אנדראה פירלו

שגיאות פרמטריות בתבנית:אישיות כדורגל
פרמטרים [ עיר לידה, ארץ לידה, תיאור ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

אנדראה פירלו
Andrea Pirlo

פירלו במדי ניו יורק סיטי
מידע אישי
לידה	19 במאי 1979 (בן 44) ברשה, איטליה
גובה	1.77 מטר
עמדה	קשר אחורי
מועדוני נוער
1994 – 1995 ברשה
מועדונים מקצועיים כשחקן*
שנים מועדונים הופעות (ש)
1995 - 1998 1998 - 2001 1999 - 2000 2001 2001 - 2011 2011 - 2015 2015 - ברשה אינטר ← רג'ינה קלצ'ו ← ברשה מילאן יובנטוס ניו יורק סיטי 47 (6) 22 (0) 28 (6) 10 (0) 284 (32) 119 (16) 0 (0)
נבחרת לאומית כשחקן**
2002 - איטליה 112 (13)
* הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד ומעודכנים ל-18 במאי 2014 ** הנתונים בנבחרת מעודכנים ל-26 באוגוסט 2014

מאזן מדליות
מתחרה עבור איטליה
המשחקים האולימפיים
ארד	אתונה 2004	כדורגל

אנדראה פירלו (באיטלקית: Andrea Pirlo; נולד ב-19 במאי 1979) הוא כדורגלן איטלקי המשחק בעמדת הקשר המרכזי בקבוצת ניו יורק סיטי ובנבחרת איטליה. פירלו שיחק רוב הקריירה שלו במילאן, עמה זכה בשתי אליפויות איטליה ופעמיים בליגת האלופות. הוא עבר ממילאן ליובנטוס, עמה זכה בארבע אליפויות רצופות. את נבחרת איטליה ייצג מעל ל-100 פעמים, והוא זכה עמה במונדיאל 2006.

קריירת קבוצות

תחילת הקריירה

פירלו נולד בפלרו שבמחוז לומברדיה באיטליה, ליד ברשה, למשפחת עסקים עשירה מתעשיות הפלדה. הייתה לו האפשרות להשתלב בעסקי המשפחה, אך הוא פנה לכדורגל מקצועי, והחל את הקריירה שלו בברשה כקשר התקפי. לאחר שלוש שנים במדי הקבוצה הבוגרת, הוא עבר לשחק באינטר מילאנו. בעונתו הראשונה מיעט פירלו לשחק, וקבוצתו סיימה את הליגה במקום השמיני. בעונה שלאחר מכן הושאל לרג'ינה למשך עונה, בה שיחק בקביעות יחסית. בעונה הבאה, עונת 2000/01 חזר לאינטר, אך לאחר שערך 4 הופעות בחצי שנה, הושאל לברשה בחזרה עד לסוף העונה. בתקופה זו הוסט מהקישור הקדמי לעמדה אחורית יותר, בין אם כקשר אמצע או כקשר אחורי. פירלו עזר לברשה להגיע למקום השביעי בסרייה א' ולגמר גביע האינטרטוטו.

מילאן

פירלו בחימום מילאן ב-2007

בקיץ 2001 עבר פירלו מאינטר ליריבה העירונית מילאן, תמורת 33 מיליון לירות איטלקיות (סכום המוערך בכ-17 מיליון אירו). במילאן קפצה הקריירה של פירלו קדימה. תקופתו בה הייתה מוצלחת מאוד הן מבחינה אישית, כשהפך לאחד הקשרים המוערכים בעולם, והן קבוצתית, כשמילאן זכתה בשתי אליפויות הליגה האיטלקית ושתי זכיות בליגת האלופות.

מאמן מילאן בזמנו, קרלו אנצ'לוטי, המשיך לתת לפירלו לשחק כקשר אחורי, בעיקר כדי למלא את החלל שדמטריו אלברטיני השאיר במרכז הקישור. הוא שיתף פעולה עם קלרנס סיידורף וג'נארו גאטוסו. בעונת 2002/03 זכתה מילאן עם שחקנים אלו ואנצ'לוטי בליגת האלופות, אחרי ניצחון בדו-קרב בעיטות עונשין על יובנטוס, ובגביע האיטלקי.

