שייקה אופיר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שייקה אופיר בתקופת הצ'יזבטרון
שייקה אופיר ונעמי פולני מופיעים לפני חיילים במבצע חורב. מאחור, האקורדיוניסט אליקום שפירא
שייקה אופיר מופיע יחד עם זיוה רודן, 1951
אופיר בחברת רעייתו הראשונה הזמרת אוהלה הלוי, בדירתם בתל אביב, 1954
לוחית זיכרון על ביתו של שייקה אופיר ברח' בארי 46 בתל אביב. הכיתוב באנגלית הוא בצורה שבה היה מופיע בחו"ל

שייקה אופיר (4 בנובמבר 1928 - 17 באוגוסט 1987) היה אחד מהשחקנים, התסריטאים, הבמאים, הפנטומימאים והקומיקאים החשובים והמוכשרים ביותר שפעלו בישראל במהלך המאה העשרים. על שמו נקרא גם פרס האקדמיה הישראלית לקולנוע.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אופיר נולד וגדל בירושלים בשם ישעיהו גולדשטיין (על שם הסבא-רבא שלו, הרב ישעיהו פיקרסקי), למשפחה מסורתית, בשכונת אבן יהושע הקרובה לשכונת מאה שערים. עוד מגיל צעיר למד יידיש בביתו וכן לאדינו וערבית בשכונה בה גדל. הוא התחנך בבית הספר "אליאנס" ובבית הספר התיכון ע"ש סן ג'וזף בירושלים. בגיל 14 אמור היה להתחיל בהתלמדות בדואר המנדט כפקיד, אולם במקום זאת החליט להצטרף לפלמ"ח. כדי לעשות זאת הוא זייף את גילו והצליח להתגייס. מאוחר יותר טען שתקופת שירותו בפלמ"ח הייתה אחת מן התקופות החשובות בחייו. בעת שירותו התנדב לזרוע הימית של הפלמ"ח - הפלי"ם, אולם הודח ממספר קורסים בשל בעיות משמעת. בפלמ"ח הכיר את חיים חפר ודן בן-אמוץ. בעצתו של חיים חפר החליט לשנות את שמו לשייקה אופיר. בשנת 1946 השתחרר מן הפלמ"ח והתקבל בעקבות המלצתו של דן בן-אמוץ לסטודיו לתיאטרון "האהל". כאשר פרצה מלחמת העצמאות גויס ושירת כמלווה שיירות. אופיר הצטרף ללהקת הבידור של הפלמ"ח, ה"צ'יזבטרון" זמן קצר לאחר שהוקמה והפך לאחד מכוכביה הגדולים כעבור זמן קצר. בתקופה זו התחתן עם הזמרת אוהלה הלוי, שהייתה בתו של מייסד תיאטרון "האהל" משה הלוי.

'אמנות הדממה'[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1950 נסע לפריז שם למד פנטומימה אצל אטיין דקרו, אבי הפנטומימה המודרנית, והופיע עם הפנטומימאי מרסל מרסו. כבר אז נחשב לפנטומימאי ברמה עולמית ואף הוגדר בעיתון היוקרתי "Life" כאחד הפנטומימאים הגדולים ביותר בכל הזמנים. בשנת 1952 חזר לישראל ובמגמה להקים "תיאטרון פנטומימה" צירף אליו שני שחקנים צעירים, עמוס אריכא וזיוה רודן, שהופיעו אז ב"תיאטרון הבימה". תיאטרון הפנטומימה הוקם בחסות התיאטרון הקאמרי והצגת הבכורה בשם "מסכות" התקיימה בשנת 1954. כעבור שנה ביים אופיר את התוכנית השנייה והאחרונה "איילות" בהשתתפות מיה זיו, מהשחקניות הבולטות של תיאטרון זירה (אותו הקים הבמאי מיכאל אלמז), והרקדנים ג'וקי ארקין ושלמה בכר.

ב-1956 יצא לקולנוע הסרט מעשה במונית, שם שיחק אופיר לראשונה מול מצלמה. הסרט נחשב לפורץ דרך בתחום הקומדיה הישראלית והיה למעשה הקומדיה המסחרית הראשונה. אחרי שהות של שנים אחדות בארץ בה שיחק אופיר ב"תיאטרון הקאמרי", הוא נסע בשנת 1956 עם רעייתו ושני ילדיו הקטנים לארצות הברית למשך ארבע שנים וחצי. באותה תקופה הופיע ביחד עם מרלן דיטריך, הוזמן להחליף את סמי דייוויס ג'וניור בהופעה בפני האו"ם ואף העלה מופע יחיד בברודוויי.

