המשפט הקונטיננטלי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: חוסר עקביות במינוח, חלוקה מועטת לסעיפים ולעתים ניסוח לא ברור.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
שיטות משפט ברחבי העולם:

██ מדינות המשפט הקונטיננטלי


██ מדינות המשפט המקובל


██ מדינות משפט משולב (משפט מקובל ומשפט קונטיננטלי)


██ מדינות דין שרעי (שריעה)

המשפט הקונטיננטלי (Civil law), נקרא גם המשפט האזרחי (אין לבלבל בינו לבין הענף המשפטי המכונה "משפט אזרחי") או המשפט הרומנו-גרמאני הוא שיטה משפטית שבסיסה במשפט הרומי, ובמיוחד בקובץ החוקים הנקרא Corpus Juris Civilis שערך הקיסר הביזנטי יוסטיניאנוס הראשון, ואשר התפתח במהלך ימי הביניים. מאפיין של המשפט הקונטיננטלי הוא קודיפיקציה של המשפט. השיטה נהוגה בארצות רבות בעולם, בייחוד באירופה הקונטיננטלית, אך גם בקוויבק, לואיזיאנה, יפן וארצות אמריקה הלטינית.

סברה נפוצה משייכת את סקוטלנד בטעות לשיטת משפט זו, אך ארץ זו פיתחה מאז שנת 1707 שיטת משפט מעורבת שיסודותיה אמנם נעוצים במשפט הקונטיננטלי, אך בתי המשפט באנגליה היוו ערכאה עליונה אשר פירשה את המשפט הסקוטי ברוח המשפט האנגלי.

החוק במדינות רבות בארצות הברית, במיוחד במדינות המערב ודרום מערב ארצות הברית, בנושאים של זכויות מים ודיני אישות, מושפע במידה רבה מהמשפט הקונטיננטלי, וזאת בשל ההשפעה הספרדית והצרפתית באזורים אלו.

המשפט הקונטיננטלי הוא אחת משתי שיטות המשפט הנפוצות ביותר בעולם. נהוג להציגו כשיטה נפרדת, ובמידת־מה מנוגדת, למשפט המקובל (common law).

המשפט הקונטיננטלי מול המשפט המקובל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסיסו של המשפט הקונטיננטלי במשפט הרומי, ובמיוחד בקובץ החוקים הנקרא Corpus Juris Civilis שערך הקיסר הביזנטי יוסטיניאנוס הראשון, ואשר התפתח במהלך ימי הביניים. מאפיין של המשפט הקונטיננטלי הוא קודיפיקציה של המשפט. קודיפיקציה הינה הנטייה לערוך את החוקים בקבצים בהם ניתן למצוא את התשובה לשאלה המשפטית שעולה.

לעומת זאת, שיטות המשפט המקובל, הנחשב לשיטת המשפט המתחרה במשפט הקונטיננטלי, מסתמכות על התקדים, המסורת והמנהג כבסיס ראשוני לאיתור המקור המשפטי המחייב לפתרון שאלה מסוימת. המשפט המקובל נהוג במיוחד בארצות דוברות אנגלית, מושבות לשעבר של אנגליה וארצות חבר העמים הבריטי.

למרות שהמשפט הקונטיננטלי טקסטואלי יותר מהמשפט המקובל המבכר את המסורות, התקדימים וההלכות בכל זאת יש במשפט הקונטיננטלי חשיבות כמעט פורמלית לאקדמיה בעיצוב אופיו ורוחו של החוק בניגוד למשפט המקובל בו לאקדמיה יש בעיקר משמעות מחקרית.

היחס למדינה והמשפט – על פי המשפט המקובל, המדינה היא דבר רע ומסוכן והמשפט מגן על החברה מפני המדינה. לעומת זאת, על פי המשפט האזרחי, המדינה היא דבר טוב, המביא ליציבות ומאפשר לחברה להתקיים על ידי אכיפה של עקרונות הצדק והשוויון.

הביטוי במשפט – במשפט המקובל זוהי מערכת אוניטרית (יחידנית) העוסקת בכל, במשפט האזרחי קיימות פירמידות שונות המייצגות את האינטרס המדיני.

