דן פגיס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דן פגיס

דן פּגיס (16 באוקטובר 193029 ביוני 1986) היה משורר ומתרגם עברי, ישראלי יליד רומניה, חוקר של שירת ימי הביניים היהודית בכלל, ושירת ימי הביניים של יהדות ספרד בפרט. פגיס הוא ניצול שואה ומוכר בעיקר בשל שירו "כתוב בעיפרון בקרון החתום".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנות הילדות ברדאוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

דן פגיס נולד בכ"ד בתשרי תרצ"א ליוסף וליהודית בעיר רדאוץ שבחבל בוקובינה שברומניה. אביו, יליד קישינב שבבסרביה, שלט ביידיש, רוסית ורומנית. אמו גדלה על ברכי התרבות הגרמנית-אוסטרית שהייתה דומיננטית בקרב יהודי רדאוץ. ב-1934 עלה אביו לארץ ישראל בגפו כדי להכין בית למשפחה. באותה שנה מתה אמו של פגיס במפתיע והוא עבר לבית משפחת אוסלנדר, סבו וסבתו מצד אמו. חינוכו בבית סביו, תחת השגחת מטפלת גרמניה, נשא צביון גרמני אוסטרו-הונגרי, אף שלמד כנראה גם עברית עם מורה פרטי. פגיס, שהצטייר כילד מופנם וסקרן, בילה שעות רבות בספרייה הגדולה של סבו ועשה שם היכרות עם הספרות הקלאסית הגרמנית.

שנות השואה - מגיל 7 עד 10[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שנכרתה ברית בין המשטר הפאשיסטי הרומני למשטר הנאצי בנוגע למלחמה נגד ברית המועצות, החל בתאריך 12 באוקטובר 1941 גירוש המוני של חלק גדול מיהודי בוקובינה למחנות ואתרי ריכוז בטרנסניסטריה שמעבר לנהר הבוג, בשטחי מערב אוקראינה הכבושה. בסך הכל נספו באזור זה כ-10,000 מיהודי רדאוץ. 6,000 יהודים הועמסו על קרונות להובלת בקר והובלו ברכבת לעיירה מרקולשט שבבסרביה, ורובם נטבחו בדרך משם לטרנסניסטריה. ב-13 באוקטובר 1941 הובלו 4,000 יהודים נוספים מרדאוץ לעיירה אוטאץ' (אטאקי) בבסרביה ומשם לטרנסניסטריה, ביניהם משפחת אוסלנדר ועמם פגיס הצעיר.
בתום המלחמה חזר פגיס בליווי סבתו לרומניה, ובשנת 1946 עלה לארץ ישראל במסגרת עליית הנוער והתאחד עם אביו.

פגיס סירב לדבר על קורותיו בתקופת השואה.

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר עלייתו עברת פגיס את שמו הפרטי לדן, השם בו היה ידוע עד מותו. הוא התחנך בחברת הנוער בקיבוץ מרחביה, שם הכיר את המשורר טוביה ריבנר והתיידד עמו. לאחר מכן למד בסמינר הקיבוצים, ובין 1951 ל-1955 לימד בבית ספר יסודי בקיבוץ גת. ב-1956 עבר לירושלים כדי ללמוד אנגלית וספרות עברית באוניברסיטה העברית. במקביל ללימודיו באוניברסיטה עבד כמורה לספרות בגימנסיה רחביה, והמשיך בפיתוח קריירה אקדמית. בשנת 1976 נעשה פגיס חבר סגל באוניברסיטה והיה לחוקר משפיע ובולט של שירת ימי הביניים.

את ספר שיריו הראשון, "שעון הצל", פרסם פגיס ב-1959. בסך הכל פרסם בחייו ששה קובצי שירה. כן עסק בתרגום ובעריכה; בין היתר אסף וערך את שירי דוד פוגל.

פגיס פרסם מספר ספרי מחקר ועיון על השירה העברית בימי הביניים, והשתתף במפעל ההוצאה לאור של שירת משה אבן עזרא בשנת 1968. בשנת 1973 זכה בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים.

פגיס נפטר בירושלים בגיל 56, והותיר אחריו אישה, עדה פגיס ושני ילדים.

לאחר מותו, ב-1987, יצא לאור הספר "שירים אחרונים", וב-1991 יצאה אסופת כל שיריו הכוללת גם חטיבה של קטעי סיפורת שלא השלים. ב-1995 פרסמה אלמנתו, עדה פגיס, ספר ביוגרפי עליו בשם "לב פתאומי". בסוף הספר מופיעה מסה על שירתו מאת חוקר הספרות אריאל הירשפלד.

