שלמה בר-שביט – הבדלי גרסאות

שלמה בר-שביט
	תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.; נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
	תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.; נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה	7 בדצמבר 1928; כ"ד בכסלו תרפ"ט; ירושלים, פלשתינה (א"י)
פטירה	8 בספטמבר 2019 (בגיל 90); ח' באלול תשע"ט; תל אביב-יפו, ישראל
שם לידה	שלמה פרידמן
סוגה מועדפת	תיאטרון
מדינה	ישראל
תקופת הפעילות	1947–2019 (כ־72 שנים)
פרסים והוקרה	פרס התיאטרון הישראלי על מפעל חיים (1999); יקיר העיר תל אביב-יפו (2002)
	פרופיל ב-IMDb

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־23:48, 9 באפריל 2021

שגיאות פרמטריות בתבנית:אישיות משחק
פרמטרים ריקים [ קישור, דמות ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

שלמה (שלוימל'ה) בר-שביט (7 בדצמבר 1928; כ"ד בכסלו תרפ"ט – 8 בספטמבר 2019; ח' באלול תשע"ט) היה שחקן תיאטרון ישראלי, זוכה פרס התיאטרון הישראלי על מפעל חיים.

ביוגרפיה

בר-שביט נולד בשכונת שערי צדק בירושלים בשם שלמה פרידמן. אביו, אהרון, היה פועל בניין, ואמו, שולמית לבית אלישיב, נכדתו של המקובל שלמה אלישיב ודודניתו של הרב יוסף שלום אלישיב, הייתה אחות בבית החולים שערי צדק.

כשהיה בן 4 הוריו התגרשו והחליטו שהילד לא יגדל אצל אף אחד מהם. בתור ילד בודד הוא עבר בין 13 מוסדות וקיבוצים בישראל (בהם משמר העמק, גבעת ברנר ועוד) עד שבגר.

בנערותו הגיע למוסד החינוכי "השומריה" במשמר העמק, שם הצטיין בריצה למרחקים קצרים^[1]. הסרט התיעודי "יתום עם הורים" שהופק בשנת 2004 מביא את סיפור ילדותו הקשה.

בגיל תשע הזדמן במקרה להשתתפות בהצגה במוסד הנוער בו למד, ובפעם הראשונה חווה את החוויה והחליט כי הוא רוצה להיות שחקן.

בקיץ 1946 נסע לתל אביב על מנת להשתתף באודישנים למחזור השני בבית הספר הדרמטי של הבימה". לאודישנים היה עליו להכין קטע קומי וקטע דרמטי. בין השופטים באודישן ישבו בכירי תיאטרון הבימה, שהחליטו פה אחד לקבלו. בר-שביט הצטרף לסטודיו הדרמטי של הבימה בהדרכת צבי פרידלנד ושיחק לצד צעירי התיאטרון.

בתחילת 1948 שיחק את "הגידם" בהצגה "יום ולילה" וזכה לתשבחות^[2]. באותה שנה התגייס לצה"ל, יחד עם חבריו לספסל הלימודים כלהקה צבאית בשם "צעירי הבימה". עם החלטת מחלקת התרבות לאחד את כל הלהקות הצבאיות ללהקה אחת, הצטרף ההרכב ללהקה הארצית". לאחר מכן עבר בר שביט ללהקת הזמר של הפלמ"ח - "הצ'יזבטרון".

בר-שביט שכר במשותף חדר עם שמוליק סגל ברחוב גורדון 36 בדירת צ'מרינסקי. השניים היו אורחים קבועים בקפה "כסית" באותה עת. בר-שביט טוען ש"כסית" הייתה לו לבית שני^[3].

בפברואר 1949 גילם את בן הקיבוץ, דני, בהצגה "בערבות הנגב", מחזה על מלחמת העצמאות מאת יגאל מוסינזון, שבו ניתנו בפעם הראשונה לצעירי התיאטרון תפקידים מרכזיים. משחקו זכה לביקורות מעורבות. עזרא זוסמן כתב עליו: "היה צלול ויפה ונגע ללבנו"^[4] ובקול העם נכתב: "שחקן צעיר זה שהכרנוהו עד עתה רק מתפקידים שניים במעלה, גילה הפעם כשרון רב. אמנם לא קשה לאדם צעיר בימנו לשחק את עצמו, אולם כאן דווקא אורבת הסכנה של חריגה מן המסגרת, אך הוא נשאר מרוסן וטבעי כאילו לא היה כלל על הבמה."^[5]. לעומת זאת, שושנה שרירא כתבה: "ש. בר־שביט עדיין איננו נותן במשחקו את בן־הקיבוץ המקריב את חייו בפשטות, מבלי לשאול ומבלי להסס, כאילו טבע שני הוא לו. הוא חיוור אף כי פשטותו נעימה מלכתחילה עד הסוף והוא נזהר מאפקטים כל שהם. אולם עדייו אין במשחקו כדי לגלם דמות (דמות שקשה כנראה אף למחבר לפסלה כראוי)"^[6].

