דוקטור דוליטל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Dolitel.jpg
סיפורו של דוקטור דוליטל.jpg

דוקטור ג'ון דוליטל (אנגלית: Doctor John Dolittle) הוא הדמות המרכזית בסדרת ספרים שכתב הסופר האנגלי יו לופטינג. דוקטור דוליטל הוא רופא הנזנח על ידי לקוחותיו האנושיים בעקבות מנהגו לאסוף בעלי חיים חולים למרפאתו ולטפל בהם. הוא מגלה כי הוא בעל כשרון מיוחד לטיפול בבעלי חיים ואף מצליח ללמוד את שפתם ולדבר איתם.

במסגרת הרפתקאותיו הוא נתקל לעתים קרובות בבעלי חיים כלואים: בחנויות חיות מחמד, בקרקסים וכדומה. הוא אף מוציא את פרוטותיו האחרונות כדי לרכוש את בעלי החיים מבעליהם ולשחררם, או על הקמת מקומות מרגוע ומחסה לבעלי חיים מזדקנים (למשל לסוסי כרכרה). דוליטל בז לחלוטין לכסף וטוען בכל הזדמנות כי "הכסף הוא מטרד בלבד". בספרי ההמשך שבסדרה אף הופך דוליטל לנטורליסט ומנצל את כישורי התקשור שלו עם בעלי החיים לשם הבנת הטבע וההיסטוריה של העולם.

הספר הראשון בסדרה, עלילות דוליטל הרופא, נכתב כמכתבים מאוירים על ידי לופטינג לילדיו בעת ששירת כקצין בחפירות בצרפת ובפלנדריה בזמן מלחמת העולם הראשונה. מאוחר יותר, ב-1923, אמר לופטינג כי שלח את המכתבים לילדיו בעת שהחדשות מהחזית היו נוראות מדי או משעממות מדי, וכי המקור לסיפור נולד מכך שהתרשם מהתנהגות הסוסים והפרדים תחת האש בחזית וכך חשב על דמותו של רופא דמיוני שיטפל בחיות (בניגוד לחוסר הטיפול המוחלט ממנו סבלו בהמות פצועות בשדה הקרב).

רשימת ספרי דוליטל[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. The Story of Doctor Dolittle - 1920
  2. The Voyages of Doctor Dolittle - 1922
  3. Doctor Dolittle's Post Office - 1923
  4. Doctor Dolittle's Circus - 1924
  5. Doctor Dolittle's Zoo - 1925
  6. Doctor Dolittle's Caravan - 1926
  7. Doctor Dolittle's Garden - 1927
  8. Doctor Dolittle in the Moon - 1928
  9. Gub-Gub's Book, An Encyclopaedia of Food - 1932
  10. Doctor Dolittle's Return - 1933
  11. Doctor Dolittle's Birthday Book - 1936
  12. Doctor Dolittle and the Secret Lake - 1948
  13. Doctor Dolittle and the Green Canary - 1950
  14. Doctor Dolittle's Puddleby Adventures - 1952

שני הספרים האחרונים ברשימה יצאו לאור לאחר מותו של לופטינג מחומר שנמצא בעזבונו.

הדמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרקע לסיפורים הוא התרבות האנגלית של התקופה הוויקטוריאנית (סוף המאה ה-19). בסיפורים, מתגורר דוקטור דוליטל בעיירה הדמיונית "Puddleby-on-the-Marsh" אשר תורגמה לעברית כ"מדמנה בגיא השלוליות". יש לו, לרופא, ידיד אנושי אחד - מוכר מזון לחתולים וידידים רבים מבין בעלי החיים. הבולטים בבעלי החיים, אשר מלווים בקביעות את דוליטל, הם: התוכית פולינזיה, גב-גב החזיר, ג'יפ הכלב, דב-דב הברווז, טו-טו הינשוף, צ'י-צ'י הקוף ודחיק-סליק - בעל החיים הדמיוני בעל שני הראשים.