האנדרטה בבלז'ץ

שירו "כתוב בעיפרון בקרון החתום" מופיע על אנדרטת הקרון ביד ושם ועל האנדרטה במחנה ההשמדה בלז'ץ.

על יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

למשאל ספרותי "אתם שואלים כיצד אני כותב. אבל שיישאר בינינו! אני נוטל בצל בשֵל, סוחט אותו, טובל את העט במיץ וכותב. זוהי דיו סתרים מצוינת: מיץ הבצל חסר צבע (בדומה לדמעות שמעלה הבצל), ואחרי שהוא מתייבש אינו מותיר שום סימן. הדף שוב נראה טהור כשהיה. רק אם יקרבו אותו אל האש וילהטו אותו, יתגלה הכתוב, תחילה בהיסוס, אות פה אות שם, ולבסוף כדין, כל משפט ומשפט. אלא מה? את סוד האש אין איש יודע, ומי יחשוד בו, בדף הטהור, שכתוב בו משהו?"

דן פגיס (כל השירים, עמ' 308).

קטע זה מתוך הפרוזה המאוחרת של פגיס, מתמצת את הפואטיקה שלו. פואטיקה אשר נכתבת מתוך דמעות, בדיו נסתרת וחידתית, אשר רק באמצעות "סוד האש" שהוא גם סכנת הכליה, נחשפת.

שיריו של פגיס ערוכים בהגיון רב ובשליטה שכלתנית גבוהה ביותר. הלשון, המבנה, הפיגורות, כולם נלקחו בחשבון וצורפו בכל שיר למעיין תשבץ גדול ומורכב אשר כולו חידה אחת גדולה. זוהי שירה שבה המיזוג בין הגלוי לנסתר הוא וירטואוזי, והליטוש והצמצום נכוחים ביותר. מה שלא נאמר חשוב יותר מהנאמר, הנרמז והעקיף הם העיקר. מומחיותו של פגיס היא בלומר הרבה במעט.

שני היצגים לשואה בשירתו של פגיס: האחד- מנקודת מבט אישית של מי שהתנסה בה והשניה מנקודת מבט של ההיסטוריה האנושית. לפי נקודת מבט זו, של ההיסטוריה האנושית, השואה אינה אירוע חריג מסדרו של העולם, אלא שכלול של אמצאה אופיינית לאדם והיא ההרג והרצח. יוצאי הדופן אינם מחוללי השואה, אלא הקורבנות והניצולים.

רבים מהשירים שלו בנויים משתי שכבות: פיגורטיבית וליטראלית. שתי שכבות אלו מתקרבות זו לזו לאורך כל השיר עד אשר הן מאיימות להתנגש ממש, דבר המראה את סערת הרגשות והיחס האמביוולנטי של פגיס לחוויותיו האישיות.

שירתו מגוונת בצורותיה, החל מצורות שיריות מסורתיות, בעיקר בשירים הראשונים, ועד שירה גמישה ושירים הכתובים בפרוזה. חלק משיריו עוסקים במישרין בנושא השואה, ובהם השיר "כתוב בעפרון בקרון החתום". רבים משיריו האחרים עוסקים בה בעקיפין ומהדהדים את חוויותיו ממנה, או את זיכרונות ילדותו והעולם שאבד. במרבית שיריו שוררת נימה פסימית, מאיימת. בשירתו עסק פגיס רבות בשאלת הזהות, תכופות דרך שימוש בפרדוקס, כמו בשורה "בכל העולם אין מקום לשנינו, לי ולי" (מתוך "דיבוק"). מאפיין נוסף של כמה משיריו הוא השימוש באלמנטים מעולם המדע.

מיצירותיו (רשימה חלקית)[עריכת קוד מקור | עריכה]

קובצי שירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרי ילדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרי עיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "חידוש ומסורת בשירת-החול העברית: ספרד ואיטליה", הוצאת כתר, ירושלים, 1976
  • "על סוד חתום: לתולדות החידה העברית באיטליה ובהולנד", הוצאת מאגנס, ירושלים, תשמ"ו (1986)

קובצי שירים שערך[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "שירי החול של משה אבן עזרא", הוצאת האוניבסיטה העברית בירושלים, תשכ"ז
  • "דוד פוגל - כל השירים / מלוקטים בצירוף מבוא ומקורות", הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב, תשל"ב (1971)
  • "כחוט השני: שירי אהבה עבריים מספרד, איטליה, טורקיה ותימן", הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב, תשל"ט (1979)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיצירתו: