רובוט מיני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
איור של רובוט מיני דמוי אדם שהופיע במקור במגזין המדע הבדיוני "Galaxy" בשנת 1954.

רובוט מיני או סקס-בוט היא סוג של מכונת מין אנתרופומורפית המשמשת לגירוי מיני.[1] הרובוט המיני אמנם נראה כמו בובת מין, אך הוא מצויד בחיישנים ומפותח בטכנולוגיית בינה מלאכותית.[2] נכון לשנת 2020, אף על פי שנבנו מספר רובוטי מין לאורך השנים, עדיין לא פותחו רובוטים מיניים מונפשים לחלוטין.[3]

לרובוטי המין הקיימים בשוק מראה ויזואלי רחב, האנדרואיד מגיע בשלל סגנונות כאשר ניתנת אופציה להתאמה אישית החל מגובה הרובוט, צבע השיער, גודל החזה, מבטא, הצורה וצבע העיניים.[4] במהלך תחילת המאה ה-21 חלה התפתחות משמעותית בשוק רובוטי המין וכעת קיימים מגוון רחב יותר של סקס-בוטס, ניתן לבחור גזע (כגון לבן קווקזי, אסייתי או אפריקאי) ואת מין הרובוט.[5] לחלק מרובוטי המין אשר מפותחים בהווה ישנם כיסויים העשויים מסיליקון, טקסטורות ואלמנטים המדמים תחושת עור אנושי. בהווה הטכנולוגיה מאפשרת שליטה נקודתית בטמפרטורת חלקי הגוף הרובוטי.[6]

קיימת מחלוקת לגבי האם יש צורך ליצור רובוטים מיניים. אלו התומכים ביצירתם טוענים כי רובוטים מיניים יוכלו לספק תמיכה נפשית ומינית לבני אדם.[7] לעומתם, אלו המתנגדים ביצירתם טוענים כי יצירתם תהיה לא מוסרית שעלולה להזיק לחברה האנושית.[8][9] נוסף על כך, יש הטוענים כי שימוש ממושך בסקס-בוט עלול להפחית אינטראקציה חברתית תוך דה-הומינזציה.[10]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לרובוטי המין קדמו בובות המין אשר פותחו לראשונה במהלך המאה ה-16 כאשר מלחים צרפתים וספרדים יצרו בובות אוננות אשר נתפרו באמצעות בדים, עורות, ובגדים ישנים. חוקרים רבים סבורים שהבובות הללו השפיעו בהמשך על הפיתוח של בובות המין המודרניות. במהלך סוף שנות ה-60 של המאה ה-20 החלו המגזינים הפורנוגרפיים לשלב פרסומות לבובות מין מתנפחות אותן היה ניתן לרכוש באמצעות הדואר. עד שנות ה-70 נעשה שימוש רב גם בלטקס וסיליקון בתהליך ייצור בובות המין על מנת שהן יהיו עמידות יותר. בסוף שנות ה-90 של המאה ה-20 החלו יצרני בובות המין לפתח בובות מין בעלות מראה אשר היה ריאליסטי יותר באופן ניכר. בשנת 1997 יצרן בובות המין מאט מקמולן החל ליצור בובות מין ריאליסטיות במיוחד אשר עשויות מסיליקון ואשר נמכרו תחת המותג "RealDolls". בשנת 2009 יצר מקמולן גרסה משופרת של אותן הבובות אשר עשה שימוש בתערובת פלטינה במטרה לשפר עוד יותר את העמידות והריאלסטיות של הבובה. כתוצאה מכך מרבית יצרני בובות המין בחרו עם השנים לאמץ את אותן הפרקטיקות.

במהלך המאה ה-21 יצרנים רבים של בובות מין, כולל מאט מקמולן, האמינו שיש לחתור לשלב בינה מלאכותית בבובות המין. בעקבות כך, החל משנת 2018, נמכרים מודלים חדשים של בובות מין אשר מסוגלות לנהל שיחות עם הרוכשים של בובות המין, לזכור עובדות חשובות, ואף להביע רגשות שונים.

