אושואיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אושואיה
Ushuaia
Escudo Ushuaia-2.png
Ushuaia 2009.jpg
מראה העיר
מדינה / טריטוריה Flag of Argentina.svg ארגנטינה
פרובינציה Bandera de la Provincia de Tierra del Fuego.svg טיירה דל פואגו
ראש העיר פדריקו סקיראנו

(Federico Sciurano)

שטח 22.6 קמ"ר קמ"ר
גובה 5 מטרים
תאריך ייסוד 12 באוקטובר 1884
אוכלוסייה
 ‑ בעיר

56,956‏  (נכון ל-2010)
קואורדינטות 54°48′0″S 68°18′0″W / 54.80000°S 68.30000°W / -54.80000; -68.30000קואורדינטות: 54°48′0″S 68°18′0″W / 54.80000°S 68.30000°W / -54.80000; -68.30000
אזור זמן UTC −3
www.ushuaia.gov.ar
מראה העיר
מראה הנמל
הרחוב הראשי של אושואיה
שדה התעופה של העיר
Ushuaia, Tierra del Fuego.jpg
Ushuaia6a (js).jpg
אושואיה ממעוף הציפור
אושואיה והרי המרטיאל המקיפים אותה

אושואיה (בספרדית: Ushuaia נהגה "אוסואיה") היא עיר ארגנטינאית, בירתה של הפרובינציה טיירה דל פואגו.

העיר שוכנת על חופי תעלת ביגל, מוקפת בשרשרת הרי המרטיאל במפרץ אושואיה. מלבד היותה מרכז מנהלתי, היא צומת של תעשייה, נמל, ותיירות.

אושואיה היא העיר היחידה בארגנטינה שנמצאת בצד המערבי של הרי האנדים. בנוסף, בהתאם למיון האוקיינוסים והימים של ארגון ההידרוגרפיה הבינלאומי, זוהי העיר והנמל הארגנטינאים היחידים השוכנים לחופי האוקיינוס השקט, אם כי באופן רשמי מגדירה אותם ארגנטינה כחופי האוקיינוס האטלנטי, ואת תעלת ביגל כבין-אוקיינית, מטעמים משפטיים ומדיניים הנובעים מהסכמי הגבול שנחתמו עם צ'ילה.

אושואיה נחשבת לעיר הדרומית ביותר בעולם, אך עוד כשהייתה כפר קטן, בצ'ילה העדיפו שהתואר ייפול על העיר פונטה ארנס. לאחר מכן, עם התרבות האוכלוסייה באופן משמעותי בעיר, אושואיה קיבלה את התואר בחזרה. אמנם, הכפר פוארטו וויליאמס נמצא דרומית מאושואיה, אך יש ספקות לגבי מעמדו של הכפר, מאחר שאוכלוסייתו מונה כ-2,000 תושבים, ורובו מאוכלס על ידי אנשי צבא ואנשי נמל שאינם תושביו.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המתיישבים הראשונים שהגיעו לאזור שנקרא היום "האי הגדול של ארץ האש", היו ציידים ולקטים שנדדו ברגל מהצפון, לפני כ-11,000 שנים, שהיו מוכנים לשרוד עם המשאבים הטבעיים שהציע השטח שהיה חלק מפטגוניה. קבוצות אלו שהיו קשורות לטוואלצ'ה (בספרדית: tehuelches). הכוונה לילידים שחיו באזור פטגוניה). הם בנו את הכפרים סלקנם ואווש (בספרדית: Selknam ו- Haush). מהאיים המערביים של פטגוניה הגיע גל נוסף של מתיישבים, נוודי הים ז'אמאנאס וקוואסגר (בספרדית: yamanas ו-kawesgar).

ב-18 בינואר 1869, בהסכמתו של הממשל הארגנטינאי, התבסס מיסיון אנגליקני בראשו של ווייט הוקין סטרלינג (Waite Hockin Stirling), אשר הקים את ההתיישבות הראשונה שלא הייתה ילידית באזור, אשר הייתה עתידה להפוך לעיר. שנה לאחר מכן החליף אותו תומאס ברידג'ס (Thomas Bridges).