מקור ההבדל בין שיטת המשפט המקובל והמשפט הקונטיננטלי הוא בעובדה כי המשפט האנגלי התפתח מן המשפט השבטי שקדם לקבלת הכתב, ויצר מסורת עתיקה ובלתי כתובה לפיה דנו בתי המשפט הבריטיים במשך מאות בשנים, בעוד שהמשפט הקונטיננטלי הסתמך על מסורות המשפט הרומי והמשפט הכנסייתי שהסתמכו על מקורות בכתב.

ארצות המשפט הקונטיננטלי נוהגות להשתמש בשיטה האינקוויזיטורית, לפיה השופט הינו בעל תפקיד פעיל באיתור הראיות הרלוונטיות למשפט וסמכויות נרחבות באיתור הראיות וחקירת החשודים. ארצות המשפט המקובל משתמשות בשיטה האדוורסרית לפיה השופט הינו בעל תפקיד סביל, והוא שומע רק את הראיות שמביאים הצדדים בפניו.

במשפט המקובל יש דגש על פרוצדורה והסדר נשמר בקפידה, לעומת המשפט האזרחי ששם אין הקפדה על הפרוצדורה והשופט רשאי לקבל את כל הראיות כל עוד לא פוגעות בזכויות האדם ולשאול את כל השאלות (הראיות מנוקדות).

כמו כן, קיים שינוי במחשבה במשפט, במשפט המקובל המחשבה היא פרקטית, מקבל ביטוי בכך שאפשר לא להגיש כתב אישום אם הפרקליטות סבורה שלא תהא הרשעה, או אפשרות להגיע להסדרי טיעון עם העבריינים. לעומת זאת, במשפט האזרחי, תמיד יוגש כתב אישום, לא יהיו עסקאות טיעון לרוב ולא תהיה רלוונטיות להודאות באישום עד שלא תוכח האשמה על ידי ביהמ"ש.

במקור הייתה במרבית מדינות אירופה שיטה קונטיננטלית אחידה למדי, אך עם התפתחות הלאומיות, במאות ה-17 וה-18, ובזמן המהפכה הצרפתית אימצו מדינות שונות קודים שונים. ראוי מאוד לציון קוד נפוליאון הצרפתי, אשר אימץ רבים מרעיונות הנאורות. קודים נוספים בעלי חשיבות היסטורית הינם הקודים הגרמני ושווייצרי. רבים סבורים כי לשיטת המשפט הקונטיננטלית תפקיד חשוב בהתבססות הקומוניזם במזרח אירופה, שכן זוהי שיטה הנוחה לאמץ כחלק מן הקוד רעיונות מרקסיסטים.

אין, למעשה, מדינה בעולם המשתמשת באחת משיטות המשפט בצורתה הטהורה. מן העבר האחד, המדינות הנוהגות על פי המשפט המקובל עורכות לרוב קודיפיקציה של החוקים בהן; ומן העבר השני, בצרפת, המדינה המזוהה ביותר עם המשפט הקונטיננטלי, קיים שימוש רב בתקדים ככלי משפטי.

מדינת ישראל והמשפט הקונטיננטלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בארץ ישראל, בתקופת השלטון העות'מאני, הייתה נהוגה שיטת משפט שניתן להתייחס אליה כקונטיננטלית. החיקוק העיקרי בדיני הממונות היה המג'לה שהינו קובץ דינים איסלאמי בהשפעה צרפתית. על אף שהטורקים עצמם ביטלו את המג'לה בשנת 1926 לטובת הקוד השווייצרי המתקדם, הייתה המג'לה נהוגה במידת מה במשפט הישראלי עד ביטולה הסופי בשנת 1984.