בעונה שלאחר מכן, עונת 2003/04, זכתה מילאן באליפות איטליה, כשפירלו שותף קבוע למשחקי הקבוצה ומבקיע 6 שערי ליגה.

בעונת 2004/05 הגיעה מילאן למקום השני בליגה האיטלקית. בליגת האלופות, היא הגיעה עד לגמר נגד ליברפול. מילאן הובילה 3-0 במחצית, כשאת אחד מהשערים בישל פירלו לפאולו מאלדיני. במחצית השנייה ליברפול השוותה, המשחק הגיע להארכה ולדו-קרב בעיטות עונשין, בו בעיטתו של פירלו נהדפה על ידי השוער יז'י דודק, וליברפול לבסוף זכתה בגביע.

גם בעונה הבאה סיימה מילאן במקום השני בליגה, לפני שהורדו לה 30 נקודות בשל חלקה בפרשת הטיית המשחקים. בעונת 2006/07 היה פירלו השחקן המוביל בקבוצה בדקות משחק והוא עזר לקבוצתו לזכות בפעם השנייה תוך ארבע שנים בליגת האלופות, אחרי ניצחון 2-1 על ליברפול במשחק הגמר. בזכות היכולת באותה שנה הגיע למקום השביעי בכדורגלן השנה בעולם לפי פיפ"א ולמקום החמישי בכדורגלן השנה באירופה, הישגיו הגבוהים ביותר בשני תארים אלו בקריירה שלו.

בעונת 2010/11 הצטמצם חלקו של פירלו במשחקי הקבוצה, והוא שותף רק ב-17 משחקי ליגה, בהם הבקיע שער אחד, שער ניצחון על פארמה במשחק חוץ, ובישל שלושה. פירלו היה חלק מהזכייה של מילאן באליפות הליגה האיטלקית, לצד שחקנים כמו זלאטן איברהימוביץ', טיאגו סילבה ורוביניו. בסוף עונה זו תם חוזהו של פירלו במילאן והוא עבר ליובנטוס בה חתם על חוזה ביובנטוס עד 2014.

יובנטוס

כבר במשחק הליגה הראשון שלו במדי יובנטוס, בישל פירלו שני שערים, בניצחונה 4-1 על פארמה. פירלו הבקיע את שערו הראשון במדי הקבוצה בבעיטה חופשית נגד קטאניה, ב-18 בפברואר 2012. בעונה זו פירלו היה מלך הבישולים של הליגה, עם 13, והוא עזר ליובנטוס לזכות באליפות. יובנטוס, יחד עם פירלו, גם הגיעו לגמר הגביע האיטלקי, בו הפסידו לנאפולי. בזכות הצלחתו באותה עונה, נבחר לשחקן השנה בסרייה א' והיה בקבוצת השנה של אופ"א.

עונת 2012/13 נפתחה עם זכייה של יובנטוס בסופר קאפ האיטלקי, עם ניצחון 4-2 על נאפולי בהארכה. במחזור הראשון של הליגה האיטלקית הבקיע פירלו שער שנוי במחלוקת לשערה של פארמה, שכן נטען שהכדור לא עבר את הקו במלוא היקפו. פירלו כבש בעונה זו 5 שערים, אחד מהם בניצחון 4-1 על רומא. בחורף 2012 היה פירלו אחר המועמדים לתואר כדור הזהב של פיפ"א ונבחר במקום השביעי. בליגת האלופות עזר פירלו ליובנטוס להעפיל לשמינית הגמר בפעם הראשונה מזה ארבע שנים, עם שלושה בישולים בשלב זה. הקבוצה הגיעה עד לרבע הגמר, בו הודחה על ידי באיירן מינכן. בסוף עונה זו זכתה יובנטוס באליפות בפעם השנייה ברציפות, כשגם פירלו נבחר לשחקן השנה בליגה עונה שנייה ברציפות.