ב-1873, נשיא ארגנטינה חוליו ארחנטינו רוקה יזם תוכנית להקמת מושבת עונשין באושואיה, שמטרתה הייתה לשמור על ביטחון אזרחי ארגנטינה ובנוסף לחזק את הריבונות הארגנטינאית באזור, אך הדבר לא התאפשר עד הסכם הגבולות בין ארגנטינה לצ'ילה ב-1881. היום שנחשב ליום ייסודה של אושואיה כעיר הוא ה-12 באוקטובר 1884, היום בו אגוסטו לסרה, יצר את הנציבות הראשונה על חוף תעלת ביגל, כשהמיסיונרים וקצינים ימיים חתמו על הצו. דון פליס פס נבחר להיות מושל טיירה דל פואגן וב-1885 הוא הכריז על העיר כבירתה, למרות שהממשלה הפדרלית הארגנטינאית אישרה זאת רק ב-1904.

לא היה תיחום רחובות עד 1894 והכפר גדל והפך לכפר ציורי ססגוני. בתחילת המאה ה-20, נבנה בקרבת הכפר של אושואיה הכלא המפורסם שעבד בשנים 1902-1947.הכנסייה האנגליקנית הפסיקה את עבודתה והפעילויות היחידות בעיר מלבד ניצני מסחר, היו עובדי הממשלה והכלא. מאוחר יותר עבר לידיו של צבא ארגנטינה ולאחר זמן קצר ננטש, כיום במבנה זה נמצא המוזיאון הימי וכלא אושואיה. בין היתר בכלא עברה הרכבת הדרומית ביותר בעולם, שהובילה את האסירים מבית הכלא עד למחנות העבודה שהיו ממוקמים בשטח שכיום הוא חלק מהפארק הלאומי של ארץ האש. כיום הרכבת משמשת בעיקר למטרות תיירות.

מרגע הגעתו של האדם הלבן לאדמה זו, הילידים סבלו מאוד מהפרעות בחייהם. מאושואיה ועד נקודות אחרות יצאו כנופיות של שכירי חרב שנשכרו על ידי חוואים, בהסכמתם של הרשויות, להשמיד את אוכלוסיית הילידים, וכך עד שנת 1930 הם נעלמו כמעט לחלוטין.

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

המילה אושואיה מורכבת משתי מילים בשפת "ז'גן" (בספרדית: Yagan, שפת הנוודים באיים הדרומיים של צ'ילה וארגנטינה) אוש ('לעומק') והמילה וואיה (מפרץ/ערוץ), ותרגומה הוא "מפרץ עמוק" או "מפרץ תחתון". בספרדית מבטאים את שם העיר או-סו-איה.

סמל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1971 ערכה העירייה תחרות לבחירת סמל העיר, ובה זכה המגן בעיצובו של ויסנטה גומס (Vicente Gomez).

המוטו של העיר הוא: "אושואיה, סוף העולם, ההתחלה של הכל" (בספרדית: "Ushuaia, fin del mundo, principio de todo").

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר ממוקמת במפרץ אושואיה, מוקפת לחלוטין בהארכת רכס הרי האנדים.

רוב הנהרות מוצאם באנדים. בדרך כלל הם קטנים אך שופעים כתוצאה מהמסת שלגים וקרח. הנהרות המוכרים ביותר בזכות נגישותם או עניין תיירותי הם בין היתר פיפו, בוואנו, לטיסיה, לשיפשח, ואוליבה.

גם מוצא האגמים הוא בהרי האנדים. אגם פגנאנו (lago Fagnano), גובל באזור אושואיה וריו גרנדה. האגם הנסתר (lago Escondido), נמצא כ-57 קילומטר צפונית לעיר.

הקרחונים החשובים ביותר הם המרטיאל (El Martial), ברכס באותו השם, ווינסיגרה (Vinciguerra) שנמצא בנסיגה.

אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במיון שיטת קפן, האקלים באושואיה הוא אקלים ממוזג, לח כל השנה, ובקיץ קר, שם נוסף למזג אוויר זה הוא "קור אוקייאני" או "תת קוטבי אוקיאני". הטמפרטורה הממוצעת השנתית באושואיה היא °C 5.7 מעלות צלזיוס. טמפרטורות גבוהות מ-°C 15 בקיץ או נמוכות מ-°C 8- בחורף הן נדירות בעיר.

