכה]באוקטובר 1997 הצטרפה סלובניה לקבוצת המדינות שאזרחיהן נהנים מהזכות של נסיעות ללא ויזה לארצות הברית, ומטיילים אמריקנים מקבלים הטבות הדדיות בסלובניה. כ-17,000 סלובנים נוסעים לארצות הברית מדי שנה, וכ-20,000 אמריקנים מבקרים בסלובניה.
תוכנית פולברייט הממומנת על ידי ממשלת ארצות הברית, שולחת 6-8 חוקרים וסטודנטים לסלובניה מארצות הברית מדי שנה, ומארחת 6-8 חוקרים וסטודנטים מסלובניה בארצות הברית.
יחסים דיפלומטיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ארצות הברית מחזיקה בסלובניה שגרירות בליובליאנה. מאידך, סלובניה מחזיקה בארצות הברית שגרירות בוושינגטון די. סי. ו-12 קונסוליות בשיקגו, קליבלנד, דנוור, הונולולו, יוסטון, קנזס סיטי, נוקסוויל, מיאמי, מיניאפוליס, ניו יורק, פיטסבורג וסן פרנסיסקו[2].
