שייקה אופיר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שייקה אופיר בתקופת הצ'יזבטרון, 1948/49
שייקה אופיר ונעמי פולני מופיעים לפני חיילים במבצע חורב (1948/49); מאחוריהם האקורדיוניסט אליקום שפירא
שייקה אופיר מופיע יחד עם זיוה רודן, 1951

שַייקֶה אופיר (שמו המקורי: ישעיהו גולדשטיין; 4 בנובמבר 192817 באוגוסט 1987) היה שחקן, תסריטאי, במאי, פנטומימאי וקומיקאי ישראלי, מהחשובים והמוכשרים ביותר שפעלו בארץ במהלך המאה העשרים.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אופיר נולד וגדל בירושלים בשם ישעיהו גולדשטיין (על שם הסבא-רבא שלו, הרב ישעיהו פיקרסקי), למשפחה מסורתית, בשכונת אבן יהושע הקרובה לשכונת מאה שערים. כבר בגיל צעיר למד יידיש בביתו וכן לאדינו וערבית בשכונה שבה גדל. הוא התחנך בבית הספר "אליאנס" ובבית הספר התיכון ע"ש סן ז'וזף בירושלים. בגיל 14 אמור היה להתחיל בהתלמדות בדואר המנדט כפקיד, אולם במקום זאת החליט להצטרף לפלמ"ח; כדי לעשות זאת הוא זייף את גילו והצליח להתגייס. לימים טען שתקופת שירותו בפלמ"ח הייתה אחת מן התקופות החשובות בחייו. בעת שירותו התנדב לזרוע הימית של הפלמ"ח, הפלי"ם, אולם הודח ממספר קורסים בשל בעיות משמעת. בפלמ"ח הכיר את חיים חפר ודן בן-אמוץ. בעצתו של חיים חפר החליט לשנות את שמו לשייקה אופיר.‏[1] בשנת 1946 השתחרר מן הפלמ"ח והתקבל בעקבות המלצתו של דן בן-אמוץ לסטודיו למשחק של תיאטרון "האהל". כאשר פרצה מלחמת העצמאות גויס ושירת כמלווה שיירות. אופיר הצטרף ללהקת הבידור של הפלמ"ח, "הצ'יזבטרון" זמן קצר לאחר שהוקמה, ובתוך זמן קצר הפך לאחד מכוכביה הגדולים. בתקופה זו נישא לזמרת אוהלה הלוי, בתו של מייסד תיאטרון "האהל" משה הלוי.

בפנטומימה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1950 נסע לפריז, שם למד פנטומימה אצל אֶטיֶין דֶקרוּ, אבי הפנטומימה המודרנית, והופיע עם הפנטומימאי מרסל מַרסוֹ. כבר אז נחשב לפנטומימאי ברמה עולמית ואף הוגדר במגזין האמריקאי היוקרתי Life כאחד הפנטומימאים הגדולים ביותר בכל הזמנים. בשנת 1952 חזר לישראל ובמגמה להקים "תיאטרון פנטומימה" צירף אליו שני שחקנים צעירים, עמוס אריכא וזיוה רודן, שהופיעו אז בתיאטרון הבימה. תיאטרון הפנטומימה הוקם בחסות התיאטרון הקאמרי, והצגת הבכורה, "מסכות", התקיימה בשנת 1954. כעבור שנה ביים אופיר את התוכנית השנייה והאחרונה, "איילות", בהשתתפות מיה זיו, מהשחקניות הבולטות של תיאטרון זירה (מיסודו של הבמאי מיכאל אלמז), והרקדנים ג'וקי ארקין ושלמה בכר.

ב-1956 יצא לאקרנים סרט הקולנוע הישראלי "מעשה במונית", שם שיחק אופיר לראשונה מול מצלמה. הסרט נחשב לפורץ דרך בתחום הקומדיה הישראלית והיה למעשה הקומדיה הישראלית המסחרית הראשונה. אחרי שהות של שנים אחדות בארץ, שבמהלכה שיחק אופיר בתיאטרון הקאמרי, הוא נסע בשנת 1956 עם רעייתו ושני ילדיו הקטנים לארצות הברית למשך ארבע שנים וחצי. באותה תקופה הופיע ביחד עם מרלן דיטריך, הוזמן להחליף את סמי דייוויס ג'וניור בהופעה בפני האו"ם, ואף העלה מופע יחיד בברודוויי.

בראשית שנות השישים שב לארץ וחזר והציג את מופעיו שהתבססו על כשרונו בפנטומימה, על יכולת החיקוי שלו, ועל שלל הדמויות שיצר. כמה מן המערכונים שיצר הפכו לקלאסיקה בתולדות הבידור הישראלי, ובהם "החזרה" ("יופי נחמה"), "ציונה והעין המקולקלת", "שיעור באנגלית", ושורה ארוכה של מערכונים אחרים שתיעדו דמויות ערביות, גליליות וירושלמיות. באותה תקופה הוא שיתף פעולה עם אורי זוהר במספר מערכונים, כגון "יוסקה ברגר התעשר", "חלש אופי" ו"תקרית גבול".

