משה אבן עזרא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ר' משה בן יעקב אבן עזרא (רמב"ע, 1055 - 1140 בערך), משורר יהודי, פילוסוף ורב בתור הזהב של יהדות ספרד. רבי משה בן יעקב אבן עזרא נתפס כאחד המשוררים היהודים הגדולים בכל הזמנים ותפוצת ספריו היא רחבה מאד

נולד בגרנדה, אבל בשל רדיפות של מוסלמים נמלט מספרד המוסלמית לספרד הנוצרית. הוא נחשב לאחד מגדולי דורו בחיבור שירה ובעיון בשירה, ואף תמך במשוררים צעירים, בהם רבי יהודה הלוי.

חיבורו החשוב ביותר הוא "ספר העיונים והדיונים" (כתאב אלמחאצרה ואלמדאכרה) העוסק בכללי השירה המשובחת והראויה. בספר זה הוא מתאר את הדרכים לכתיבת שירה, את קישוטי הלשון שמותר ושראוי למשורר להיעזר בהם ואת הפגמים שאסור למשורר שיהיו בשירו. הוא סוקר יצירות שירה מן הדורות שקדמו לו, הן בעברית והן בערבית. הספר נכתב בערבית יהודית לפי סגנון ספרות האדב הערבית שבזמנו. הוא תורגם לעברית בתרפ"ד (1924) על ידי בן-ציון הלפר בשם "שירת ישראל", וחזר ותורגם ב-1978 על ידי אברהם שלמה הלקין בשם (המדויק יותר) "ספר העיונים והדיונים".

משה אבן עזרא כתב גם שירים לרוב, הן שירי חול והן שירי קודש. מהם מפורסם בעיקר הפיוט "אל נורא עלילה", המושר עד היום לפני תפילת נעילה בקהילות ספרדיות.

על שמו של ר' משה אבן עזרא נקראו רחובות בערים רבות ברחבי ישראל.