אוסקר שינדלר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אוסקר שינדלר באחד מביקוריו בישראל
מבנה בית החרושת של שינדלר בצ'כיה כיום
המפעל לייצור אמייל של אוסקר שינדלר בקרקוב

אוסקר שינדלרגרמנית: Oskar Schindler;‏ 28 באפריל 1908 - 9 באוקטובר 1974) היה תעשיין גרמני סודטי, מחסידי אומות העולם.

תוכן עניינים

[עריכה] ביוגרפיה

אוסקר שינדלר נולד בצוויטאו במורביה (אז בקיסרות האוסטרו-הונגרית; כיום סוויטאבי בצ'כיה) ב-28 באפריל 1908. בילדותו היה שכן של משפחה יהודית שילדיה היו חבריו הטובים ביותר. הוריו, הנס שינדלר ופרנצ'סקה לוסר, התגרשו כשהיה בן 27. לאחר סיום לימודיו עבד שינדלר בתור סוכן מכירות. ב-6 במרץ 1928 נשא לאשה את אמילי פלזל. בשנות ה-30 שינה את מקור פרנסתו מספר פעמים, ויזם מספר עסקים, אך במהרה פשט את הרגל עקב השפל הגדול. הוא הצטרף למפלגה הגרמנית הסודטית בשנת 1935. למרות היותו אזרח צ'כוסלובקיה, שינדלר החל לעבוד עבור המודיעין הגרמני (אבווהר). עבודתו במודיעין הגרמני נחשפה, והוא נכלא ביולי 1938, אך לאחר הסכם מינכן והכיבוש הנאצי שוחרר לחופשי. בשנת 1939 הצטרף שינדלר למפלגה הנאצית, והמשיך לעבוד עבור האבווהר ולעזור לנאצים בכיבוש פולין ב-1 בספטמבר 1939.

בעקבות כיבוש פולין על ידי הגרמנים בתחילת מלחמת העולם השנייה עבר שינדלר לפולין בחיפוש אחר הזדמנויות עסקיות. הוא השתלט [1] על מפעל לייצור אמייל שהוסב אחר כך לייצור תחמושת בקרקוב. (לפני הכיבוש הנאצי היה המפעל בבעלותו של יהודי בשם נתן וורצל. בנוסף, השתלט על חנות כלי בית שמכרה את תוצרתו של אותו מפעל והייתה במקור בבעלותו של יהודי אחר - יוליוס וינר). מכיוון שראה ביהודים כוח עבודה זול, העסיק אותם. מאוחר יותר, עם התבהרות כוונות הגרמנים לחסל את היהודים במה שכונה "הפתרון הסופי", החליט שינדלר לנסות ולהציל את עובדיו, החלטה גורלית שסיכנה את מעמדו ורכושו. בעזרת קשריו וכספו הצליח להערים על הנאצים ולהשתיק אותם. ב-1944, נוכח השמדת יהדות אירופה בכלל ויהדות פולין בפרט, העתיק שינדלר את מפעליו יחד עם עובדיו היהודים מפולין לחבל הסודטים.

[עריכה] לאחר המלחמה

לאחר המלחמה היגר שינדלר יחד עם אשתו ותריסר יהודים לארגנטינה, לאחר שארצות הברית סירבה לבקשתו לעבור אליה. עסקיו שם התמוטטו, והוא חזר לגרמניה בשנת 1958. בשנת 1962 נתקבלה בקשה מקרב היהודים שהציל להכריז עליו כחסיד אומות העולם, אך התערבותו של יוליוס וינר שהיה בנו של מנהל חנות כלי הבית עליה השתלט, טרפדה את ההחלטה. וינר גם גייס לעזרתו את נתן וורצל, כעת ניסן קידר, בעליו המקוריים של מפעל האמייל. למרות זאת חש שינדלר קשר אמיץ לישראל וביקר בה 16 פעמים עד שנפטר ב-9 באוקטובר 1974. שינדלר ביקש להיקבר בירושלים, ולכן הובא לקבורה בבית הקברות הקתולי בהר ציון.

בשנת 1993 הוחלט להכריז על אוסקר ואמילי שינדלר כחסידי אומות העולם[2]. הדבר היה לאחר דיונים חוזרים בועדה לציון חסידי אומות העולם בהם הוחלט "שמעשיו הטובים מכריעים את הכף לטובתו, ושלמרות שהחל דרכו כחבר מפלגה נאצית וספקולנט, הוא ראוי לתואר חסיד אומות העולם."[3]

סיפורו של אוסקר שינדלר פורסם בספר "רשימת שינדלר" שכתב תומאס קנילי, ושעל-פיו הופק בשנות ה-90 סרטו של סטיבן ספילברג, "רשימת שינדלר". הספר והסרט עוררו הזדהות רבה עם דמותו של שינדלר.

[עריכה] מחלוקות לגבי דמותו

דמותו של אוסקר שינדלר מעוררת מחלוקות רבות: האם מדובר במלאך מציל או בנאצי אכזר? מספר עובדות ועדויות מעלות תימוכין לכאן ולכאן: בשלב מסוים הקים שינדלר מפעלים לייצור נשק. הדילמה: שינדלר העסיק יהודים בייצור נשק שייעודו לפגוע בהם. יחד עם זאת, מעדויות ניצולים עולה כי לא נוצר ולו פגז תקין אחד במפעל התחמושת של שינדלר. עוד קודם לכן מעידים העובדים בחנותו של יוליוס וינר כי שינדלר הזהיר אותם פעם מפני חיפוש שיערכו (ושבסופו של דבר ערכו) הגרמנים בבתי יהודים (היה זה לפני הקמת גטו קראקוב וכליאת היהודים בתוכו). גם עדותו של נתן וורצל על הדרך בה השיג שינדלר בעלות על המפעל ועדותו של וינר התומכת בה אינן מתאימות לדמות החסודה העולה מהספר ומהסרט. מצד שני, וורצל עצמו מעיד ששינדלר הדליף לו פעם על אקציה המתוכננת בגטו וכך הצילו. מעבר לכול, דבר אחד ברור מאוד: במפעליו של שינדלר היו היהודים מוגנים. הנאצים נשארו מחוץ לגבולות המפעל ולא הורשו להיכנס אלא עם אישור מיוחד משינדלר עצמו. בנוסף, היהודים קיבלו מזון ובגדים חמים שאפשרו להם להתקיים כבני אדם. כמו כן, לכל "יהודי שינדלר" היו מסמכים המעידים עליהם ככשירים לעבודה מבחינת גיל ומצב גופני. יהודי שינדלר, 1,200 גברים, נשים וילדים, נשארו עובדיו של שינדלר עד תום המלחמה וכך למעשה ניצלו.

[עריכה] לקריאה נוספת

  • תומאס קנילי, רשימת שינדלר, ירושלים: כתר, 1994.


[עריכה] קישורים חיצוניים

[עריכה] הערות שוליים

  1. ^ על דרך ההשתלטות, ראו עמ' 4-5 בעדותו של יוליוס וינר
  2. ^ יד ושם, רשימת חסידי אומות עולם מגרמניה
  3. ^ אתר יד ושם, אוסקר שינדלר
כלים אישיים

גרסאות שפה
מרחבי שם
פעולות
ניווט
קהילה
תיבת כלים
דף זה בשפות אחרות
הדפסה/יצוא