אזכורים בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

יחסים אינטימיים עם רובוטים, בינה מלאכותית, ופריטים אחרים שנבנו על ידי בני אדם שזור בסרטים עלילתיים רבים וכמו גם ספרים רבים.[11]

  • עלילת הרומן הבדיוני "Tomorrow's Eve", שהתפרסם במקור בשנת 1886, מתמקדת בגרסה בדיונית של תומאס אדיסון שיוצר רובוטית עבור פטרונו הבודד.[12]
  • בסרטו של פריץ לאנג משנת 1927 "מטרופוליס" הדמות המרכזית היא הרובוטית מריה, אשר מתוארת כדמות אשר מפתה מבחינה מינית.
  • עלילית סרטו של רידלי סקוט "בלייד ראנר" משנת 1982 מתמקדת באנדרואידיות פריס, רייצ'ל וז'ורה אשר יוצרו באופן בו הן יהיו מפתות מבחינה מינית. בסרט פריס מכונה "מודל הנאה בסיסי".
  • הסרט "ג'ונסון הלוחמת בדרכים" (אנ') משנת 1988, שעלילתו מתקיימת בעתיד דיסטופי, עוסק בגבר המחפש גוף חלופי שבו יוכל להתקין את תודעתה של רובוטית המין שלו שגופה התקלקל באופן שאינו בר תיקון.
  • עלילת הסרט "אינטליגנציה מלאכותית" משנת 2001 מתמקדת ברובוט ממין זכר המכונה "ג'יגולו ג'ו". ג'ו מציין שבני האדם אוהבים את מה שהרובוטים עושים עבורם, אך אינם יכולים לאהוב אותם מכיוון שהם אינם בשר ודם, ובסופו של דבר הם שונאים את הרובוטים. במהלך הסרט מופיע גם מודל נשי של הרובוט המכונה "ג'יגולו ג'יין".
  • לסדרת האנימציה הקומית "פיוצ'רמה" ישנם שני פרקים שעוסקים ביחסים אינטימיים בין רובוטים דומיי אנוש ובני אדם - "I Dated a Robot" ו-"Proposition Infinity".
  • עלילת הסרט "אקס מכינה" משנת 2014 עסקה בין היתר בשאלה האם בני אדם יתאהבו וירצו לקיים יחסי מין עם רובוטים.
  • בסדרה הקומית "המפץ הגדול" ישנו פרק בו אחת הדמויות הראשיות בונה זרוע רובוטית כאשר בסופו של דבר הדמות משתמשת ברובוט לצרכים המיניים.
  • עלילת הסדרה "ווסטוורלד" משנת 2016 מתמקדת באנדרואידים דמויי אנוש אשר נמצאים באינטראקציות מיניות עם בני האדם.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רובוט מיני בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Gurley, George (16 באפריל 2015). "Is this the dawn of the sexbots? (NSFW)". Vanity Fair. נבדק ב-7 ביוני 2016. {{cite news}}: (עזרה)
  2. ^ Nicola Döring, Sex Dolls and Sex Robots, Cham: Springer International Publishing, 2020, עמ' 1–7, ISBN 978-3-319-59531-3. (באנגלית)
  3. ^ Maras, Marie-Helen; Shapiro, Lauren R. (2017). "Child sex dolls and robots: More than just an uncanny valley". Journal of Internet Law. 21 (6): 3–21.
  4. ^ Rejwan Bin Sulaiman, Amer Kareem, Intimate Relation With Robot and Impacts on Humanity, 2018-10-03 doi: 10.2139/ssrn.3260277
  5. ^ N. Döring, S. Pöschl, Sex toys, sex dolls, sex robots: Our under-researched bed-fellows, Sexologies, Sexualité et nouvelles technologies Sexuality and new technologies 27, 2018-07-01, עמ' e51–e55 doi: 10.1016/j.sexol.2018.05.009
  6. ^ Deborah G. Johnson, Mario Verdicchio, Constructing the Meaning of Humanoid Sex Robots, International Journal of Social Robotics 12, 2020-05-01, עמ' 415–424 doi: 10.1007/s12369-019-00586-z
  7. ^ Adams, James (2019-06-17). "The sexbot apocalypse". Spectator USA (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2019-07-18.
  8. ^ Robot sex : social and ethical implications. Danaher, John,, McArthur, Neil, 1972-. Cambridge, MA. ISBN 978-0-262-34198-1. OCLC 1005978964.{{cite book}}: תחזוקה - ציטוט: others (link)
  9. ^ Balistreri, Maurizio, 1970- (2018). Sex robot : l'amore al tempo delle macchine. Roma. ISBN 978-88-6044-552-0. OCLC 1081098188.{{cite book}}: תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)
  10. ^ John Danaher, The Symbolic-Consequences Argument in the Sex Robot Debate, Cambridge, MA: MIT Press, 2017
  11. ^ Wiseman, Eva (13 בדצמבר 2015). "Sex, love and robots: is this the end of intimacy?". The Observer. {{cite news}}: (עזרה)
  12. ^ de Fren, Allison (2009). "The Anatomical Gaze in Tomorrow's Eve". Science Fiction Studies. 36 (2): 235–265. JSTOR 40649958.