יעקב גנות
 | |
| יעקב גנות | |
| לידה |
ינואר 1947 רומניה |
|---|---|
| פטירה |
3 ביולי 2024 (בגיל 77) תל אביב-יפו, ישראל |
| תאריך עלייה | 1963 |
| מדינה |
 ישראל |
| השתייכות |
 משטרת ישראל שירות בתי הסוהר |
| תקופת הפעילות | 1964–2007 (כ־43 שנים) |
| דרגה |
 ניצב (משטרה) רב-גונדר (שב"ס) |
| תפקידים בשירות | |
| |
| עיטורים | |
 עיטור המופת | |
| תפקידים אזרחיים | |
| |
יעקב גנות (ינואר 1947 – 3 ביולי 2024) היה איש משטרה ומנהל ישראלי. כיהן כמפקד מחוז הצפון של משטרת ישראל, מפקד משמר הגבול ונציב בתי הסוהר; היה מנכ"ל רשות שדות התעופה, מנכ"ל המשרד לביטחון הפנים, מנכ"ל משרד התחבורה וראש מינהל האוכלוסין (שהפך לאחר מכן לרשות האוכלוסין וההגירה).
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]גנות נולד ברומניה בשם יעקב גנוט. בשנת 1963 עלה עם משפחתו לישראל. התגייס למשמר הגבול ב-1964, והתקדם במעלה שרשרת הפיקוד עד שהיה לסגן מפקד מג"ב ירושלים. ב-1980 עבר לשרת במשטרה, ומילא שם שורה של תפקידי פיקוד במחוז הצפוני של המשטרה, בהם סגן מפקד מרחב העמקים, מפקד מרחב הגליל ומפקד המחוז. באוקטובר 1997 מונה למפקד הראשון של אגף התנועה במשטרה ועמד בראשו עד ינואר 2001. בין השנים 2001–2002 כיהן כמפקד משמר הגבול. לאחר מכן, בשנים 2002–2003, היה ראש מנהלת ההגירה הראשון.
בשנת 1972 איבד את אחת מעיניו בגבול לבנון, כאשר ניסה לחלץ מפקד פלוגה מיחידת אגוז ואת נהגו. על פעולה זו קיבל ציון לשבח. על פעולת חילוץ נוספת, שבה נכנס לשדה מוקשים על מנת לחלץ אזרח דרוזי שרגליו נקטעו בשדה, קיבל את עיטור המופת של המשטרה.[1]
באוגוסט 1994, בעת שהיה מפקד המחוז הצפוני, הואשם בחשד לקבלת שוחד, מרמה והפרת אמונים על קבלת טובות הנאה מקבלן מנצרת. במשפט זוכה מחמת הספק בכלל העבירות שיוחסו לו, אך שופטי בית המשפט העליון מתחו ביקורת חריפה על התנהגותו. שופטי הרוב, שזיכו אותו, כתבו: "כמות המקרים מקנה את הנופך המושחת, ואולם נותר ספק אם המקרים חצו את גבול השחיתות, ואם עברו מתחום העבירה המשמעתית לתחום העבירה הפלילית". בדעת מיעוט היה השופט יעקב קדמי, אשר ביקש להרשיע את גנות בעבירה של הפרת אמונים.
שירת כנציב בתי הסוהר בשנים 2003 עד 2007. בתקופת כהונתו עברו בתי הכלא לאסירים ביטחוניים מגידו, קציעות ועופר מצה"ל לשב"ס, וכן בתי המעצר שהיו שייכים למשטרת ישראל, והוכפל מספר האסירים והעצורים הפליליים והביטחוניים שנמצאים תחת פיקוח שב"ס, בהיותו כנציב שב"ס הוגדר כ"ארגון כליאה לאומי", כאשר הסוהרים שהיו משוייכים למשטרה בבתי המעצר הועברו לשב"ס. בזמן כהונתו הוקמה יחידת העילית של הארגון יחידת מצדה.
בהיותו נציב התרחש אירוע חמור שבו הורעל עד המדינה יוני אלזם, יום לפני שהיה אמור להעיד במשפט רצח במסגרת סכסוך בין ארגוני פשיעה.
בפברואר 2007, לאחר הצגת דו"ח ועדת זיילר על פרשת האחים פריניאן, ובעקבות התפטרותו של המפכ"ל משה קראדי, נבחר גנות על ידי השר לביטחון פנים אבי דיכטר למחליפו של רב-ניצב קראדי. היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, סבר שהמינוי כשר מבחינה חוקית וקבע כי "אין מניעה משפטית" שיכולה לגרום לפסילת מינוי גנות למפכ"ל. עם זאת, סבר מזוז כי המינוי בעייתי עקב עברו של גנות והביקורת שהועלתה נגדו, ועקב הצורך באמון הציבור במפכ"ל החדש. עמותת אומ"ץ עתרה לבג"ץ נגד המינוי. בעקבות זאת, הודיע השופט בדימוס יעקב טירקל, העומד בראש הוועדה למינוי בכירים בשירות המדינה, כי הוועדה לא תתכנס לאשר את המינוי עד הכרעת בג"ץ בנושא. במרץ 2007 הסיר גנות את מועמדותו לתפקיד מפכ"ל המשטרה.
ביולי 2007 מונה על ידי שר הפנים, רוני בר-און, לראש מינהל האוכלוסין במשרדו. בתפקידו זה הקים את רשות האוכלוסין וההגירה. בשנת 2009 מונה למנכ"ל משרד התחבורה והבטיחות בדרכים. במשרד התחבורה שימש עד דצמבר 2010, עת עבר לשמש מנכ"ל המשרד לביטחון הפנים, זאת לאחר שהיועץ המשפטי לממשלה יהודה ויינשטיין הודיע שאין מניעה משפטית למינויו לתפקיד זה.
ב-1 באפריל 2012 מונה לתפקיד מנכ"ל רשות שדות התעופה, וכיהן בתפקיד עד פרישתו ב-31 בדצמבר 2021.
נפטר ב-3 ביולי 2024.
התגורר בתל אביב.
לאחר מותו הוחלט בשירות בתי הסוהר כי מתקני הכליאה בית הסוהר נפחא ובית הסוהר רמון הצמוד אליו יקראו מתחם גנות, על שמו של יעקב גנות, הנציב ה-14 של שירות בתי הסוהר.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יעקב גנות באתר המשרד לביטחון פנים
- טל ימין-וולבוביץ, המפכ"ל הבא: נציב השב"ס יעקב גנות, באתר nrg, 18 בפברואר 2007
- אבירם זינו, העננה המרחפת מעל יעקב גנות, באתר ynet, 18 בפברואר 2007
- רענן בן צור, יעקב גנות: הקצין שאיבד את עינו - ושב לשירות, באתר ynet, 18 בפברואר 2007
- נורית וורגפט, כשבגירוש היה חור, באתר הארץ, 18 ביוני 2009
- עופר אדרת, נציב שב"ס לשעבר יעקב גנות מת בגיל 77, באתר הארץ, 3 ביולי 2024