בפתיחת עונת 2013/14 זכתה יובנטוס פעם נוספת בסופר קאפ האיטלקי, בזכות ניצחון 4-0 על לאציו. לקראת החורף היה פירלו מועמד לכדור הזהב של פיפ"א, אך הפעם סיים במקום העשירי. ב-12 בינואר 2014 האריך פירלו את חוזהו ביובנטוס עד לשנת 2016. בעונה זו עזר פירלו ליובנטוס לזכות באליפות שלישית ברציפות, עם כמות שיא של 102 נקודות ו-33 ניצחונות, כשפירלו מבקיע 4 שערים במהלך העונה. בליגת האלופות, הודחה יובנטוס כבר בשלב הבתים, ממנו עברה לליגה האירופית. בליגה האירופית עזר פירלו ליובנטוס לעבור את פיורנטינה בשמינית הגמר, אך הקבוצה הודחה על ידי בנפיקה ליסבון בחצי הגמר.

בעונת 2014/2015 ערך פירלו את הופעותו הבכורה ב-15 בדצמבר בניצחון 3-2 על אולימפיאקוס בה כבש שער בבעיטה חופשית האופיינית לו, ב-24 בפברואר נבחרת לשחקן המצטיין של הליגה האיטלקית בפעם השלישית ברציפות. בסיום העונה זכה עם יובנטוס באליפות רביעית ברציפות ובגביע האיטלקי. במוסף העפיל עם הקבוצה לגמר ליגת האלופות אך יובנטוס הפסידה 3-1 לברצלונה.

נבחרת לאומית

באליפות אירופה עד גיל 21 בשנת 2000 שימש פירלו כקפטן הנבחרת הצעירה של איטליה, שזכתה בתואר. פירלו היה מלך השערים ונבחר לשחקן המצטיין של הטורניר. פירלו המשיך לשמש כקפטן גם באליפות אירופה 2002, בה הגיעה איטליה לחצי הגמר. פירלו ייצג את איטליה באולימפיאדת אתונה (2004), ויחד עם חבריו לנבחרת זכה במדליית ארד.

פירלו לקח חלק לראשונה בטורניר עם נבחרת איטליה הבוגרת ביורו 2004, בו הודחה כבר בשלב הבתים.

כעבור שנתיים היה פירלו אחד השחקנים המשמעותיים בזכייתה של איטליה במונדיאל 2006, שנערך בגרמניה. בשלב המוקדמות, עזר פירלו לנבחרת להעפיל לטורניר כשהבקיע שתי בעיטות חופשיות נגד סקוטלנד. בשלב הבתים של המונדיאל הבקיע ובישל פירלו לוינצ'נצו יאקווינטה בניצחון 2-0 על גאנה, מה שהביא לו את תואר איש המשחק. במשחק נגד ארצות הברית בישל לאלברטו ג'ילארדינו את שערה היחידי של איטליה, בתיקו 1-1. בחצי הגמר נגד גרמניה, בישל את השער הראשון שהבקיעה איטליה בהארכה, כשלבסוף הנבחרת ניצחה 2-0 ופירלו הוכתר כאיש המשחק. בגמר נגד צרפת, בישל פירלו למרקו מטראצי בקרן את שער השוויון. המשחק נגמר בתוצאה 1-1 והגיע לדו-קרב בעיטות עונשין שהוכרעו לטובת איטליה בתוצאה 3-5 ופירלו היה אחד ממבקיעי הפנדלים לזכות ארצו. פירלו נבחר גם לאיש המשחק בגמר. על תרומתו בטורניר קיבל פירלו את פרס "כדור הארד", הפרס השלישי בחשיבותו המוענק לשחקן יחיד.

פירלו במשחק איטליה נגד אנגליה ביורו 2012

ביורו 2008 הבקיע פירלו בעיטת עונשין בניצחון נבחרת איטליה על צרפת, בזכותו העפילה איטליה לרבע הגמר. ברבע הגמר הודחה איטליה על ידי ספרד בדו-קרב בעיטות עונשין. בגביע הקונפדרציות 2009 בישל פירלו שער לג'וזפה רוסי במשחק הפתיחה נגד ארצות הברית, אך איטליה הודחה כבר בשלב הבתים בעקבות שני הפסדים נוספים.

