אושואיה
 |
יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: ניסוחים בלתי מתקבלים על הדעת. | |
| אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. | ||
|
||||||||||||||||||||||||||||||
.jpg)
.jpg)
אושואיה (בספרדית: Ushuaia נהגה "אוסואיה") היא עיר ארגנטינאית, בירתה של הפרובינציה ארץ האש, אנטארקטיקה ואיי האוקיינוס האטלנטי הדרומי.
העיר נוסדה ב-12 באוקטובר 1884 על ידי אגוסטו לסרה ושוכנת על חופי תעלת ביגל, מוקפת בשרשרת הרי המרטיאל במפרץ אושואיה מלבד היותה מרכז מנהלתי, היא צומת של תעשייה, נמל, ותיירות.
אושואיה היא העיר היחידה בארגנטינה שנמצאת בצד זה של האנדים, במבט משאר המדינה. בנוסף, בהתאם למיון האוקיינוסים והימים של ארגון ההידרוגרפיה הבינלאומי, זוהי העיר הארגנטינאית היחידה (והנמל) עם החופים והמים השייכים לאוקיינוס השקט, אם כי זה לא מוכר בגלוי על ידי מדינת ארגנטינה, שבאופן רשמי מחשיבה את תעלת ביגל כביו-אוקיינית, אחרת פרט זה היה סותר את הסכמי הגבול שנחתמו עם צ'ילה אשר מונעים זו.
אושואיה נחשבת לעיר הדרומית ביותר בעולם, אך עוד כשהייתה כפר קטן, בצ'ילה העדיפו שהתואר ייפול על העיר פונטו ארנס. לאחר מכן, עם התרבות האוכלוסייה באופן משמעותי בעיר, אושואיה קיבלה את התואר בחזרה. זה נכון שהכפר הצ'יליאני פוארטו וויליאמס נמצא דרומי יותר מאושואיה, אך יש ספקות לגבי מעמדו של הכפר, מאחר ואוכלוסייתו מונה כ-2,000 תושבים, ורובו מאוכלס על ידי אנשי צבא ואנשי נמל שאינם תושביו.
תוכן עניינים |
[עריכה] על השם
המילה אושואיה מורכבת משתי מילים בשפת "יגן" (בספרדית: Yagan, שפת הנוודים באיים הדרומיים של צ'ילה וארגנטינה) אוש ('לעומק') והמילה וואיה (מפרץ/ערוץ), ותרגומה הוא "מפרץ עמוק" או "מפרץ תחתון". בספרדית מבטאים את שם העיר או-סו-איה.
[עריכה] סמלים
[עריכה] מגן
העירייה ערכה תחרות בשנת 1971 לבחירת סמל העיר, שבה זכה המגן בעיצובו של ויסנטה גומס (Vicente Gomez).
[עריכה] מוטו
"אושואיה, סוף העולם - אך קודמת לכל"
[עריכה] גאוגרפיה פיזית
[עריכה] מיקום
נמצאת בקואורדינאטות 54°48′57″S 68°19′04″O ו6 MSNM יושבת על מפרץ אושואיה, מוקפת לחלוטין בהארכת רכס ההרים האנדים.
[עריכה] הידרוגרפיה
[עריכה] נהרות
רוב הזרמים מוצאם באנדים, בדרך כלל הינם קטנים אך מאוד שופעים, מהמסת שלגים וקרח. הנהרות המוכרים ביותר בזכות נגישותם או עניין תיירותי הם בין היתר פיפו, בוואנו, לטיסיה, לשיפשח, ואוליבה.
[עריכה] אגמים
מוצאם באנדים, אגם פגנאנו (lago Fagnano), גובל באזור אושואיה וריו גרנדה. האגם הנסתר (lago Escondido), נמצא כ-57 קילומטר צפונית לעיר.
[עריכה] קרחונים
החשובים ביותר הם המרטיאל (El Martial), ברכס באותו השם, ווינסיגרה (Vinciguerra) שנמצא בנסיגה, והוכרז כאתר רמסר בשנת 2009.
[עריכה] אקלים
במיון שיטת קפן, האקלים באושואיה הוא אקלים ממוזג, לח כל השנה, וקיץ קר, שם נוסף למזג אוויר זה הוא "קור אוקייאני" או "תת קוטבי אוקיאני". הטמפרטורה הממוצעת השנתית באושואיה היא °C 5.7 מעלות צלזיוס. טמפרטורות גבוהות מ °C 15 בקיץ או נמוכות מ°C 8- בחורף נדירות בעיר.
[עריכה] היסטוריה ושמות בולטים
המתיישבים הראשונים שהגיעו לאזור שנקרא היום "האי הגדול של ארץ האש", היו ציידים ולקטים שנדדו ברגל מהצפון, לפני כ-11,000 שנים, שהיו מוכנים לשרוד עם המשאבים הטבעיים שהציע השטח שהיה חלק מיבשת פטגוניה. קבוצות אלו שהיו קשורות לטוואלצ'ה (בספרדית: tehuelches. הכוונה לילידים שחיו באזור פטגוניה) בנו את הכפרים סלקנם ואווש. (בספרדית: Selknam ו- Haush) מהאיים המערבים של פטגוניה הגיע גל נוסף של מתיישבים, נוודי הים יאמאנאס וקוואסגר (בספרדית: yamanas ו- kawesgar)
ב-18 בינואר 1869, בהסכמתו של הממשל הארגנטינאי, התבסס מיסיון אנגליקני בראשו של ווייט הוקין סטרלינג (Waite Hockin Stirling), אשר הקים את ההתיישבות הראשונה שלא הייתה ילידית באזור, אשר הייתה עתידה להפוך לעיר. שנה לאחר מכן החליף אותו תומאס ברידג'ס (Thomas Bridges).
היום שנחשב ליום ייסודה של אושואיה כעיר הוא ה-12 באוקטובר 1884, היום בו אגוסטו לסרה, יצר את הנציבות הראשונה על חוף תעלת ביגל במטרה לאשר מחדש את ריבונותה של ארגנטינה על שטח זה לאחר חתימת ההסכם עם צ'ילה ב1881. אנשי הכנסייה האנגליקנית הכירה בריבונותה של הרפובליקה של ארגנטינה.
ב-28 בספטמבר 1884, בסביבות שלוש-מאות תושבי אושואיה קיבלו את לסרה, שהגיע עם חטיבת המשלוח של דרום האוקיינוס האטלנטי בספינת התותחים "פראנה", לאחר שעבר ב"אי המדינות" (בספרדית: Isla de los Estados), עם צוות של 102 גברים. המפקח של המיסיון הדרום אמריקאי, היה הכומר תומס ברידג'ס, אשר חתימתו מופיעה בעוד רבים מן כתבי הייסוד של הנציבות הימית. חותמים מקומיים אחרים היו רוברט וו. ווייטס וחואן לאורנס, שהיה אחראי על הלימודים, ועל כן חשבו אותו למורה הראשון בארץ האש; ומצד שני היו גם צוות הנציבות שנשארו במקום אלחנדרו ויראסורו וקאלבו; פדרו רייס; ולואיס פיקה, שמוכר באושואיה כ"ארגנטינאי הראשון" גם הילידים נכחו וביניהם, חורחה אוקוקו, חורחה לאוואיה (בנו של ג'מי בוטון), סיסוי, קושינחיס, מרקול וקלמנטה וויילין). אנשים נוספים היו אנשי הצוות של האונייה "פראנה", ויז'ארינו, קומודורו פי ופטגוניה, ביניהם היו המפקד פדריקו ספור, שיצר קשר עם המיסיונרים וסגן אסטבן דלוקי, שב-1902 היה מושל השטח. מצוות הנציבות, אלו שייסדו את אושוקאיה היו המלחים אנטוניו איסורנה וחוסה רודריגז. מי שיועד ב-25 בנובמבר 1884 למושל הראשון של ארץ האש היה פליקס פאס.
לא היה תיחום רחובות עד 1894 והכפר גדל והפך לכפר ציורי ססגוני. אושואיה החלה להיתפס בארגנטינה רק בהקמת בית הכלא בשנת 1902. הכנסייה האנגליקנית הפסיקה את עבודתה והפעילויות היחידות בעיר מלבד ניצני מסחר, היו עובדי הממשלה והכלא. המוסד הזה שהביא עמו הרבה פיתוח, הכיר לתושבים את הבנייה באבן, ושיטה זו אומצה על ידי כמה תושבים שרצו להפגין את עמידותה (כיום, בניין העירייה והמוזיאון) שיטה זו לא הייתה פופולרית.