  • ג'ון דוליטל - בדמותו של ג'ון דוליטל מגולמות דמות הגיבור והאנטי גיבור. הוא עמל קשות להציל ולרפא בני אנוש ובעלי חיים ומצד שני הוא טיפוס אקסצנטרי אשר אינו מוצא עניין רב בתחומים אחרים ואף בעל נטייה להסתבכויות ולנפילות מיותרות (מה שכמובן מביא להרפתקאות חדשות). גם איוריו של לופטינג מציירים אותו כטיפוס עגלגל הרחוק מדימוי הגיבור הנאה והספורטיבי. שמו - Dolittle (להבדיל מהאיות הרגיל לשם: Doolittle), "עשה מעט", מציין אולי את משנתו, לענות לצורכי הפרט והציבור מתוך צניעות ולא להתיימר לפתור את בעיות העולם כולו.
  • פולינזיה - התוכית פולינזיה היא הבולטת מבין בעלי החיים, הן בשכלה והן במעשיה. היא זו אשר מלמדת את דוליטל את שפת החיות והיא זו אשר מצילה את הרופא וחבורתו מן הצרות אשר פוקדות אותם. המחבר אף שם בפיה הערות סרקסטיות והומוריסטיות לגבי טיבן של דמויות מסוימות ואף של מזג האוויר האנגלי.
  • גב-גב - החזיר נושא על גבו את דמות הנהנתן הילדותי. בכל מקום הוא תר אחרי אוכל ומקום מנוחה נוח וכך מכניס את החבורה כולה לצרות. כשאלו מגיעות, הוא נוטה להתעייף, לפרוץ בבכי ולחשוש מכל איום פיזי.

ביקורת על דמותו של דוליטל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-60 וה-70, בעת שגברה המודעות החברתית בארצות הברית לזכויות האפרו אמריקאים, טענו מבקרים מסוימים כי הטקסט בספריו של לופטינג נגוע בגזענות. טענה זו הסתמכה בייחוד על שרטוט דמותו של "הנסיך בומפו" - בנו שחום העור של מלך ג'וליגינקי. בספר הראשון בסדרה מבקש הנסיך מדוקטור דוליטל כי ישנה את צבע עורו ללבן וזאת, אחרי שאשה לבנה, היפהפייה הנרדמת לטענתו של בומפו, דחתה אותו רק בשל צבע עורו. בומפו, העסוק רוב יומו בקריאת ספרי אגדות, משורטט כדמות ילדותית, תמהונית ואף טיפשה והוא זוכה אמנם להתייחסות מכובדת ורצינית מצד הרופא אך ללעגן של חיותיו. המצאות המילים coon ו-nigeress בטקסטים של לופטינג חיזקה, לדעת המבקרים, את טענתם לגזענותו וגם לגבי דמותיהם של שחורי העור באיוריו של לופטיג, שליוו באופן קבוע את ספריו, נטען כי הן גרוטסקיות ומעליבות. לופטינג אף הואשם בכך שכמו רודיארד קיפלינג, ספריו מייצגים את הקולוניאליזם הבריטי.

אמנם מתברר בספרי ההמשך כי בומפו הוא בוגר של אוניברסיטת אוקספורד וניכרת אף חיבתו של הסופר לבומפו וכי דמותו משורטטת בהומור. אולם, לדעת המבקרים, היה על לופטינג להציג דמות שחומת עור אינטליגנטית ומצליחה כדי לאזן את התמונה. מחנכים בארצות הברית אף העלו את השאלה האם ראוי שילדים יחשפו לספרי דוליטל בעקבות ביקורת זו. ואכן, במהדורות שיצאו באותן שנים שונו הקטעים שנגעו לנסיך בומפו והפכו את דמותו לנלעגת. אפילו במהדורה מיוחדת שיצאה לכבוד ציון 100 שנים להיוולדו של לופטינג, ב-1986, שוכנע בנו, כריסטופר לופטינג, להסכים לכך שחלק מהאיורים יוצאו מן המהדורה וכי ישונו סיפור "היפהפייה הנרדמת" וסיפור "התלבושת הפנטסטית" (מ"מסעותיו של דוקטור דוליטל") הנוגעים לבומפו. באותן שנים, פג קסמם של ספרי דוליטל בארצות הברית וממילא הפסיקו לצאת מהדורות חדשות של הספרים.

כריסטופר לופטינג נלחם בביקורת על אביו וטען כי: "יו לופטינג היה נעלב מהרעיון שחלק כלשהו מעבודתו יכול לפגוע והיה אז הראשון לעשות את השינויים בעצמו... המסר שיו לופטינג שלח באמצעות ספריו היה כזה של כבוד לחיים ולזכויות של כל מי שחולק את הגורל המשותף של עולמנו."

דוקטור דוליטל בתיאטרון ובקולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז נכתב הספר הראשון ב-1920, עובדו דמותו ועלילותיו של ג'ון דוליטל למספר מדיומים:

תרגום לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיוון שמדובר בספרים לילדים יצאו במשך השנים נוסחאות מקוצרות רבות של ספרי דוליטל השונים. בין התרגומים המלאים ניתן לציין:

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]