בר שביט המשיך לשחק בתפקידים משניים ב"הבימה", בין השאר ב"בני ערובה"^[7], "אותלו"^[8], "בקץ הימים"^[9], "בית הלל"^[10] ו"בדרך לאילת"^[11].

בתחילת 1952 שיחק את אחד המשרתים ב"אילוף הסוררת". רנה טרלר כתבה על משחקו בהצגה בעיתון "חרות": "שלמה בר־שביט, ליצני, תוחב אפו לכל מקום, מלא תנועה — מבשר את טיפוס המשרתים מסוגו של פיגארו: הוא שחקן אינטליגנטי, מלא יזמה וחוש הסגנון." ד"ר חיים גמזו ב"הארץ" פחות אהב את משחקו וכתב: "בר שביט אף הוא שחקן צעיר ומוכשר, אך אין ידו משגת ... למרות פרקודיו, היפוכיו, פיזוזיו וכרכוריו. יש במשחקו משהו "משונן" והוא חסר את החופש המוחלט ואת הווירטואוזיות הנדרשים מאת שחקן ..."^[12].

בר שביט גילם ב"הבימה" כ-260 תפקידים (שיא ישראלי^[13]) במחזות קלאסיים, יהודיים, מודרניים ומקוריים.

בין השנים 1958–1960 היה חבר בהנהלת התיאטרון. בשנים 1977–1978 שימש גם כמנהל האמנותי שלו.

בין ההצגות בהשתתפותו: "פר גינט" (1952), "שמו הולך לפניו" (1953), "המלך ליר" (1955) - שם גילם את תפקיד השוטה, "איי לייק מייק" (1956), "הבט אחורה בזעם" (1959), "בגדי המלך" (1961), "ממלא המקום" (1964), "משפט פיתגורס" (1965), "הכיסאות" (1970), "ריצ'רד השלישי" (1976), "הלוויה חורפית" (1978), "הקמצן" (1980), "מרי סטיוארט" (1981), "הפרדס" (1985) "המלביש" (1988), "טרטיף" (1989), "המפקח בא" (1995), "יוליוס קיסר" (1999), "יום הולדת לג'וזפה" (2001), "צור וירושלים" (2003) ועוד.

בר-שביט שיחק גם במחזות הזמר "אירמה לה דוס", "קזבלן", "כנר על הגג" (בגרסה ביידיש), "גבירתי הנאווה", ו"סיפור הפרברים".

הוא הקליט אלבומים עם סיפורים ואגדות לילדים והשתתף גם בתסכיתי רדיו.

ב-1964 השתתף בסרט "הבו בנות לאילת" בהפקתו של נתן אקסלרוד. ב-1968 השתתף בסרט "נס בעיירה" בתפקיד שדכן והשתתף בסרט "הבן האובד". ב-1970 השתתף בסרט "התמהוני" של דן וולמן.

ב-1993 השתתף בסרט "הירושה", בבימויו של אמנון רובינשטיין.

זכה בפרס התיאטרון הישראלי על מפעל חיים לשנת 1999.

בין השנים 2002–2003 שיחק בסדרה "תיק סגור" בערוץ 10.

ב-2010 השתתף בסרט "פובידיליה" לצד עפר שכטר. כמו כן דיבב בסרטי הקולנוע "על כלבים וגנבים" ו"מלך האריות" (רפיקי), ובשני סרטי הארי פוטר (את אלבוס דמבלדור).

במסגרת חגיגות 80 שנה להולדתו העלה הצגת יחיד בשם "שחקן מפתח", שבה סיפר את סיפור חייו תוך מחווה ל"הבימה" באמצעות סרטונים והקלטות של מיטב שחקני התיאטרון הלאומי.

פרסם ספר בשם "הנשמה התשיעית", המספר את סיפור חייו, ובנוסף נעשה סרט דוקומנטרי אודותיו, בבימויו של יהודה יניב.

בין השנים 2009–2011 שיחק בדרמה הקומית "פולישוק" בתפקיד כתריאל, אביו של רובי פולישוק. ב-2011 הופיע בפרק הבכורה של העונה התשיעית בסיטקום "החיים זה לא הכל". שיחק גם בטלוויזיה החינוכית בתוכנית "חימדו לשון" בתפקיד פרופסור לשונאי. ב-2012 שיחק בסרט "ד"ר פומרנץ". ב-2015 שיחק בסרט "חרדת הבמאי" ובסדרה "רון".

ב-2002 זכה לתואר יקיר העיר תל אביב-יפו. ב-2012 הוענק לו התואר דוקטור לשם כבוד על ידי אוניברסיטת בר-אילן.

היה נשוי לדיתה ולשניים בן ושתי בנות. התגורר בתל אביב.

בר-שביט נפטר ב-8 בספטמבר 2019, כתוצאה מסיבוכי דלקת ריאות, אחרי התמודדות ארוכת שנים עם שלל בעיות בריאות, בהן מחלת פרקינסון, ולאחר שהיה מרותק לכיסא גלגלים^[14].