מרגע הגעתו של האדם הלבן לאדמה זו, הילידים סבלו מאוד מהפרעות בחייהם, מאושואיה ועד נקודות אחרות יצאו כנופיות של שכירי חרב שנשכרו על ידי חוואים, בהסכמתם של הרשויות, להשמיד את אוכלוסיית הילידים, וכך עד שנת 1930 נעלמו כמעט לחלוטין.
בתחילת המאה ה-20, נבנה בקרבת הכפר של אושואיה הכלא המפורסם שעבד בשנים 1902-1947. מאוחר יותר עבר לידיו של צבא ארגנטינה ולאחר זמן קצר ננטש, כיום במבנה זה נמצא המוזיאון הימי וכלא אושואיה. בין היתר בכלא עבר קו הרכבת הדרומית ביותר בעולם, שהובילה את האסירים מבית הכלא עד למחנות העבודה שהיו ממוקמים בשטח שחלק מהפארק הלאומי של ארץ האש. כיום קו הרכבת הזה הופעל מחדש בעיקר למטרות תיירות, המסוף נמצא בתחנת הפארק הלאומי בכניסה, ותחנה נוספת 7 ק"מ קדימה.
[עריכה] דמוגרפיה
| שנת מפקד | מספר התושבים |
|---|---|
| 1947 | 2182 |
| 1966 | 4470 |
| 1970 | 5677 |
| 1980 | 11,443 |
| 1991 | 29,166 |
| 2001 | 45,430 |
| 2004 | 53,762 |
| 2010 | 56,956 |
אושואיה היא השנייה בגודלה באי ארץ האש, והתשיעית בגודלה בפטגוניה. מעמד נוסף של העיר הוא בירת הפרובינציה הכי פחות מאוכלסת במדינה.
[עריכה] ערים תאומות
 |
אילת, ישראל |
  |
בארו אלסקה |
[עריכה] תחבורה
[עריכה] יבשתית
כביש מספר 3 הוא הכביש היבשתי היחיד שעובר באושואיה עד סופו ב"בהאיייה לפטייה", ישנן חברות אוטובוסים פרטיות שמפעילות קו בין אושואיה – טולהוין - ריו גרנדה באופן יומיומי.
[עריכה] ימית
נמל אושואיה: נמצא במפרץ אושואיה, באזור הצפוני של תעלת ביגל, גודלו 550 מ' אורך ו29 מ' רוחב. לשם מגיעות אוניות תובלה, ספינות מסחריות, תיירותיות, וספינות מחקר. זהו הנמל השני בארגנטינה (אחרי נמל בוואנוס איירס), בכמות המכולות שמגיעות אליו, ובנוסף הוא הדלת היחידה לאנטרקטיקה.
[עריכה] אווירית
שדה התעופה הלאומי של אושואיה מאלווינאס ארגנטינה.
[עריכה] תרבות
[עריכה] מוזיאונים
- המוזיאון הימי וכלא אושואיה:
נפתח ב-3 במרץ 1995. הבניין הוכרז כבניין שמור היסטורי לאומי ע"פ החוק של הקונגרס הלאומי באפריל 1997.
- מוזיאון סוף העולם:
הבניין נבנה ע"י מנואל פרננדס באלדס בשנת 1903, בין השנים 1911-1978 תפקד כמטה של הבנק הלאומי "בנקו נאסיון" ונפתח כמוזיאון ב18 למאי 1979, על אוספיו של המוזיאון נמנית ספריה שלמה על האזור. המוזיאון נתמך ע"י הקרן האניס אשר תורמת רבות לפיתוחו.
- מוזיאון יאמאנה
- מוזיאון אקאטושון: מוזיאון ציפורים ויונקים ימיים דרומיים, ואלמנטים שימושיים של הילידים
נמצא 85 קילומטרים ממזרח לאושואייה בחוות הארברטון.
- אנדרטה לזכר הרוגי מלחמת פוקלנד
[עריכה] מתקנים
- בית תרבות "אנריקטה גסטלומנדי" – מופעים, סמינרים וועידות. בנוסף מציע סדנאות וחוגים: תאטרון, טנגו, ריקודים קלאסיים וספרדים, מוזיקה, ציור, קרמיקה ופיסול.
