קומורו

האיחוד של איי קומורו (בערבית: الاتحاد القمري, בשיקומורית: Udzima wa Komori, בצרפתית: Union des Comores) היא מדינה עצמאית בצפון סופו של ערוץ מוזמביק באוקיינוס ההודי, בין צפון מדגסקר לצפון מוזמביק. המדינה מורכבת משלושה איים געשיים.

בתום הבחירות של שנת 2002 שונה שמה של המדינה ל"איחוד של איי קומורו", לפני כן היה שמה הרפובליקה הפדרלית-אסלאמית של איי קומורו.

[עריכה] היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של קומורו

האיים של מדינת קומורו יושבו רק במאה השישית לספירה, כאשר הגיעו אליהם מהגרים מלאים ופולינזים. במשך הדורות הגיעו מהגרים נוספים מאפריקה, מפרס ומארצות ערב. בין המאה העשירית להמאה ה-15 שלטו בקומורו כמה סולטאנים ממוצא פרסי, כאשר כל אחד מהם שלט באי אחר.

האירופי הראשון שביקר באיים היה האנגלי ג'יימס לנקסטר, שהגיע ב-1591. ב-1843 השתלטה צרפת על האיים, ב-1914 הם הוכפפו תחת המושל הצרפתי של מדגסקר וב-1947 הם הפכו לשטח חסות צרפתי מעבר לים. ב-1961, שנה לאחר שמדגסקר זכתה בעצמאות, קיבלה קומורו אוטונומיה.

ב-1974 נערך בקומורו משאל עם, שבו הצביע הרוב בעד עצמאות מצרפת. רק תושבי האי מאיוט, שרובם נוצרים, העדיפו להישאר תחת שלטון צרפת. ב6 ביולי 1975 הכריזה קומורו על עצמאותה, ובראש המדינה החדשה עמד הנשיא אחמד עבדאללה. צרפת הכירה בעצמאותה, אך שבה ודרשה כי מאיוט תוגדר כשטח חסות צרפתי, והדבר אכן נעשה. גם היום שייך האי מאיוט לצרפת, ואזרחיו נחשבים לצרפתים.

באוגוסט 1975 בוצעה בקומורו הפיכה, ועבדאללה הודח מתפקידו. ב-1978 שב עבדאללה ותפס את השלטון בעזרת שכירי חרב. ב-1989 הוא נרצח. כנשיא מונה מוחמד ג'והאר. ב-1992 שוב אירע ניסיון הפיכה. ג'והאר נשאר בתפקידו עד לבחירות שנערכו בספטמבר 1995, שבהן נבחר מוחמד טאקי.

באוגוסט 1997 הכריזו שניים משלושת האיים הגדולים, מוהלי ואנג'ואן, על פרישתם מקומורו. הרקע לכך היה רצון התושבים באיים אלה לחדש את הקשרים עם צרפת. בספטמבר באותה שנה ניסה צבא המדינה להחזיר את שני האיים לשליטתה, אך נכשל. בניסיון לפתור את המשבר מינה הנשיא, מוחמד טאקי, את נורדין בורחן, יליד אנג'ואן, לראשות הממשלה.

בשנת 1998 נפטר טאקי, ואזאלי אסומאני תפס את מקומו בהפיכה צבאית שקטה. בבחירות בשנת 2006 הפסיד אוסמאני, ובפעם הראשונה בהיסטוריה של המדינה איפשר חילופי שלטון דמוקרטיים, בכך שפינה את מקומו לנשיא הנוכחי אחמד עבדאללה מוחמד סמבי.

[עריכה] פוליטיקה

ערך מורחב – פוליטיקה של קומורו

[עריכה] כלכלה

ערך מורחב – כלכלת קומורו

כלכלת קומורו מתבססת בעיקר על החקלאות, התורמת כ-39 אחוזים מהתוצר לאומי גולמי ומעסיקה כ-80 אחוזים מכוח העבודה במשק. הגידולים העיקריים הם תירס, קוקוס, קסאווה, תפוחי אדמה מתוקים, בננות ואורז. משק החי כולל בעיקר עזים, בקר וכבשים. הגידולים העיקריים ליצוא הם תבלינים כמו וניל וציפורן וכן קפה וקקאו. החקלאות אינה מספקת את תצרוכת המזון במדינה, הנאלצת לייבא מוצרי מזון בסיסיים. התעשייה תורמת כ-13 אחוזים מהתוצר הלאומי הגולמי ועוסקת בעיקר בעיבוד התוצרת החקלאית. המוצרים העיקריים הם וניל מעובד, שמנים אתריים, קופרה, סבון ומוצרי עץ. קומורו אינה עשירה במשאבי טבע, אך מופקת בה אנרגיה הידרואלקטרית מהנהרות, המספקת חלק ניכר מתצרוכת החשמל של המדינה.

מטבע: פרנק קומורי (מתחלק ל-100 סנטים).

[עריכה] גאוגרפיה

מפת קומורו

ערך מורחב – גאוגרפיה של קומורו

איי קומורו נמצאים בתעלת מוזמביק שבאוקיינוס ההודי, בין חופי מוזמביק לחוף הצפוני של מדגסקר.