לקריאה נוספת

שלמה בר-שביט: הנשמה התשיעית, הוצאת זמורה ביתן, 2001 (הספר בקטלוג ULI)

קישורים חיצוניים

תבנית:פרופילי מוזיקאים תבנית:פרופילי קולנוענים

שלמה בר-שביט באתר ארכיון תיאטרון "הבימה"
קטעי ארכיון של שלמה בר-שביט, במגזין 'עושה רוח'
ביוגרפיה ותמונה, באתר הפלמ"ח
יונתן אסתרקין, אין קץ לילדות של בר-שביט, באתר nrg‏, 23 בינואר 2009
ynet, שלמה בר שביט מציג: הקשר שלי לרב אלישיב, באתר ynet, 21 במאי 2012
אבי קורן, ‏החיים לא תמיד היו שלאגר, אבל הבמה תמיד האירה פנים לשלמה בר-שביט, באתר מעריב אונליין, 9 בדצמבר 2017
דודי פטימר, ‏"אי אפשר לדעת מתי המוות יבוא": הפגישה האחרונה עם שלמה בר שביט, באתר מעריב אונליין, 9 בספטמבר 2019

הערות שוליים

^ אתלטיקה קלה, משמר, 7 ביולי 1946
^ חיים גמזו, "יום ולילה"—ב"הבימה", הארץ, 30 בינואר 1948; המשך
^ שלמה בר שביט, זה היה ביתי: שלמה בר שביט גר בבית קפה, באתר nrg‏, 10 באוקטובר 2009
^ עזרא זוסמן, "בערבות הנגב" ב"הבימה", דבר, 25 בפברואר 1949
^ בערבות הנגב, קול העם, 25 בפברואר 1949
^ שושנה שרירא, "בערבות הנגב" ב"הבימה", הַבֹּקֶר, 25 בפברואר 1949
^ בני ערובה בהבימה, דבר, 8 ביולי 1949
^ אותילו בהבימה, הצופה, 10 במרץ 1950
^ בקץ הימים בהבימה, חרות, 23 ביוני 1950
^ בית הלל בהבימה, מעריב, 4 בדצמבר 1950
^ בדרך לאילת, דבר, 14 בדצמבר 1951
^ אילוף הסוררת בהבימה, הארץ, 21 במרץ 1952
^ באתר אוניברסיטת בר-אילן
^ השחקן שלמה בר שביט הלך לעולמו בגיל 90, באתר וואלה‏, 8 בספטמבר 2019

הקודמים: 1998 - ליא קניג, ניסן נתיב	פרס התיאטרון הישראלי - פרס מפעל חיים 1999 - שלמה בר-שביט, נולה צ'לטון	הבאים: 2000 - זהרירה חריפאי, מישא אשרוב

[1] אתלטיקה קלה, משמר, 7 ביולי 1946

[2] חיים גמזו, "יום ולילה"—ב"הבימה", הארץ, 30 בינואר 1948; המשך

[3] שלמה בר שביט, זה היה ביתי: שלמה בר שביט גר בבית קפה, באתר nrg‏, 10 באוקטובר 2009

[4] עזרא זוסמן, "בערבות הנגב" ב"הבימה", דבר, 25 בפברואר 1949

[5] בערבות הנגב, קול העם, 25 בפברואר 1949

[6] שושנה שרירא, "בערבות הנגב" ב"הבימה", הַבֹּקֶר, 25 בפברואר 1949

[7] בני ערובה בהבימה, דבר, 8 ביולי 1949

[8] אותילו בהבימה, הצופה, 10 במרץ 1950

[9] בקץ הימים בהבימה, חרות, 23 ביוני 1950

[10] בית הלל בהבימה, מעריב, 4 בדצמבר 1950

[11] בדרך לאילת, דבר, 14 בדצמבר 1951

[12] אילוף הסוררת בהבימה, הארץ, 21 במרץ 1952

[13] באתר אוניברסיטת בר-אילן

[14] השחקן שלמה בר שביט הלך לעולמו בגיל 90, באתר וואלה‏, 8 בספטמבר 2019

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

@@ שורה 19: / שורה 19: @@
 [[קובץ:Asherov Bar-Shavit Look Back in Anger HaBima.jpg|ממוזער|שמאל|שלמה בר-שביט משמאל ומישא אשרוב מימין בהצגה "הבט אחורה בזעם", 1959]]
 [[קובץ:שלמה בר-שביט 1965.jpg|ממוזער|שמאל|שלמה בר-שביט, 1965]]
-'''שלמה בר-שביט''' ([[7 בדצמבר]] [[1928]]; [[כ"ד בכסלו]] [[תרפ"ט]] – [[8 בספטמבר]] [[2019]]; [[ח' באלול]] [[תשע"ט]]) היה [[שחקן]] [[תיאטרון]] [[ישראלי]], זוכה [[פרס התיאטרון הישראלי]] על [[מפעל חיים]].
+'''שלמה (שלוימל'ה) בר-שביט''' ([[7 בדצמבר]] [[1928]]; [[כ"ד בכסלו]] [[תרפ"ט]] – [[8 בספטמבר]] [[2019]]; [[ח' באלול]] [[תשע"ט]]) היה [[שחקן]] [[תיאטרון]] [[ישראלי]], זוכה [[פרס התיאטרון הישראלי]] על [[מפעל חיים]].
 == ביוגרפיה ==