- הבית העתיק בבאן: ב"שביל המתיישבים הותיקים" – נבנה בתחילת המאה ה20, ועד 1915 היה שייך לבנק הלאומי של ארגנטינה "בנקו נסיון", הוכרז כ"בית מאתיים השנה" ע"י הרשויות.
- שביל האומנים, אושואיה
- מרכז תרבות "אלמאפוורטה"
- גלרית אומנות של המוזיאון הימי.
- יער יאטאנה של קרן טיפוח הטבע: אומנות ותרבות ילידית ביער צעיר של עצי דובדבן פטגוני, נמצא במרכז העיר.
[עריכה] חגים ואירועים
- 22 בפברואר: יום אנטרטיקה
- 2 באפריל: יום העלילות של המאלבינאס, שבתון מחוזי
- 26 באפריל: יום המחוז של ארץ האש, אנטארקטיקה ואיי האוקיינוס האטלנטי הדרומי
- 1 ביוני: יום השנה של החוקה הפווגינית (המקומית של ארץ האש, פווגיני – אדם ממוצא ארץ האש, מהמילה בספרדית Fuego = אש), שבתון מחוזי.
- 21 ביוני: חג לאומי של הלילה הארוך ביותר בשנה. הפעילות מתחילה ב20 לחודש, בחצות ונמשכת כל היממה, למרות שיום זה נחגג משנות ה70, הוא הוכר כמו חג לאומי רק בשנת 1986.
- 11 באוקטובר: היום של פטגוניה
- 12 באוקטובר: יום השנה של אושואיה
- 25 בנובמבר: יום הילידים הפוואגינים - כל השנים מארגנים סעודת ערב של המתיישבים הותיקים, כדי לזכור לטובה את אלו שתרמו לפיתוח העיר בתקופות הכי קשות.
[עריכה] פסטיבלים
- הפסטיבל הדו שנתי של סוף העולם:
מאז 2007 אושואיה היא המארחת של הדו שנתית של האומנות המודרנית של סוף העולם, הדו-שנתית של ארגנטינה, נוסדה ומאורגנת על ידי "הקרן הפטגונית לאומנות ואתגר", במסגרת הפרוייקט "הקוטב הדרומי של אומנות, מדע ואקולוגיה" הפסטיבל הדו שנתי הצליח בזמן קצר להגיע למעמד הכי חשוב של אומנות ותרבות בדרום וליקט אליו מאות אומנים מ5 היבשות ויצר הזדמנויות להתבוננות על נושאים אקולוגים.
- להיט תרבותי נוסף הוא הפסטיבל הבינלאומי של אושואיה, שכל שנה מאגד כמה מהתזמורות הקלאסיות החשובות ביותר בעולם. בין המשתתפים אפשר למצוא את הפילהרמונית של אושואיה בניצוחו של חורחה אוליארטה.
- פסטיבל המאכלים הבינלאומי "אושואיה על אש קטנה"
זהו אירוע הכולל בתוכו מעגלי גורמה, שיעורי בישול, טעימות וקורסים להכשרת מקצועית של מנות על בסיס בשר כבש, פורל, בקלה שחור, מולים, סרטנים וכו'..
- פסטיבל הבינלאומי "ג'אז סופסוף" – מתקיים בסוף יוני, בהשתתפותם של אומנים מקומיים, ארגנטינאים ובינלאומיים
- פסטיבל איברי-אמריקאי של הנרטיב החדש "סוף", מטרתו הוא החלפת דעות בין מחברים ממדינות איבריות-אמריקאיות (מדינות שהיו בעבר קולוניות בשליטת ספרד או פורטוגל)
- פסטיבל קולנוע ההרים "אושואיה ששש...."
עם תכנית סרטים בינלאומיים באורך מלא וגם קצרים, בנושא הרים. בסופו טקס פרסים לכותבים, במאים, שחקנים וצלמים, וגם להרפתקה.
[עריכה] גסטרונומיה
באושואיה מטבח דרומי טיפוסי, אפשר למצוא בו סרטנים פווגינים, בקלה שחור, דניס, רכיכות וכמו גם אסאדו טלה פטגוני שמתייחד בכמות הבשר הגדולה שיש בו לעומת השומן.
[עריכה] קישורים חיצוניים
.jpg)