בראשית שנות השישים שב לארץ וחזר והציג את מופעיו שהתבססו על כשרונו בפנטומימה, על יכולת החיקוי שלו, ועל שלל הדמויות שיצר. כמה מן המערכונים שיצר הפכו לקלאסיקה בתולדות הבידור הישראלי, ובהם "החזרה" ("יופי נחמה"), "ציונה והעין המקולקלת", "שיעור באנגלית", ושורה ארוכה של מערכונים אחרים שתיעדו דמויות ערביות, גליליות וירושלמיות. באותה תקופה הוא שיתף פעולה עם אורי זוהר במספר מערכונים, כמו: "יוסקה ברגר התעשר", "חלש אופי" ו"תקרית גבול".

מהגשש ועד ל'השוטר אזולאי'[עריכת קוד מקור | עריכה]

השוטר אזולאי

שייקה ביים את שתי התוכניות הראשונות של שלישיית "הגשש החיוור", אותה יזם והקים אברהם דשא (פשנל) וכתב להם מערכונים. לפי עדותם של חברי הלהקה, הוקדש רוב זמן החזרות למופע מתמשך של אופיר עצמו.

בשנות השישים והשבעים הופיע שייקה בשורה ארוכה של סרטים, שהמפורסמים בהם היו סרטיו של אפרים קישון, ובמיוחד "השוטר אזולאי" שדמותו שורטטה עבורו, אך הוא היה זה שעיצב אותה והפיח בה חיים ויצר את אחת הדמויות השלמות בקולנוע שנוצר באותם ימים בארץ. סרט זה זכה להצלחה רבה, ואף זכה בפרס 'גלובוס הזהב' בשנת 1971 והיה מועמד לאוסקר בקטגוריית 'הסרט הזר הטוב ביותר'. בין הסרטים האחרים והבולטים היו גם "אבו אל בנאת" ו"הבית ברחוב שלוש". אופיר אף ביים בשנת 1977 את הסרט "חמש מאות אלף שחור" בו גילם לצד ז'אק כהן נוכל הנמלט מראש הפשע המאורגן.

בסוף שנות השבעים ובתחילת שנות השמונים דעכה במעט הקריירה שלו והביקורת גרסה כי הוא שב וממחזר את מערכוניו הישנים. באותן שנים כמעט לא שיחק אופיר בסרטים ונוכחותו היחידה בזירה הציבורית הייתה באמצעות הופעה בסדרת טלוויזיה ללימוד ערבית בשם "סאלם ותעלם."

הצגותיו בתיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מסכות, בימוי הוא עצמו, ההצגה הראשונה של 'תיאטרון הפנטומימה', הועלתה בחודש אפריל 1954 במסגרת התיאטרון הקאמרי.
  • איילות, בימוי הוא עצמו, ציירת תפאורה, אווה הגדיש, מוזיקה ידידיה אדמון ויוחנן זראי, ההצגה הועלתה בחודש מאי 1955.
  • 1985, המלך מתיא הראשון: המחזה מבוסס על ספר הילדים של יאנוש קורצ'אק. אופיר גילם שבע דמויות שונות וההצגה רצה בהצלחה רבה במשך למעלה משנתיים.

חיים פרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שייקה אופיר היה מעשן כבד, ונפטר מסרטן ריאות בשנת 1987. הוא נטמן בבית העלמין נחלת יצחק.

אופיר היה נשוי פעמיים. עם אשתו הראשונה הזמרת אוהלה הלוי (בתם של במאי ומייסד תיאטרון האוהל משה הלוי ושל השחקנית לאה דגנית) נולדו לו בן – אלעד (עליו נכתב השיר "אלעד ירד אל הירדן" של אברהם זיגמן[1]) ובת – עתליה. מאשתו השנייה לידיה (בתו של השחקן היידי ישראל שומאכר) נולדו לו בן (אלכסנדר-גיגי) ובת - קרין, שחקנית.

הוקרה והנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי מותו חזרה וגברה ההערכה לפועלו ורבים רואים בו כיום אחד מהשחקנים הדגולים והמקוריים ביותר שפעלו בישראל.

אופיר זכה בחייו בפרס מאיר מרגלית.

"פרס אופיר" המוענק על ידי האקדמיה הישראלית לקולנוע נקרא על שמו.

בשנת 2008 זכה אופיר לרחוב על שמו בראשון לציון.‏[2], כמו כן נוספה סימטה על שמו בתל אביב (בשכונת אפקה הצפונית).

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עוזי ברוך, ‏"אלעד ירד אל הירדן" - הלך לעולמו, באתר ערוץ 7
  2. ^ איתי שטרן, רחוב שייקה אופיר, באתר nrg‏, 10 בינואר 2008