אוסקר שינדלר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אוסקר שינדלר באחד מביקוריו בישראל
מבנה בית החרושת של שינדלר במחנה ברינליץ בצ'כיה כיום
המפעל לייצור אמייל של אוסקר שינדלר בקרקוב
קברו של אוסקר שינדלר בבית הקברות הקתולי

אוסקר שינדלרגרמנית: Oskar Schindler;‏ 28 באפריל 1908 - 9 באוקטובר 1974), תעשיין גרמני סודטי, מחסידי אומות העולם, אשר הציל במלחמת העולם השנייה כ-1200 יהודים ממוות בידי הנאצים.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שינדלר נולד בצוויטאו שבחבל מורביה (אז בקיסרות האוסטרו-הונגרית; כיום העיר סוויטאבי בצ'כיה) ב-28 באפריל 1908. בילדותו היה שכן של משפחה יהודית שילדיה היו חבריו הטובים ביותר. הוריו, הנס שינדלר ופרנצ'סקה לוסר, התגרשו כשהיה בן 27. לאחר סיום לימודיו עבד שינדלר בתור סוכן מכירות. ב-6 במרץ 1928 נשא לאשה את אמילי פלזל. בשנות ה-30 שינה את מקור פרנסתו מספר פעמים, ויזם מספר עסקים, אך במהרה פשט את הרגל עקב השפל הגדול. הוא הצטרף למפלגה הגרמנית הסודטית בשנת 1935. למרות היותו אזרח צ'כוסלובקיה, שינדלר החל לעבוד עבור המודיעין הגרמני (אבווהר). עבודתו במודיעין הגרמני נחשפה, והוא נכלא ביולי 1938, אך לאחר הסכם מינכן והכיבוש הנאצי יצא לחופשי. בשנת 1939 הצטרף שינדלר למפלגה הנאצית, והמשיך לעבוד עבור האבווהר ולעזור לנאצים בכיבוש פולין ב-1 בספטמבר 1939.

בעקבות כיבוש פולין על ידי הגרמנים בתחילת מלחמת העולם השנייה עבר שינדלר לפולין בחיפוש אחר הזדמנויות עסקיות. הוא השתלט‏[1] על מפעל לייצור אמייל שהוסב אחר כך לייצור תחמושת בקרקוב. (לפני הכיבוש הנאצי היה המפעל בבעלותו של יהודי בשם נתן וורצל. בנוסף, השתלט על חנות כלי בית שמכרה את תוצרתו של אותו מפעל והייתה במקור בבעלותו של יהודי אחר - יוליוס וינר).

יהודי בשם סדלצ'אק, שליח "ועדת העזרה וההצלה בבודפשט", הגיע בקיץ 1943 ושכנע את שינדלר למסור עדות בנושא ההשמדה בפני ועדת ההצלה. באוקטובר 1943, תוך סיכון עצמי, הגיע שינדלר לבודפשט והעיד בפני ישראל קסטנר ושמואל שפינרגמן אודות ההשמדה באושוויץ‏[2]. מכיוון שראה ביהודים כוח עבודה זול, העסיק אותם. מאוחר יותר, עם התבהרות כוונות הגרמנים לחסל את היהודים במה שכונה "הפתרון הסופי", החליט שינדלר לנסות ולהציל את עובדיו, החלטה גורלית שסיכנה את מעמדו ורכושו. בעזרת קשריו וכספו הצליח להערים על הנאצים ולהשתיק אותם.

ב-1944, נוכח התקרבות הצבא האדום לפולין, העתיק שינדלר את מפעליו, על כל עובדיו היהודים, למחנה ברינליץ שבחבל הסודטים. כאשר חלק מהעובדים שולחו לאושוויץ, שיחד קצינים נאצים כדי שאותם יהודים יועברו מאושוויץ לברינליץ, ובכך הציל את חייהם. מעשה הצלה נוסף שעשה שינדלר היה קליטתם כפועלים של מעל ל-100 יהודים ששולחו ברכבת משא ממחנה גולשוב. קליטתם לעבודה נעשתה על אף שסבלו חרפת רעב וכוחם הדל לא הספיק כדי שיוכלו לשמש כפועלים. במהלך זה הציל אותם שינדלר מהשמדה.

לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר המלחמה היגר שינדלר יחד עם אשתו ותריסר יהודים לארגנטינה, לאחר שארצות הברית סירבה לבקשתו לעבור אליה. עסקיו שם התמוטטו, והוא חזר לגרמניה בשנת 1958. בשנת 1962 נתקבלה בקשה מקרב היהודים שהציל להכריז עליו כחסיד אומות העולם, אך התערבותו של יוליוס וינר, שהיה בנו של מנהל חנות כלי הבית עליה השתלט, טרפדה את ההחלטה. וינר גם גייס לעזרתו את נתן וורצל, כעת ניסן קידר, בעליו המקוריים של מפעל האמייל. למרות זאת חש שינדלר קשר אמיץ לישראל וביקר בה 16 פעמים עד שנפטר ב-9 באוקטובר 1974. שינדלר ביקש להיקבר בירושלים, ולכן הובא לקבורה בבית הקברות הקתולי בהר ציון.

בשנת 1993 הוחלט להכריז על אוסקר ואמילי שינדלר כחסידי אומות העולם[3]. הדבר היה לאחר דיונים חוזרים בוועדה לציון חסידי אומות העולם, בהם הוחלט "שמעשיו הטובים מכריעים את הכף לטובתו, ושלמרות שהחל דרכו כחבר מפלגה נאצית וספקולנט, הוא ראוי לתואר חסיד אומות העולם"‏[4].

סיפורו של אוסקר שינדלר התפרסם בספר "רשימת שינדלר" שכתב תומאס קנילי, ושעל-פיו הופק בשנות ה-90 סרטו של סטיבן ספילברג "רשימת שינדלר". הספר והסרט עוררו הזדהות רבה עם דמותו של שינדלר.

מחלוקות לגבי דמותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

דמותו של אוסקר שינדלר מעוררת מחלוקות רבות: האם מדובר במלאך מציל או בנאצי אכזר? מספר עובדות ועדויות מעלות תימוכין לכאן ולכאן: בשלב מסוים הקים שינדלר מפעלים לייצור נשק. כך למעשה העסיק שינדלר יהודים בייצור נשק שייעודו לפגוע בהם. עם זאת, מעדויות ניצולים עולה כי לא נוצר ולו פגז תקין אחד במפעל התחמושת של שינדלר. עוד קודם לכן מעידים העובדים בחנותו של יוליוס וינר כי שינדלר הזהיר אותם פעם מפני חיפוש שיערכו (ושבסופו של דבר ערכו) הגרמנים בבתי יהודים (היה זה לפני הקמת גטו קראקוב וכליאת היהודים בתוכו). גם עדותו של נתן וורצל על הדרך בה השיג שינדלר בעלות על המפעל, ועדותו של וינר התומכת בה, אינן מתאימות לדמות החסודה העולה מהספר ומהסרט. מצד שני, וורצל עצמו מעיד ששינדלר הדליף לו פעם על אקציה המתוכננת בגטו וכך הצילו.

מעבר לכול, ברור כי במפעליו של שינדלר היו היהודים מוגנים. הנאצים נשארו מחוץ לגבולות המפעל ולא הורשו להיכנס אלא עם אישור מיוחד משינדלר עצמו. בנוסף, היהודים קיבלו מזון ובגדים חמים שאפשרו להם להתקיים כבני אדם. כמו כן, לכל "יהודי שינדלר" היו מסמכים המעידים עליהם ככשירים לעבודה מבחינת גיל ומצב גופני. יהודי שינדלר, 1,200 גברים, נשים וילדים, נשארו עובדיו של שינדלר עד תום המלחמה וכך למעשה ניצלו.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תומאס קנילי, רשימת שינדלר, ירושלים: כתר, 1994


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ קובץ:Wiener`s Testimony on Schindler.pdf על דרך ההשתלטות, ראו עמ' 4-5 בעדותו של יוליוס וינר
  2. ^ האירוע תועד במכתבו של שמואל שפרינגרמן ללשכת הקשר בקושטא, מתאריך 15.10.1943, אודות "שיחה עם תעשיין גרמני בשם שינדלר מקראקוב"
  3. ^ יד ושם, רשימת חסידי אומות עולם מגרמניה
  4. ^ אתר יד ושם, אוסקר שינדלר