את שני משחקיה הראשונים של איטליה במונדיאל 2010, שנערך בדרום אפריקה, החמיץ פירלו בשל פציעה, ולמשחק השלישי, נגד סלובקיה, הוא נכנס כמחליף. נבחרת איטליה הודחה כבר בשלב הבתים של טורניר זה.

לאחר שהסתיים מונדיאל 2010 החל לאמן את נבחרת איטליה צ'זרה פראנדלי שמינה את פירלו להיות סגן הקפטן של הנבחרת, אחרי ג'אנלואיג'י בופון. פירלו עזר לנבחרת להעפיל ליורו 2012 שנערך בפולין ואוקראינה, כשהשתתף בתשעה ממשחקי המוקדמות והבקיע שער אחד. בטורניר עצמו, בישל פירלו לאנטוניו די נטאלה במשחק הפתיחה של שלב הבתים נגד ספרד, שנגמר בתוצאה 1-1. במשחק הבא הבקיע בבעיטה חופשית לרשתה של קרואטיה ובזה שאחריו בישל פירלו את השער הראשון בניצחון נבחרתו 2-0 על אירלנד. ברבע הגמר ניצחה איטליה את אנגליה אחרי ניצחון בדו-קרב בעיטות עונשין. פירלו הבקיע בדו-קרב בבעיטה חלשה ומוקפצת למרכז השער, בעיטה הידועה בשם "פננקה". בחצי הגמר עזר לנבחרת לגבור על גרמניה ולהעפיל לגמר, בו הובסה על ידי ספרד 4-0.

פירלו היה שותף בגביע הקונפדרציות 2013, בו הגיע ל-100 הופעות במדי נבחרת איטליה. הוא עזר לנבחרת איטליה לנצח את מקסיקו 2-1 עם שער בבעיטה חופשית. במשחק השני בישל שער בניצחון 4-3 על יפן. חצי הגמר נגד ספרד הסתיים בתיקו 0 בתום 120 דקות. בדו-קרב בעיטות עונשין הבקיע פירלו את בעיטתו, אך איטליה הפסידה 7-6.

הוא שיחק עם נבחרתו במונדיאל 2014. המחזור השלישי והאחרון של שלב הבתים, שיחקה נבחרת איטליה נגד נבחרת אורוגוואי והפסידה 1-0. לאחר הדחתה של איטליה מהטורניר פרש פירלו מהנבחרת לאחר 12 שנים רצופות ששיחק בה, אך לאחר מכן חזר בעצמו, והמשיך לשחק בנבחרת.

סטטיסטיקות קריירה

נכון ליוני 2015

קבוצה	עונה	ליגה		גביע		אירופה		אחר		סה"כ
		הופעות	שערים	הופעות	שערים	הופעות	שערים	הופעות	שערים	הופעות	שערים
ברשה	1994/1995	1	0	-	-	-	-	-	-	1	0
	1995/1996	-	-	-	-	-	-	-	-	0	0
	1996/1997	17	2	1	0	-	-	-	-	18	2
	1997/1998	29	4	1	0	-	-	-	-	30	4
	סה"כ	47	6	2	0	–	–	–	–	49	6
אינטר מילאנו	1998/1999	18	0	7	0	7	0	-	-	32	0
	2000/2001	4	0	1	0	3	0	-	-	8	0
	סה"כ	22	0	8	0	10	0	–	–	40	0
רג'ינה קלצ'ו (השאלה)	1999/2000	28	6	2	0	-	-	-	-	30	6
	סה"כ	28	6	2	0	–	–	–	–	30	6
ברשה (השאלה)	2001	10	0	-	-	-	-	-	-	10	0
	סה"כ	10	0	–	–	–	–	–	–	10	0
מילאן	2001/2002	18	2	2	0	9	0	-	-	29	2
	2002/2003	27	9	2	0	13	0	-	-	42	9
	2003/2004	32	6	-	-	9	1	3	1	44	8
	2004/2005	30	4	1	0	12	1	-	-	43	5
	2005/2006	33	4	4	0	12	1	-	-	49	5
	2006/2007	34	2	4	0	14	1	-	-	52	3
	2007/2008	33	3	1	0	8	2	3	0	45	5
	2008/2009	26	1	-	-	3	1	-	-	29	2
	2009/2010	34	0	1	0	8	1	-	-	43	1
	2010/2011	17	1	3	0	5	0	-	-	25	1
	סה"כ	284	32	18	0	93	8	6	1	401	41
יובנטוס	2011/2012	37	3	4	0	-	-	-	-	41	3
	2012/2013	32	5	2	0	10	0	1	0	45	5
	2013/2014	30	4	1	0	10	2	1	0	42	6
	2014/2015	20	4	2	0	10	1	1	0	31	5
	סך הכול	119	16	9	0	33	3	3	0	164	19
סך הכול בקריירה		487	55	36	0	121	10	8	1	652	66