מהגשש ועד ל"השוטר אזולאי"[עריכת קוד מקור | עריכה]

"השוטר אזולאי"

שייקה ביים את שתי התוכניות הראשונות של שלישיית "הגשש החיוור", שאותה יזם והקים אברהם דשא (פשנל), וכתב להם מערכונים. לפי עדותם של חברי הלהקה, רוב זמן החזרות הוקדש למופע מתמשך של אופיר עצמו.

בשנות השישים והשבעים הופיע אופיר בשורה ארוכה של סרטים, שהמפורסמים בהם היו סרטיו של אפרים קישון, ובמיוחד "השוטר אזולאי" – שדמותו שורטטה עבורו, אך הוא שעיצב אותה, הפיח בה חיים ויצר את אחת הדמויות השלמות בקולנוע שנוצר באותם ימים בארץ. הסרט זכה להצלחה רבה, ואף זכה בפרס גלובוס הזהב בשנת 1971 והיה מועמד לאוסקר בקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר. בין הסרטים הבולטים האחרים: "אבו אל בנאת" ו"הבית ברחוב שלוש". אופיר אף ביים בשנת 1977 את הסרט "חמש מאות אלף שחור", שבו גילם לצד ז'אק כהן נוכל הנמלט מראש הפשע המאורגן.

בסוף שנות השבעים ובתחילת שנות השמונים דעכה במעט הקריירה שלו, והביקורת גרסה כי הוא שב וממחזר את מערכוניו הישנים. באותן שנים כמעט ולא שיחק בסרטים, ונוכחותו היחידה בזירה הציבורית הייתה באמצעות הופעה בסדרת טלוויזיה ללימוד ערבית בשם "סלם ותעלם" ("ברך ולמד").

הצגותיו בתיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מסכות, בימוי: הוא עצמו – ההצגה הראשונה של "תיאטרון הפנטומימה", הועלתה בחודש אפריל 1954 במסגרת התיאטרון הקאמרי.
  • איילות – בימוי: הוא עצמו; ציירת תפאורה, אווה הגדיש; מוזיקה: ידידיה אדמון ויוחנן זראי – ההצגה הועלתה בחודש מאי 1955.
  • המלך מתיא הראשון – מחזה המבוסס על ספר הילדים של יאנוש קורצ'אק – אופיר גילם שבע דמויות שונות, וההצגה רצה בהצלחה רבה במשך למעלה משנתיים החל ב-1985.

חיים פרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אופיר בחברת רעייתו הראשונה, הזמרת אוהלה הלוי, בדירתם בתל אביב, 1954

שייקה אופיר היה נשוי פעמיים. מאשתו הראשונה, הזמרת אוהלה הלוי (בתם של במאי ומייסד תיאטרון האוהל משה הלוי ושל השחקנית לאה דגנית), נולדו לו בן, אלעד (עליו נכתב השיר "אלעד ירד אל הירדן" של אברהם זיגמן[2], ובת, עתליה. מאשתו השנייה, לידיה (בתו של השחקן היידי ישראל שומאכר), נולדו לו בן, אלכסנדר-גיגי, ובת, קרין אופיר, שחקנית.

אופיר היה מעשן כבד, ונפטר מסרטן ריאות בשנת 1987, כבן 59 במותו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין נחלת יצחק.‏[3]

הוקרה והנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוחית זיכרון על ביתו של שייקה אופיר ברח' בארי 46 בתל אביב (הכיתוב באנגלית הוא בצורה שבה היה מופיע בחו"ל)

אופיר זכה בחייו בפרס מאיר מרגלית לאמנות התיאטרון.

אחרי מותו שבה וגברה ההערכה לפועלו, ורבים רואים בו כיום את אחד השחקנים הדגולים והמקוריים ביותר שפעלו בישראל.

"פרס אופיר" המוענק על ידי האקדמיה הישראלית לקולנוע נקרא על שמו.

רחובות במספר ערים בישראל נקראו על שמו.‏[4]

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שייקה היא צורה אשכנזית מקובלת של השם ישעיהו. אופיר היא ארץ הנזכרת במקרא, שממנה יובאו לארץ ישראל זהב ואוצרות טבע אחרים; שם מעוברת זה מתייחס לשם משפחתו המקורי, גולדשטיין (מילולית ביידיש: "אבן זהב").
  2. ^ עוזי ברוך, ‏"אלעד ירד אל הירדן" - הלך לעולמו, באתר ערוץ 7, 3 ביוני 2012.
  3. ^ שייקה אופיר באתר חברה קדישא ת"א–יפו.
  4. ^ איתי שטרן, רחוב שייקה אופיר, באתר nrg‏, 10 בינואר 2008; טקס קריאת רחוב על שמו של שייקה אופיר יתקיים היום בראשון לציון, באתר הארץ, 12 בינואר 2008; מירב חביב, יואב זיתון, לא כל רחוב מספיק טוב לזכר שייקה, באתר mynet‏, 30 באפריל 2009; ניר חסוןרחוב על שם שייקה אופיר בלב התנחלות במזרח י-ם, באתר הארץ, 4 בספטמבר 2009.