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנת מפקד מספר התושבים
1947 2182
1966 4470
1970 5677
1980 11,443
1991 29,166
2001 45,430
2004 53,762
2010 56,956

אושואיה היא השנייה בגודלה באי ארץ האש, והתשיעית בגודלה בפטגוניה. מעמד נוסף של העיר הוא בירת הפרובינציה הכי פחות מאוכלסת במדינה.

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הענפים העיקריים בכלכלה המקומית הם דייג, גז טבעי, נפט, כבשים ותיירות אקולוגית.

נמל אושואיה נמצא במפרץ אושואיה, באזור הצפוני של תעלת ביגל, גודלו 550 מ' אורך ו29 מ' רוחב. לנמל מגיעות אוניות תובלה, ספינות מסחריות, תיירותיות, וספינות מחקר. זהו הנמל השני בארגנטינה (אחרי נמל בוואנוס איירס), בכמות המכולות שמגיעות אליו, ובנוסף הוא הדלת היחידה לאנטארקטיקה.

תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כביש מספר 3 הוא הכביש היבשתי היחיד שעובר באושואיה עד סופו ב"באייה לפטייה". ישנן חברות אוטובוסים פרטיות שמפעילות קו בין אושואיה – טולהוין - ריו גרנדה באופן יומיומי.

נמל התעופה הבינלאומי אושואיה-מלבינס ארחנטינס נמצא במרחק של 4 ק"מ מדרום למרכז העיר ומשרת אותה. לנמל מגיעות טיסות ישירות של חברת התעופה הלאומית של ארגנטינה, אארולינאס ארחנטינס, משני נמלי התעופה של בואנוס איירס. זמן הטיסה הוא כ-3 שעות ו-35 דקות. מנמל התעופה אארופארקה חורחה ניוברי מופעלות 1-3 טיסות יומיות, המבוצעות במטוסי בואינג 737-700 או במטוסי בואינג 737-800, ומנמל התעופה אסייסה מופעלת טיסה יומית אחת המבוצעת במטוס רחב גוף מדגם איירבוס A340-300. בנוסף, יש טיסות לערים נוספות בארגנטינה כמו קומודורו ריבדביה, ריו גז'גוס, אל קלפטה וטרלאו, וטיסות עונתיות לסאו פאולו ופונטה ארנס.

תרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוזיאונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • המוזיאון הימי וכלא אושואיה: נפתח ב-3 במרץ 1995. הבניין הוכרז כבניין שמור היסטורי לאומי ע"פ החוק של הקונגרס הלאומי באפריל 1997.
  • מוזיאון סוף העולם: הבניין נבנה על ידי מנואל פרננדס באלדס בשנת 1903, ובשנים 1911-1978 תפקד כמטה של הבנק הלאומי "בנקו נאסיון" ונפתח כמוזיאון ב-18 במאי 1979. על אוספיו של המוזיאון נמנית ספריה שלמה על האזור. המוזיאון נתמך על ידי הקרן האניס אשר תורמת רבות לפיתוחו.
  • מוזיאון ז'אמאנה.
  • מוזיאון אקאטושון: מוזיאון ציפורים ויונקים ימיים דרומיים, ואלמנטים שימושיים של הילידים. נמצא 85 קילומטרים ממזרח לאושואייה בחוות הארברטון.
  • אנדרטה לזכר הרוגי מלחמת פוקלנד .

מתקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בית תרבות "אנריקטה גסטלומנדי" – מופעים, סמינרים וועידות. בנוסף מציע סדנאות וחוגים: תיאטרון, טנגו, ריקודים קלאסיים וספרדים, מוזיקה, ציור, קרמיקה ופיסול.
  • הבית העתיק בבאן: ב"שביל המתיישבים הוותיקים" – נבנה בתחילת המאה ה-20, ועד 1915 היה שייך לבנק הלאומי של ארגנטינה "בנקו נסיון", הוכרז כ"בית מאתיים השנה" על ידי הרשויות.
  • שביל האומנים, אושואיה
  • מרכז תרבות "אלמאפוורטה" .
  • גלריית אומנות של המוזיאון הימי.
  • יער יאטאנה של קרן טיפוח הטבע: אומנות ותרבות ילידית ביער צעיר של עצי דובדבן פטגוני, נמצא במרכז העיר.

חגים ואירועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 22 בפברואר: יום אנטארקטיה.
  • 2 באפריל: יום העלילות של המאלבינאס, שבתון מחוזי.
  • 26 באפריל: יום המחוז של ארץ האש, אנטארקטיקה ואיי האוקיינוס האטלנטי הדרומי.
  • 1 ביוני: יום השנה של החוקה הפווגינית (המקומית של ארץ האש, פווגיני – אדם ממוצא ארץ האש, מהמילה בספרדית Fuego = אש), שבתון מחוזי.
  • 21 ביוני: חג לאומי של הלילה הארוך ביותר בשנה. הפעילות מתחילה ב20 לחודש, בחצות ונמשכת כל היממה. למרות שיום זה נחגג משנות ה-70, הוא הוכר כמו חג לאומי רק בשנת 1986.
  • 11 באוקטובר: היום של פטגוניה.
  • 12 באוקטובר: יום השנה של אושואיה.
  • 25 בנובמבר: יום הילידים הפוואגינים - כל השנים מארגנים סעודת ערב של המתיישבים הוותיקים, כדי לזכור לטובה את אלו שתרמו לפיתוח העיר בתקופות הכי קשות.

פסטיבלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הפסטיבל הדו שנתי של סוף העולם: מאז 2007 אושואיה היא המארחת של הדו שנתית של האומנות המודרנית של סוף העולם, הדו-שנתית של ארגנטינה, נוסדה ומאורגנת על ידי "הקרן הפטגונית לאומנות ואתגר", במסגרת הפרויקט "הקוטב הדרומי של אומנות, מדע ואקולוגיה". הפסטיבל הדו שנתי הצליח בזמן קצר להגיע למעמד הכי חשוב של אומנות ותרבות בדרום וליקט אליו מאות אומנים מ-5 היבשות ויצר הזדמנויות להתבוננות על נושאים אקולוגים.
  • להיט תרבותי נוסף הוא הפסטיבל הבינלאומי של אושואיה, שכל שנה מאגד כמה מהתזמורות הקלאסיות החשובות ביותר בעולם. בין המשתתפים אפשר למצוא את הפילהרמונית של אושואיה בניצוחו של חורחה אוליארטה.
  • פסטיבל המאכלים הבינלאומי "אושואיה על אש קטנה": זהו אירוע הכולל בתוכו מעגלי גורמה, שיעורי בישול, טעימות וקורסים להכשרת מקצועית של מנות על בסיס בשר כבש, פורל, בקלה שחור, מולים, סרטנים וכו'..
  • פסטיבל הבינלאומי "ג'אז סופסוף" – מתקיים בסוף יוני, בהשתתפותם של אומנים מקומיים, ארגנטינאים ובינלאומיים.
  • פסטיבל איברי-אמריקאי של הנרטיב החדש "סוף", מטרתו הוא החלפת דעות בין מחברים ממדינות איבריות-אמריקאיות (מדינות שהיו בעבר קולוניות בשליטת ספרד או פורטוגל).
  • פסטיבל קולנוע ההרים "אושואיה ששש...." עם תוכנית סרטים בינלאומיים באורך מלא וגם קצרים, בנושא הרים. בסוף הטקס מוענקים פרסים לכותבים, במאים, שחקנים וצלמים.

גסטרונומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באושואיה מטבח דרומי טיפוסי, אפשר למצוא בו סרטנים פווגינים, בקלה שחור, דניס, רכיכות וכמו גם אסאדו טלה פטגוני שמתייחד בכמות הבשר הגדולה שיש בו לעומת השומן.

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אושואיה בוויקישיתוף
תמונה פנורמית של אושואיה והנמל
Magnify-clip.png
תמונה פנורמית של אושואיה והנמל
תמונה פנורמית של אושואיה
Magnify-clip.png
תמונה פנורמית של אושואיה