תארים

קבוצתיים ברשה סרייה ב' - 1996/1997 מילאן אליפות איטליה - 2003/2004, 2010/2011 הגביע האיטלקי - 2002/2003 הסופר קאפ האיטלקי - 2004 ליגת האלופות - 2002/2003, 2006/2007 הסופר קאפ האירופי - 2003, 2007 אליפות העולם לקבוצות - 2007 יובנטוס אליפות איטליה - 2011/2012, 2012/2013, 2013/2014, 2014/2015 הסופר קאפ האיטלקי - 2012, 2013 הגביע האיטלקי - 2014/2015 בינלאומיים נבחרת איטליה אליפות אירופה בכדורגל עד גיל 21: 2000 מדליית ארד אולימפית: 2004 מונדיאל: 2006

אישיים שחקן הזהב של אליפות אירופה בכדורגל עד גיל 21: 2000 מלך השערים של אליפות אירופה בכדורגל עד גיל 21: 2000 נבחרת הטורניר של המונדיאל: 2006 מלך הבישולים של מונדיאל 2006 פרס כדור הארד של המונדיאל: 2006 נבחרת השנה של פיפ"א: 2006 כדור הכסף של הסרייה א': 2011/2012 שחקן השנה של נבחרת איטליה בכדורגל: 2011/2012 מלך הבישולים של הסרייה א': 2011/2012 נבחרת הטורניר של היורו: יורו 2012 נבחרת השנה של אופ"א: 2012 נבחרת השנה של הסרייה א': 2012 שחקן השנה האיטלקי: 2012 שחקן השנה של הסרייה א': 2012

קישורים חיצוניים

• פרופיל השחקן ב-ESPN
• פרופיל השחקן ב-footballtop.com
• פרופיל השחקן ב-goal.com
• 
  שגיאות פרמטריות בתבנית:Ynet
  פרמטרים ריקים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית ynet ספורט, אנדראה פירלו - המנהיג השקט של איטליה, באתר ynet, 23 במאי 2012

הערות שוליים

שגיאות פרמטריות בתבנית:ניווט
פרמטרים ריקים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית {| class="mw-collapsible mw-collapsed autocollapse navbox" style="width: 100%; margin: 0.5em auto;" cellspacing="3" ! style="background-color:#b0c4de; background:; padding-top: 0.1em; padding-bottom: 0.1em; text-align: center; color: ; font-weight: bold;" | אנדראה פירלו - תבניות ניווט

|- | style="padding-top: 3px; padding-bottom: 3px; background-color: #f9f9f9; font-size: 95%" |

{| class="mw-collapsible mw-collapsed autocollapse navbox" style="width: 90%; margin: 0.5em auto;" cellspacing="3"

כדורגלן השנה בסרייה א'

1997: מאנצ'יני • 1998: רונאלדו • 1999: ויירי • 2000: טוטי • 2001: זידאן • 2002: טרזגה • 2003: נדבד וטוטי • 2004: קאקה • 2005: ג'ילארדינו • 2006: קנאברו • 2007: קאקה • 2008: איברהימוביץ' • 2009: איברהימוביץ' • 2010: מיליטו • 2011: איברהימוביץ' • 2012: פירלו • 2013: פירלו • 2014: פירלו • 2015: טבס • 2016: בונוצ'י • 2017: בופון • 2018: איקרדי • 2019: כ. רונאלדו • 2020: כ. רונאלדו • 2021: לוקאקו • 2022: ליאו

|}

|}