עם קבלת המנדט הבריטי בשנת 1917, השאירו הבריטים את המשפט הנהוג בארץ על כנו. עם זאת קבע דבר המלך במועצה על ארץ ישראל (בסימן 46) כי במקרה בו לא ניתן למצוא תשובה לשאלה מסוימת בחוק הטורקי, יש לפנות אל המשפט המקובל ואל דיני היושר האנגליים. "צינור" זה לקבלת דיני המשפט המקובל הפך לרחב יותר ויותר, עד שניתן לומר שעם סיום המנדט, בשנת 1948, הייתה ארץ ישראל בעלת משפט קרוב יותר אל שיטת המשפט המקובל, מבחינת השימוש בתקדים ככלי עיקרי למציאת הכלל המשפטי הנוהג במקרה מסוים, ומבחינת קבלת השיטה האדברסרית (עם חריג אחד בולט – חבר המושבעים שאינו נהוג בארץ).

עם הקמת המדינה, בשנת 1948, השאירה מועצת המדינה הזמנית, אשר חוקקה את "פקודת סדרי השלטון והמשפט" את המשפט הקיים על כנו "בשינויים המחויבים מהקמת המדינה", אך המחוקק הישראלי החל במלאכת חקיקה, שהושפעה רבות מהמשפט הקונטיננטלי, בעיקר מהקודקס הגרמני, והשופט הישראלי החל במלאכת פרשנות. יחד, יצרו אלו משפט ישראלי ייחודי, במיוחד בכל הנוגע לדיני הממונות.

ציון דרך בהינתקות אופיו של החוק הישראלי מאופיו של המשפט המקובל, התרחש בשנת 1980 עם חקיקת חוק יסודות המשפט הקובע כי במקרה בו קיים חסר בדבר חקיקה יושלם החסר על ידי היקש ואם לא על ידי היקש על ידי עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל - אנלוגיה כמעט מדויקת לחוק המקביל במדינות קונטיננטליות רבות, ובניגוד לשיטת המשפט האנגלית שהייתה נהוגה לפי סעיף 46 לדבר המלך במועצה, אשר הייתה פונה במקרה זה למסורות, התקדימים וההלכות.

שיטת המשפט הישראלית כיום הינה שיטה מעורבת שלא ניתן לשייכה לאחת מהאסכולות האחרות. מחד גיסא, בדומה למשפט המקובל, גם בישראל המנועים העיקרים לקידום הדין הם התקדים והשיטה האדברסרית, בה השופט אינו מקבץ את הראיות בעצמו, אלא מקבלן מהצדדים עצמם. מאידך גיסא, בדומה למערכת הקונטיננטלית, גם בישראל אין מושבעים. בתחום המהותי, מושפעים הענפים השונים של המשפט הישראלי ממערכות משפטיות שונות: כך למשל דיני הנזיקין והעונשין הישראלים דומים יחסית לדיני המשפט המקובל, בעוד שחלקים רבים מדיני החיובים הישראלים, כולל דיני החוזים, מושפעים גם מהמשפט הקונטיננטלי. בתחומים אחרים, כמו למשל דיני המשפחה ואפילו היבטים מסוימים מהמשפט החוקתי, שונה הדין הישראלי מהותית משתי מערכות משפטיות אלו.

נקודות ציון בהיסטוריה של המשפט הקונטיננטלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • המקור הקדום ביותר הידוע כיום למשפט הקונטיננטלי הוא שנים עשר הלוחות. החוקים באו כתוצאה של מחלוקות בין הפלבאים והפטריקים שבעקבותן החליטו לקבוע את הכללים המחייבים את שני המעמדות. החוק נעלם, אך הוא נלמד מטקסטים אחרים, והוא מהווה את ראשית המשפט הקונטיננטלי.
  • גאיוס – חי בתקופת הזהב של המשפט הרומי, שהינה בין סוף הרפובליקה לתחילת האימפריה. הוא היה משפטן ומורה למשפטים. כתב כנראה ספר עבור תלמידיו הנקרא Institutas. ספרו נותר בצורתו השלמה. הספר נחלק לשלשה חלקים:
    • על האנשים.
    • על החפצים.
    • עילות.
הערות: חוזים – הספר "על החפצים", כולל גם את דיני החוזים, ספר זה השפיע מאוד על השיטה הקונטיננטלית. פרוצדורה – חשובה ביותר באה לידי ביטוי בספר העילות, כך שהעילה היא הבסיס ליצירת המשפט המהותי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]