כ-20 אחוזים משטח האיים מכוסים עצים. ברצועת החוף גדלים עצי בננה, מנגו ודקלים. בהרים צומחים שיחי קיטיסוס ואברש וחזזיות. עם בעלי החיים בקומורו נמנים צבים, הנפוצים לאורך החוף, ולמורים. במימי האיים חיים דגים שונים, ובהם הלטימריה. זהו מין נדיר, שחוקרים גילו מאובנים שלו מלפני 400 מיליון שנה.

קומורו משתרעת על פני שלושה איים גדולים – גראן קומור (שבו שוכנת הבירה מורוני), מוהֶלי ואנג'ואן. האי הרביעי בארכיפלג של קומורו, מאיוט, נמצא בשליטת צרפת. האיים של קומורו הם וולקניים, ובהם הרי געש שחלקם עדיין פעילים. הפסגה הגבוהה ביותר במדינה היא הר הגעש הפעיל קרטלה (2,361 מטרים מעל פני הים), הנמצא באי גראן קומור, מדרום-מזרח לבירה מורוני. לאיים רצועות חוף צרות, הנתחמות בגבעות. בפנים הארץ יש הרים תלולים, ובהם עוברים נהרות הזורמים אל הים במפלים תלולים.

בקומורו שורר אקלים טרופי חם, המאופיין בהבדלי טמפרטורות קטנים בין עונות השנה ובכמות משקעים גדולה. רוב המשקעים יורדים בין נובמבר לאפריל.

כמות משקעים חודשית ממוצעת בעיר הבירה מורוני:

ינואר: 350
פברואר: 300
מרץ: 290
אפריל: 290
מאי: 230
יוני: 210
יולי: 200
אוגוסט: 130
ספטמבר: 130
אוקטובר: 90
נובמבר: 100
דצמבר: 220

[עריכה] איים

גרנד קומור (נג'זידג'ה) 1,148 קמ"ר. 351,400 תושבים. עיר ראשית: מורוני 51,200 תושבים.

אנג'ואן (נזואני) 424 קמ"ר. 246,500 תושבים. עיר ראשית: מוטסמודו 28,900 תושבים.

מוהלי (מואלי) 290 קמ"ר. 30,600 תושבים. עיר ראשית: פומבוני 13,000 תושבים.

[עריכה] דמוגרפיה

ערך מורחב – דמוגרפיה של קומורו

תושבי קומורו הם צאצאי מהגרים, ובהם מלגשים, מלאים, ערבים, אפריקאים ואירופים. למרות מוצאם השונה, כמעט כל תושבי האיים (98%) הם מוסלמים סונים, מלבד מיעוט קטן של נוצרים קתולים. רק 30 אחוזים מהתושבים מתגוררים בערים. צאצאי המתיישבים הצרפתים שולטים בחיי הפוליטיקה והכלכלה במדינה, ואילו העובדים בחקלאות הם ברובם ממוצא אפריקאי. אי-השוויון בחלוקת המשאבים והמתיחות האתנית גורמים לאי-יציבות פוליטית במדינה. התרבות של קומורו משלבת יסודות אפריקאיים עם השפעות אסלאמיות. ריקודים עממיים מקובלים מאוד במדינה.

שפות: קומורית, צרפתית, ערבית, מקוא.

קבוצות אתניות: מלגשים, מלאים, ערבים, אפריקאים.

הלימודים הם חינם וחובה בין הגילאים שבע ו-15. בקומורו פועלים בתי ספר אסלאמיים בצד מוסדות ממלכתיים. אף ששיעור הילדים הלומדים בבתי הספר עולה בהתמדה, יותר מ-40 אחוזים מילדי האיים אינם מבקרים בהם. בקומורו אין אוניברסיטאות, אבל פועל בה מוסד להכשרת מורים.

[עריכה] תיירות

מורוני, בירת קומורו, נמצאת במערב האי הצפוני גראן קומור, לחוף האוקיינוס ההודי. אתרי תיירות ידועים בה הם הרובע הערבי, שבו פועלים כמה שווקים והמרכז הלאומי לתיעוד ולמחקר מדעי (Centre Nationale de Documentation et de Recherche Scientifique). במקום פועל מוזיאון, ובו מוצגים שונים של ההיסטוריה והתרבות של המדינה.

מדרום-מזרח למורוני נמצא הר הגעש קרטלה, שהתפרץ בפעם האחרונה ב-1977.

באי אנג'ואן, הנמצא מדרום-מזרח לגראן קומור, מספר אתרי תיירות בעיר מוטסאמודו: העיקריים הם ארמון הסולטן והמצודה. בסמוך לעיר נמצאים מפלי המים ז'יינקונדרה (Dziancoundr'e). באי מוהלי, הנמצא ממערב לאנג'ואן, נמצאת שמורה ימית בחוף הדרומי, שם מטילים צבי הים את ביציהם.

נמל התעופה הבינלאומי של קומורו נמצא במרחק 25 קילומטרים מהבירה מורוני. טיסות סדירות מגיעות מפריז.